משחק כיסאות הבטיחות: שכחתם ילד ברכב? העיקר שהגננת אשמה

הנה שוב זה קורה. פעוט כבן שלושה שבועות נמצא סמוך לשעה 12 בצהריים כשהוא נעול ברכב בעיר אשדוד. הוא הגיע לידי כוחות הצלה כשהכרתו מעורפלת ועם סימני מכת חום. ב"ה הוא מתאושש ומצבו קל.

ביום שישי האחרון, נפטרה בביתר פעולה כבת שנה וארבעה חודשים, חנה רינה פלדמן ע"ה, שנשכחה ברכב המשפחתי למשך כשעה וחצי. היא לא שרדה את הטמפרטורות ברכב, ועל אף שחולצה ממנו כשהיא עודנה בחיים – נפטרה במהלך ניסיונות החייאה.

שני המקרים הללו מצטרפים למקרים רבים של שכחת פעוטות – עד כדי מוות. לאחר כל מקרה יש את המזדעזעים התורנים, את אלו ששופטים הורים, את אלו שקוראים קריאות נאצה, ויש גם את אלו המכילים והמבינים כי יד ה' ברורה היא במקרים כאלו, שכן אין דרך להסביר שכחת ילד ברכב.

אף על פי כן, יש גם את אלו שאינם שוקטים על השמרים ומנסים למצוא כלים ופתרונות לתופעה, אם זה דרך חיישנים, או התקנים מסוימים על כיסאות בטיחות ועוד. מי שממש בעניין סטארטאפ בנושא, מוזמן להצטרף לחגיגה.

אחד הרעיונות שהצליחו לזעזע אותי ברמה האישית, היתה הצעה של ח"כ יפעת שאשא ביטון, שדורשת כי גננות ומטפלות יחוייבו להתקשר להורים שילדיהם לא הגיעו למקום הלימודים – בתוך שעה מפתיחת היום. ועדת השרים לחקיקה אישרה בתחילת השבוע את ההצעה.

עכשיו נעשה רגע סדר בדברים. ראשית, אני מלאת כבוד והערכה לח"כ שאשא ביטון על העשייה המבורכת שלה ובטוחה שגם כאן, היא פועלת מתוך רצון טוב אמיתי, אלא שבפועל, מה שיקרה הוא, כאוס, תוהו ובוהו, האשמות הדדיות קשות, ובעיקר – הילדים שהגיעו לגן, ייפגעו. אם גננת צריכה להיות בלחץ כל בוקר ולוודא מי לא הגיע וללכת לעשות שיחות טלפון, הדבר יוצר מלבד הזמן והבלגן בסדר היום שלה, גם עול ואחריות שלא חסרים על ראשה – מה הדבר הטוב שיוצא מהסיפור הזה?

האם מעבירים פה את האחריות מידיהם של ההורים, לאלו של הגננות? האם לא מספיקה העובדה שהילדים שלנו תחת חסותן במשך 8 שעות ביום? מדוע להפחיד אותן עם העול המעיק הזה? ואם הורה ישכח ילד ברכב, הוא יוכל סוף סוף להאשים מישהו? בוודאי – יש פה גננת חסרת אחריות שלא התקשרה להורים לבדוק היכן הילד, אז אם הוא נפטר חלילה, יהיה את מי להושיב בכלא! גננת אחת שיכולה להיות הכי מסורה בעולם, עשויה לאבד פרנסה, משפחה, חיים – משום שהורים שכחו את הילד שלהם ברכב והוא נפטר בדרך מזעזעת.

לדעתי, אם מערכת החינוך רוצה להתגייס למען התופעה, אפשר לגייס כוח אדם, מישהו נוסף, חיצוני, שתפקידו יהיה לסייר במוסדות חינוך ולאתר ילדים חסרים ולשבת לעשות טלפונים – בשום אופן אין להפיל על גננות אחריות נוספת ועוד מסוג שכזה. האם אנחנו למעשה אומרים להורים, אתם יכולים לשכוח ילד ברכב וזה בסדר, ממילא יש מי שיזכיר לך?

איני גננת ובכל זאת מוצאת את עצמי מתקוממת בשבילן, כי זה ממש לא יביא לפתרון, אלא עשוי להגדיל את הבלגן וממנו אני חוששת.

תופעת שכחת הילדים ברכבים היא עצובה, היא איומה, אין דרך להסביר אותה, והרצון למצוא לה פתרון הוא מבורך עד מאוד, אך חייבים לחשוב היטב כיצד עושים זאת בצורה הנכונה. נכון שח"כ שאשא ביטון הבהירה שאין בחוזר משום הטלת אחריות פלילית על הגננות או המטפלות, וגם לא הסרה של אחריות הורית, אולם ברגע שמגיעים לשטח אפור שהאחריות בו היא "של כולם", הרבה ילדים יוכלו ליפול בין כיסאות (בטיחות) ברכבים נעולים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!