זכרונות מהסבא הגרי"ש אליישיב, ומרקוס כץ

ביום רביעי הקרוב ימלאו ארבע שנים – כבר ארבע! – להסתלקות מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. תחושת החיסרון והכאב, לא רק שאינה נעלמת, כי אם הולכת ומתעצמת. יש את חסרון הכלל: כמה אסונות, מבית ומחוץ, פקדו את עמנו מאז עזבה אותנו לאנחות 'כיפת הברזל' שהגנה על העולם כולו. ויש את חסרון הפרט: מי שזכה להסתופף בצילו, לא ישכח לעולם את ה'גוט מארגען' המחמם שקיבל ממנו מדי בוקר; את האיחולים והברכות שבקעו מליבו הטהור ברגעי שמחה או – חלילה – בעת צרה; את המחזות הגדולים של 'המלך בממלכת התורה' – בשעות הלימוד, עם הניגון המתוק; במסירת השיעור מתוך שמחת התורה הפנימית שהיתה בשר מבשרו; בתפילתו המשתפכת לפני קונו; וברגע הקצר בו היה פוסק הדור משיב ליהודי מתלבט שביקש עצה, באותה רצינות בה היה מכריע בשאלה הלכתית הרת-גורל, כאשר עולם שלם מייחל למוצא פיו.

2.

על גדלותו בתורה של הרב אלישיב, נכתב רבות וטובות. פחות כתבו על מידותיו המופלאות.
אי-אפשר בלי מילה על רגישותו לזולת, במעמדו הנשגב, לכל אדם, אפילו ל...נער בן 13.
חודשים לפני שמחת בר המצוה שלי, שאל אבי מורי שליט"א את הרב זצ"ל מתי לקבוע את שבת הבר מצוה שלי, בשבת שלפני או בזו שאחרי יום הבר מצוה עצמו.

וכך ענה הרב: "מבחינה הלכתית, זה לא משנה אם יעלה לתורה שבת לפני או שבת אחרי... תעשו מה שיותר נוח למשפחה, אבל אחד השיקולים צריך להיות: איזו פרשה או הפטרה תהיה קלה יותר וקצרה יותר לקריאה עבור חתן הבר מצוה"

3.

הרב מעולם לא קטע את השואל. עד יומו האחרון, האזין בסבלנות לשאלת השואל, קטן כגדול.
בבחרותי סיפרתי לרב זצ"ל שקשה לי לקום בבוקר לתפילת שחרית וביקשתי עצה.

השיב הרב: "עצה? אם יודעים החשיבות והערך של התפילה, אם הייתה בבעלותך חנות, היית מצליח לקום על אף הקושי".

הוסיף הרב: "לחנות היית קם. חנות זה רק דמיון קטן לעומת התפילה. בחנות מרוויחים כמה פרוטות. אם יודעים את החשיבות מה אפשר להרוויח באמצעות תפילה בזמנה, ודאי מצליחים לקום".
וזה עבד.

4.

גם לעת זקנותו וחולשתו, הרב לא עשה לעצמו 'הנחות' בהלכה. בשל הקפדתו על דין 'חדש', מדי שנה, לאחר חג הפסח, הייתי רוכש עבורו בחו"ל – מחנות בבעלות נכרית – מוצר מזון מסוים שהיה נחוץ לבריאותו.

חזרתי לארץ עם המוצר. לאחר שהעניק לי ברכה במאור פנים, פנה הרב לנכדו-משמשו בקודש ושאל: נו, שילמתם לו?

במסגרת מידת הנקיות שלו בענייני ממון, הרב לא היה מוכן לקבל הסברים. גם אם היינו אומרים לו שאנו מוכנים להעניק לו את כל הון ביתנו כדי לזכות לשמש את גדול הדור וזו הזכות שלנו, לא היה מוותר. הוא תמיד ביקש לשלם.

בלית ברירה, נקטתי במחיר המוצר, אך הרב לא ויתר: "זה מחיר זול בשבילי או שכך זה עולה בחנות?"...

5.

וככל שננסה לתאר את דמותו של הרב אלישיב – לא ניגע באפס קצהו של מלאך האלוקים שהיה בתוכנו.

המונים יעלו לציונו בהר המנוחות ביום רביעי, ילמדו משניות – כפי שאהב, בעיון ובהבנה, ולא באמצעות קריאת המילים בלבד – ויעתירו לפני שוכן מרומים שזכותו תעמוד לכולנו בכל העניינים.


6.

כולם שמעו על מרקוס כץ ז"ל כאיש-עסקים חובק עולם, כחברם הקרוב של מנהיגי מדינות, כפילנתרופ שתרם סכומי-עתק לצדקה. במסגרת הספר האוטוביוגרפי שכתבתי לאחרונה יחד עמו, זכיתי להכיר מקרוב את הצדדים הפחות מפורסמים באישיותו, בהם היה גאה יותר מכל: כניצול שואה מלומד בעשרות נסים בימי המלחמה ואחריה, כבנש"ק ששמו העברי הוא בכלל ר' מרדכי-דוד, צאצא גאה לאדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א, איש ספר, איש משפחה, מנהיג פיקח להחריד, אוהב תורה וחסד, אוהב ארץ ישראל, בעל מוח ישר וחד כתער עד לרגעיו האחרונים, שכל רגע במחיצתו – הפך אותך לאדם חכם יותר.

"ילד בן 6 הייתי כשאבי לקח אותי עמו כדי להתברך מפי האדמו"ר רבי בן ציון מבאבוב, בעל הקדושת ציון הי"ד", סיפר לי בהתרגשות. "הביקור הזה נחרט היטב בזיכרוני. כשנכנסנו, אבא קירבני אליו ואמר: 'רבי, מרדכי-דוד הוא בני היחיד. אנו רוצים שהרבי ייתן לו ברכה מיוחדת'.

"הרבי הקשיב וקירב אותי אליו בחום. הוא שתק זמן רב. 'נו, אין לו ברכה?', הרהרתי לעצמי. 'למה הוא לא מברך אותי שאהיה צדיק, שתהיה לאבא ואימא נחת ממני? כמה זמן הוא צריך לחשוב?'. לאחר כמה רגעי דממה, שהיו עבורי כנצח, הרבי הניח ידו על ראשי ואמר: 'מרדכי-דוד, אני מברך אותך שתהיה ערליכע'ר איד (יהודי ישר)". לא הבנתי את פשר הברכה, גמגמתי 'אמן' ויצאנו מהחדר. בחוץ, שאלתי את אבא בטון נעלב: 'למה צריך לברך אותי שאהיה ישר? ברור שאני אהיה אדם ישר!'. גם אבא לא הבין את הברכה ולא הצליח לרדת לעומק דעתו של האדמו"ר.

"לאחר המלחמה, בביקורי הראשון בברוקלין, נכנסתי אל ממשיך דרכו, האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב. הצגתי את ייחוסי וסיפרתי לו על הביקור אצל אביו הי"ד ועל הברכה שעד היום לא נודע לי פשרה. האדמו"ר התרגש והחל להחוויר. הגבאים המשמשים אותו מיהרו לקרוא לרופא, אבל הוא הרגיע אותם ואמר: 'אני בסדר. הזיכרונות האלו מבית אבא קצת גורמים לי להתרגש'. הרבי נרגע מעט והמשיך: 'מרדכי-דוד, אני זוכר היטב את הביקור הזה שאתה מספר עליו. אני הייתי אז אברך צעיר ונכחתי בחדר על יד אבי. אתה שואל מה הייתה כוונתו כשבירך אותך שתהיה אדם ישר? אינני יודע לומר בדיוק, אבל אני כן יודע שלאבא הי"ד היו כוונות נשגבות'.

"כך", סיפר מרקוס, "במשך עשרות שנים חייתי במתח: למה בדיוק התכוון האדמו"ר בברכתו. עד שפגשתי את הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו.

"סיפרתי לרב לאו, זוכה פרס כ"ץ, את לשון הברכה שקיבלתי בילדותי מהאדמו"ר ושאלתי אותו האם יש לו הסבר לפשר ברכה זו. במתק לשונו העניק לי הרב לאו הסבר מאלף לדבריו של האדמו"ר: 'זו הברכה הגדולה ביותר. מדי שנה, בהתקדש יום הכיפורים, אנו אומרים בהתרגשות את תפילת 'כל-נדרי'. במעמד זה כל קהל ישראל אומר שוב ושוב את הפסוק מספר תהילים 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה'. מה ההבדל בין צדיק לישר? כשאדם צדיק נכנס לחדר, הוא מביא עמו הרבה אור – 'אור זרוע לצדיק', אולם כשאדם ישר נכנס, הוא מביא עמו שמחה – 'ולישרי לב, שמחה'!

"דבריו של הרב לאו חדרו עמוק לתוך לבי והעצימו אצלי את ברכת האדמו"ר. מאז אני יודע שהשליחות שלי היא להביא שמחה לאחרים. כשאני מצליח לשמח מישהו, אני מודה לבורא עולם על הברכה שהתקיימה.

השבוע, כמעט בן 90 שנה, סיים את שליחותו המופלאה, ביושר ובשמחה.

יש המון מה ללמוד ממרקוס, אך מוקדם מדי לעכל. השורות נכתבות טרם נטמן באדמת עיר הקודש והמקדש, שכה אהב. אנחנו נתנחם בהמשך מפעליו הרוחניים (על-ידי רעייתו עדינה תחי' וילדיו היקרים) ונתפלל לראותו שוב, בקרוב, בתחיית המתים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!