כך נבנתה האומה הישראלית // טור מיוחד

בפרשת השבוע, פרשת מסעי, אנו קוראים על סדר מסעות בני ישראל במדבר. מי שמתבונן בפרשה מגלה שהתורה הקדישה לכך קרוב לשלושים פסוקים. במשך 40 שנה הסתובב עם ישראל במדבר בחוסר וודאות גמורה, בלא לדעת היכן הם הולכים להיות ביום המחרת.

הנביא ירמיה מציין לשבח את עם ישראל, כאשר התהלך במדבר וסמך על הקב"ה בכל עת. "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". עם ישראל בטח בבורא עולם שיוביל אותו אל חוף מבטחים, בלי לשאול שאלות, בלי לערער אחר דבריו. בעיניים עצומות הילכו עם ישראל עשרות שנים במדבר.

תחשבו על זה: הולכים בני ישראל במדבר צחיח. מאות אלפי אנשים. גברים, נשים, ילדים ופעוטות. בלי לדעת מה ילד יום; איך בכלל הם אמורים להתארגן ליום המחרת; כמה זמן צריך להיות בכל מקום. שבוע, שבועיים, חודש או חודשיים. פעמים רבות הם חנו במקום מסוים, ובאותו היום כבר קיבלו הוראה להמשיך בדרכם. איך הם עשו את זה?

התשובה היא, שלמעשה כולנו חיים כל העת בחוסר ודאות. התהוות עם ישראל הייתה במדבר. כל היסודות של עם ישראל נוצרו ונוצקו במדבר. הקב"ה רצה ללמד את עם ישראל שהחיים הם חוסר ודאות אחד גדול ולחשל אותו לקראת זה.

השבוע ציינו בישראל שנתיים למבצע - ויש אומרים מלחמה - 'צוק איתן' שנערך ברצועת עזה. אי אפשר שלא להיזכר בחוסר הוודאות של תושבי הדרום ושל מיליונים תושבים כמעט בכל רחבי הארץ. מתי תישמע האזעקה הבאה? והיכן ייפול הטיל הבא?

בתקופת המבצע ארחנו בבתינו משפחה מהדרום. השאלה הראשונה ששאלנו את עצמינו ולאורחים לא הייתה תשובה: לכמה זמן להתארגן?. חוסר וודאות מוחלטת. אי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך והיכן תהיה הפגיעה הבאה. זה יכול לתפוס אותך בכל רגע נתון.

גם עכשיו שאנחנו מצויים בתקופת שקט, אנו יודעים כי אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר, איש לא בטוח בשקט שיכול להתעורר בכל רגע. הידיעות אודות מנהרות ענק הנחפרות בכל רגע נתון מתחת לרצועה מעוררת חשש וספק. אבל אנו סומכים ובוטחים בבורא העולם ויודעים שאנו נתונים לחסדיו. "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". אנו שמים מבטחנו בקב"ה שינווט אותנו לחוף מבטחים ונזכה שהשקט והשלום ישרור בארצנו.

גדלות עם ישראל שברגעי חוסר הוודאות שלו, ואולי דווקא בגללה - אז הוא בונה את עתידו ומחזק את אמונתו.

*

כשעוסקים בבניינה של ארץ ישראל אי אפשר שלא להקדיש כמה מילים על אחת הגיבורות שיש לעמנו. הגב' מרים פרץ, שאיבדה את בעלה אליעזר, ואת שני ילדיה סגן אוריאל ורס"ן אלירז, ה' יקום דמם. סגן אוריאל פרץ נפל בנובמבר 98' ביום הולדתו ה-22, בעלותו על מטען בלבנון. האב אליעזר לא עמד בכאב ונפטר שש שנים לאחר נפילת בכורו. רב-סרן אלירז פרץ נפל במרץ 2010 בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. בן 32 במותו, בעל ואב לארבעה ילדים שלבכור שבהם קרא על-שם אחיו אוריאל.

כשמתבוננים על האימא הזו, שהקריבה את טובי בניה עבור המדינה, אי אפשר שלא להתפעל. מי שמדבר עם מרים פרץ מרגיש שבא לחזק, אך בעצם יוצא מחוזק.

לפני כחמש שנים , כשכיהנתי כיו"ר וועדת השמות העירונית בחדרה, היתה לי הזכות לקרוא לגן ציבורי בחדרה 'גן האחים' לזכר האחים אוריאל ואלירז פרץ.

במהלך הטקס דיברה מרים פרץ, אמם של האחים, והרגשתי את התחושה שבמקום לחזק, יצאתי מחוזק. היא אמרה: "אנשים תוהים מה יכול להביא מעט נחמה להורים שכולים, טקסים כאלה הם התשובה. זה גורם לכולנו להרגיש שאנו יחד בשותפות בגורל. הטקס מרגש אותי מאוד ואני אסירת תודה לראש העירייה ולתושבי חדרה על הנצחת המורשת של אוריאל ואלירז.

"העובדה שארבעת ילדיו של אלירז משתעשעים במתקני המשחקים בגן החדש מהווה ניצחון גדול על אלה שחשבו שגדעו את חייו, אבל בפועל ממשיכה מורשתו באמצעות ילדיו ובאמצעות הנצחה כמו הגן שנחנך בחדרה".

הטקס כולו התקיים בצל עץ איקליפטוס עבות. "אני לא מתפלאת שבחדרה ממשיכים את המורשת של בניי", אמרה מרים. "אני רואה את העץ לידינו ומבינה שסוד קיומנו כאן הוא כמו העץ הזה ששורשיו נטועים עמוק בתוך האדמה הזו".

את דבריה ואת צדקת אמונת דרכה המשיכה בתקשורת, וכך אמרה: "אני לא שלחתי אותו למות. הבן שלי רצה לחיות. אבל הבנים שלי תמיד בחוד. הם קצינים. קצינים הולכים בחוד. הוא דוגמה אישית. הוא הראשון לקרב. ואם הוא נזעק להציל או להגיש עזרה או להילחם - ברור שאלירז הוא הראשון. הוא לא הלך למות, הוא הלך כדי שאני ואת ועם ישראל יחיו פה. הבנים שלי נהרגו בשביל כולנו. אל תספרו להם, אל תגידו בגת. שלא יעלזו שהם הרגו סמג"ד.

"אולי הם הרגו את אלירז בגוף, אבל הם לא הרגו אותנו", המשיכה האם. "את הנפש הזאת הם לא הרגו. אל תספרו להם, שהם לא יתגאו ברחובות עזה, כי משפחת פרץ - הם צריכים לדעת - היא נצר של דוד המלך, וחיילי דוד המלך לא נכנעים. הם מרימים ראש. תגידו להם שעם ישראל חי". אלו מילים שרק אימא חזקה ואיתנה באמונה יכולה לומר.

וכאן המקום לשבח ולפאר את בחורי הישיבות הקדושות, לגיונו של מלך, שיוצאים עתה לבין הזמנים מקוצר כדי לאגור כוחות לקראת זמן הלימודים החדש. אין קיום לעם ישראל בלי תורה, אין משמעות לארץ ישראל ולמדינת ישראל בלי לומדי תורה, הדבקים בכל לבם ובכל נפשם באורח חייהם ובתורת ה'. צבא הגנה לישראל שומר על הגוף, והישיבות הקדושות – על הנפש. צה"ל מגן על היהודים, והישיבות מגינות על היהדות.

ובת קול מכרזת ואומרת: "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי". ובזכות התורה ולומדיה נזכה לייעוד הכתוב ""ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!