דרמת חוק הליבה, ראיון עם ברקת ודגל בי-ם

גלות וגאולה
לא על המצור מלפני אלפיים שנה התאבלו השבוע בדגל התורה. מי שיושב בשבועות האחרונים לשיחת מזנון עם יו"ר ועדת הכספים, מרגיש שהמצור על ירושלים עכשווי וחנקני מאי פעם. יונה יהב על משבצת אנטיוכוס בחיפה וניר ברקת על תקן טיטוס בירושלים. יש לי יום יום צום.

כשגפני מדבר וסביבתו מזדעזעת ת"ק על ת"ק פרסה, צריך לחפש - בהתאם למאמר חז"ל - את הטלפיים שננעצו בחומה. מלוא הטנא זעם שנשפך על אגודת ישראל בוועידת דגל התורה ולדברי גפני, הוביל לבסוף למימוש החוק הנורווגי, נבע מתסיסה בשטח. אז הייתה זו העסקונה הצעירה של דגל התורה שהעלתה טענות בנוגע לניהול המו"מ הכושל מול אגודה ערב הבחירות. בירושלים מדובר בזעם שמפעפע בכל אב ואם לבת בשכונה מעורבת שמכתתת רגליים ומתניידת בדרכים מדי בוקר וצהריים.

בשכונת קריית יובל, עומדים מבנים חצי ריקים בשעה שמאות תלמידות עושות את דרכן מדי בוקר לשכונת בית וגן. ברמות, מנוידות הבנות כמו קרוואנים מהקצה ההטרוגני לקצה ההומוגני של השכונה. כך קורה גם בגבעת מרדכי, בנווה יעקב, בגילה ואיפה לא. מלשכת ראש העיר יוצא מדי בוקר קול הקורא לבנות, לנדוד-לנדוד, משכונות מעורבות לשכונות החרדיות.

בכל שכונה בה מתגוררים אלו לצד אלו, חרדים לצד חילונים, ניתנת להורים החרדים תחושה של פולשים. עד כדי כך גדולה המצוקה, שבשבועות האחרונים מובילה הנציגות המסוכסכת של דגל בעירייה יוזמה לפתיחה חד צדדית וללא תיאום עם העירייה, של מוסדות חדשים בשכונות המעורבות. בהתחשב ברמת יחסי האנוש בתוך הסיעה, לא כדאי שההורים יבנו על הפתרון כתוכנית עבודה לשנת הלימודים הקרובה.

בדגל התורה מרגישים כחיילים נצורים על החומה. חבריהם לפלוגה הפכו לברי-פלוגתא. "את החברים מאגודה מעניינים המוסדות החסידיים שממוקמים בשכונות החרדיות. הציבור הענק שגר בשכונות המעורבות, ומשויך ברובו לדגל התורה, נותר בודד במערכה", אומר גורם בכיר בדגל התורה. התחושה הקשה הזאת, גורמת לראשי דגל התורה לעשות חושבים. לא כאן ועכשיו, אלא להבא, שהרי תמיד קל יותר לדחות את מועדי התשלומים לתקופה שאחרי החגים.

את האזהרה שלו, גפני שיגר השבוע בשיחת מזנון. "אם לא יובטחו זכויות הציבור הליטאי בירושלים", הבהיר יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, "לא נלך יותר ברשימות משותפות עם אגודת ישראל. לא ייתכן שיסגרו עסקאות עם חוג אחד ויפקירו ציבור שלם שגר בשכונות המעורבות".

אל החומש
הקולות של גפני במזנון הכנסת, נשמעים היטב בקומה השישית בכיכר ספרא. אפשר לאהוב את מה שעושה ברקת לירושלים ואפשר גם לשנוא. להתעלם אי אפשר. האיש מעורב בכל תהליך, מזהה כל אבן ירושלמית, והיכרותו המעמיקה עם כל פרצלציה, ידועה ומוכרת לכל מי שנפגש עמו לשיחה קצרה.

הסיפורים והאגדות שנרקמו סביב הצוות האסטרטגי החרדי שליווה את ברקת בשתי מערכות הבחירות האחרונות ידועים. ידועה גם הביקורת הקשה מבית מדרשה של דגל התורה על תופעת משתפי הפעולה.

אבל עובדה היא שבחודשים האחרונים, ראש העירייה וצוותו עסוקים בעיקר במגננה. בשבוע שעבר נעשה ניסיון להסיט את השיח ולהתמקד בהיעדרותו המופגנת של ברקת מהמצעד בבירה. הכותרת החזיקה מעמד שעה-שעתיים, שלאחריהן חזרו נציגי דגל לתקוף בכל הכוח. קדימה, צעד - הם אמרו לראש העיר, ובלבד שתספק לילדינו מקום לשבת וללמוד. עשרה קבין של טרוניות ירדו לעולם, ותשעה מהם נטלו נציגי דגל התורה בירושלים.

מי שמכיר את הנפשות הפועלות מבין שמאחורי כל זכות שתיקה שנשמרת יתר על המידה מסתתרת תוכנית עבודה. התוכנית הזאת, נחשפת כאן לראשונה מפיו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, וסגנו צביקה כהן, מחזיק תיק חינוך חרדי בירושלים. לסיפור השכונות המעורבות עוד נחזור, ובעניין הזה צביקה כהן מזדהה עם מרבית טענותיהם של אנשי דגל התורה. אבל לפני כן, בואו נדבר על תוכנית העבודה הואיל והיעד שהשניים מציבים גרנדיוזי: פתרון מצוקת הכיתות לחרדים בבירה, בתוך חמש שנים.

למעלה מאלף כיתות חסרות במגזר החרדי בירושלים, אומר ברקת, גם במגזר הערבי יש מצוקה דומה, אבל שם בג"ץ חייב את המערכת הממשלתית והעירונית לגבש תוכנית חומש. במגזר החרדי זה לא קרה גם כשהנציגות החרדית שלטה בעירייה. כעת לראשונה, העירייה מציגה תוכנית להשלמת פערים ובניית למעלה מאלפיים כיתות בתוך חמש שנים, מתוכן כאלף כיתות לתלמידים חרדים.

משרד החינוך, מסביר ברקת, מקצה בכל שנה לירושלים סדר גודל של שמונים כיתות. לכולם ברור שאין בכך די והמספר הזה נבלע בבור של צרכים שאין לו תחתית. למרות העובדה שחלק משכונות ירושלים מתבגרות, מערכת החינוך פורחת. אפרופו עלייה וירידה, מסתבר שבגני הילדים החרדים יש גידול מרשים יותר מאשר בכיתות א'. התגלית שמסבירה את התופעה, טמונה בבחורי הישיבות מארה"ב שעושים עלייה. פעם הם רצו מרתון במסלול בן חמש-שש שנים: לימוד בישיבות בריסק ומיר, חתונה, לימודים בכולל, ומוסדות לילדים. כיום הם חוזרים לארה"ב לכל המאוחר כשהזאטוט מסיים גן חובה. לא מרתון, אלא מקצה מאה מטרים.

חסרות לנו כיתות בכל המגזרים, אבל בראש עומדת המצוקה של המגזר החרדי, אומרים ברקת וכהן, פנינו למשרד החינוך וביקשנו להקדים את הקצאת הכיתות של שנת 2017 ל-2016, כך שבסיכום הסופי ייתכן ונקבל השנה הרשאות לבניית 120 כיתות, אבל גם בכך לא היה די.

ברקת מסביר שבשטח אומנם נבנות מאות כיתות, אך מדובר בהתחייבויות נושנות שרק כעת ממומשות. יש פרוגרמות מאושרות לכ-400 כיתות, הוא אומר, לכ-300 מהן יש הרשאות מיידיות לבנייה, ועדיין החסר אדיר ומדובר בסדר גודל של 800-700 כיתות שאין עבורן מענה. אלו הכמויות שחסרות כיום לחינוך החרדי, וזה עוד לפני שדיברנו על צפי לגידול עתידי.

כדי לצמצם את הפער הזה שם ברקת על השולחן שני מיליארדי שקלים במזומן. ראש העיר וסגנו מציבים יעד ברור לבניית כאלפיים ומאתיים כיתות לימוד בתוך חמש שנים, מחצית מהן לחרדים. את מודל המימון משווה ברקת למשכנתא על דירת מגורים, שנוטל כל זוג צעיר. הלכתי לבנקים, אומר ראש העירייה, קיבלתי אישור להלוואה של מיליארד שקלים ועל הפרק עומד אישור למיליארד נוסף. הסכום הזה אמור לכסות בנייה של למעלה מאלפיים כיתות, ואת התשלום, כמו במשכנתא, נפרוס על פני שנים.

הדוגמה טובה רק שבמקרה של ברקת, הזוג שגר כיום בדירה (ברקת וכהן) יבנה ויתבשם מהקרדיט, בעוד נטל תשלומי המשכנתא ירבוץ על כתפי הדיירים הבאים – שהרי ברקת לא מתכוון להמשיך ולהתגורר בכיכר ספרא במשך שנים.

זה לא מדויק, משיב ברקת. ראשית, משרד החינוך כבר הביע הסכמה לאשר בעתיד הרשאות רטרואקטיבית, על כיתות שנבנו במסגרת הפרויקט, ומעבר לכך, העירייה ממילא משלמת כיום כמאה מיליוני שקלים בשנה עבור שכירת כיתות וגני ילדים. כל כיתה שתיבנה, תחסוך מדמי השכירות.

הפרויקט החדשני הזה, מספרים ברקת וכהן, כבר נמצא בהליכי הרשאה. ההלוואות אושרו, דיון מקצועי במשרד הפנים כבר נקבע – למרות שבסוף התהליך שר הפנים יאמר את דברו, ולדרעי תמיד יש מה לומר. בחברת מוריה, הוקמה מנהלת מיוחדת לבינוי כיתות על מנת שניתן יהיה לצאת למספר מכרזים במקביל, ולעמוד בעומסי הבינוי. העירייה, אומרים ברקת וכהן, נמצאת כיום בתהליך בנייה של כ-300 כיתות. היעד שלנו הוא להכפיל את הבינוי השנתי, ובסיום התהליך להביא לכך שלכל ילד ירושלמי חרדי תהיה קורת גג במבנה קבע. ולוואי ואלף הכיתות יפלו מן השמים כשהן בנויות באש, עם בית המקדש השלישי. אמן סלה.

מעורב ירושלמי
הבעיה עם תוכנית החומש של ברקת, שהיא נשמעת כמו מיזם אדריכלי של מכון המקדש לבניין הבית השלישי. כולנו מאמינים שייבנה, כולנו מצפים לגאולה – אך בינתיים אנו יושבים על כיסא נמוך, מתענים ומתאבלים. חיים בתחושת גלות, מאמינים בגאולה.

כל תוכנית העבודה המרשימה שמציג ברקת, לא פותרת את הבעיה העכשווית של אם צעירה משכונת קריית יובל הנאלצת לשלוח את בתה הקטנה כל בוקר באוטובוסים לשכונת בית וגן, בשעה שצעדים ספורים מהבית עומד על תילו בית ספר חילוני ריק למחצה. על השאלה הזאת, דומה שאין לברקת תשובה מספיק טובה.

אני מסכים עם טענות אנשי דגל וגם אני לא אוהב את מה שקורה בשכונות המעורבות, אומר צביקה כהן, אבל גם בתחום הזה אפשר להצביע על הישגים, אם כי חלקיים. הנה, בקטמון שהיא שכונה מעורבת השקענו כסף בבינוי, וכעת גם תקצבנו בשלושה מיליון שקלים שיפוץ למבנה בו ימוקם תלמוד תורה של מעיין החינוך.

עבורי, אומר צביקה, לא פחות חשובה המלחמה באפליה ואת זה נשיג רק בהקמת מוסדות ייחודיים לספרדים, ואכן, פתחנו השנה בשכונות החרדיות גני ילדים עירוניים לספרדים, הכל במימון עירוני. בשורה התחתונה אי אפשר להתעלם מכך שבהובלת ניר ברקת ובשיתוף פעולה מלא, גיבשנו פה תוכנית שתביא פתרון אמיתי למצוקת הכיתות ממנה סובלים התלמידים החרדים בירושלים, מה שלא נעשה מעולם, גם לא תחת שלטון חרדי. המאבק בשכונות המעורבות צודק ואני תומך בו אבל אסור לשפוך את התינוק עם מי האמבט. הרי כל מי שבוחן את ספרי התקציב לחינוך חרדי בירושלים, מבין שאין אח ורע לתקצוב בכאלו היקפים, לא בערים חילוניות וגם לא ברשויות חרדיות.

כסגן ראש עיריית טבריה וראש עיריית אלעד לשעבר, צביקה מדבר מניסיון, ובאלעד הבלתי אפשרית - ניסיון מר. אלא שעם כל הכבוד (ויש כבוד) לסגן ראש העירייה, על השאלות הקשות האלו צריך להשיב הקודקוד בכבודו ובעצמו. התשובות של ברקת, נתונות בזאת לבקרת הציבור.

בוא נדבר במספרים, אומר ברקת. לקראת שנת הלימודים הקרובה נחנוך בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות בנווה יעקב, שם מסתיימת בנייה שאני כראש עיר התחלתי, לאחר שההרשאה התקציבית לא נוצלה במשך למעלה מ-17 שנה. שכל אחד יעשה את החשבון, מי ישב בלשכת ראש העיר ובאגפים הרלוונטיים באותן שנים. גם ברמות אף תלמיד לא ייצא מהשכונה. נכון שיש ניוד בתוך רמות, אבל זה קורה בין היתר מתוך כורח בגלל דלילות עתידית בבית הספר הקיים. בבית וגן, היו אלו נציגים חרדים בוועדת תכנון ובנייה, ולא בתקופתי, שאישרו ליזמים בנייה בהיקפים אדירים בלי לתת את הדעת על חסרים במבני ציבור. גם כאן פעלתי והשגתי עשרות הרשאות לבניית כיתות, כולל בית ספר שיוקם במתחם בויאר וישרת גם את ילדי קריית יובל. בשלב הביניים העירייה תשכור את המבנה של ועד הישיבות בבית וגן, ותשקיע בנכס כדי שיוכל לשמש כמוסד חינוכי זמני.

ברקת מנסה לעשות מהלימון לימונדה אבל על כל תירוץ שהוא משמיע, צצות שתי קושיות נוספות ובבריסק כבר למדנו שקושיות רבות - מיישבים בתירוץ אחד. במקרה שלפנינו, התשובה של ברקת, היא השאלה עצמה. בקריית יובל עומדות כיתות ריקות, והתלמידות החרדיות מגולגלות אל מחוץ לשכונה. כך גם ברמות ובשאר השכונות המעורבות. קונספציית הגטו החרדי, היא התירוץ היחיד שמיישב את כל השאלות הקשות.

ברקת רואה את המציאות מזווית שונה. אני יכול לומר בוודאות מלאה, הוא מסביר, שאין מבנה ריק בשכונה מעורבת שלא ניתן במכוון לחרדים כדי להכעיס. נכון שיש שכונות בהן יש בתי ספר בלי תפוסה מלאה, אבל להכניס אגף חרדי לתוך בית ספר חילוני מעורב ולגרום לתסיסה בשכונה ולחיכוך בין התלמידים, בעיני זו לא שיטה. אני מעדיף להתמקד בבינוי ולספק מה שלא נתנו פה לחרדים במשך שנות דור. עשרות שנים לא בנו ברוממה, עשרות שנים לא נגעו בצרכים של בית וגן. גם בשכונות המעורבות אנחנו דואגים שגני הילדים יהיו בתוך השכונה, ולגבי מוסדות בגיל היסודי – אנו מתמודדים בכל מקום בצורה חכמה ובראייה ארוכת טווח.

ברקת מציע שלא להפוך את המלחמה בין חרדים לחילונים לחזות הכל. בעיניו, מאבק מעין זה אינו תוכנית עבודה אלא תוכנית מלחמה - מלחמת אחים. ההמחשה של ברקת לא משרתת את המטרה. כשחרדי ממוצע שומע פוליטיקאי חילוני שמכנה אותו 'אחי' הוא נזכר ולא בערגה, בברית האחים בממשלת לפיד-פירון הזכורה לרע, מה שמעביר אותנו במסלול ישיר לנושא הבא.

ביטאון רדיופוני
"אני מקבל מדי בוקר את כל ארבעת העיתונים החרדים, אפילו את הפלס. איך יש לכם זמן לקרוא כל כך הרבה", שאל נשיא המדינה רובי ריבלין את ח"כ מנחם לייזר מוזס. השניים נפגשו, בחמישי האחרון, בשמחת נישואי בת הרב יצחק רביץ, סגן ראש עיריית ביתר עילית ורעייתו רבקה, ראשת הסגל בלשכת הנשיא. ריבלין מצא לו את מי לשאול. ח"כ מוזס הוא מהבודדים בסיעת יהדות התורה שאין להם עיתון. האיש מסתובב כבר שבוע כשבכיסו כותרת גזורה ושמורה, מעיתון 'המודיע', עם פרגון נדיר על מיזם הרכבת למירון. למוזס אין מה להתלונן יותר מדי לנוכח העובדה שליו"ר ש"ס דרעי, אפילו את זה אין.

ריבלין אומנם לא מספיק לקרוא את הביטאונים החרדים, מה שמסביר את העובדה שהוא אף פעם לא נראה כמי שנתקף הלם ותדהמה. אבל במהדורת יומן הבוקר של קול ישראל, הנחשבת למואזנת בישראל (לפחות עד לסקר הטי-ג'י-איי הבא, שהפך בברנז'ה החרדית לתורה מסיני) כותרות ארבעת העיתונים החרדים מוקראות באדיקות מדי בוקר. עוד לפני שהעיתונאים החרדים מתעוררים ואומרים 'מודה אני', התקשורת החילונית אומרת תודה וחוגגת בבקרים על כותרות הביטאונים.

בעניין הזה אין אפליה אלא העדפת חרדים, כאשר כותרת כל אחד מארבעת היומונים החרדים, מוצגת כשווה בין שווים לצד כותרת ידיעות אחרונות. רק תנו למו"לים יחס כזה מהמפרסמים, והם מסודרים.

המגיש הוותיק והמוערך אריה גולן, שכבר הספיק להתאזרח ב'תאגיד' החדש, הטעים השבוע בקולו, גלגל את הריש על לשונו, ונהנה מכל רגע כשהקריא את הכותרות על ביטול גזירת הליב"ה.

בעיתונים הממסדיים, יתד, המבשר והמודיע, חגגו את פריקת העול של חוקי יש עתיד. ורק מהפלס, צוטטו קינות בכותרות אדומות על העברת הסמכות להנחלת תכני הליב"ה לידי שר החינוך. כך היה כאן מאז ומעולם, עוד מימי שר החינוך זלמן שז"ר, שמכתבו ההיסטורי בעניין קביעת רשימת מוסדות הפטור פורסם כאן בעבר. אבל את מי מעניינות העובדות? דברו אלינו בכותרות.

שרשרת המזון ידועה. הפלס מחויב לצאת בכותרות נגד 'גזיירת החינוך' על רקע הקמת תלמודי התורה לבנים ובתי הספר לבנות על טהרת הפלג ובסייעתא דלשכת ראש עיריית ירושלים. ליתד נאמן ובעקבותיו לביטאונים האחרים אין ברירה אלא לתקוף בחזרה ולהבהיר שהגזירה, היא בכלל תוכנית הצלה. כאשר הדו-שיח הזה שמתנהל בכותרות הראשיות, נשפך בלי פילטר, היישר ליומן הבוקר של קול ישראל, אך טבעי שלפיד יגיב במהדורת הצהריים.

את יומן הבוקר, פותח אריה גולן בסוג של פינה אישית המוקדשת לסנסציה היומית. בבוקר יום שני, בהשפעת הכותרות ביומונים החרדים, נזנחו חדשות שוליות כמו הפיגועים בגרמניה ועדות החייל היורה בחברון לטובת המאורע המרכזי של היום: אישור חוק הפטור מליב"ה בוועדת השרים לחקיקה.

גולן תיאר בסרקזם את החוק שמבטיח מאה אחוזי מימון תמורת מאה אחוזי תלמוד ואפס אחוזי ליבה. התיאור שלו היה נאמן לכותרות ביטאוני הבוקר, מהן ניתן היה להתרשם כי לא היו ימים טובים לחרדים כצום י"ח בתמוז התשע"ו.

מי שקרא את מה שנכתב כאן בשבוע שעבר יודע שהמציאות רחוקה מהכותרות, כרחוק השר לשעבר פירון מלשכת שר החינוך כיום. המימון לא מלא ואפילו לא חציוני: חמישים וחמישה אחוזי התקצוב נגזרים מהבסיס התקציבי ומגיעים בפועל לכשלושים אחוזי תקצוב של ילד בת"ת חרדי לעומת ילד בן גילו בחינוך הממלכתי; לא מדובר במהפכה אלא בשימור המצב הנהוג מקום המדינה: על מודל הפטור והתקצוב החלקי חתם לראשונה כאמור, שר החינוך זלמן שז"ר בשנות החמישים; לא מדובר בחוק הנוגע לכלל הילדים החרדים אלא לעשירית מילדי החינוך החרדי, כארבעים אלף ילדי הת"תים, מתוך למעלה מארבע מאות.

כשרצים לספר לחבר'ה ועושים זאת בהגזמה, אין מה להתלונן על שנאה וקנאה. בכותרת הדרמטית על ביטול גזירות יש עתיד נכלל גם סעיף האפליה שפירון הוסיף בשעתו לחוק הליב"ה. יו"ר ועדת החינוך מרגי הודיע שיעצור את החוק בגופו והתגובה לא איחרה לבוא. בערוץ 2 - כן ערוץ 2, כמאמר הנשיא לשעבר והמשוקם בהווה משה קצב - יצאו עם כותרת על ביטול סעיף האפליה. גם כאן מדובר בכותרת שאינה מחוברת למציאות. הרישיון לבתי הספר נגזר מכוח כללי הפיקוח המקובלים החלים על כל בתי הספר, והחקיקה הפרובוקטיבית של פירון מהקדנציה שעברה, אינה מוסיפה ואינה גורעת.

סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד מעגן מפורשות את איסור האפליה ברישום תלמיד, קבלתו או הרחקתו, בין השאר מטעמים עדתיים, וקובע עונש של עד שנת מאסר לעובר על הוראת החוק. היישום בפועל הוא עניין כאוב בפני עצמו, אך לעצם העניין, אין לביטול החקיקה של פירון, כל השפעה לגבי מעמד איסור האפליה בחקיקה. אלא שגם בסוגיה הזאת, העיתונות החופשית התבלבלה מהכותרות. אכן, נראתה כאן אפליה השבוע. אפליית חרדים בתקשורת הכללית.

עם הגולן
להאשים את התקשורת העוינת זהו המפלט הקל, אך במקרה הזה אין מה לבוא בטענות לאריה גולן ולשאר הכתבים בתקשורת החילונית. אלו שמעו את מה שלשני הצדדים היה נוח להשמיע. הח"כים החרדים צריכים להציג קבלות למצביעים, ועל קבלות פוליטיות פיקטיביות מעולם לא זומן ח"כ לחקירה ברשות המיסים. לח"כי יש עתיד, הכותרות על חיסול חוקי לפיד-פירון באו בטיימינג הנכון, כמו מידע על רכישות של ענבל אור, שמועבר למפרק איתן ארז רגע לפני הדיון בבית המשפט, כשעדת עיתונאים רעבים לכותרות ממתינה במסדרונות.

ברגעים כאלה, טוב שיש ח"כים רהוטים וענייניים כמו יעקב אשר שעלה לשידור ביומן הבוקר של קול ישראל, אחרי הפתיח הארסי של גולן והקראת כותרות הביטאונים, ובישראלית שוטפת, העמיד את המגיש על טעותו. הוא מנה בפניו בתקציר את מה שנכתב כאן לעיל ושאל איך עיתונאי ותיק כל כך טועה ומטעה, לא בפרשנות אלא בעובדות. כשנשאל האם למד ליב"ה השיב יעקב אשר בשלילה והמשיך לתאר איך הדבר לא מנע ממנו לכהן כראש עיריית בני ברק. מרגע שהוזכר השם 'בני ברק' בראיון, נגזר גורלו של גולן להאזין למהפכת המגדלים שהתחוללה בעיר החרדית, ולא נחה דעתו של המרואיין עד שהמראיין נאלץ בעל כורחו לענות אמן.

אשר אמר את דברו בשעת בוקר מוקדמת ועשה זאת ברהיטות. מי שסגר את היום, אחרי חצות ליל, בנאום לא פחות משובח היה סגן השר מאיר פרוש שעמד על דוכן הכנסת רגע לפני ההצבעה על החוק ושם את הדברים בפרופורציה. בהגינות יש לציין שעיתון הבית שלו, 'המבשר', היה היחיד שהתעלם בחוכמה מהמינוח השגוי והמתסיס "פטור מליב"ה" וניסח את הכותרת בהתאם למציאות: הסדרת מעמד מוסדות הפטור.

הקול השפוי של פרוש ואשר נבלע בתוך בליל הקולות שנשמעו בתקשורת בין שבע בבוקר בקול ישראל לאחת אחר חצות במשכן הכנסת. אפשר לקבוע בוודאות שבשבוע הזה העם עם הגולן - אריה גולן. כל ישראלי ממוצע שמתעניין בחדשות התקומם לנוכח הכותרות שבישרו על כניעת הממשלה לחרדים ותקצוב של מאה אחוזים למוסדות שמנחילים אפס אחוזי ליב"ה.

קל להתגולל על יאיר לפיד שניצל את הסיטואציה, אבל איך אפשר לבוא בטענות למי שמחזיר כדור בחבטה אחרי שהרימו לו להנחתה. דומה הדבר לילד צנום ורזה שמציק לבריון השכונתי, מנופף מול פניו, מושך בחולצתו, ואחר כך עוד מתלונן על כך שחטף בתגובה אגרוף לפנים. הדימוי אומנם לא משהו כשנזכרים בסרטון ההאבקות המביך של המתאגרף המהולל לפיד הנזרק על המזרן, אבל במקרה שלנו זו האמת לאמיתה. ברגע שהחרדים יצאו בכותרות על חיסול חוקי לפיד, אך טבעי היה שהאיש לא ישתוק ויחזיר בספין תקשורתי משלו.

למקהלה של לפיד הצטרפו גם כאלו שמעולם לא השמיעו אמירה אנטי חרדית. אפילו שר המדע אופיר אקוניס, שבקדנציה הקודמת השמיע קול ברור נגד חוקי יש עתיד, סירב לתמוך בחוק כשעלה השבוע להצבעה, והותקף למחרת היום בביטאונים. אקוניס לא יקבל את 'פרס אופיר' על הצבעתו השבוע אבל אם נאשים גם אותו באנטי חרדיות, לא נישאר עם שותף טבעי אחד לרפואה.

האמת היא שאקוניס לא נכשל אלא הוכשל. "אני בעד עצמאות חינוכית לחרדים אבל לא יקרה כלום אם יהיו קצת לימודי ליב"ה", הוא אמר השבוע לחבריו החרדים רגע אחרי ההצבעה. אז זהו אופיר, שזה בדיוק מה שיש בחקיקה החדשה. אם החברים החרדים היו מסבירים את המציאות כהווייתה, מורידים פרופיל, מקטינים פונטים, מנמיכים דציבלים, ולא חושבים על הבוננזה התקשורתית כחזות הכל, היינו יוצאים מהשבוע הזה בלי קרדיט לח"כינו המהוללים, אך גם בלי כותרות מיותרות, מזיקות ומחללות.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!