פרוש מסביר: הסיפור המלא של חוק הליבה

בראיון שהעניק השבוע לעיתון 'המבשר', הסביר סגן שר החינוך מאיר פרוש בהרחבה את נושא חוק הליבה ותיקונו, תוך שהוא מפרט את השתלשלות האירועים, מסביר במדויק מה היה בעבר ומה השתנה ומציין את החלופות שעמדו על הפרק.

"סיפורי הפיקוח המחמירים אינם מתחילים ברצונותיהם של הפקידים", אומר פרוש, "אלא הם תוצאה של מצב חוקי מעורפל, כשבמשך קרוב ל־70 שנה לא קובע השר את התקנות למרות שהחוק הסמיך אותו לכך. עובדה זו היא היוצרת את התחושה של 'שטח הפקר' שכל פקיד יכול לפעול בו כהבנתו. אבל לא רק זאת. כל החקיקה במדינה שונה היום ממה שהיה מקובל בתקופת הבראשית של קום המדינה. אז נוסחו כל החוקים כמו ראשי פרקים, בנוסח 'השר יתקין', 'השר יקבע', מבלי שנקבעו קריטריונים ומועדים - מה יתוקן ומה ייקבע. הנהלים שנקבעו ע"י המנהלים והפקידים במשך השנים הם שמילאו את החוסר הזה. כך שבמקום תקנות וקריטריונים קיבלו הפקידים נהלים המשתנים ממנהל למנהל".

פרוש ממשיך: "לא רק במוסדות הפטור היתה הנגיסה. גם במוסדות המוכר שאינו רשמי כמו בחינוך העצמאי, הסובל כיום מאוד ממאמצי הפיקוח על תכני הלימוד ועל תקני הבניה. כל עוד הציבור שלנו היה קטן ולא משמעותי לא נדרשו הפקידים לטפל בו. הריבוי הטבעי המבורך של הקהילה החרדית שבמסגרתו הולך וגדל חלקו של הציבור החרדי במרקם האוכלוסייה של המדינה, הוא שיוצר יותר ויותר את הרצון הפקידותי לקביעת נהלי ביצוע, שכן כל פעולה נוגעת לציבור גדול וגוררת התייחסות תקציבית רצינית יותר".

בהמשך הכתבה, נותן פרוש מעט רקע היסטורי: "מבחינתנו, היה אפשר לקיים את רשת הת"תים – מוסדות הפטור – גם ללא כל חקיקה נוספת, ולהסתפק בסעיף 5 הידוע כסעיף הפטור שנמצא בחוק לימוד חובה – תש"ט 1949. במשך השנים מאז קמה המדינה, כשמרן הגאון מבריסק זצוק"ל ניצב על משמרתו עם נציגי אגודת ישראל, בראשות הרב יצחק מאיר לוין ז"ל, הוסדרו כללי ההתנהלות שלפיהם נקבעו יחסי הגומלין של מוסדות השלטון מול מוסדות הפטור. ייתכן שמלכתחילה די היה לה ליהדות החרדית שמוסדות השלטון אינם מנצלים את כוחם השלטוני ואינם מפריעים להמשך קיומם של מוסדות החינוך על טהרת הקודש. וכי מה אכפת לנו באיזה שם וכינוי הם קוראים להתנהלות הזו. העיקר הוא המטרה.

"כל יוזמת החקיקה באה מצדם של החילונים, שביקשו להצר את התפתחות החינוך החרדי שחשבו שאם שומרי התורה יצטרכו לקבוע את הנהלים בחקיקה – לא יועיל אם יוכלו להשיג עליהם רוב בכנסת. מה גם שלפי החוק המקורי של חוק לימוד חובה תש"ט – 1949, בסעיף 15 נאמר: 'השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו'".

כדוגמה מציין פרוש את העובדה שמשרד החינוך קבע שמסגרת הלימודים הקיימת בתלמודי התורה היא, כפי שפירטו 21 תלמודי התורה ברשימה לשר החינוך הראשון, בבקשתם ליהנות מפטור לפי סעיף 5 (א) בחוק לימוד חובה, תש"ט, בה ביקשו להיכלל תחת אותה הרשאת השר בקביעת הוראות ותנאים, שההורים של הילדים, והילדים עצמם ש'לומדים באופן סדיר' ונפטרים בכך מחובת החינוך שבחוק.

"אותה רשימה כוללת את הת"תים: 'תורה ויראה', סאטמאר (קטמון) ובתי הספר של הבנות 'בית־יעקב־הישן' ו'בנות ירושלים' יחד עם הת"תים הוותיקים 'עץ חיים', 'חיי עולם', 'מאה שערים', 'יבנה' ו'דיסקין'. ברשימה פורטו מסגרות לימודי החול שלומדים בכל אחד מהמוסדות בכל יום ובאיזו שפה, יחד עם מספר התלמידים והמורים וההסמכה של המלמדים והמחנכות ותשלומי השכר. אבל רק מעטים, אלו שהיו מעורים בעבודתו של משרד החינוך ידעו שברבות הזמן ולאחר שנים קבע המשרד תקנות על בסיס אותה רשימה של לימודי חול שלמדו בתש"ט, וגם מתוך בדיקת התעודות שמקבלים תלמידי מוסדות הפטור ובהן הפירוט הנלמד כלימוד חול, שבעצם מוסדות הפטור לומדים לימודי חול שהם כ־55 אחוז מלימודי תכנית היסוד.

"מצד הציבור החרדי אפשר היה ואף רצוי להמשיך את המצב הקיים, מבלי לגרור תשומת לב וחשיפה מיותרת לצרי עין. השינוי התחולל רק כתוצאה מהמתקפה החילונית שהחלה בתשס"ח בעתירה לבג"ץ, באותה טענה נדושה שאין זה תקין ששר החינוך משתמש בכוחו ובמעמדו ומתקצב מוסדות פטור מבלי שהוסמך לכך בחקיקה מפורשת. בעקבות תשובת המדינה בשם משרד החינוך נודע ברבים שזה שנים מעריך משרד החינוך שתלמודי התורה במסגרת לימודיהם, כפי שבאים לידי ביטוי בתעודות הניתנות לתלמידים מטעם הת"ת, מגיעים לכדי כמות לימודי חול של כ־55%, מלימודי הליבה".

פרוש מסביר, כי בעקבות אותה עתירה לבג"ץ טענה הפרקליטות שאין די בהתנהלות מנהלי האגף של משרד החינוך מול מנהלי המוסדות, אלא יש לקבוע נוהל קבוע להסדרת תפעולם ותקצובם של הת"תים-מוסדות פטור. בדיוק בעידן זה שבו החלו במשרד החינוך לגבש נהלים קבועים התקיימו הבחירות בתשס"ט, שבהן התחלפו כידוע נושאי התפקידים במשרד החינוך, כשגדעון סער קיבל את תיק החינוך ופרוש מונה כסגנו. סער בסגנונו התבצר בטענתו שהסמכות החוקית לתקצב את מוסדות הפטור נכללת בסמכות השיעורית של השר. לטעמו, כל מה שנדרש להוסיף הוא רק קביעת נוהל מפורט. במסגרת חלוקת התפקידים הטיל סער את מלאכת ניסוח הנוהל להפעלת מוסד פטור על סגנו.

"במסגרת פעילותי", מספר פרוש, "ריכזתי ישיבות עם חברי איגוד הת"תים, נפגשתי וליבנתי את ההצעות של הנוהל עם הרב שלמה ברילנט, התקיימו גם פגישות עם הרב אוריאל קוק ועוד, יחד עם צוות האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך שבניהולו של מר יהודה פינסקי וצוות הלשכה המשפטית. כך גיבשנו את הנוהל שאושר ע"י חברי ועדת הרבנים שמונו ע"י גדולי ישראל והיה גם למראה עיניהם. כאן המקום להוסיף, שמבלי לנסות ולבקש הסכמה, בכל זאת הוצג הנוהל למוסדות הפטור אף בפני אישים רמי מעלה של 'העדה החרדית'.

"באותו נוהל להפעלת מוסד פטור נאמר הדבר מפורשות שאישור מוסד פטור נשען על הצהרה והתחייבות של בעלי המוסדות, כפי שנאמר, ו'המנהל הכללי רשאי בכל עת לבדוק ולוודא שמבקש האישור והבעלים של מוסד החינוך עומדים בתנאי הנוהל', וכי 'על בעל האישור לשתף פעולה בכל הנוגע לתנאי נוהל זה עם שר החינוך או מי מטעמו'. כך שלמעשה ההבנה הפשוטה והבסיסית היתה שתמורת קבלת ההכרה ע"י השר להפעיל מוסד פטור, ביכולתו לדרוש מידע בנושאים ספציפיים שאינם פדגוגיים. איש לא הביע טרוניה על האפשרות שניתנת לשר, וזאת עקב עובדת היותו הממונה על ביצוע חוק לימוד חובה".

המאבק החילוני צבר עוצמה כשבבחירות בתשע"ג עבר תפקיד שר החינוך מגדעון סער מטעם הליכוד לשי פירון מ'יש עתיד'. פירון דאג לקבוע בחקיקה ראשית את הסמכות לתקצב מוסדות פטור, עם התניות ברורות מול מוסדות הת"תים המהווים בפועל פגיעה חמורה בעצמאות החינוך הטהור. שר החינוך פירון שבא לעגן בחוק את סמכות השר, במסגרת חוק ההסדרים שנחקק בתשע"ג, הוסיף גם קריטריונים פוגעניים לפיקוח וביצוע מבחנים ומחקרים. אבל עוד לפני החקיקה של השר פירון נאמרו הדברים מפורשות בדברי ההסבר לחוק החדש שבהם נאמר: "לפי המצב החוקי היום (כלומר, לפני תיקון פירון, ד.נ.ר) מוסד פטור יסודי נדרש ללמד את תכנית היסוד, כמשמעותו בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג, וכפי שהוגדרה בחוזר המנכ"ל של משרד החינוך, בהיקף של 55% שבו היא נלמדת במוסד חינוך רשמי, עמידה בדרישה זו מהווה תנאי לתקצובם".

פרוש מסביר: "מילים אלה נכתבו כאמור לפני התיקון של פירון. אך בעצם ההתניות והניסוחים הפוגעניים של חוק פירון שנכתבו בחקיקה ראשית הם שיצרו את האיום על עצמאותם של הת"תים. זה הביא את יהדות התורה לדרוש בהסכם הקואליציוני לתקן פרצה חמורה זו. הרוח הרעה שנשבה מלשכת שר החינוך פירון השפיעה עמוקות על כל שרשרת הפקידות וכל אחד בתפקידו מצא נקודות להכבדה על קיום הת"תים. כך הגענו למצב שמנהל שביקש רק לחדש רישיון לתלמוד־תורה שכבר פועל, נאלץ לחתום על מסמך התחייבות 'לעמוד בכל ההנחיות הפדגוגיות של משרד החינוך ולהפעיל ולקיים את המוסד לפי הכללים והנהלים שנקבעים'.

"רק להמחשה יש לציין, שאותם נהלים כוללים כללים שהופצו בחוזר המנכ"ל הפוגעים בנשמת המערכת החרדית, כמו דרישות רוחניות והתנהגות ההורים. כך, לדוגמה, מוסד המבקש להרחיק ילד שהוריו מחזיקים מכשירים טמאים, באופן תיאורטי יכול ההורה לקבול על המנהלים בפני הנהלת משרד החינוך ומנהלי המשרד יכולים לבדוק אם המנהל אכן שומר על התחייבותו שבה חתם לקיים את מדיניות משרד החינוך ב'כללי רישום התלמידים והרחקת תלמידים'. ההיערכות הראשונית לחקיקה נעשתה עוד לקראת המו"מ הקואליציוני כשביקשנו לקבל מ'איגוד הת"תים' את דעתו בנוגע לשינויים הנדרשים בחקיקה, אותו ארגון שכאמור גם לפני שש שנים היה שותף בגיבוש הנהלים, ובהתאם לכך נוסח הסעיף בהסכם הקואליציוני".

בעמדת איגוד הת"תים כפי שנוסחה ע"י שלושה עורכי־דין ממשרד עו"ד כבירי־נבו־קידר מיום 24 למרץ 2015 למניינם, בהצעתם לתיקון החקיקה במסגרת ההסכם הקואליציוני. תחת הכותרת המגדירה את מטרת ההצעה נאמר: "שמירת סמכותו של שר החינוך להורות על תקצוב מוסדות הפטור, תוך ביטול הקריטריונים הפוגעניים ושיעור התקציב המופחת שנקבע בעבר". לפי אותה הצעה מבוקש ביטול סעיף 4 בחוק ההסדרים "למעט הרישא של הסעיף, אשר תישאר על כנה, הקובעת: 'ורשאי השר לקבוע הוראות ותנאים שיחולו על מוסד החינוך כאמור'".

אם אכן מוסדות החינוך שרויים במצוקה חינוכית, והצלה רוחנית קודמת לכל, מדוע השתהתה החקיקה מאז שהוקמה הממשלה עד עכשיו? נשאל פרוש על ידי המראיין, ומשיב: "אני חולק על הנחה זו. לא היתה שום השתהות. אם בכל חקיקה נדרשת היערכות מקצועית מתאימה, לא כל שכן בחקיקה של חוק מהותי וערכי כל־כך. מלבד ההשלכות ההיקפיות שלו על כל המגזרים, חוק זה נחשב בעינינו אחת מאבני היסוד שלנו. כל פסיק ונקודה בו טעונים ברגישות גבוהה במיוחד. ודאי שאסור לנהוג בפזיזות וחובה להיערך לו ביישוב הדעת מרובה.

"גם עובדתית יש להזכיר שהחקיקה עכשיו היא הסיבוב השלישי. נסיון החקיקה הראשון כבר היה בקיץ אשתקד כאשר פניתי לשר בנט שיתקנו את החוק במסגרת חוק ההסדרים לשנות הכספים 15 ו־16. הסיבוב השני היה כשהתיקונים בחוק הוצעו כהצעת חוק פרטית ביוזמתו של עמיתי הרב משה גפני, אבל כשפורסם שהצעת החוק תעלה תוך מספר ימים להצבעה בקריאה ראשונה, וכצפוי עוררה סערה ציבורית, ביקש שר החינוך מר בנט להורידה מסדר היום ולהגישה כהצעת חוק ממשלתית".

"עם כל ההכרה בסיכון של ההשהיה, במקרה דנן אף אחד לא העלה על דעתו שטיעונו של שר החינוך הוא נסיון דחייה. כאשר לחלק גדול מסיעות הקואליציה מדובר בחקיקה הכרחית שלא תוכל להידחות, כי כולם מבינים שהכנסת תידרש לחקיקה אם במוקדם או במאוחר. כך שהשאלה אם להיענות להצעת השר היתה עניינית ומעשית, ואין ספק שמלכתחילה עדיף שהחוק מובא לכנסת כהצעה ממשלתית כששלבי החקיקה מהירים ואפקטיביים הרבה יותר. כך שמבחינת השתהות ודאי שלא הפסדנו זמן וכלל לא ברור שאילו היינו נשארים עם הצעת החוק הפרטית היינו מגיעים היום לשלב החקיקה הסופי. כך שבפועל הוכח שלא היה מדובר בשיהוי אלא להיפך".

כדוגמה לרגישויות בחוק מציג פרוש את הצעת הלשכה המשפטית לתיקון: "כשקיבלנו את הניסוח של המחלקה המשפטית נאמר בו 'השר רשאי לקבוע, בתקנות, סדרים ותנאים למתן הוראות פטור לפי סעיף 5(א), להנהגת תכנית היסוד בהם, להנהלתם, לפיקוח עליהם, להשתתפות המדינה בתקציביהם'. כשראיתי את הנוסח שאלתי את היועץ המשפטי: הרי נקודות אלן הן המילים המופיעות בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי לגבי מוכר שאינו רשמי. אם כן, מדוע מציגים בעת שדנים על מוסדות פטור נוסח מדויק של מוסדות המוכש"ר. ואכן התקבלה טענתי ובהצעה המתוקנת שהוגשה בסופו של דבר הושמטו הדברים וכך נאמר בו: 'השר רשאי לקבוע בתקנות, סדרים ותנאים למתן הוראת פטור למוסד חינוך לפי סעיף 5(א), להפעלתו ולהשתתפות המדינה בתקציבו'.

"תיקוני לשון כאלה נעשו לכל אורך החוק, תיקונים שכל סטייה לשונית יש לה השלכות חשובות וערכיות", מציין פרוש ומוסיף שבשיחות עם העובדים הבכירים במשרד העלה את הפגישה המכוננת שהתקיימה בשליחות מרן הגרא"מ שך זצ"ל בהשתתפות מנכ"ל החינוך העצמאי הרב שרגא גרוסברד, הרב מנחם פרוש והרב שלמה לורנץ שעל־פיה הובהר שכל מה שיוסכם יהיה על בסיס אותו מסמך מסכם שנכתב בכ"ב בסיון תשל"ט. זהו מסמך 10 העקרונות למתן פטור כמו: שהמוסדות ידאגו לכך שהתלמידים ישלטו בשפה העברית וילמדו מקצועות הכשרה בסיסיים כגון: חשבון וכדומה; שהמוסדות ייבדקו לפי הכללים המקובלים בחוק הפיקוח על בתי הספר וכן שהמוסדות יתחייבו למסור למשרד החינוך דיווחים על תנועת התלמידים ויאפשרו לנציגי משרד החינוך לבקר במוסד לצורך מעקב ובקרה. עקרונות אלו היוו את הבסיס לנהלים שהופקו לאורך השנים ולפיהם נסללה הדרך לפתיחה וניהול ת"תים באופן שוטף וכך התפתח עולם התורה בארץ־ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!