מבוזגלו עד בוזגלו: ראיון עם סולן האנדלוסית אשדוד בנימין בוזגלו

עולם הפיוטים המרוקאי-אנדלוסי, הוא הז'אנר המוסיקלי הפעיל והמצליח ביותר בעולם הפיוטים בכלל, בארץ ובעולם.

למרות שקהל אוהבי המוסיקה 'המזרח תיכונית' גדול הרבה יותר בארץ, 'המוסיקה הצפון אפריקאית' ביססה את מעמדה בקהל, אמניה סללו לעצמם דרכים והם מצליחים להפיק בתרבות הישראלית עשרות קונצרטים, ומגוון רחב של הופעות ושיתופי פעולה עם שלל אמנים וסגנונות.

בחודשים האחרונים אני חוקר את הז'אנר לעומק, מנסה להתחקות אחר סודותיו הכמוסים, בין לבין אני נהנה ממוסיקה טובה ואיכותית, מלאת חיוניות, קצב ושמחת חיים, מוצא את עצמי מרותק אחר הליכותיה של התרבות הזו, ולומד בדרכי כמה שאפשר.

כל כולו מוזיקה, ורק מוזיקה
על הפייטן הצעיר והמוכשר בנג'מין (בנימין) בוזגלו שמעתי כבר לפני כמה שנים טובות.

חברים וידידים, מהם מוסיקאים ואמנים ואוהבי השירה הזו, הגדירו אותו כדמות מרעננת ומלאת מוטיבציה, מקצוען ללא פשרות, ומבצע מדויק ומפליא, כוכב במה בלתי מעורער, ובעיקר אחד שיודע לחדור ללב של כולם.

הבנתי שאני חייב לשבת איתו ולשמוע את סיפור חייו, סיפור דל בשנים (יחסית) אך מלא וגדוש בעשייה והצלחה. את כל המוסיקה המתועדת שלו בלעתי בצמא, וחיפשתי קצת מידע מעבר, אינפורמציה, בכל זאת לבנות איזשהו סטאטוס של התנהלות, להבין את הרגלי הצמיחה של הקריירה הזו.

לא מצאתי כלום מעבר למוסיקה, או ביצועים, או פרסומים על הופעות, פה ושם עיתונאים שהתפעלו ממנו, אבל אינפורמציה? מידע מעבר? לא מצאתי. אז הבנתי שהאיש עסוק נטו במוסיקה, זה מה שהוא אוהב, זה מה שהוא לומד, בזה הוא מתעסק, אותה הוא חי, ובאמצעותה הוא מרווה ומשביע את אוזני הקהלים השונים ברחבי הארץ והעולם, בעברית או בערבית, בצרפתית או במרוקאית, בשלל שפות וסגנונות שהמשותף לכולם זה המוסיקה.

ברור שזה אתגר וסיקרן אותי פי כמה, קבעתי איתו ונפגשנו לראיון מעמיק ומרתק, כזה שהכותרת המתאימה לו ביותר היא "יגעת ומצאת תאמין", ומבחינתו זהו לא רק כלל על העבר, אלא כלל המאומץ בחיי היומיום.

בנימין בוזגלו זמר ופייטן המזוהה בעיקר עם הסגנון המרוקאי והאנדלוסי, בן 29 ומתגורר בעיקר במטוס, ובזמנים שבין לבין הוא מחלק את זמנו בין פריז לאשדוד, מופיע מגיל 9-10 בצרפת, עלה לארץ בגיל 15 ומאז כבר 12 עונות הוא מופיע עם התזמורות האנדלוסיות אשדוד וירושלים.

פעם אחת בשביל אבא, חיים שלמים בשביל הנשמה


כעת, לקראת עונת המנויים החדשה, הוא הופך להיות הסולן הרשמי של התזמורת האנדלוסית אשדוד, ובאופן אישי הוא עובד על אלבום מקורי, חדש וייחודי שיצא בקרוב, וכך הוא מספר לי על תחילת דרכו.

"נולדתי בשנת 87 להוריי דוד וז'וסלין, אל תוך צלילי העוד של אבי, ובמקביל לכך כל סגנונות המוסיקה נשמעו בבית, מצלילי 'הים התיכון' ועד מוסיקת 'השגוריא' הידועה במיוחד בצפון אפריקה, לא היינו שפוטים של סגנון מסויים, כל אמנות מכל סוג שהוא התקבלה בברכה.

"בגיל 9 אבי שלח אותי על דעתו לקורס פיוטים וחזנות אצל מורי הדגול אברהם בוהדנה, כוונתו מלכתחילה היתה שאלך לשם לתקופה קצרצרה, אבל בפועל זה נמשך כמה וכמה שנים. בהתחלה אמנם הלכתי לשם אך ורק מפאת כבודו של אבי, אבל לאחר תקופה קצרה נשאבתי לתוך הצלילים, ונסחפתי אחריהם, ולמדתי במרץ כמה שיותר, עוד ועוד".

- מתי הופעת לראשונה?

"ההופעות הראשונות היו בגיל 9-10 במסגרת אירועים שמחה בקהילה היהודית בפריז, עם הזמן כינו אותי בדרך חיבה 'חוזליטו'. כשהייתי בגיל 12 פנתה התזמורת האנדלוסית באשדוד לאברהם בוהדנה שהייתי לומד אצלו, ובקשו ממנו שישלח להם סולן שיצטרף אף הוא לשורותיה של התזמורת, וכמעט שהלכתי, אבל בסוף זה לא יצא לפועל, וזה נדחה במספר שנים.

"בגיל 13 באתי לארץ לתקופת לימודים ב'כפר מימון', ושנתיים לאחר מכן בגיל 15 עשיתי עלייה, ומאז ועד היום אני עובד עם התזמורות האנדלוסיות, ובעונה הקרובה אני יכול לספר שאני הופך להיות הסולן הרשמי של התזמורת האנדלוסית באשדוד".

התזמורת האנדלוסית הישראלית באשדוד היא בעצם הגוף הממסדי הראשון שהחל לייצג את תרבות השירה המרוקאית-אנדלוסית בארץ. היא הוקמה בשנת 1994, ובשנת 2009 לאחר סכסוך בין העובדים להנהלה בו נכשלו הצדדים בהגעה משותפת לפיתרון היא התפצלה, וכיום שתי התזמורות האנדלוסית הן "הישראלית אשדוד" ו"האנדלוסית ירושלים".

בוזגלו שיתף פעולה בעבר עם כל התזמורות האנדלוסיות, רק לאחרונה הוא הופיע כסולן במסגרת מופע ההצדעה לשיריו של סלים הללי, מופע שהסתובב בהצלחה רבה ברחבי הארץ, בהנהלתו המוסיקלית של המנצח תום כהן.

לשאלתי מהם סגנונות המוסיקה בהם הוא מתמקד בהופעותיו אומר לי בנימין "אני שר ומבצע מגוון רחב של סגנונות, אבל בהופעות ובקונצרטים בארץ ובעולם אני מתמקד בעיקר בשלושה סגנונות שהם למעשה ה'הובי' שלי, המלח'ון וה'אלא' אנדלוסית המוגדרות בתוך המפה ה'צפון אפריקאית' כההארדקור של הפואמה המרוקאית, והשגורי'א, שזו בעצם מוסיקה ערבית לכל דבר, אך כזו שנכתבה והולחנה על ידי יהודים בעיקר".

כשבאמצע ההופעה במדריד שלף אחד הנוכחים דגל פלסטין, וצעק "יא כאלב"
המוסיקה המרוקאית-אנדלוסית, בנויה על פי אותם מונחים מוסיקליים המוכרים לנו מהמוסיקה המצ'רית - הערבית הקלאסית. שמות המקאמים שונים בשמותיהם, הקצבים והמקצבים כמובן מיוחדים לכל סגנון, אבל התפיסה והרעיון קרובים מאוד בזהותם המהותית והתוכנית.

- ספר עוד על הופעותיך ברחבי העולם.

"במרוצת השנים יצא לי להופיע במספר רב של מקומות, במדריד ובמרוקו, באמריקה ובצרפת, ובארצות רבות בחלקם הופעתי וכולם יודעים, ובחלקם הופעתי והאינטרס הוא לא לפרסם, ישנם פסטיבלים מאוד נחשבים שיש לי את העונג להופיע שם, כמו פסטיבל 'מדיטרנה' ובפסטיבל 'תור הזהב'. המטרה שאני רואה בכל זה, היא להמשיך את המורשת. סמי אלמגריבי וסלים הללי כבר לא פה, אז מה, אין מי שימשיך? לא ולא, אנחנו נתאמץ, נלמד, נשקיע ונופיע, נייצר חומרים חדשים, ונרחיב את מעגל השומעים כמה שיותר, לתפארת התרבות המפוארת הזו, שאני גאה לייצג".

בארצות רבות בהם הוא מופיע היחסים עם ישראל, או לפחות עם הנושאים הבוערים הקשורים למדינת ישראל לא נמצאים בשיאם החיובי, ומעניין אותי לדעת איך זה להופיע שם, מהן התחושות, האם ישנם גילויי אנטישמיות או שהמוסיקה מצליחה לגשר על כל הפערים, והוא מפתיע אותי עם שני סיפורים שמלמדים על כוחה של המוסיקה, ועל המאזניים הנתונים להכרעתו של האמן המבצע אותה.

"פעם הופעתי במדריד מול קהל שהיו שם אולי יהודים בודדים, רובם ככולם אזרחים מקומיים ותיירים גויים שבאו להופעה. ואני מזהה מהבמה התרחשות בתוך הקהל, איזשהו ערבי מנפנף בדגל פלסטין וצועק לעברי "יהודי כלב", זה מפחיד אין ספק, בפרט ששם הרוב יכול להשתלהב על ידי מיעוט שוטה. מיד פנו אלי מאחורי הקלעים והציעו לי שיבריחו אותי מהמקום מפני הסכנה, אך אני התעקשתי, אמרתי להם אני רוצה לענות לו בשירה שלי על הבמה.

"אותו כבר הוציאו משם, אבל אני עניתי להד שלו שעדיין היה באולם, אני לא מדבר אתך על שלום, כי אתך אני לא במלחמה, אני לא מקדיש זמן למלחמה. המשפט הזה הרגיע בבת אחת את האווירה, וההופעה נמשכה וגררה תגובות חמות ונלהבות.

"ועוד פעם במרוקו אני זוכר שהופעתי במסגרת פסטיבל מסוים, וקראתי ושמעתי שהיו כמה שהעבירו ביקורת חריפה ושאלו איך מפיקי הפסטיבל נותנים לגיטימציה ליהודי שחי חצי מהזמן שלו בישראל, אתם בעצם מעניקים נורמליזציה יתירה ליחסים בין ישראל למרוקו, וזו לא הייתה ביקורת עניינית אלא רק בגלל שאני יהודי ומתגורר גם בישראל.

"גם הפעם החלטתי לעלות בכל זאת ולשיר, ולענות גם על הבמה, וכך אמרתי להם למחרת בהופעת סיום הפסטיבל - אני שר למען כל אלו שבורא עולם יצר אותם, בשביל השלום, בשביל אלה שיש להם אפשרות לקלוט ולהבין מהו השלום באמת, אנשים שמנסים ללבות שנאה וכדו' איתם אני לא דן בכלל, אני מדבר 'לעק'ול ארז'ח'".

שבתות נועדו כדי לנוח
במשך השנים הוציא בנימין בוזגלו מס' דיסקים, חלקם הוקדשו לזכרו של רבי חיים פינטו זצוק"ל הקבור בסווירא, שבהילולתו (בחודש אלול) הוא מופיע כמובן כל שנה, וכעת הוא עובד על אלבום חדש בו יהיו 4-5 לחנים חדשים ושירים במגוון שפות - ערבית, ספרדית וצרפתית.

- אתה משמש כחזן גם בשבתות וחגים?

"לפני כמה שנים זכיתי להיות במשך 10 שנים חזן בימים נוראים בבית הכנסת "אם הבנים" היכן שהיה 3-4 שנים קודם לכן הפייטן רבי חיים לוק, ולאחר מכן שלוש שנים במיאמי, אבל בשנים האחרונות הפסקתי עם זה, ובעיקר בשבתות השנה הרגילות, וזה בעיקר בגלל שאצלי הימים והשבועות עמוסים ברוך ה' בעשייה ובעבודה, אם זה בלימוד המוסיקה, בהופעות ובטיסות מארץ לארץ, ולכן השבתות והחגים זהו זמן מנוחה, זמן איכות שאני לא מוכן לוותר עליו בעד שום הון שבעולם.

"כשאני בארץ, אני מתפלל פה בבית הכנסת "תפארת רפאל" של מורי ורבי הרב מאיר אבוחצירה שליט"א, ומדי פעם אני עולה חזן, או משתתף בקטעי התפילה, הכל בספונטניות, בכיף ובנעימות, אם זה בא טוב ומהלב, אז למה לא".

בנימין בוזגלו מנגן גם על פסנתר וכלי הקשה, ובמשך השנים רכש ידע בכל תורת התווים והסולמות בקונסרבטוריון.

בשיחה עם תום כהן המנצח הראשי והמנהל המוסיקלי של 'התזמורת האנדלוסית ירושלים' מספר לי תום - "אתה מכיר את ההבנה הזו שיש לכל אדם שעובד עם אמנים, שבעוד 40-50 שנה אוכל לספר בגאווה ובהתרגשות שהיתה לי הזכות לעבוד עם האמן ההוא, והנגן ההוא? עם בנימין בוזגלו התחושה הזו נמצאת בתוכי כבר היום, לא היה מתאים יותר ממנו לייצג בגאון את מורשתו המפוארת של סלים הללי, בקונצרט שעשינו לכבודו".

אם כבר מדברים על הופעות ברחבי הארץ והעולם, ברור שנכנסים לתוך עולם שלם של מפגשים ישירים בין אי-גבולותיה של המוסיקה, לבין גדרי ההלכה השונים בהופעות חיות מול קהל, ובנושא הזה אומר לי בוזגלו "אני מסתכל על כל אלו שמקפידים בחייהם על קלה כבחמורה, אני לא מתייחס אליהם כ-אל מגזימים, אלא ככאלו העובדים את בוראם נאמנה, ואני שואף להגיע לשם, ובעזרת ה' אף אהיה במקום הזה".

בעולם הפיוטים והשירה המרוקאית-אנדלוסית, קיימת פתיחות אמנותית הרבה יותר מסגנונות אחרים, אם זה במודעות לשירה, ואם זה בשיתופי הפעולה הכלל-סגנוניים שנעשו ונעשים במרוצת השנים.

גדולי הרבנים של יהדות מרוקו מאז ומעולם היו חלק פעיל בחיזוקה של המסורת הזו, וזה ניכר.
זה ניכר בדור הצעיר שהולך ומתפתח לו, וזה ניכר בדור המבוגר שחי את חייו המוסיקליים בצורה שאיננה מפריעה לנורמליזציה של החיים האישיים, רוח אמנות ושליחות ממלאת את התרבות הזו, ובנימין בוזגלו הוא מהדוגמאות הבולטות לכך, הלכה למעשה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!