ככל היוצא מפיו - עומדים מאחורי המילים

פרשת מטות פותחת במצווה הקשורה לנושא נדרים ושבועות. וכך כותבת התורה "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".

התורה כותבת בצורה החלטית וחד משמעית: "ככל היוצא מפיו יעשה". לאמירה הזו ישנם מספר בחינות, המלמדות אותנו מהו כוח הדיבור של יהודי. אדם מוציא מילה מפיו והיא פועלת פעולה. אין אפשרות לומר: 'סתם אמרתי', 'לא התכוונתי', 'המצאתי'. אמרת משהו - בבקשה, תעמוד במילה שלך.

מכירים את המשפט הידוע "לא הבטחתי לקיים"?!. לדאבונינו, זו מציאות כואבת המתפשטת בתרבות הישראלית ומאיימת עלינו כחברה. ממש כך. ולא מדובר על הבטחות שניתנו לפני שנים וניתן להעניק להם פרשנויות כאלו ואחרות. ולא שהבטחות כאלו לא צריך לקיים, אבל עדיין ניתן לומר שהשתנו הנסיבות ונוספו מרכיבים שלא היו קיימים אז. אומרת התורה: "ככל היוצא מפיו יעשה". לא רבע, לא חצי, גם לא שלושת רבעי. ככל! מה שהבטחת - אתה צריך לקיים. חלק בלתי נפרד ממוסריות והיכולת שלנו לשרוד כחברה, זה היכולת שלנו לעמוד מאחורי הדיבורים שלנו. כל האמון ההדדי בנוי מכך שאנשים לא משקרים האחד לשני. הומוגניות היא בראש ובראשונה לעמוד מאחורי המילה שלך. לא להתנכר להבטחות שאתה בעצמך הבטחת.

ישנו היבט נוסף למשמעות הפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה". בשפה שלנו זה נקרא נבואה המגשימה את עצמה. תורת המיסטיקה ולא רק, מכירה בכך שישנו מושג לפתוח פה לשטן. ישנם פעמים רבות שאנשים גילו שהנבואה הגשימה את עצמה. אמרו דברים, שלבסוף קרו. ובדרך כלל הם אינם דברים חיוביים.

לאדם יש כוח רב בדיבור. ככל היוצא מפיו יעשה. אדם אמר משהו, ייתכן מאוד והדבר שהוא אמר אכן יקרה. בעניין הזה אני נזכר בסיפור שקרה אצל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי. סיפרו לו אודות אדם שאיחר לפגישה חשובה ועל מנת להציל עצמו מביזיון, תירץ את איחורו בכך ש"היתה לו הלוויה של סבתא". לא עבר שבוע מאז, והסבתא אכן נפטרה. שאלו את 'רב חיים' האם יש קשר בין מה שאמר האדם לבין מה שקרה? ענה להם שייתכן מאוד שיש קשר בין הדברים, והורה ללמוד משניות לעילוי נשמתה.

למדים אנו שמשפט שאדם מוציא מפיו יש לו משמעות אדירה. וכך אמר שלמה המלך החכם מכל אדם: "מוות וחיים ביד הלשון".

היהדות מייחסת חשיבות רבה לכל מילה שאדם מוציא מהפה. כל נושא הנדרים והשבועות הוא מתוקף הכוח שאנו נוסכים בפיו של האדם. העולם לא יכול להתנהל עם שקרנים. כאשר אתה מזהה שהאדם שמולך לא דיבר אמת, אתה לא תמשיך להתעסק אתו. זה יכול להיות המוסכניק, השיפוצניק, השרברב, נהג המונית, פקיד בעירייה. אנשים שמשקרים, שלא מוציאים אמת מפיהם, שיכולים לעמוד מולך ולצקצק בלשונם בדבר שקר, הם אנשים המרחיקים מעצמם חברה. מוות וחיים ביד הלשון. במילה אחת שלא במקום, במעשה אחד לא טוב שאדם עושה, הוא יכול להחריב את עולמו.

ומידה טובה מרובה, כשאדם דובר אמת הוא מקרין גם על הסביבה שלו וממילא על כל העולם כולו. וכן אמרו חז"ל במסכת אבות: העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום.

האור והחושך שבתוך האדם
ישנו מאמר מעורר של מרנא רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר בליטא, בספר 'שיחות מוסר'. המאמר ארוך ומדהים. הוא כותב כך: "כשיש בבית חושך, אנו מדליקים את האור והחושך נעלם. אולם בתוכנו - גם כשהאור דולק, החושך עדיין שורר. מהאור והחושך הללו נובעים כל הסתירות שבמעשי האדם". המסקנה מכך, שההבדל בין צדיק ורשע, הוא פעמים רבות יכולת ההבחנה. הקב"ה נותן לאדם פעמים רבות אפשרות לטעות, וזו יכולת הבחירה.

הוא מביא את הסיפור הידוע של האישה שבאה לפני שלמה המלך וסיפרה שהילד של חברתה מת ובאמצע הלילה הלכה חברתה וגנבה את הילד שלה. ולכאורה הרי פסגת השלימות של הדאגה לזולת זה לקחת ילד ולדאוג לו. אך לקחת את התחושה הזו ולעשות את המעשה הנבזי ביותר ולגנוב ילד במחשכים, זה כבר קלקול ולא תיקון. מתוך מעשה טוב לעשות את המעשה הגרוע ביותר והשפל ביותר, זה המעשה הנבזי ביותר.

בעניין דומה ראיתי התייחסות של אחד הרבנים בענייני דיומא. יש סיפור בגמרא שבתחילת ימי הבית השני ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה. אחר כך ניסו לבטל את יצר הרע של גילוי עריות ולא הצליחו, רק החלישו את כוחו. מסתבר שאי אפשר לבטל מהשורש את החלק הרע של יצר הרע. לכן בביטול היצר הרע של עבודה זרה איבדנו גם את הנבואה והשראת שכינה.

בבניין הבית השלישי במהרה תחזור גם הנבואה וגם השראת השכינה. ומבואר בספרים כי יחד איתם יחזור גם היצר של עבודה זרה. לא תהיה לנו ברירה אלא להתגבר עליו ולכוון אותו למקום הנכון כדי שנוכל לזכות בנבואה. לקראת בניין הבית השלישי יחזרו כל כוחות היצירה לעם ישראל ביחד עם היצרים שלהם. אנחנו מוכרחים לכוון את הכוחות רק למקום היפה והבונה. אל עבר היצר הבונה והמיטיב ולא ליצר ההורס ומנצל. כך תבוא הגאולה.

ובעמדנו על סיפם של שלושת השבועות בהם נוהגים אנו בצער על חורבן ירושלים ובית המקדש, נחפש כל אחד בתוכיותו ובעצמו את הסיבות לקלקול ואת הדרכים לתיקון, כדי שנזכה השתא לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורך.

לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!