סיכום: הפרק האחרון במסע לארץ האבות במרוקו

אלפי צדיקים נטמנו בארץ המגר'ב מאז הגיעו אליה היהודים לפני כאלפיים וחמש מאות שנה.

אלפי צדיקים הקבורים בערים המרכזיות דוגמת מרקש פס קזבלנקה ומוגדור ועוד אלפים הקבורים בכפרים נידחים הפזורים בין הררי טרשים שחופי חול לבין אחרים הקבורים בפסגות המושלגות של הררי האטלס הגבוהים אבל מעל כולם עולות ומתעלות שתי משפחות המהוות את האצולה התורנית והקבלית של מרוקו בפרט ויהדות המזרח בכלל - משפחות אבוחצירא ופינטו.






בעוד שיסודה של משפחת אבוחצירא הינו בשיפולי מדבר סהרה, כר פעילותה של משפחת פינטו היה על חוף האוקיאנוס האטלנטי בעיר אסווירא, או בשמה הקודם מוגדור - לשם שמנו פעמנו ביום החמישי של המסע.







בדרך התעקשנו עם הנהג המקומי להכנס לקברו של "רבי ניסים בן ניסים המלומד בניסים" הצמוד לכפר "אייט ביוט" ולא הבנו למה הוא מסרב בעקשנות להיכנס למקום כשרק 500 דירהם מקומיים מצליחים לשכנע אותו, ורק כשירדנו מהכביש הראשי הבנו את הסירוב העקשני שלו.







שלושים קילומטרים של כביש משובש שגם בפאתי עזה היו מתביישים בו כשמצד אחד תהום פעורה ומצד שני ילדים יחפים רועים כבשים המומות מראה, כשבכל סיבוב כל יושבי האוטובוס עוצמים את עיניהם בקריאת שמע ישראל.





אבל ההפתעה האמיתית חיכתה לנו עם ההגעה לקבר. בתוך ההררים המדבריים שאפילו לא מופיעים במפות של גוגל והעוני הנוראי נגלה לעינינו נווה מדבר מדהים ביופיו. כמאה חדרי אירוח ברמה של ארבעה כוכבים לפחות. שבילים מטופחים בגינות עמוסות פרחים מוריקים. מטבח משוכלל אולם שמחות ענק ובית כנסת אותנטי מרשים ומרגש. ובתווך קברו של הצדיק שהבטיח שמי שיבכה על קברו הוא מבטיחו שכל מה שיבקש יתקבל ברצון.

במקום גם ערכנו שבע הקפות מסביב לקבר כפי שלימדנו המדריך הצבעוני של חברת "אירו-פנים" מאיר ועקנין שהצליח להעלות חיוך של קדושה גם אחרי שעות ארוכות של טלטלה בדרכים המפותלות של מרוקו. גם כאן כמובן ערכנו את הזיהרא המסורתית, כשהטבח הצמוד שלנו ירון עושה את הבלתי יאומן ובמשך שמונה ימים לא מוותר על קוצו של יוד מכשרות המהדרין של המסע.





"תא ייג'יאיהו להנא כתיר ליהוד מנפרסוואה קנדה ולאמריק לנהר די להילולא די רבי נסים" סיפר במגר'בית חמיד אל חסיין, השומר המוסלמי של המקום. כשהוא מתרגש לספר שאלפי יהודים מגיעים מצרפת קנדה ואמריקה ליום ההילולא של הצדיק. "חתא לערביין נערפו נג'אוו נסילאו ענד הסדיק" - גם אנחנו המוסלמים מאמינים בצדיק ובאים להתפלל על קברו, המשיך חמיד לספר ואף אחד מאיתנו לא התחרט על הדרך הארוכה שעשינו כדי להגיע לכאן.







מלב ההרים הלוהטים ירדנו לעיר החוף אסווירא או בשמה הקודם מוגדור. שם ממש על חוף הים טמון רבי חיים פינטו הגדול. צדיק יסוד עולם שעליו נאמר שמכיוון שבנו ונכדו היו לתלמידי חכמים מובטח שלא תפסק שושלת התורה מימיהם. ביקור בבית הכנסת בו התפלל הצדיק ובחדר הלימוד שלו מעבירים רטט של קדושה גם אחרי שבוע ימים של עשרות השתטחויות על קברות צדיקים.

משם נסענו לעיר "איזומור" לציון "שבעת אולד זמירו" שבעת בני זמירו. וגם כאן הציון עומד בניגוד גמור לדלות המחפירה שמסביב. קבר שבעת בני זמירו שברחו מפורטוגל לפני כחמש מאות שנה והיו מהמקורבים ביותר למלכות באותה עת. עליהם מסופר שנקברו כולם ביחד באותה עת בעודם בחיים והגויים מסביב מוכנים להישבע שמי שנכנס למערת הקבורה עוד יכול לשמוע אותם לומדים תורה בניגון ובמנגינה.

על קו החוף המשכנו לקברו של "רבי אברהם מול נס" רבי אברהם בעל הנס הקבור במערת קבורה עשרים מטרים מחוף הים לצידו של רבי יוסי הגלילי שד"ר מהגליל שהגיע למרוקו ונשתקע בה עד מותו. כדי להגיע למערת הקבורה המשופצת היה עלינו לעבור מאות ילדים מקומיים שפשטו עלינו כמו ארבה בידיים מושטות לצדקה כשבשלב מסוים כשכבר נגמר הכסף הם התנפלו גם על חטיפים שהבאנו מהארץ.

כאן כבר שיאי הרגש הגיעו לעוצמות וגבהים לא מוכרים ומה יותר נכון יהיה מאשר לסיים במלאח היהודי "בדאר איך בידה" - העיר הלבנה היא קזבלנקה העיר בה החל מסענו.





תפילה בבית הכנסת העתיק בעיר הפועל לצד עוד עשרים ושישה בתי כנסת, שיחת סיכום שעיקרה - חייבים לחזור למרוקו, ורק השיר "קזבלנקה קזבלנקה" של ג'ו עמר שהתנגן באוטובוס בדרך לשדה התעופה הצליח לסכם במשהו ביקור בארץ בת היסטוריה של אלפיים וחמש מאות שנות יהדות מפוארת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!