תאוותו של משה רבנו - נקמה במדין

לכל אדם ישנן תאוות. התורה מכירה בכך ומצווה עלינו לרסן תאוות מסוימות, לכבוש תאוות אחרות, ולאפשר לחלק מהתאוות קיום בתוך גדרים מסוימים. אולם בחיר האנושות, גדול הדור וגדול כל הדורות משה רבנו, זכה להגיע למעלה, בה אף תאוותו הייתה תאווה קדושה – תאווה לראות בנצחון מלכו של עולם על-פני אויביו. שמה של אותה תאווה – "נקמה". כן, זוהי היהדות של משה רבנו. וכך מלמדים אותנו רבותינו בהתיחסם למלחמת מדין המובאת בפרשתנו (מדרש תנחומא מטות ד')

"נקום נקמת בני ישראל – זה שאמר הכתוב "לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו" (איוב ל"ו) - מהו "לא יגרע מצדיק עינו"? אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות, בעינו ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא על כך שיראם בעיניו, ועליו נאמר (תהלים נח) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, ישמח צדיק זה משה כי חזה נקם נקמת מדין... שבשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה נקם נקמת בני ישראל וגו' אף על פי שנתבשר בשורות מות [המשך הפסוק – "ואחר תאסף אל עמיך"], לא אמר מחר אני מת - מה יועיל לי שאנקם במדין, אלא נזדרז לכל אותו ענין".

משה רבנו מתבשר שימות אחר נקמת מדין, אולם הוא אינו מוכן להתמהמה ולו רגע אחד! כה גדולה הייתה תאוותו לראות בנקמת ה'! חייו שלו אינם חשובים למול אותה תאווה. מה כל-כך חשוב כאן, שמשה לכאורה משעבד את כל חושיו ומציאותו לאותה תאווה?

אל מול אותם רעבלאך, רבנים מטעם מבולבלים ומבלבלים אשר תרבות המערב היא נר לרגלם יותר מתורת משה רבנו, יש מי שלומד את הרעיון היהודי מהמקורות – מהתנ"ך ומדברי חז"ל. ומי שעושה כן יודע היטב את התשובה לשאלה זו. העולם כולו לא נברא אלא כדי שהאדם יכיר במלכות ה'. כשעם ישראל, עמו של ה', נמצא בשפל, כאשר גויים פוגעים בו והוא אינו מגיב, זהו הפך תכלית בריאת העולם. מדין החטיאו את ישראל, וגרמו למגפה בקרב העם. פגיעה רוחנית וגשמית יחדיו. פגיעה זו היא חילול שם שמים, ויש דרך אחת למחוק אותה – נקמה. הנקמה כשמה, היא מקימה מחדש את המציאות המתוקנת, שה' שולט בעולם. היא מוחקת את חילול ה', היא מעמידה את העולם מחדש על מתכונתו הנכונה. ולכן כל הסוטים והשמאלנים בעלי הערכים המעוותים ואיתם אותם רבים שנגררים אחר הפוליטיקלי קורקט, אשר תכליתם הרס התכלית האלוקית בבריאה – לכן הם שונאים את מושג הנקמה יותר מכל מושג אחר. ואם זה מה שהם שונאים, ממילא מובן מדוע משה רבנו כל-כך אהב את אותה מידה עד שנתאווה לה בכל ליבו.

אך לא רק מושג הנקמה נלמד ממלחמת מדין. מלחמת מדין רוויה במושגים תורניים אמיתיים, הזרים לערכי תרבות המערב. עונש קולקטיבי, למשל. בני-ישראל לא בדיוק נהגו לפי אמנת ז'נבה כאשר הרגו את כל בני מדין הזכרים. אך משה רבנו אינו מסתפק בכך. "ויקצף משה", כתוב. על מה ראה אדון הנביאים לקצוף? אולי הוא סבר שזה לא יפה להרוג את כל הזכרים, אולי בעיניו היה זה "צבא מתבהם"? לא, לא זה מה שמטריד את משה רבנו. "החייתם כל נקבה" אומר משה. זה מה שמפריע לו. וכמובן, בני ישראל עשו תשובה על אותו חטא. אזרחים חפים מפשע? נשים וילדים? פגיעה מידתית? לא אצל תורת משה. ונשאלת השאלה, אם משה רבנו היה חי כיום, כיצד היו מתיחסים אליו בשלטון, בתקשורת ובמערכת המשפט. הרי אין ספק, שהיה זוכה למעצר מנהלי לכל החיים! כמה התרחקנו ממושגי התורה, וכמה קריטי לקיומנו, שנשוב אליהם בהקדם האפשרי. כמובן, אינני אומר שזה מה שצריך לעשות כיום ואינני פוסק דבר, אני רק מציג בפניכם מה הייתה דעת משה רבנו אדון הנביאים, ומי ששלחו.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!