כך שולטים מנהלי הסמינרים בחברי הכנסת

המסדרון הקטן שליד חדר התקנים והשיבוצים בבית החינוך העצמאי בירושלים הוא אחד המקומות העצובים ביותר בארץ. כמות הדמעות ומספר פרקי התהילים שנאמרים שם היא בהיקף מקביל לעזרת הנשים בכותל ובקבר רחל גם יחד. בניגוד למקומות הקדושים הנ"ל, לא מבקשים שם על בריאות או שידוכים. התחנונים הם על קצת פרנסה להביא הביתה. שיהיה מהיכן לשלם את תחליף החלב לתינוק ואת שכר הדירה שלא שולם כבר מספר חודשים. יושבות שם מורות צעירות שמפוטרות כל שנה בגלל מחסור בתקנים והולכות לחתום אבטלה בלשכה. לצידן יושבות מנהלות כבודות שבאות להילחם על כל
שעה נוספת שתאפשר לעוד מורה להביא עוד כמה שקלים הביתה. להיות שם ולבכות.

דווקא השבוע בעיצומה של תקופת השיבוצים הקשה, הועלו שם כמה חיוכים. לא אצל היושבות במסדרון אלא בחדרים פנימה. מישהו הניח לפני העובדות המסורות של מחלקת השיבוצים והתקנים (וזה המקום לומר שהן עושות מלאכת קודש בתנאים בלתי אפשריים ולחצים שלא יאומנו, י.ר.) את המכתב האחרון של איגוד מנהלי הסמינרים לחברי הכנסת החרדים. הן קראו ולא האמינו למראה עיניהן.

המכתב עסק בהחלטת משרד החינוך להמשיך את הקיצוץ במכסות ההוראה המתוקצבות לסמינרים החרדים. מי שהתחיל בכך היה שר החינוך הקודם שי פירון שחתך את המכסות בחמישים אחוז. מ-6,200 ל-3,000. השר הלך, אבל במחלקה לכוח אדם בהוראה של המשרד החליטו להמשיך במגמה. השנה התבשרו הסמינרים על הפחתה נוספת: מ-3,000 ל-2,700 בלבד. כאילו לא הלך השר וכאילו לא בוטלו גזירותיו. המכתב שפונה לפקידי המשרד אינו נוגע כמובן בהיבט הפוליטי ובשאלה היכן נמצאות המפלגות החרדיות בסיפור.

החלק המשעשע של המכתב היה זה שעסק בצורך להגדיל את מספר התלמידות להוראה בסמינרים. הציבור החרדי, כך נאמר, גדל בקצב המחייב פתיחת מאות מוסדות חינוך חדשים מדי שנה ופתיחת כיתות חדשות. יש גם שיעורי פרישה גבוהים בגלל גיל ושחיקה. השורה התחתונה: יש צורך אדיר במאות מורות חדשות ולפיכך אין לקצץ במספר התלמידות להוראה אלא להגדילו.

במחלקת השיבוצים של החינוך העצמאי לא ידעו אם לצחוק או לבכות. מה שלא יהיה - הוציאו את הטישיו. מדי שנה הם מתמודדים עם אלפי בקשות (כן, אלפים, בלי הגזמה) של מסיימות סמינרים שמוכנות לנדוד ברחבי הארץ בשביל כמה שעות תקן עלובות. שלא לדבר על הבוגרות הצעירות שמתרוצצות מבית ספר לבית ספר ומתחננות בפני המנהלות למילויי מקום של כמה שעות בשבוע. מתוכן נענות בממוצע פחות ממאה בקשות, בעיקר בפריפריה.

החינוך העצמאי הוא לא רשת החינוך היחידה במגזר החרדי. לצידו יש את רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס שגדלה על שמרים. יש גם מוכרים שאינם רשמיים ובתי ספר פרטיים. אספנו נתונים והערכות מכמה מהם. ההערכה המפליגה ביותר דיברה על צורך בחמש מאות מורות חדשות לכל המערכת החרדית. ותנחשו כמה תלמידות סמינר סיימו לאחרונה את שנה ג' וזכאיות לתעודת הוראה? חמשת אלפים ושמונה מאות.

גורם בכיר באגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך טוען שבעשור האחרון הנפיק המשרד קרוב לשישים אלף תעודות הוראה לבוגרות סמינרים. מתוכן - כך הוא מעריך לפני הנתונים שהועברו לו מהמחוז החרדי - נקלטו בעבודה כשמונת אלפים בלבד. כולל גם חלקיות משרה. מה עושות חמישים אלף הנותרות? מאפסנות את תעודת ההוראה במגירה ומתפרנסות ממקצועות אחרים. חלקם מקצועות שנלמדו בסמינרים אך אין להם כל קשר וצורך בתעודת ההוראה.

האנומליה של היקף לימודי ההוראה במגזר החרדי לעומת הצרכים האמיתיים של מערכת החינוך העסיקה את שרי החינוך לדורותיהם. הראשונה שנתנה לכך ביטוי פומבי וביקשה לעשות מעשה הייתה השרה לשעבר לימור לבנת. יום אחד היא כינסה בלשכתה את בכירי משרדה, יחד עם שני סגניה החרדים דאז הרב אברהם רביץ ז"ל ויבדל"א משולם נהרי. תסבירו לי בבקשה, פנתה השרה לסגניה החרדים, מדוע צריכים לתקצב כל כך הרבה תלמידות הוראה שרובן נותרות מובטלות.

רביץ היה כידוע מהיר מחשבה וכושר אלתור וורבלי מושלם (לא הותיר אחריו כמותו, למרבה הצער). לאחר מכן סח לנו כי מן השמיים שמו בפיו את המילים הנכונות. באוניברסיטאות שלכם, כך אמר, לומדים הרבה מאוד מקצועות לא שימושיים. לומדים מדעי המזרח הרחוק, לומדים היסטוריה, לומדים ספרות אנגלית של ימי הביניים. והכול במימון של המדינה. הסמינרים זה האוניברסיטאות שלנו, לומדים שם גם דברים שאינם מובילים למקצוע, כמו שמתחזקים את המוסדות להשכלה גבוהה - שיתחזקו גם אותנו. עד כאן לשונו לפי הרשום בפנקסנו מאותם ימים.

קשה לדעת האם השיחה הנאה היא ששינתה את דעתה של השרה, או שמא הייתה זו המציאות הקואליציונית שלא אפשרה לה לשנות סדרי עולם. אבל ברור שגם היא הבינה את ההבדל בין הלימוד במגמות הלא מקצועיות (קרי: מדעי הרוח) באוניברסיטאות לבין לימודי ההוראה בסמינרים. מי שהולך ללמוד היסטוריה של העת החדשה או לחקור את כתבי שלום עליכם עושה זאת להנאתו האישית או לקבלת תואר שיגדיל את המשכורת שלו אם הוא עובד השירות הציבורי. וזה הכול.

בנות הסמינרים, לעומת זאת, לומדות כדי להיות המפרנסות העיקריות בבית. הן מזיעות שלוש שנים על הכנת מערכי שיעורים, לימודים דידקטיים, ומעבירות שיעורי מבחן בבתי הספר. ולא כדי להרחיב את האופקים בעלמא או לשם הנאה. הן רוצות פרנסה, וגם ההורים שלהן שמשלמים הון תועפות שכר לימוד רוצים. ומה הם מקבלים? אויסגעלאזט א בוידם. אפשר גם לתלות את התעודה במסדרון שבין הסלון לחדר הילדים.

שר חינוך הולך ושר חינוך בא ושום דבר לא השתנה. המפלגות החרדיות לא אפשרו לאף שר לגעת בקודש הקודשים של לימודי ההוראה בסמינרים. בטור זה נכתב מספר פעמים שהלובי החזק ביותר במגזר החרדי הוא של מנהלי המוסדות. הנה תיקון קטן: יש לובי קטן יותר אך חזק פי כמה של מנהלי הסמינרים. קבוצה של עשרים איש ולא יותר. אך כשהם מגיעים לכנסת ונכנסים לחדר הישיבות של יהדות התורה, הח"כים מיד פותחים את הפנקסים. מה כבודכם רוצים? שלושים מיליון תוספת? חמישים מיליון? רק תגידו ואנחנו נטפל.

הכוח של המנהלים מול הח"כים נובע ממספר מקורות. יש הרבה מאוד מוסדות חינוך יסודיים במגזר החרדי ומעט מאוד סמינרים. כל הקרם דה לה קרם של האליטה החרדית מועסקת שם. נכדות, כלות ובנות של מקורבי 'החלונות הגבוהים'. ח"כ שלא ייענה לדרישות הלובי עלול להיקרא לבירור במקומות בהם מחליטים על גורלו לקדנציה הבאה. בנוסף הוא גם עלול לקבל יום אחד טלפון מתייפח מהבית: לא קיבלו את הינדה או ביילה לאיזה סמינר יוקרתי. ואז הוא כבר חייב לטפל בזה.

היו גם מקרים חריגים. לפני ארבע שנים תפס אחד הח"כים של דגל התורה אומץ נדיר. כשחברי הלובי ישבו בסיעת יהדות התורה והעלו את רשימת הדרישות התקציביות שלהם הוא התפרץ לעברם: כשאתם צריכים אותנו, הטלפונים שלנו תמיד זמינים, אבל כשאנחנו מנסים לסדר כמה בנות שנשארו בבית אתם לא מחזירים לנו צלצול. הדברים הקשים נותרו ללא תגובה. התקציבים כמובן המשיכו לזרום.

החגיגה נמשכה עד שביום חשוך אחד נכנס למשרד השר שי פירון. הוא לא היה כפוף לקואליציה הבנויה על חרדים אלא ההפך. למרות התדמית הדמונית שנבנתה לו בציבור החרדי הרי שיחסית לשר של יש עתיד הוא עוד היה בסדר. הוא דחה את חוק הליב"ה לעוד שלוש שנים, הוא לא ניסה לבטל את החוק הפוטר ישיבות קטנות באופן מוחלט מלימודים כלליים, וכמעט אף מוסד חרדי לא נסגר. לא מאהבת מרדכי אלא מהלחצים של לשכת ראש הממשלה שעדיין שמרה על קשרים עם החרדים.

בנושא אחד פירון הלך עד הסוף והמפלגות החרדיות אפילו לא צייצו. בלי להניד עפעף הוא חתך את התקצוב ללימודי הוראה בסמינרים בחמישים אחוז. הנתונים הובאו לעיל: מ-6,200 ל-3,000. הגזירה חלה בשנת תשע"ד ונכנסה גם לשנת תשע"ה. הח"כים החרדים שהיו טרודים באלף ואחת מלחמות על הגנת החינוך הטהור בימי הזעם והעברה של ממשלת לפיד בנט, לא הקדישו רגע אחד לקיצוץ במכסות ההוראה לסמינרים. גם הם ידעו שזו לא ממש גזירה שחייבים להיאבק בה. ואולי אף לברך עליה.

מסלולי ההוראה המשיכו בכל זאת כרגיל. הכיצד? הנה שני הסברים: ראשית, הם העלו קצת את שכר הלימוד. שנית, כמה מהם פתחו מסלולי לימוד למקצועות מטעם התמ"ת, בלי תעודת הוראה. את עלות לימודי המקצוע ספגו ההורים, את לימודי היהדות שנלמדים גם במסלולים המקצועיים מימנו ההנהלות ממקורות פנימיים, ויש לשבח אותן על כך. עם כל הביקורת יש לזכור שהם עדיין מחזיקים את החינוך הטהור של בנות ישראל, בגילאים הכי רגישים, על כתפיהם.

אולי בגלל כך אירע הנס ומן השמיים ריחמו. פירון וחבר מרעיו שרדו שנה וחצי והלכו הביתה בבושת פנים. הסמינרים היו הראשונים שזרחה עליהם השמש. עוד לפני ביטול הגזירות הכללי הם נמלטו מהצרה. בהסכם הקואליציוני של המפלגות החרדיות נקבע תקצוב של שלושים ושלושה מיליון ש"ח לסמינרים, מה שנקרא כספים קואליציוניים. התקצוב שמיהר להגיע אפשר לסמינרים לחזור למכסה מתוקצבת של ששת אלפים מורות לבטלה כמו בימים עברו.

התקצוב המיוחד לסמינרים עומד להיכלל גם בתקציב הדו שנתי שנמצא כעת על שולחן הכנסת. ליהדות התורה וש"ס יש את הסכום הגלובלי שהן מקבלות לצרכים המיוחדים של ציבור הבוחרים שלהן. ש"ס מעבירה לנושאים החברתיים בלבד. למוסדות החרדיים, גם של ש"ס, דואגת יהדות התורה. התוספת המובטחת לסמינרים בסך של שלושים ושלושה מיליון נעולה וחתומה. הנה לא ינום ולא יישן.

אבל המנהלים עדיין לא ישנים. הכסף הקואליציוני שסוגר להם פערים מובטח כל זמן שהמפלגות החרדיות בקואליציה. הם חוששים ממה שיקרה אם הגלגל יתהפך בקדנציה הבאה או בזו שתבוא אחריה. לא יהיה כסף קואליציוני, ושוב הם יצטרכו לממן מכיסם את לימודי המורות המיותרות. אי לכך הם דורשים ממשרד החינוך להכיר סטטוטורית במכסה של ששת אלפים מקבלות תעודות ההוראה בכל שנה ושנה. לא שיש בכך צורך מעשי אלא להגדיל תורה ולהאדירה.

במשרד החינוך קיבלו את המכתב בזעם. עד כמה שהדבר תלוי בנו, אומר לנו גורם בכיר באגף עובדי ההוראה, זה לא יקום ולא יהיה. "אם המפלגות החרדיות יעבירו כסף למכסות הוראה מיותרות, כמובן שנצטרך להעביר אותו ליעדו (לא מדויק. השנה ביקשו באגף לייעד את הכסף למטרות חינוכיות אחרות בסמינרים, ולא להגדלת המכסות, אך המפלגות החרדיות התנגדו בטענה שהם הביאו את הכסף והם יקבעו,. י.ר.), אבל בשום אופן לא נסכים לקבע לנצח מצב שמוליך שולל את ההורים משלמי שכר הלימוד ואת התלמידות".

בסמינרים טוענים שדרך לימודי ההוראה הם ממנים את לימודי היהדות טרום הנישואין - שאלנו.

פורמלית, אומר הבכיר, אנחנו לא הכתובת ללימודי יהדות אלא ללימודי הוראה, אבל גם בזה אנחנו מטפלים. הצענו לסמינרים מסלול שנקרא הכשרה חלופית. במסלול זה הבנות ילמדו במקצועות הבאים: מדעי המחשב, מנהל וחשבונאות, אומנויות העיצוב (גרפיקה, י.ר.) ומזכירות. את עלות הלימודים לתעודה של התמ"ת ישלמו ההורים, וזה יהיה עוד פחות ממה שהם משלמים היום עבור לימודי ההוראה במקביל לאותם מקצועות. את לימודי היהדות ישלם משרד החינוך. יכול להיות פתרון יותר מושלם מזה? שואל הגורם הבכיר.

התשובה היא: תלוי למי. לתלמידות ולהורים זה כנראה הפתרון המושלם. למערכת הגדולה והמורכבת של הסמינרים זה עלול להיות הרה אסון. המערכת מחזיקה מורות ללימודי הוראה, מדריכות פדגוגיות, מנחות דידקטיות, רכזות ואופרציה מנהלית ענקית. צמצום דרסטי של לימודי ההוראה והתרכזות בלימודי מקצוע שיש בהם פרנסה ימוטטו את הענף עליו יושבת השמנה והסלתה של האליטה החרדית.

יש גם נימוק נוסף שאותו לא אומרים מפורשות אלא ברמזים למי שמבין. אם הסמינרים ילמדו מקצועות בלבד עלולה להיות זליגה למוסדות אחרים שחותם בית יעקב אינו טבוע עליהם. במוסדות אלו (ראו במודעות שמציפות כל עיתון חרדי בלתי מפלגתי) לומדים מקצועות עם תעודות שמוכרות יותר בעולם התעסוקה.

האם משהו ישתנה במצב העגום בשנים הקרובות? עד כמה שזה תלוי במערכת הממוסדת שכוללת גם את חברי הכנסת - התשובה שלילית. כך נמשיך לראות בנות שסיימו חמש עשרה שנות לימוד מתפרנסות מסריקת מסמכים ושירות לקוחות טלפוני ומביאות הביתה שכר מינימום. אין עבודה שמבזה את בעליה ויישר כוח של המעסיקים החרדיים שמקימים את המיזמים האלה (אימג' סטור, קול סנטר ודומיהם). אבל בשביל זה לא צריך ללמוד שלוש שנים סמינריוניות מפרכות ולשלם שכר לימוד של עשרות אלפי שקלים. את העבודות האלה מסוגלות לבצע גם בוגרות בית ספר יסודי או מהגרות מסודן שלמדו קצת עברית.

ומי שזכתה לעבוד במקומות המוזכרים עוד יכולה לראות את עצמה מאושרת, לעומת מי שיושבת בבית ולעומת מי שעובדת במקומות אחרים. מבלי להיכנס לפרטים, יש מבנה תעשייתי אחד בדרום הארץ, בלי מיזוג ועם אוורור מינימלי, בו יושבות מאות בוגרות סמינרים חרדיות, מהמיטב שבמיטב, ליד מכונות תפירה, ותופרות שמונה שעות ביום. כמו פועלות במלזיה או בווייטנאם. הלב נחמץ למראות והדעת מתרפטת מלחשוב כלום לא יכול היה להיות אחרת. ויכול היה.

משפט כהן
הנושא המעסיק את הנהלות הסמינרים הוא כאמור התקצוב למכסות ההוראה. ממש במקביל ובימים אלו יש אנשים שטרודים אף הם בנושא הסמינרים. גם הם מדברים על מכסות אך לא של תקציבים אלא של עדות. שלושים ושלושה אחוז ספרדיות ועשרה אחוז סתם חלשות או חמישים- חמישים. כל שבריר אחוז זה עולם ומלואו. כל מאית אחוז זה בת אחת שיושבת בבית ומבכה את גורלה.

האנשים הטרודים הם מנהלי מחלקות החינוך בערים החרדיות והמעורבות. על הכתפיים שלהם מונחת האחריות לבוגרות בית יעקב היסודי שטרם שובצו לשנת הלימודים הבאה בתיכונים החרדיים. התיכונים הם חלק בלתי נפרד מהסמינרים וכל שולחי המכתב האמור למשרד החינוך הם גם מנהלי התיכונים. הקרב שהם מנהלים כעת הוא אפוא כפול: מול משרד החינוך לתקציבים של כיתות ה' ו' וז' ומול מחלקות החינוך של העיריות הדורשות מהם לקבל גם בנות שלא נולדו לעדה הנכונה או שכישוריהן הלימודיים קצת חלשים, אך יש בהן את כל הנדרש מבת ישראל כשרה וצנועה.

בקרב השני לפחות מובטח להם שיפסידו. במרבית הריכוזים החרדיים נקטו ראשי הערים יד קשה וסגרו את הפינה של בנות שנותרו בחוץ. ראשי הערים קיבלו הוראה מגדולי ישראל שלא תישאר בת אחת בחוץ. גם אם לא בדיוק בסמינר בו היא רוצה ללמוד.

הבעיה הקשה ביותר היא בירושלים. גם בגלל המספר העצום והמבורך של מסיימות בתי הספר היסודיים החרדיים, מול המספר המצומצם יחסית של הסמינרים, וגם בגלל שראש העיר איננו חרדי. ברקת רוצה כמובן לראות את כל הבנות מסודרות אבל אין עליו את הלחץ הפנימי שיש על ראשי הערים החרדיות. משכך הוא נותן למחזיק תיק החינוך החרדי בעירייה, צביקה כהן, את כל הסמכויות לפעול אך עוקב אחר הנעשה מבחוץ.

הנשק המרכזי של כהן הוא המחוז החרדי במשרד החינוך. המחוז נתן לכהן את הסמכות לשבץ כל בת שנותרה בחוץ בכל סמינר שיחשוב שהוא מתאים לה. והיה אם הסמינר יסרב לקבל - הזימון לשימוע שיכול להסתיים בהפסקת התקציבים כבר בדרך. משנים קודמות התברר שזה ורק זה הוא נשק יום הדין.

כהן נחוש בדעתו להשתמש בכך עד שהבת האחרונה תקבל את ההודעה על הקבלה ללימודים. נכון לעכשיו נותרו בחוץ כמאה ושבע בנות (לעומת מאה וחמישים לפני שבועיים). עד הראשון באוגוסט, קרי: יום שני הבא, כהן מתחייב לסיים את הסיפור. תחילה באמצעות שיחות עם הנהלות הסמינרים ולאחר מכן באמצעות השיבוץ בכוח. הוא פשוט יישב ליד השולחן עם הרשימה ויחליט. בת פלוני לכאן, בת אלמוני לכאן. מנהל סמינר שיסרב יקבל שימוע במשרד החינוך שלאחריו כבר לא תהיה לו ברירה.

אף בת, אומר כהן, לא תישאר בחוץ. מה שהוא לא יכול לעשות זה לרפא את הפצעים הנפשיים. "נוצר לאחרונה מצב שהסמינרים מתחילים רישום פנימי כבר בתחילת כיתה ז' ורוב הבנות יודעות כבר אז להיכן הן הולכות. הן כבר הולכות לפעילויות פנימיות בסמינרים ומרגישות עצמן שייכות. מי שלא כלולה ברישום הפנימי החשאי, וממתינה עד שאני אשבץ אותה בסיום כיתה ח', עוברת שנתיים של ייסורים. היא נכנסת לבסוף לסמינר אבל עם צלקת נפשית שאי אפשר לטפל בה", דברי הכהן.

כהן מנסה לפתור את הבעיה באמצעות איסור של משרד החינוך לערוך רישום מוקדם בבתי הספר. אם גם זה לא יעזור, הוא אומר, איאלץ להמליץ בפני גדולי ישראל על רישום אזורי בירושלים. על אפם וחמתם של כולם.

שולם שולם לעולם
בשבוע שעבר תואר כאן הקרב המילולי שנערך בין שר הבריאות יעקב ליצמן וסגן שר האוצר איציק כהן. הרקע היה ביטוחי הבריאות המשלימים שליצמן מנסה להעביר גם אם האוצר לא ממש מתלהב מכך. איש האוצר איציק כהן חשב אחרת והצעקות עלו עד לב השמיים, חרף הברית הידועה בין השניים.

בסיום התיאור נשאלה השאלה האם מדובר בחיסול הברית, או בקטטה שסופה להסתיים. בין היתר על רקע הצורך של השניים בהמשך המלחמה מול היריב המושבע ח"כ משה גפני. המבחן יהיה, כך נכתב, אם כהן ימשיך לקבל גיבוי בהמודיע על כל הישיגי התקציב החרדיים.

ליצמן, כך מסתבר, בחר בדרך אחרת. הוא לא יחלק לכהן קרדיטים כמו בעבר, אבל הזמין אותו לביקור מצולם בלשכתו במשרד הבריאות. השניים ישבו ושוחחו על חוק הגמ"חים אבל עיניהם היו נשואות למצלמה. תחילה בתוך החדר, לאחר מכן על המרפסת המפורסמת. יש שם נוף יפה ומיוחד. התמונה שהופצה סימלה את סיום המשבר. עד הבא בתור.

ליצמן יזדקק לשירותיו של כהן כבר בימים הקרובים. הרקע הוא הסירוב של כחלון לממן את הרפורמה בסיעוד שליצמן רוצה להעביר. הרפורמה מופיעה כחלק מההסכם הקואליציוני אבל כחלון טוען שאין כסף. השבוע עלה הנושא בכינוס ראשי הקואליציה ונתניהו נתן גיבוי לכחלון. אין כסף, אין מה לעשות.

לפני שבועיים איים ליצמן במשבר קואליציוני בנושא זה. משהבין שחבריו לא מתכוננים לתת לו גיבוי שלח השבוע מכתב פחות אגרסיבי הקובע שמדובר בהפרת הסכם קואליציוני אך בלי איומים של פרישה.

וכאן עשוי להיכנס לתמונה סגן השר כהן. הוא מקושר היטב עם פקידי האוצר ואם לא יקבל הוראה אחרת מכחלון הוא יכול לשבת איתם לשיחות שכנוע. כל הרפורמה הזאת היא סיפור של כמה מיליארדי שקלים בלבד. עם הקשרים שלו זה ממש כסף קטן.

• בשבוע הבא, הטור לא יפורסם. להתראות בעוד שבועיים בע"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!