אשר יצא ואשר יבוא: מי מוכשר למנהיגות

במדבר פרק כז (טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: (טז) יִפְקֹד יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: (יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

וכתוב בספרי זוטא פרק כז פסוק יח איש אשר רוח בו, שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן: ופרש"י במדבר פרק כז פסוק יח אשר רוח בו - כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:

א} והקשו המפרשים מדוע יהושע זכה להמשיך את הנהגת ישראל אחרי משה, והרי מבואר ברמב"ן בפרשת שלח שסדר שמות המרגלים לפי גדולתן וא"כ נמצא שכלב היה גדול מיהושע ומהראוי שהוא ימשיך את ההנהגה ולא יהושע?
ב} עוד הקשה המשנה שכיר במדבר פרשת פינחס יפקד ה' אלוקי הרוחת וגו' איש על העדה [כז, טז] הרי מבואר במרדכי תענית סימן תרי"ט שמי ראוי למנותו פרנס ומנהיג מי שמסר עצמו להצלת הציבור, וכן הוא הראוי להיות ש"ץ לימים נוראים, וכך כתב הב"ח או"ח סימן תרי"ט. וא"כ מדוע פנחס לא נעשה המנהיג אחר שמסר נפשו ובועל הציל את בנ"י מכליה לעומת יהושע שלא מסר נפשו להצלת בנ"י? וצע"ג.
ג} עוד הקשה האלשיך, כי הרי מאז היו אלדד ומידד מתנבאים במחנה, ידע משה כי יהושע הוא מכניס את ישראל לארץ, כי הן זאת היתה נבואתם (ספרי במדבר יא כו). ולמה עשה עצמו כבלתי יודע ומייעץ לפני קונו יפקוד איש על העדה. וגם מציאות אומרו יפקוד וכו', כמו זר נחשב שיראה כמייעץ למלכו של עולם חלילה?
ד} עוד שאל אומרו אשר יצא לפניהם כו' ואשר יוציאם כו', שיראה דבר אחד נאמר ארבעה פעמים?
ה} עוד הקשה רבנו שלמה אלפנדרי זצ"ל, מדוע כתוב על העדה היה צריך לכתוב אל העדה?
ו} ומדוע כפל הלשון אשר יצא ואשר יבא וגם ב' פעמים לפניהם למה לי?
ז} וכן מה הכוונה שאמר עוד אשר יוציאם ואשר יביאם?
ח} ועוד היה ראוי לומר לא תהיה עדת ה' בלי רועה, ולמה אמר אשר אין להם רועה?

אולם התורה באה ללמדנו כיצד ראוי לכל אדם להנהיג וגם מי ראוי להנהיג שבעצם תפקידו של המנהיג מחולק לשני חלקים והם ראשית, איש אשר רוח בו שיודע להלך כנגד רוחו של אדם ולדעת לקבל כל אדם באשר הוא איך שהוא, גם כאשר הוא נוגד את השקפת עולמו ואת דרכו, כי החכמה לדעת איך להיות קשוב לזולת ולרדת אל העם ומשם להדריכו ולהעלותו מעלה מעלה, ולצערנו רבים וטובים אשר אינם יודעים כיצד להתמודד עם אדם שאינו נוהג כהשקפת עולמם וחושבים שהדרך היא ללכת בצורה מוקצנת נגד דרכו, כדרכו של שמאי שהיה קפדן ובגלל זה דחה כל הגרים שלא הלכו לפי השקפת עולמו, אולם לעומתו הלל ידע לנתב הדברים בחכמה ולקרב אותן ולהלך כנגד רוחו של כל אחד כמ"ש שלמה המלך חנוך לנער על פי דרכו ולא על פי דרכך והשקפת עולמך אלאל עם הכלים שיש לו תשתדל לרומם ולגדל אותו, וכמ"ש הגמרא במסכת שבת דף לא ע"א לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. ולזאת משה רבנו פנה לקב"ה והציע שלמרות אשר כלב גדול יותר מיהושע וגם פנחס קינה להשם ובזכותו ניצלו כלל ישראל אך מנהיג אינו יכול להיות קנאי וקפדן חייב להיות איש אשר רוח בו שיודע להלך כנגד ולפי רוחו של כל אדם ורק כך יכול לקרבן לתורה ולמעשים טובים, כמאמר התנא באבות פרק ב מ"ד הלל אומר וכו' ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואין דבר זה אמור דווקא כלפי מנהיג של כלל ישראל אלא כלפי כל אדם במעמדו הוא מנהיג יש בביתו כדכתיב ולהיות כל איש שורר בביתו או בעסקיו או בקהילתו וכדומא חובה ושומה על אדם לדעת שבחלק שמוטל עליו להיות מנהיג כיצד עליו לנהוג, ורבים טועים וחושבים שכולם חייבים להיות כפי שהן ולא מבינים שהמציאות אחרת ולכל אדם יש תכונות שונות ואף תכלית שונה בעולם והחכמה להלך כנגד רוחו של כל בן ובן ושל כל עובד ועובד או מבני קהילתו ולרדת אל העם ללמוד להבין ולהשכיל כל אחד את מצבו וצרכיו ויכולתיו וכפי זה להורות את דרכו ולקרבו לתורה, ואם אינו נוהג כך כאשר ישנם הורים שטועים ונלחמים בצורה מוקצנת עם בניהם אשר אינם מותאמים להשקפת עולמם הרי מאבדים את הכל, כפתגם הנפוץ בעולם אל תהיה צודק אלא תהיה חכם שזה מפתח לחיים. שנית. אולם מלבד כל הנ"ל מלמדת אותנו דבר נוסף שעל המנהיג להיות מנהיג ולא מונהג כי בזה מאבד את כל הצלחתו ולכן צריך לתת דגש להיות מוציא ומביא הולך וחוזר לפניהם שהמשעות של הדבר להיות הדוגמה וסמל ההנהגה ורק בזה יכול להצליח בתפקידו. ובזה נבא לביאור הפסוקים כדלקמן.

החלק הראשון של המנהיג. מבואר במדרש אגדה (בובר) פרק פרשת פינחס סימן טז יפקוד ה'. כיון ששמע משה שימות, התחיל לבקש רחמים על ישראל, שיתן להם רועה שיהיה לו רוח לסבלם, והתחיל ואמר רבונו של עולם אתה יודע כל רוחות של בני אדם, מי הוא סבלן, ומי הוא רגזן, אתה פקוד איש על העדה אשר יצא לפניהם במדבר, ואשר יבא לפניהם לעשות כל צרכם, ואשר יוציאם בזריזות, ואשר יביאם בתפלותיו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא כל הדברים שאמרת תמצאם ביהושע תלמידך, לך והקם אותו, הדא הוא דכתיב קח לך את יהושע בן נון ונתת מהודך ועליו (פסוק כ), מהודך ולא כל הודך, שתכריז עליו בכל מחנה ישראל זה ראוי להיות רועה מפי הגבורה, ואין מהודך אלא קולך, שנאמר (הודו בחרובו) [הוד נחרו אימה] (איוב ל"ט כ') ע"כ: הראת לדעת כי יהושע נבחר מפני שזכה לתכונות האלו איש אשר רוח בו להבין כל אחד ואחד ולהיות סבלן ונחתן ולא כעסן ורגזן בהיותו יודע לרדת אל העם ולרומם אותם מהמקום שהם נמצאים כי אחרת לא יהיה שייך להנהיג את כלל ישראל אשר יש בהן טרחנים ויש רגזנים ויש מתלוננים וכדומא.

ובזה יובן גם מה נתחדש אצל משה רבנו לבקש מחדש לפקוד מנהיג אחרי שכבר נאמר לו על יהושע, אולם אחרי מעשה פנחס אשר קינה להשם ומסר את נפשו והכניס עצמו לסכנה גדולה מאוד ובכך הציל את כלל ישראל, הרי הוכיח מנהיגות ואף הקב"ה הבטיח לו הנני נותן לו את בריתי שלום, והוא מעין הנהגת משה רבנו כפי שאמר לאחר שחטאו ישראל בעגל (שמות לב, לב): "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". ולכן משה חשש שעלול להיות לאחר המצב החדש שימונה פנחס למנהיג, ולכן אמר משה צריך שיהיה איש אשר רוח בו שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד, ואילו פנחס הוא קנאי ולא יוכל לסבול את טירחת בני ישראל וכאשר עצר את הגשם, והשיבו הקב"ה שלמרות זאת יהושע הוא שימשיך אשר רוח בו כדברי המדרש. ומעין זה ראיתי בספר דף על הדף סנהדרין דף פב ע"א עיי"ש.

ודברים אלו אינם אמורים רק למנהיג כלל ישראל כאשר ביארנו אלא כלפי כל אחד ואחד במעמדו הבעל בביתו והאבא עם בניו ובעל העסק עם עובדיו והגבאי בבית הכנסת והרב עם קהילתו סוד ההצלחה בהנהגה ואף הסייעתא דשמיא שיכול לקבל כמנהיג צריך את הכושר להיות איש אשר רוח בו לדעת להיות אבא לכל אחד מתוך אהבה ולהלך לפי רוחו של כל אחד ואחד.

והחלק השני של המנהיג. מסופר בספר ארזי הלבנון על רבי יצחק ב"ר אברהם עקריש בין גדולי תלמידיו המצויינים של הסבא קדישא מהרש"א אלפנדרי זצוק"ל היה רב האי גאון הנודע בשערים מו"ה יצחק עקריש זצ"ל בעל המחבר ספר קרית ארבע והוא היה זקן וחכם וקנאי גדול ומסר נפשו על קידוש ה' תמיד וכמה פעמים נתפס במאסר עבור עניני הדת לולא הרב הגאון רבי שלמה אליעזר רבו שעמד לימינו ופדהו מרדת שחת בכל עת והיה גם כן עני גדול. על כן ביקש פעם אחד את רבו שישתדל בעדו שיקבלוהו לאיזה רב באחת מן העיירות שבקושטא שיוכל לפרנס את ביתו בכבוד, והרב מהרש"א אמר לו הנני להשתדל עבורך אבל בתנאי כפול שתבטיח לי כי באיזה עיר של קושטא שיקבלוך לרב לא תסרב כלל מלקבל המשרה והוא נתן לו דיבורו, על כן הרב השתדל שיקבלו לרב את רבי יצחק עקריש הנ"ל בעיר שהוא גר בה, ורבי יצחק לא רצה למלוך בעיר של רבו אבל הלא כבר הבטיח בדיבורו לקבל בכל מקום שהוא, ובני העיר אף שהיה הר"ר יצחק הנזכר אדם גדול ומפורסם היה להם לחרפה לקבל אחר תחת החכם אלפאנדרי, הרב לא רצה להורות להם בדבר הלכה מאז רק שכר בעצמו דירה בשכנותו עבור רבי יצחק ולכל שואל שאלה היה שולח אליו ואמר כי שם בית רב העיר ועל כן מוכרחים היו להסכים שרבי יצחק יהיה הרב וקבעו לו פרס בכבוד. ובשבת הראשונה דרש הרב רבי יצחק לפני העם ובאו גם כל חכמי ורבני העיר קושטא וכל הראשים ופרנסים ואחריו עמד הרב מהרש"א על הבימה ואמר על הכתוב במדבר כז-טז יפקוד ה' וכו' איש על העדה אשר יצא לפניהם וכו' ושאל את כל שאלות הנ"ל? ואמר המהרש"א לבאר אמנם בדורות הללו בעונותינו הרבים כשלוקחים רב הוא רק לשאלות איסור והיתר ובשאר עניני העיר אין משגיחים על דברי הרב רק יתנהגו על פי דעת בעלי בתים, ולא עוד אלא שתולים בוקי סריקי ברב לאמר כי ציוה הרב לעשות כך וכך ובאמת אינו כן והרב מחריש לזה, ועל כן אין ידוע מי ומי הוא המושל אם הרב על הבעלי בתים או הבעלי בתים על הרב, ועל כן ציוה משה והזהיר מאוד באזהרה כפולה יפקוד ה' איש על העדה שיהיה המנהיג איש בתקפו על העדה ולא שהעדה יהיה עליו, וגם אשר יצא ויבא לפניהם דווקא ולא מאחריהם לגרר אחר דעתם רק המה יגררו אחריו בדעתו, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, דהיינו שאמנם יש רועה אך לא יודעים מי הרועה אם הרב או איזה בעל הבית המושל בדעת הרב כנזכר, והעיקר שהמנהיג לא ישא פני איש ויהיה מושל בכל אשר בהעיר על פי התורה אשר יורה להם עד כאן תורף דבריו הקדושים ע"כ. ואפשר לומר לזאת קוראים לרב העיר בשפת חז"ל "מרא דאתרא" שפירושו בעל הבית של העיר ומה בעל בית נוהג בביתו לפי דעתו ואחריו בני ביתו, כך בני העיר חובתם לנהוג על פי רב העיר בכל ענייני העיר, ואוי לנו שכך עלתה בזמננו שיש מאנשי הפוליטקה אשר מזלזלים בכבוד התורה ופועלים על דעת עצמם מתוך אנטרסים ללא התחשבות ובלי התייעצות עם רב העיר, ואשרי ההולך בדרכי התורה אשר מלמדת אותנו בינה להבין ולהשכיל עד כמה חובת תושבי העיר לנהוג בכבוד התורה.

בקשר לבעל הנתיבות רבה של ליסא מסופר שנזהר מאוד לא לפגוע בכבוד הזולת גם על חשבון כבודו עצמו הוא, פעם דרש בבית הכנסת בעיר ניקלסבורג בנוכחות האב"ד א"ז רבי מרדכי בנעט זצ"ל וכאשר רמ"ב העיר באמצע הדרשה שיש ירושלמי שמשמע ממנו שלא כדברי הנתיבות הלה לא הגיב כלל ובמקום זה קיצר את דרשתו באופן שכולם כולל רמ"ב חשבו שלא מצא תשובה לקושייתו של רמ"ב, אמנם כשחזר לביתו המרא דאתרא עיין שוב בסוגיא וראה שהצדק דווקא עם הדרשן האורח רק אחרי הפצרות רבות מצד רמ"ב הודה בעל הנתיבות שבאמת לפי מסקנת הירושלמי דווקא מוכח שהוא צדק בדבריו בדרשה אבל הוא לא רצה לפגוע בכבוד האב"ד הוא אמר שדמא דידיה של המרא דאתרא סומק טפי מדם עצמו אשר אך עובר אורח הנהו ומוטב שיחלל כבודו ואל יתחלל כבוד הגאון מרא דאתרא רמ"ב כי דבר זה יפגע במנהיגותו, התפעל מאוד מהתנהגותו של הדרשן האורח ומיד כינס את כל בני העיר כדי לספר להם על גודל מדרגת הרב מליסא.

כתב בספר נפש שמשון על קניני התורה, התורה ניתנה לחכמים שבאותו הדור אל השופט אשר יהיה בימים ההם, ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו אין לך אלא שופט שבימיך רש"י דברים יז ט, וכאותו מעשה ברבן גמליאל שקבע את יום הכיפורים ליום מסויים ורבי יהושע חלק עליו ורבן גמליאל גזר עליו שיבוא אצלו באותו יום במקלו ובתרמילו וכך אכן עשה רבי יהושע ר"ה כד ע"ב. מעשה שהיה בוילנא בזמנו של הגר"א בבית החייט שהיה שכנו של הגר"א התעוררה שאלה על עוף בערב שבת שלח החייט את אחד מילדיו שילך לשאול את הגר"א והגר"א הטריף את העוף, אשת החייט שלא ידעה שבעלה שלח את אחד הילדים לשאול את הגר"א שלחה אף היא ילד אחד שילך לשאול את רבה של וילנא רבי שמואל ב"ר אביגדור זצ"ל חזר הילד ואמר שהרב פסק שהעוף כשר, והמבוכה היתה גדולה חזרו לרב ואמרו לו שהגר"א פסק שהתרנגולת טריפה, הלך הרב לגאון ואמר לו אתה אמנם גדול ממני בתורה עשרת מונים אך אם נפסוק כמוך תתערער סמכותי כרב העיר עלינו לבוא לבית החייט בליל שבת זה ולאכול שם את העוף התורה אינה תלויה בגאוניות של הגר"א אלא ברב הפוסק של העיר אני הרב ולא אתה, והגר"א הסכים לו אך כשהגיעו לבית החייט והתיישבו כדי לאכול את העוף באותו רגע ניתק החבל שקשר את המנורה לתיקרה ונר החלב נפל לתוך התבשיל וממילא לא יכלו לאכול את העוף מובא בספר הגאון החסיד מוילנא עמ' רנג. הראת לדעת כי דעתו של הגר"א שחובתו לבטל דעתו לדעת המרא דאתרא גם אם הוא גדול ממנו שלא לפגוע במנהיגותו, אולם מהשמים חסו על כבוד הגר"א שלא יתבזה כאילו הוא טעה ונפלה המנורה כך שנשמר כבודן.

עלה בידנו ללמוד כי בכדי להיות מנהיג מוצלח וראוי לכך תלוי בשני החלקים מצד אחד להיות מאוד לבבי וסבלן כלפי כל אחד ולהבין לרוחו של הזולת ולהיות שותף לכאבו ולשמחתו בכדי שיתחבר למנהיג ויושפע ממנו לטובה, ומאידך אסור להיות מונהג אלא חובתו להנהיג ושהדבר יהיה ברור בכדי שיסורו למרותו, ואפילו בביתו רוי שהדבר יהיה ברור שהאבא הוא הסמכות העליונה ולו משפט הבכורה וההכרעה שרק כך אפשר לגדל ולחנך את בניו, וכך הדבר בכל מסגרת שאדם נמצא חייב להשתמש בשני החלקים ואך ורק כך יוכל להצליח בתפקידו.

כל המעוניין לקבל דבר הפרשה באימיל. נא לשלוח בקשה לכתובת [email protected]
או לשלוח כתובת המייל לפלפון כשר נתיב 0506000318

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!