השר משולם נהרי תוקף: "גפני גרם לנזק בלתי יתואר"

כבר בישיבת סיעת ש"ס שהתכנסה בכנסת, הוזהרו החברים שלא להתראיין בנושא עמיתם לסיעה, ח"כ הרב חיים אמסלם, ולא להגיב לתקשורת דבר. התוצאה: כל מיקרופון שהוצמד לפיהם של הח"כים נותר ללא כל תגובה.

בדיוק באותה שעה נחת בנמל התעופה על-שם בן-גוריון אמסלם עצמו, והוקף בעדת עיתונאים (חרדים בעיקר) צמאת סקופים. גם הוא, כשאר חבריו לסיעה, לא הנפיק מידע מתסיס.

נראה כי הח"כים מעדיפים להתרכז כל אחד בעשייה, במקום לבחוש בקדירה הפנים-מפלגתית. בשביל זה יש ראש מפלגה, ושישבור הוא את ראשו. היטיב להגדיר זאת השר משולם נהרי, שבמקום לענות על שאלותיי בנושא, שב כמו מנטרה על המשפט: "אני השר לענייני הקפאת חוקים" - וחייך. "הסכנה הגדולה שלנו זה החקיקה, וזהו הנושא החשוב לי מכל".

רק הבוקר, במהלך דיון סוער בוועדת השרים לענייני חקיקה, תקף אותו השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', וירה לעברו: "האיומים שלכם לא מבהילים, אפשר גם בלעדיכם".

"אם רק היה לי משרד, הייתי יוזם עוד ועוד חוקים מעניינים", אומר נהרי, אולי מתוך ערגה ליום בו יקבל לידיו משרד. לא כשר במשרד האוצר, ולא כשר במשרד החינוך - שני משרדים בהם ישב בעבר. שר כפשוטו של עניין.

"אז תגיד חוק נהרי..."

ואולי כדי להזכיר לנו את חוק הדגל שלו, הוא שב לאחור, אל 'חוק נהרי' הרשום 'על שמו'. "העברתי אז הצעת חוק, לא של 120 מיליון שקל, אלא של 556 מיליון", אמר, ובקולו סיפוק.

אני מנסה להזכיר לו, בעדינות, כי יש מי שניסה לנכס לעצמו את החוק תחת השם 'חוק גפני', אך נהרי מבטל את דברי בניע יד. "אפילו בית המשפט כינה את החוק בשם 'חוק נהרי'", הוא אומר. ישבתי פעם באחת מהוועדות וניסיתי להסביר משהו שקשור בחוק הזה. שומעי לא הבינו. ואז אמרתי להם 'נו, חוק נהרי'. 'אז תגיד חוק נהרי, עכשיו אנחנו מבינים', אמרו לי".

לפני מספר שבועות הגיש נהרי ערר על חוק המשתמטות, ובעצם תקע אותו לשבועות וחודשים. "אני לא מגיש ערר בוועדת החוקה, כי בכך לא ארוויח כלום, זה יעלה לדיון מחודש שבוע לאחר מכן ולא הרווחתי זמן. לכן אני מגיש ערר לממשלה, ואז ראש הממשלה הוא הקובע מתי יועלה הנושא לדיון מחודש. כך אעשה גם לחוק הגיור, שעלה היום בוועדת השרים. על פי החוק יוקם מערך גיור נפרד לצה"ל, דבר שש"ס והמפלגות החרדיות בכלל רואות אותו בחומרה.

"העבודה והליכוד מוכרות את הליך הגיורים בצה"ל מהחשש כי אלי ישי יתנגד להמשך ההקפאה בשטחים", אמר באותו בוקר יו"ר הוועדה, דוד רותם מ'ישראל ביתנו'. לדבריו, "זו בושה גדולה לממשלת ישראל שמעדיפה שיקולים פוליטיים צרים, על פני מתן פתרון למען אלה ששרתו בצבא ועברו את תהליך הגיור הצה"לי, וצריכים כיום להתמודד עם הטלת ספק ביהדותם".

אלא שנהרי אינו חושש גם מאמירות מהסוג הזה.

"למה להקפיץ את כל השדים?"

אומץ הלב ליווה את דבריו של נהרי לאורך כל השיחה עמו. אז נכון שלא דיבר בנושא אמסלם, אבל זה לא נבע מחשש, אלא מתוך הבנה כי מדובר בנושא רגיש, שעדיף שלא לדבר בו. בטח לא עם עיתונאים.

מישהו אמר השבוע שבש"ס רועדים מהאליטה האשכנזית? חכו עד שתקראו את דבריו של נהרי.

"אני לא הייתי נוהג כפי שנהג גפני. למה להעביר חוק נפרד?!" תקף נהרי. "למה להקפיץ את כל השדים ממאורתם?! בחקיקה, צריך משנה זהירות, והיא יכולה להיות הרסנית אם עושים אותה בשום שכל. רק היום אמר לי אחד מיודעי דבר: 'החוק לא יעבור, תשכחו מזה'. כלומר, האברכים, בסופו של תקציב, לא יקבלו את הבטחת ההכנסה.

"אתה מבין את המשמעות של זה?! אני, אם הייתי ממונה על ועדת הכספים, הייתי מכין קריטריונים שווים לחרדים וללא חרדים, לא מדבר על חקיקה נפרדת. הרי זה גם מה שבית המשפט ביקש: קריטריונים שווים. כעת, עשרה חכמים לא יוכלו לתקן את מה שקלקלו אחרים".

• אז בפעם הבאה, אל תשכחו לבקש את ראשות ועדת הכספים...

נהרי מתעלם מההערה, וממשיך הלאה.

"הם קפצו עם החוק שלהם"

"לפני כשבועיים, במהלך ישיבת הממשלה, דיבר ראש הממשלה על הנושא. הוא כעס מאוד. '30 שנה האברכים מקבלים את הבטחת ההכנסה, מדובר בהסכם קואליציוני שצריך לקיימו, בית משפט אמר שלא יתנגד ורק ביקש להסדיר את זה בחקיקה. למה כולם יוצאים במתקפה?!' - הוא ממש לא הבין.

"נכנסתי לדבריו ואמרתי לו: 'אדוני ראש הממשלה. אם יש לך נימוקים כבדי משקל כל-כך, למה נתת להביא הצעת חוק פרטית שהביאה לכזה עליהום? למה לא הבאת הצעת חוק ממשלתית?!' הוא אמר לי: 'אתה צודק' וביקש מהמנכ"ל שלו, איל גבאי, לבדוק אם אפשר להביא הצעת חוק שכזו.

"אלא שעכשיו זה כבר מאוחר מדי, כבר נהייתה פה מהומת אלוקים. אמר לי ראש הממשלה לאחר אותה ישיבה: 'אתה צודק, ואני חושש שהתוצאות יהיו כמו שהיו בבית החולים 'ברזילי' באשקלון. תבין, כשהממשלה מביאה חוק ומקיימת עליו דיון, זה שונה. גפני, לדעתי, קיבל קרדיט על השנאה! הוא גרם לנזק בלתי יתואר. אני, כשהעברתי את החוק שלי, עשיתי את זה בשקט, בלי תקשורת. הם קפצו עם החוק שלהם".

• אתה מעלה אפשרות לפיה 'חוק האברכים' לא יעבור. אתה מודע לזה שבתגובה עשויה יהדות התורה לפרוש מהקואליציה?

"שיצאו. למה, מי יחכה להם בחוץ?"

זה לא מפתיע. גם במהלך הראיון שהעניק לנו שר הפנים, אלי ישי, לפני כשבועיים, הוא תקף את יו"ר ועדת הכספים על התנהלותו הבלתי מתוחכמת, שהביאה עלינו את גל ההסתה.

נו, באמת, אלי ישי רודן?

מה כבר לא נכתב ב'פרשת אמסלם'? דומה כי להכניס אותה גם אל טור זה יהיה מטרד עבור הקורא. ובכל זאת, פטור בלא כלום, אי-אפשר.

איני מכיר את שלום ירושלמי, כתב 'מעריב', ומי שחולל את סערת אמסלם האחרונה, באופן אישי. ובכל זאת, צריך להיות הוגנים עם האיש ולומר כי הוא נחשב לעיתונאי אמין. במדור 'דעות', אותו פרסם תשעה ימים לאחר הסערה, הוא מכתיר את הרב ח"כ חיים אמסלם מש"ס כ"אחד האנשים האמיצים שפגשתי", איש ה"יוצא בלי חשש נגד המוסכמות בעולם החרדי", ותוקף את השר אלי ישי, על מה שהוא מכנה "מסע הדחה בזוי נגד הרב, שלא היה מבייש את הרודן מובוטו ססה-סקו".

בלעג מושחז הוא ממשיך בתיאורו: "ישי, שנהנה כנראה מזמן פנוי במשרד הפנים, נסע לרב מאיר מאזוז בבני-ברק... והוציא ממנו מכתב שמתנער מחבר הכנסת ואף קורא לסילוקו מהשורות. ביום שישי ישי גרר איתו את שר הדתות, יעקב מרגי, ויחד נסעו לרב ברוך אבו-חצירא בנתיבות (הבבא ברוך). גם שם הם חפרו, לפי שעה ללא הצלחה".

קראתי, ואני חש חובה לתקן אי אלו תיקונים. זה נכון שהרב אמסלם הוא אדם אמיץ, אבל מאוד לא אהבתי את הניסיון להלביש על ישי, אדם עדין כשלעצמו, את התארים המדמים אותו לאדם כוחני שאינו בוחל באמצעים. זה לא האלי ישי אותו אני מכיר. גם את שר הדתות, יעקב מרגי, אני לא ממש מכיר כאחד ש'נגרר' עם מישהו למקום כלשהו.

מאחר והשר ישי ממעט מאוד לשוחח בנושא, הסתפקתי בניתוח הדברים עם מקורביו. הללו בהחלט חשים פגועים מהעליהום התקשורתי האחרון, גם שלנו - התקשורת החרדית.

ראשית, הם שוללים את עצם קיום הפגישה עם רבי ברוך. מאחר ואיני חוקר פרטי, אין לי כלים לבדוק זאת, ואני רק מביא בפני הקוראים את המידע המלא. שנית, הם טוענים, ובאופן נחרץ, השר ישי לא רצה לרגע לסלק את אמסלם מהתנועה, בטח לא לפני תום הקדנציה. כל מה שעשה, עשה לאור בקשתו של הגר"ע יוסף, שעודכן על הכתבה ב'מעריב' וראה בכך פגיעה אישית. שהרי לא כל ח"כ בש"ס יכול לומר את אשר על ליבו.

וכי כל אחד מהם יכול להפוך עצמו לרבן של ישראל ולפרסם בעיתונות את הגיגיו בענייני השקפות?! הם שואלים. וכי לא בדיוק בשביל זה יש את מרן?! תארו לעצמכם, הם אומרים, שביום בהיר אחד גפני מתראיין ואומר דברים שכל כולם קריאת תיגר על פסקיו של הגרי"ש אלישיב. אתם מתארים לעצמכם מה יקרה באותו יום?!

בעבור חופן דולרים?!

במקום לדבר על אמסלם, הם מעדיפים לדבר על ההקפאה. "על ראש הממשלה להביא בפנינו התחייבות אמריקנית בכתב, לפיה מדובר בהקפאה אחרונה", הם אומרים, בזה אחר זה. "לא יביא - לא יקבל את תמיכתנו". תשמעו את זה מפי כולם. אפילו מאטיאס.

"רק אחרי שראש הממשלה יעמיד את זה לדיון ולהצבעה, נשאל את פיו של מרן", אומר גם נהרי. כששאלתי כיצד לדעתו יסתיים הסיפור, הוא פטר אותי ב"אני לא רוצה לנחש".

במליאה עצמה לא דנו במלוא העוצמה בנושא, אבל הוא חדר בכל זאת. לרגל חג הקורבן, העיד אלאדחא, לא מגיעים חברי הכנסת הערביים אל הכנסת בשבוע הקרוב, ולכן סוכם מראש כי לא יועלו להצבעה נושאים השנויים במחלוקת. כך שאל תצפו לכל הכרעה כלשהי עד לשבוע הבא.

בינתיים רק מדברים.

בתחילה נראתה המליאה כמו כיתה בחופשה. ביום שני החלה המליאה את עבודתה בשעה 15:00 במקום בשעה 16:00, כרגיל. גם סיום הישיבות היה הפעם בשעה 18:00 בערב, שלוש שעות לאחר שהחלו...
חברי הכנסת, שחשו משוחררים יותר, נתנו דרור לפרצי הצחוק שלהם, כאילו לא איימה עליהם ההקפאה המתוכננת מחדש. עד שעלה ח"כ מיכאל בן ארי אל הדוכן.

"שמענו בתדהמה", פתח בפאתוס האופייני לו, "שש"ס, מפלגה עם ערכים, הודיעה שתימנע בהצבעה על ההקפאה. בהסכם אוסלו נמנעתם, הבאתם עלינו רצחנות. אתם לא תוכלו להימלט מזה, לא שוכחים לכם את זה".

ואז עבר לשלב הצעקות. "אתם הולכים להחריב את ביתי, לגרש את ילדי", שאג. "זה מה שאתם עושים. ובשביל מה? שמעתי אתמול שאתם אומרים 'זה לא בידינו'. זה ועוד איך בידכם. השאלה היא אם יש חוט שדרה או אין חוט שדרה. זה בידכם! לא יעזור לכם, לא תימלטו. להגיד שזה לא בידכם?! בעבור חופן דולרים?! בעבור כמה מטוסים מוכרים ערכים?!...

"היהודון הזה", סינן בבוז כשהוא מתכוון לשר הביטחון, "אין לו ערכים. איך אמר אתמול ברק? - 'המטוסים יותר חשובים מאשר החיכוכים בליכוד'. החיכוכים בליכוד זה המעטים שנשארו שם עם אידיאולוגיה. אתם נקראים להתעשת. חברי ש"ס אתם נקראים להתעשת. לעמוד על שלכם, להראות שש"ס מפלגה עם חוט שדרה! אתה מעריך את מפלגת העבודה שהיו קונים אותה?! רבותי, אנחנו נמצאים באחת משעות המבחן הקשות ביותר, בקו פרשת המים עבור ש"ס... הייתי שמח מאוד לו הייתם חושבים מחדש על המהלך המסוכן הזה שאתם מובילים אליו, כי אם חס ושלום לא תעשו ככה, הדין והתוצאה יהיו על ראשכם".

"מאיפה הבלוף הזה 'בגלל ש"ס'?

"תגיד, מאיפה הבלוף הזה שאתם חוזרים עליו 'בגלל ש"ס'?" – זעק ניסים זאב, בתגובה, גם הוא מעל הדוכן. ניכר היה כי הדברים כואבים לו באופן אישי. על זאב, כאחד מהסמנים היותר ימניים בש"ס לא עוברים ימים קלים כשברקע מדברים על הקפאה. הוא טיפוס נאמן מאוד למפלגתו, הוא לא ייצא נגד החלטותיה, אבל על פניו אפשר לחוש בכאב.

"אלי ישי הבטיח לנו שזוהי ההקפאה האחרונה", אמר לי עוד כשיצא מישיבת הסיעה. "הבלוף הגדול", זעק, כשעלה גם הוא אל הדוכן כדי להשיב לבן-ארי, "שמציגים כאילו כל הממשלה, כל השרים, זה ש"סניקים ושאנחנו אשמים".

"זה בידכם, זה לא יעזור לכם, אם תתנגדו זה לא יעבור", צעק לעברו בן-ארי.

זאב: "ש"ס היא הכוח המרסן בממשלה הזו".

בן-ארי: "מרסן? הבורח מהכרעה".

כל הניסיונות של ח"כ יצחק ועקנין, סגן יו"ר הכנסת ומי שניהל את הישיבה, להסות את בן-ארי - לא צלחו.

"על איזה כסף אתה מדבר? הממשלה הרי רק מבזה אותנו" - ירה לעברו זאב.

"הבית שלי בידכם" - המשיך בן-ארי בזעקותיו.

"הוא בידי הליכוד גם כן" - השיב לו זאב.

"הם בוגדים. לנתניהו אין לב, אבל לך יש לב" - זרק לו בן-ארי את המחט היישר ללב.

"אתה מפריע, אתה חושב שאתה מנהל פה את כל הדיון הזה" - המשיך ועקנין בניסיונות הנואשים והכושלים להרגיע. "זה בלתי אפשרי. כמה סבלנות אפשר לגלות כלפיך?"

"סבלנות זה מידה טובה" - סינן בן-ארי.

"שק החבטות של כולם"

"ההקפאה קיימת בפועל, לא נברח מעצמנו. עם הכרזה ובלי הכרזה, יש הקפאה" - ניסה זאב להביא נימוק משכנע.

"אז למה צריך הכרזה? - תהה בן-ארי.

"אתה חושב שאם אלי ישי בוכה לכם שיש הקפאה גם כך, אז זה מה שקורה בשטח?" - לעג דוד רותם, מ'ישראל ביתנו'.

וניסים זאב בשלו. "הפכנו להיות שק החבטות של כולם. פעם על הבטחת הכנסה, פעם על הקפאה. הדרישה של ש"ס מהממשל האמריקני היא אפשרות לבנות בירושלים, וזה לא היה עד היום. וחוץ מזה, שיבטיחו לנו שזוהי ההקפאה האחרונה! אם אנחנו לא נקבל הבהרה חד משמעית ש"ס תתנגד". בנקודה הזו, אגב, הצטרף גם ועקנין לדבריו וחזר עליהם בקולו שלו.
"כן, שמענו על זה. האחרונה לפני האחרונה" - לעג לו בן-ארי.

ורק ההכרזה על מינויה של אורלי לוי-אבוקסיס לסגנית יו"ר הכנסת הצליחה להשיב את מצב הרוח האובד אל חברי הכנסת. הם כל-כך שמחו בשבילה. זה היה בולט, וזה חצה מפלגות. מכל חלקי הבית הגיעו אליה ח"כים, איחלו מכל הלב, ושמחו בשבילה. יפה היה לראות את זה. והיא, כמו ילדה שקיבלה צעצוע אהוב, שמחה יחד איתם. הילדה שגדלה על ברכיו של אבא, שהקדיש את כל חייו לפוליטיקה הישראלית ועזב אותה כמעט בטריקת-דלת, זוכה לרוות קצת נחת מההליכה בדרכו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!