כחלום יעוף: אבא, מחנך, קשוב, מסור וגם "ראש הישיבה"

כַחֲלום יָעוּף – מי שהתפלל בימים נוראים בישיבת 'אור אלחנן' לא יכול שלא לשכוח איך מורנו ורבינו ראש הישיבה זצוק"ל היה מנגן את שתי המילים הללו. זה היה בניגון מהיר שמסתיים בעליה חדה וחותכת כשכל אחד ואחד היה ממש מרגיש בדיוק מה הכוונה במילים "וְכַחֲלום יָעוּף".

ככה איבדנו את אבינו, מורנו ורבינו זכר צדיק לברכה - "כַחֲלום יָעוּף", בחטף בדיוק כמו ההרגשה שהעביר לנו במגנינה של היום הקדוש.

רבינו היה אבא, מחנך, קשוב, מסור ו"ראש הישיבה".

כל כולו היה עיסוק בעמל התורה, זה היה המהות שלו וזה היה כולו. לא אשכח את לילות השבת הארוכים בהם היה תמיד ער ויושב ולומד בחדר הלימוד המיוחד ללא הפסקה, השיעור כללי כמדי שבוע שהיה סוער ב'ריתחא דאורייתא' כשכל שאלה מיושבת ובסופה הכל נהיר וברור כשמש או כפי שרבינו היה מתבטא "קליר". השיעור המיוחד שבכל ערב יום כיפור התקיים על "סדר העבודה" עם הסבר מקיף על ההבדלים בין נוסח אשכנז לספרד והאווירה התורנית המיוחדת שהיתה כל העת בבית המדרש.

החגים במחיצת רבינו זו היתה חוויה רוחנית שרק מי שחזה בה יכול להבין את עוצמתה. בסוכות רבינו לא יכל להיפרד לרגע מארבעת המינים והיה מקפיד להחזיקם זמן רב אחרי שהתפילה הסתיימה. בשמחת תורה ספר התורה היה צמוד ללבו של רבינו כל משך ההקפות, כאילו זה מחובר אליו ללא יכולת ניתוק. בראש השנה רבינו היה מתפלל לפני העמוד במעריב ובמוסף וביום כיפור ב"כל נדרי", מעריב, מוסף ונעילה. אין תלמיד או בוגר הישיבה שלא חרוט במוחו הרגעים המיוחדים של התפילות, הנוסח, הרגש והעוצמה שבקעה מגרונו והדמעות שזלגו בעת שהיה אומר את "סדר העבודה".

הרגישות של רבינו לכל בחור היתה מיוחדת, גם כשרצה להעיר זה היה בחיוך ובמאור פנים, הבחור היה מרגיש מצד אחד את הלטיפה ומצד שני את האכפתיות של רבינו ממנו והתוצאות היו בהתאם, לא היה בחור שלא מילא את בקשותיו במלואם. אין איש שיכל לסרב לרבינו, ואין איש שיכל לשמור טינה על רבינו, כזה הוא היה. אב רחמן, אוהב ובעיקר אהוב על הבריות.

במסע ההלוויה פגשתי מספר אנשים שאני מכיר ושאלתי אותם האם הכרתם את רבינו? תשובתם היתה: לא, אבל בחודשים האחרונים מאז נודע דבר מחלתו, הרגשנו שהגאון הגדול רבי משה חדש זה לא ראש ישיבה מן המנין, ראינו את אהבת תלמידיו ובמיוחד את אהבת בוגרי הישיבה אליו והבנו שמדובר בדמות ענקית, דמות של גדול בישראל שלא זכינו להכיר.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!