הכירו: הפיתרון המושלם לעישון קנאביס רפואי

במבט ראשון, המכשיר שמניח על השולחן פרי דוידסון, מנכ"ל סאיקי מדיקל, מזכיר לי קצת דיסקמן מיושן משנות ה-80, שבמקרה מחוברת אליו פייה. הוא חלק וקליל, והפלסטיק שממנו הוא עשוי צבוע בבז' סתמי. מעטים יתרשמו ממנו או יניחו שמדובר ביותר ממשאף. רק לאחר שלוחצים על כפתור שחבוי בצדו והוא נפתח כמו צדפה, אפשר להבחין בכמות הטכנולוגיה שנדחסה לתוך קרביו.

הדבר הראשון שנגלה לעין הוא מחסנית הקנביס שנראית כמו שבשבת עגולה. יש בה 75 מנות שמסודרות זו לצד זו על גבי משטחונים בעובי של פחות ממילימטר בודד ובאורך של לא יותר מסנטימטר וחצי. מתחתיה יש מגוון של שבבים ולוחות זעירים, ואפילו משדר Wi-Fi שמעביר נתונים על השימוש במכשיר ומאפשר להתאים את המינונים לכל חולה.

המטרה העיקרית של הטכנולוגיה המורכבת היא לפשט את השימוש במכשיר. החולה אינו נדרש ללחוץ על שום כפתור אלא רק לסגור את שפתיו על הפייה ולשאוף. חיישן שמוטמע במכשיר מתרגם כהרף עין את שינוי לחץ האוויר לפעולה וסוגר מעגל חשמלי, שמפעיל את יחידת החימום הפנימית של המכשיר, וגורם לה לאייד בשבריר שנייה את אחת מ-75 מנות הקנביס שבמחסנית. אדי המנה - 15 מיליגרמים של קנביס דחוס להפליא שלכודים בין שתי רשתות צפופות - נשאפים היישר לתוך ריאותיו של החולה.

"זו כמות נמוכה בצורה משמעותית ממה שחולים שמטופלים בקנביס רפואי משתמשים כיום, אבל יש לה אפקטיביות רבה", מצהיר דוידסון בגאווה. "מעשן ממוצע של קנביס רפואי צורך 1,000 מיליגרם ביום. ממוצע השימוש של החולים שהשתמשו במכשיר שלנו במסגרת הניסוי שעשינו בבית החולים רמב"ם, הוא ארבע שאיפות ליום - 60 מיליגרם".

מאייד הקנביס של סאיקי מדיקל (syqe medical), סטארט-אפ שבו מועסקים 40 עובדים, ושגייס עד כה לא פחות מ-33 מיליון דולר (ראו הרחבה בהמשך), מתעתד לרכוב בשנים הקרובות על טרנד הקנביס הרפואי ששוטף את העולם, ולספק פתרונות פורצי דרך לכל הבעיות שמטרידות את הממסד לגבי השימוש בקנביס. הוא עבר בהצלחה ניסוי קליני שהתקיים ברמב"ם בשנה שעברה, וכיום הוא נמצא בשימוש שוטף ביחידת הכאב של בית החולים. בשנה הקרובה מתכוונת החברה לעבור לייצור מואץ ולאפשר לחולים לרכוש מכשירים אישיים, שאותם הם יוכלו לקחת לביתם. בעתיד הרחוק יותר, אם הכול יתקדם על-פי תוכניותיו השאפתניות של דוידסון הכריזמטי, עשוי הדיסקמן הסתמי למראה לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנשים יצרכו תרופות.

"המכונה שלנו הופכת צמחים לתרופות", מנסה דוידסון לתמצת את החזון של סאיקי למשפט יחיד. "זה גשר שלוקח צמחים שעד עכשיו הוזנחו, מתוך ידיעה שזה הולך להיות הרבה יותר אפקטיבי מכל הפתרונות הסינתטיים שעולם הפארמה מציע היום".

בהתאם לתדמית של סטארט-אפ שעוסק בקנביס רפואי, האווירה שסאיקי משדרת שונה מאוד מזו שניתן למצוא בחברות סטארט-אפ אחרות. זה מתחיל בתספורת המוהוק של דוידסון בן ה-35, ממשיך לעיצוב של החללים הגדולים שבהם מתבצעת העבודה ונמשך לאזור שבו ממוקמים משרדי החברה - אזור תעשייה קטן ליד אצטדיון בלומפילד ביפו. עם זאת, סאיקי חפה לגמרי מכל אווירת סטלנות. מועסקים בה שלושה רופאים, שני דוקטורים לפרמקולוגיה ולביולוגיה, ארבעה מהנדסי אלקטרוניקה, שבעה מהנדסי מכונות ושלושה מעצבים תעשייתיים, והציוד שאיתו כולם עובדים נראה כאילו נלקח מפנטזיה רטובה של כל גיק טכנולוגי.

בחלל התעשייתי של החברה שבו מתבצעת עבודת הפיתוח, הייצור וההרכבה של המשאפים, ניתן למצוא מכונות שנבנו על-ידי מהנדסי החברה במיוחד למשימה ומדפסת תלת ממדית ענקית שמחירה לא פחות מ-400 אלף דולר. בחדר הסטרילי שליד - הממוקם בחלק מהמבנה שמצופה כולו בבד כסוף שנועד לשמור על טמפרטורה נמוכה, אבל על הדרך מקנה לאזור אווירה חללית - עוסקת מדענית עטויה בבגדים לבנים, בכפפות ובכיסוי פנים, בהתקנת מנות הקנביס הזעירות לתוך המחסניות. לצורך העניין היא משתמשת במיקרוסקופ משוכלל שמחובר למסך מחשב גדול.

"אנחנו לא משנים את החומר בשום צורה", אומר דוידסון בזמן שאנחנו מציצים על עבודתה של המדענית בלבן מבעד לזכוכית. "מה שאנחנו עושים כדי להטעין אותו לתוך המכשיר הרפואי זה לשנות את המבנה שלו. הלוואי שזו הייתה טחינה סטנדרטית, אבל זה הרבה יותר מסובך מזה. למעשה, נאלצנו לבנות את המקססה (כינוי למכונת טחינת גראס) היקרה ביותר בעולם לגמרי בעצמנו", הוא אומר בחיוך. בחדר אחר, בכספת ענקית, מאוחסן הקנביס עצמו - כמה קילוגרמים של חומר משובח.

כדי להסביר את הצורך במכשיר שמייצרת סאיקי, וכדי להדגים את הפוטנציאל הרפואי והעסקי בשימוש בו למתן תרופות אחרות בעתיד, דוידסון מציע לחזור בזמן לעיר רחובות של תחילת שנות ה-60. ב-1964 בודד פרופ' רפאל משולם ממכון ויצמן את מולקולת ה-THC (אחד המרכיבים העיקריים הפעילים בקנביס), והגילוי שלח את חברות הפארמה למאמץ פיתוחי שמטרתו הייתה לסנתז את המולקולה. זאת באמצעות רישום פטנט, תיעוש של הייצור ודיוק בכמות.

בשנות ה-90 יצאה לשוק תרופה מאושרת FDA שנקראה מרינול והייתה למעשה קפסולה שלתוכה נדחסו מולקולות ה-THC המסונתזות, אולם האפקטיביות שלה הייתה נמוכה בהרבה מזו של צריכת קנביס באמצעות עישון. "משולם קרא לזה אפקט הפמליה", אומר דוידסון. "הוא הסביר שהמולקולה הבודדת לא עובדת באותה צורה שמתקבלת מצריכה של כל הצמח. זה כמו שיש לך אקו-סיסטם של ג'ונגל שלם ואתה לוקח תוכי אחד ואומר שזה יעשה את העבודה. זו גישה שמוכוונת מודל עסקי ובעיניי היא מעוותת. אנחנו טוענים שכל ניסיון לקחת צמח ולסנתז אותו למשהו אחר, זה משהו שפוגע בתכונות הרפואיות שלו. ככה זה לגבי אספירין וככה זה לגבי המון תרופות אחרות.

"המקור ל-70% מהתרופות הפרמצבטיות בעולם הוא צמחי, אבל בגלל תהליך העיבוד והתיעוש, חלק ניכר מהתכונות של הצמח הולכות לאיבוד. אספירין, למשל, שסונתז בסוף המאה ה-19, מבוסס על חומר נוגד דלקת שמקורו בקליפת עץ הערבה. זה כמו לשתות מיץ תפוזים סחוט טרי ולא את התרכיז שלו, וזה בטח ובטח נכון לגבי המערכות של הגוף שלנו, שבהן אנחנו רוצים את הדבר הכי סימביוטי עם הגוף. האספירין הסינתטי למשל גורם להרבה בעיות במעי. במהלך ההיסטוריה השמאנית היו צורכים צמחים בשאיפה, והנחת היסוד שלנו הייתה שאנחנו לא נוגעים בצמח ולא מוסיפים לו שום דבר".

אולם עוד לפני שדוידסון - אוטודידקט ונטול השכלה פורמלית - ידע את כל זה, הוא נתקל בבעייתיות בשוק הקנביס הרפואי בישראל מתוקף עבודתו כמנכ"ל חברת "תיקון עולם", שמספקת קנביס רפואי לחולים בישראל. "במשך שנים חשבתי שלהמשיך עם הג'וינטים זה הפתרון. הייתי יושב עם דודות נחמדות ושם להן יד על הבטן כדי להראות להן איך למלא את הסרעפת, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא מספק מענה מספיק טוב. כמויות המעשנים הלכו וגדלו והפכו מאלפים בודדים לעשרות אלפים. בהתחלה היו לנו מתנדבים שהיו מגלגלים את הג'וינטים ובשלב כלשהו טסתי לרוטרדם לקנות איזו מכונת גלגול משוכללת, ושם התחיל ליפול לי האסימון. שצריך פתרון להרבה בעיות שצצות תוך כדי הכנסת הקנביס הרפואי לשימוש מסיבי יותר.

"ראיתי את הקונפליקט הזה שמצד אחד יש לקנביס אפקט רפואי אדיר, ומצד שני כל המאמצים להפוך את הצמח לתרופה - כשלו. הוא פשוט לא הגיע לאפקטיביות של סיגריית קנביס רגילה. הסטנדרט לצריכת קנביס רפואי זה ג'וינט ואף אחד לא יכול להכחיש את זה. משרד הבריאות מאשר את זה ואף חברה פרמצבטית לא הגיעה לאפקטיביות הזו. זה גרם לי לשאול אם זה נכון לגבי עוד צמחים וגיליתי שכן. עם זאת, לצמחים אחרים אין עוד קהילה היפית כזאת שקוראת בקול גדול 'המלך הוא עירום' ואומרת בכל מקום שהמרינול לא עובד כמו הקנביס שמעשנים".

כתוצאה מהתובנה הזאת, החל דוידסון לחשוב על פתרון שיאפשר לתת מענה לכל הבעיות שהלכו וצצו: שימוש בצמח באמצעות שאיפה, אך לא באמצעות עישון; דיוק במינון שיאפשר מתן טיפול מדויק ויקסום לממסד הרפואי שהרגיש שלא בנוח ממתן קנביס רפואי בצורה לא מדעית ותוך כדי גרימת נזק מעישון; ולבסוף - מעבר לייצור המנות בנפחים גדולים ובצורה תעשייתית. "היעד הראשון ששמנו לעצמנו זה לפתח יכולת למתן מדיד של הצמח", הוא אומר. "ידעתי שאם אני בא לרופא ואומר לו שיש לי משאף לקנביס שמאפשר לדעת כמה חומר בדיוק אני נותן לחולה - אז קניתי אותו. לאחר מכן היה צריך לעמוד בדרישות הרגולטוריות כדי לייצר את המכשיר ואת המחסניות של הקנביס על מנת להיכנס בצורה ממוסדת למערכת. אנחנו רוצים שהמכשיר הזה יהיה כמו משאף האסטמה שכולנו מכירים. שהכמות תהיה מדידה לגמרי ואף רופא או חוקר לא יוכל לטעון אחרת. אם חברות הפארמה היו פותרות את העניין הזה, לא היינו יושבים פה ומדברים".

פרופ' איילון אייזנברג, נוירולוג ומומחה לרפואת כאב שמנהל את יחידת המחקר במכון לרפואת כאב בבית החולים רמב"ם בחיפה, הוא הרופא שאחראי על הכנסת המשאף של סאיקי לשימוש בישראל. "הכול התחיל לפני כמה שנים, כשהשימוש בקנביס רפואי בארץ התגבר ובשלב די מוקדם התחלנו לראות שיש לנו בעיות עם העניין", הוא מתאר מהזווית שלו את הדרך שהובילה אותו לאמץ את המכשיר. "הדבר הראשון שהטריד אותנו הוא שאנשים לוקחים את הקנביס בצורת עישון. כרופאים, קשה לנו להמליץ לחולים לעשן, ומכיוון שיש הרבה אנשים שסובלים מכאב כרוני, אנחנו מדברים על יצירת הרגל שיהיה אצלם לאורך שנים. כשאתה מעשן קנביס בשגרה, הוא מהר מאוד עולה ומהר מאוד יורד, ולכן צריך לחזור ולעשן כמה פעמים ביום. למעשה, זה אומר שאנחנו הופכים אנשים למעשנים כרוניים. מעבר לזה, המחקרים שיש לנו לגבי קנביס לא מצליחים לעלות מעל רף איכותי מסוים, פשוט מפני שאנחנו לא בטוחים מה אנשים מקבלים. כל מגדל נותן משהו אחר ומישהו אחד מוהל את זה בטבק ומישהו משאיר את הקנביס יותר זמן ממישהו אחר ואז אין לנו מושג מה הם מקבלים ואנחנו לא יכולים לעשות שום מחקר שעונה על סטנדרטים מחקריים נורמליים. אין לנו שליטה על מה שהפציינטים מקבלים ומה שקורה זה שהאל"ף-בי"ת של יחסי רופא-חולה הולך לאיבוד. אתה רק מחדש לחולה את הרישיון (לצריכת קנביס) ואין לך מושג מה הוא מקבל, ואתה לא נמצא במצב שבו אתה יכול לייעץ לפציינט שלך".

הסיבות הללו גרמו לאייזנברג לשתף פעולה עם סאיקי ולהכניס את המכשיר לניסוי במחלקת הכאב ברמב"ם ב-2014. "בשלב הראשון, רצינו לראות שהמכשיר אמין ומספק את הכמות הרצויה, והראינו שהוא יכול לתת מנה ממש מדויקת", כך אייזנברג. "עכשיו אנחנו נמצאים בעיצומו של מחקר נוסף שבו אנחנו משווים אפקטיביות, ובמקביל נראה אם נוכל בשאיפה אחת להשיג הקלה בכאב של אנשים בלי לפגוע ביכולות הקוגניטיביות שלהם. "המחשבה לעתיד הקרוב היא להתחיל לתת לאנשים לקחת את המכשיר הביתה ולראות אם לאורך זמן זה ייתן להם את אותו אפקט שהסיגריות נותנות להם, כי הרעיון הוא שזה יחליף את העישון".

- ויש לזה סיכוי?

"אני מקווה ומאמין שהם יצליחו מסחרית וזה במידה רבה תלוי ביחס של הרופאים לעניין. רופאים אוהבים מולקולות ספציפיות ואוהבים לדעת בדיוק מה הם נותנים ואני מניח שחלק מההתנגדות של הרופאים תפחת כשהם לא יחשפו חולים לנזקי עישון וכשהם ירגישו שהם נותנים להם משהו מדוד ומבוקר. מעבר לזה, על אף שאף אחד לא יודע את האחוזים האמיתיים - כולם יודעים שאחוז כלשהו מהקנביס הרפואי שנרשם, זולג. המטופל מקבל שקית של 40 גרם, משתמש ב-30 ואת העשרה הנותרים הוא מוכר ומכסה את העלויות ועושה גם בקשיש קטן. כשזה יגיע במכשיר עם המחסנית ותהיה החלפה של אחד תמורת אחד, אנחנו נרגיש נוח יותר מכיוון שכיום, על כורחנו אנחנו תורמים לעניין הזה של הזליגה".

כמו פרופ' אייזנברג, גם ד"ר איתן חי עם, יו"ר סאיקי, אומר שהשאיפה של החברה היא להיות בעוד שנה במצב שבו תוכל להיות מסוגלת לספק לכל אחד מהחולים שמטופלים כיום באמצעות המכשירים שלה מכשיר אישי משלהם שאותו הם יוכלו לקחת לביתם. "כשאתה מייצר מכשיר ביתי, אתה צריך לעמוד בכל מיני תקנים, אבל העניין הוא בעיקר להגביר את כושר הייצור שלנו", הוא אומר. "הסיבה לכך שאנחנו לא נכנסים כרגע לבתי חולים נוספים בישראל היא שכושר הייצור שלנו לא גדול, ושעכשיו אנחנו גומרים לפתח את המכשיר בגרסה הביתית שלו".

חי עם מספר שהקשר הראשון שלו עם דוידסון נוצר לפני כארבע שנים. "הוא שלח לי הודעת מייל והציע שניפגש. הייתי באותה תקופה בסוף הקדנציה שלי כמנכ"ל אסותא ונפגשתי עם הרבה מאוד אנשים, כך שהסכמתי. נכנס אליי לחדר בחור צעיר ואמר לי שהוא רוצה לעניין אותי בקנביס. הייתי בטוח שעושים עליי איזו מתיחה או שהילדים שלי שלחו אותו, וממש אמרתי לו שיעשה לי טובה ושייצא מהחדר", הוא נזכר תוך כדי גיחוך. "פרי ביקש שאשמע אותו חמש דקות ואז הוא פרס בפניי את החזון של החברה והראה לי מכשיר שלא דומה לשום דבר שיש לנו היום, ואז ביקש ממני להצטרף לחברה בגלל הידע שלי ובגלל העובדה שאנשים מכירים אותי".

"היו כמה דברים שמשכו אותי בחברה", נזכר חי עם, שכיהן בין השאר כמנכ"ל משרד הבריאות וכמנכ"ל בית החולים סורוקה. "הדבר הראשון היה שבשנים האחרונות, העולם הרפואי מתמודד עם צמח שהמחקרים הרפואים מראים לנו שהוא עוזר, אבל שאנחנו לא יודעים איך לתת אותו. אז בא בחור שטוען שיש לו רעיון כיצד לתת את הצמח הזה בצורה מדודה - וזו ממש מהפכה. הדבר הראשון שאהבתי זה שהצורה שבה צורכים את הקנביס באמצעות המכשיר שלנו, היא לא בעישון. לנו, כרופאים, ישנה בעיה קשה מאוד לרשום לאנשים סיגריות. השילוב של שתי הסיבות הללו והאישיות של פרי משכו אותי פנימה".

ד"ר חי עם מחלק את יחסו של הממסד הרפואי לקנביס לרופאים ולרגולטורים, וחוזר על חלק מהטענות שהועלו גם על-ידי פרופ' אייזנברג. "הרופאים בבעיה קשה עם הצמח הזה. עד כדי כך, שרופאים הודיעו בכמה מקומות ואפילו שמו שלטים שבהם הם הודיעו שהם לא רושמים קנביס לחולים. העולם הרפואי אוהב לדעת מה יש בתרופה, תוך כמה זמן היא תשפיע ומה תופעות הלוואי שלה, ופתאום יש צמח שאתה לא יודע תוך כמה זמן הוא ישפיע ואיזה כמות שלו נתת בכלל, ולכן יש קושי נוראי לרופאים לרשום אותו. זאת, בנוסף לקושי לרשום למטופל סיגריות - שלא יעזור כלום, עולם הרפואה מתנגד לעישון וזה זר ומוזר לנו - ולעניין הזליגה של החומר לכל מיני מקומות שהוא לא רוצה שהקנביס יגיע אליהם.

"אנחנו בעצם פותרים את הבעיה בכך שאנחנו הופכים את זה משימוש לטיפול. הראיה היא שהמכשיר שלנו נמצא ברמב"ם כמכשיר מאושר לטיפול. אנחנו יודעים בדיוק כמה מקבל החולה, ואנחנו מגיעים לחלון התרפויטי אצל החולה מבלי להפוך אותו למה שנקרא בלשון העם מסטול".

חולה שטופלה לאחרונה במשאף של סאיקי, ואף הייתה הישראלית הראשונה שקיבלה אישור לטוס איתו לניתוח שהיא עברה לפני כחודש וחצי בשוויץ, היא הדס אבשלום. לפני כשבע שנים החלה אבשלום, בת 38, לסבול מכאב אגן כרוני. שנה לאחר מכן החלה להיות מטופלת בקנביס רפואי. "ניסיתי כל מיני שיטות לצרוך את הפרחים האלה, אבל הצורה הכי אפקטיבית לצרוך את הקנביס זה בעישון", היא מספרת. "ככה הכאבים שלי עוברים הכי מהר, אבל ממש התביישתי לעשן גראס. כל-כך התביישתי, שעישנתי לתוך שקית כדי שהשכנים לא יריחו את הקנביס. כשעמדתי לנסוע לניתוח האחרון בשוויץ, לא ידעתי מה לעשות, כי זו מדינה שאין בה אישור לשום סוג של קנביס רפואי, ולכן פניתי לסאיקי כי השתתפתי במחקר שלהם ברמב"ם וביקשנו אישור לטוס עם המשאף. השגנו את כל האישורים הדרושים - מהרשויות בישראל ובשוויץ - והפכתי לחולה הראשונה שטסה עם המכשיר ויכולתי להשתמש בו בכל מקום בלי שאני אצטרך להסתתר.

"השימוש במשאף היה קל ונוח, אבל הדבר היותר חשוב זה שישנה הקלה משמעותית מאוד בכאב אחרי הרבה פחות זמן. בישראל, אני מעשנת כל ארבע שעות שני ג'וינטים. זה הופך אותי לישנונית ואני סובלת מרפיון שרירים, ואני תחת ההשפעה של זה כל היום. עם המכשיר, זה אחרת. קודם כול, צרכתי רק שלוש מנות ביום והרגשתי חיונית, ולא היו לי את כל תופעות הלוואי. בעלי אמר לי שהוא מרגיש שאני מתנהגת כמו שהייתי לפני שחליתי.

"שנית, זה עובד טוב יותר: אחרי הניתוח היו לי כאבים ממש-ממש חזקים ותוך רבע שעה מהשאיפה הייתה ירידה משמעותית בכאב. בבית, עם הג'וינטים, היה לוקח לי חמש שעות לטפל בכאב כזה. עכשיו לצערי אני שוב מטופלת בג'וינטים וזה איום ונורא. הלוואי שהייתי יכולה לחזור לשימוש יומיומי במשאף".

למעלה מ-33 מיליון דולר גייסה עד כה סאיקי, כאשר המימון נאסף בכמה שלבים: 300 אלף דולר בשלב הסיד; מיליון דולר מהמדען הראשי; 3 מיליון מאנג'לים פרטיים; 2 מיליון דולר מפלטפורמת המימון OurCrowd, 8 מיליון דולר נוספים מהאנג'לים הקיימים וממקורביהם, ולפני כחצי שנה השקעת ענק של 20 מיליון דולר מענקית הסיגריות פיליפ מוריס. מדוע בדיוק מתעניינת חברת טבק בסטארט-אפ ישראלי שעוסק באידוי קנביס? חי עם מסביר: "שיתוף הפעולה עם פיליפ מוריס הוא על דבר אחד בלבד. הם רוצים להוריד את הסיכונים שבעישון, ומאז 2008 הם השקיעו 2 מיליארד דולר במחקר. יש להם מאות מדענים שיושבים בשוויץ ומנסים לפתח משהו שיוריד את הסכנה בשימוש בטבק. הם לא נכנסים לעולם הקנביס אלא מעוניינים להשתמש ברכיבים מסוימים במכשירים שלנו כדי להוריד את הסיכון בעישון טבק".

לדוידסון חשוב להדגיש בהקשר הזה שלטייקוני הטבק אין מניות שליטה בחברה בעקבות ההשקעה. "הם השקיעו לפי שווי של 110 מיליון דולר לפני הכסף שהם שמו", הוא אומר. "תעשה את החשבון. מה שמעניין אותם זה להשתמש בטכנולוגיה שלנו כדי לייצר משהו שנראה מותאם לריטואל הכללי של העישון, אבל שמספק את המתן הבטיחותי. בוא נגיד שמבחינת המראה והתחושה זה ייראה כמו הסיגריות האלקטרוניות של היום, אבל חשוב לי להדגיש שאנחנו חברה רפואית. אני יודע שהדיסוננס הזה עם חברת הטבק נראה מוזר, אבל ברגע שהבנו שהטכנולוגיה שלנו יכולה להשפיע על בריאות באופן יותר משמעותי מכפי שאנחנו יכולים להשפיע בתחום הקנביס בתקופה הזאת, זה היה לנו ברור שנלך על זה. אם אנחנו יכולים להשפיע על התמותה, אין סיבה להשקיע בזה יותר מדי מחשבה".

בהקשר של הסבת הטכנולוגיה שבבסיס המכשיר למתן תרופות מסוגים אחרים, מתייחס ד"ר חי עם: "יש לנו את היכולת היום לאייד צמחים להבדיל מלשרוף אותם. עד כה היה לנו נכון להתמקד בקנביס, ואני שמח שעשינו את זה, אבל ישנם עוד הרבה מאוד צמחים שברגע שהטכנולוגיה הזאת תופיע בעולם, אין לי ספק שיפנו אלינו כדי לאייד אותם במקום לעשות מהם סינתזה כמו שעושים כיום. זה פתרון טוב להרבה מאוד צמחים. כל הסמים הקשים - האופייאטים - הם צמחים. את חלקם מסנתזים ונותנים בכדורים ודרך הווריד, אבל אם ניתן לאייד אותם ולתת אותם בשאיפה כך שהתגובה מהירה והספיגה מצוינת ואתה יכול לשלוט על גובה הספיגה - יש לזה שוק אדיר, אינסופי כמעט.

"העולם הרפואי בהחלט מוכן לקבל את הקנביס הרפואי והוא מוטרד מהבעיות שהזכרתי, שאני חושב שאנחנו יכולים לפתור אותן. במקומות שבהן שימוש בקנביס הוא לגמרי לגאלי, אני חושב שבכלל לא תהיה לנו בעיה להיכנס לשוק כי חיים במקומות הללו הרבה מאוד אנשים שסובלים מכאבים והם אנשים נורמטיביים שלא רוצים להיות ב'היי' אלא להקל על הכאבים שלהם. אנחנו מספקים להם יכולת להמשיך לעבוד בזמן שהם לוקחים מדי פעם את האינהלציה הזאת. רק בארצות הברית יש כיום 23 מדינות שמאשרות שימוש בקנביס רפואי, ויש בהם מיליוני אנשים, וכמובן שיש את קנדה ואת אירופה".

איך בדיוק עושים מכל זה כסף? "המודל העסקי שלנו שונה בצורה מהותית מזה של חברות הפארמה. תוקפו של הפטנט על הקנביס הרי פג לפני מיליוני שנים", מסכם דוידסון בחיוך. "משום כך, המודל העסקי שלנו מבוסס על השיטה שבה אנחנו נותנים את התרופה. בשלב הראשון נמכור מכשירים ומחסניות לבתי חולים, ולאחר מכן לצרכנים פרטיים. היינו מעוניינים שהתמחור יהיה כמה שיותר קרוב למחיר של הקנביס עצמו. הרעיון הוא תשלום חודשי שעומד על משהו כמו 150 דולר לחודש ואנחנו מקווים שעד סוף השנה נגיע לייצור של המכשיר שאותו נרצה למכור לצרכנים. הדבר העיקרי שאנחנו עובדים עליו עכשיו זה הגדלת כושר הייצור שלנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!