אז מי מפחד מאמסלם? • טור אישי

שיטות פוליטיות לפתור ויכוח תורני. כמה נוח, כמה נחמד שהיהדות הגיעה לפוליטיקה. המלחמות נהיו פשוטות יותר וקלות יותר. ובלשון חז"ל: "כל דאלים גבר".

למי שלא עוקב – אז מי שעומד בעין הסערה הפוליטית החרדית כרגע הם לא הסיקריקים, לא השונאים והמחבלים, התנזים או מישהו אחר – אלא חה"כ הרב חיים אמסלם.

ביררתי עליו קצת בויקיפדיה, ועד כמה שויקיפדיה אמינה – בכל-אופן, מסתבר שלאיש יש תעודת סמיכה לרבנות, ואף כיהן כרב בפועל בכמה מקומות.

תראו, אני לא נכנס לכל הבלאגן – כי אני מבין בו מעט יחסית. אני קורא בעיקר כותרות, ולא מתעמק ברוב הידיעות החדשותיות. לא מחוסר עניין, אלא מחוסר זמן, אך זה באמת לא משנה.

ממה שכן אני רואה, הכותרות שמספק אמסלם דוקא משכו את תשומת-ליבי, ומצאתי עצמי מסכים איתו לחלוטין פעם אחר פעם, וגם מתי שלא [כמו בנושא גיורי צה"ל שלא ברורה הדרך בה הגיע למסקנתו המוזרה] – עדיין מצאתי עצמי מעריץ אותו על העוז לומר את דעתו בקול רם ברור ובהיר, לעגן עצמו במקורות תורניים מובהקים, ולא לכוף ראשו בפני כל-מיני פוליטיקאים החפצים ביקרם.

באם אמסלם יקים כעת מפלגה חדשה, הציבור הספרדי החרדי יעמוד למבחן בעיניי. מבחן, האם הוא נוהה אחרי אדם שלא מפחד לומר "אלו ואלו מקורותיי, התמודדו עמם" או שמא הוא נוהה אחרי מי שמנפנף בידיעותיו למען הפחד את הציבור, בשיטות מאגיות, שפעם היו מאוסות ומושא ללעג בפיו בעצמו.

נדמה לי, שלאחר שתוצאות המבחן הזה יבואו לידי גילוי, לא אשב בפה פעור, לא אתפלא, ולא אשמח.

עצם העובדה שהציבור הזה [ולא רק הוא, ואכמ"ל] רואה במנהיגיו העכשוויים מנהיגי ציבור ראויים, הרי שזו תעודת-עניות לנו כחברה תורנית, ואין לי הסבר כיצד הגענו למצב הזה.

ואולי הדבר נעוץ בדברי חז"ל – "כל תלמיד-חכם שאין בו דעת – נבלה טובה הימנו" [ויקרא רבה א, ט"ו] והלא הדבר תמוה, הכיצד זה אדם שחז"ל עצמם מגדירים אותו כתלמיד-חכם – משמע שהוא קצת מעבר לליגת התוקפים את אמסלם – עדיין יכול להיות שאין בו דעת, עד כדי שנבלה טובה הימנו?

האימרה העממית, די מסבירה את ההיגיון במשפט הזה – כן, חז"ל אומרים שיש כזו מציאות, של תלמיד-חכם עצום ואדיר, אך אין בו דעת. ולמה דוקא נקטו הלשון ד"נבלה טובה הימנו"? פשוט – מנבלה, אפשר להיפטר ע"י מכירתה לנכרי. מת"ח שאין בו דעת, אי-אפשר להיפטר. אנחנו תקועים איתו, וחסל.

אם נחזור לנושא הכותרת וגם לנשוא – הרי שהתשובה כבר ברורה לי.

מפחדים ממנו, מי שטוען להגמוניה על הציבור, ועל התורה. באותן האשמות שהם מאשימים ציבור אחר – שאף תרם לא מעט להקמת מפלגתם על חשבון כוח אלקטוראלי של ציבור שמעולם לא פגע בהם [וגם זה אכמ"ל] – הם חוטאים כעת. אם אמסלם טועה – צאו נגדו בחרב ובחנית, אך בדרך ישראל סבא – בטענות תורניות הסותרות לדבריו.

לזרוק אותו מהמפלגה? לשלול את זכותו להגיד מה שהוא חושב מכח כוחו בתורה? אין זו דרכה של תורה, אלא של פוליטיקאים קטנים. קטנים מאוד.

הטור פורסם בבלוג 'הגניזה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!