אנא אחי, תנו למנהל הסמינר להרוס לעצמו את חייו • טור מיוחד

חברה

ידידי הפרופסור הסוציולוג ר.ג. אודות תהייתך כיצד אנו, החרדיים, כחברה, לא מוקיעים את א.ל מנהל הסמינר המפורסם בנטייתו להפלות את בנות עדות המזרח וכו'.

והנה על שאלתך אודות א.ל הנחשב כאבטיפוס לקונוונציה החרדית הזו, אוכל להשיבך נאמנה כי אין כל צורך להילחם בו, לבזותו, או לשנאותו. את מלאכת התיעוב מייצר הוא בעצמו.

הלה, שהצליח לעורר עליו את זעמם ואת קפידתם של מאות ואלפי הורים אומללים, מצא עצמו ללא יכולת בלימה, דוחה גם את ידידיו, שכניו, וקרוביו בדרגות קירבה גבוהות ביותר. שני שלישים משכניו לא מברכים אותו לשלום בחדר המדרגות, אחייניותיו לא מוכנות להביט בפניו, ומספר רבנים חשובים בעיר מגוריו מחליפים עם מקורביהם מלים קשות אודותיו.

ועוד זאת אספר לך, כי בעצמי נכחתי במסיבת אירוסין אליה הוזמן, כמנהל מוסד הלימודים של הכלה, ומאחר שמושב ה'מזרח' היה גדוש, התיישב הלה ליד אחד השולחנות העגולים. לא חלפו רגעים ספורים והשולחן התרוקן מיושביו. ליד המנהל הנכבד, נותרו שלושה אנשים: שני זקנים כבדי שמיעה, ובחור צעיר חובש כיפה סרוגה.

ובכן, אין צורך לפתוח במלחמת השמצה נגד האישיות השנויה במחלוקת זו, עלינו רק לדאוג שאיש לא יפריע לו למוטט את עצמו ואת חבריו.

תורה ועבודה

השבוע שוב יצא הרב אמסלם, ה'ילד הרע' של ש"ס, בקריאות שהצליחו לקומם עליו את זעמם של אחיו הליטאים. במאמרים, ראיונות, ואפילו בהפצת חוברות, מנסה אמסלם להעביר מסר ברור כי 'נורמת הכוללים', ההשתמטות משירות לאומי, והרתיעה מעבודה, לא היו הקונספט החרדי מאז ומעולם, בטח לא של היהדות הספרדית.

האינטגרציה של פרנסה בכבוד ולימוד תורה איננה דבר פסול. להיפך, היא עדיפה פעמים רבות על המצב הקיים, הגורר בשוליו השחתה, טפילות, אימפריאליזם, והתרחקות מן הלימוד. אלא שהדיבורים הללו הנשמעים מהפכניים, אמיצים, וכמעט סוריאליסטיים, אינם המצאה של הרב אמסלם. הם אפילו לא פרי הגות של דמות מהדור האחרון, וגם לא זה של לפניו.

את שיטת 'תורה עם דרך ארץ' הגה וייסד אחד מגדולי הרבנים של המאה ה-19 - הרב שמשון רפאל הירש שנפטר ב-1888.

הרב הירש עצמו למד באוניברסיטה, וגם חתנו וממשיך דרכו בהנהגת יהדות אירופה - הרב שלמה זלמן ברויאר היה בעל תואר ד"ר. רק שהדוברים הליטאיים, אנשי הרוח והתשובה, אוהבים להשתעשע בטיעון כי הרב הירש לא אמר את שאמר אלא לבני דורו הנגועים בארס ההשכלה.

כיום, כך לטעמם, היה הרב הירש מתאים את עצמו לקונספציה הליטאית. רק, שבדיוק לנקודה זו התייחס תלמידו הגדול של הרש"ר, הרב יעקב יחיאל וינברג, בעל ה'שרידי אש', וכך הוא כותב: "והיה מי מתלמידיו [שעמד בראש מפלגה חרדית] שיצא להגן על רבו להכשירו כביכול בעיני צדיקי הדור בטענה שהרב הירש לא התיר את לימודי החול אלא לאנשי ארץ אשכנז... אבל פירוש זה הוא סילוף האמת ההיסטורית. האמת היא שהרב הירש דרש בתום לבבו מזיגה של תורה עם דרך ארץ והבין את המושג 'דרך ארץ' במובנו הרחב ביותר". [מאמר תורת החיים, מתוך הרש"ר הירש משנתו ושיטתו].

ניתן כמובן לקבל את ההיגד כי קיימת דעה אחרת, דיכוטומית לגמרי, הסבורה כי אכן פה בארץ יש לעודד את הלימוד בישיבות ובכוללים מטעמים שונים. אבל עם זאת, לא ניתן לטעון כי אין אידיאה כזו של 'תורה ועבודה' או שהיא לא רלוונטית. היא קיימת והיא לא הלכה ל'שום מקום'. אפשר פשוט לא לקבל אותה וגם זה לגיטימי לגמרי.

תרבות

השבוע הלך לעולמו השחקן עמוס לביא, המוכר יותר לצעיר החרדי כ'אדמו"ר מלייבניץ', מהטלנובלה 'החצר' ששודרה בערוץ תכלת המנוח.

לביא היה יהודי חם ומאמין. בראיונות עמו, ששודרו אחרי מותו, חזר מוטיב האמונה שוב ושוב כחלק דומיננטי בחייו. אבל פטירתו של ה'אדמו"ר מלייבניץ', שנגעה לליבות חרדים רבים, מעלה מחשבה רחבה יותר: האם אפשר להניח כי בדיוק כמו המחשב, האינטרנט, מוסדות הלימודים להשכלה גבוהה, שהיו עופות מוזרים לצעיר החרדי, והפכו היום לאתרים נורמטיביים, גם הקולנוע שנחשב (עדיין) לטריטוריה חילונית 'ייכבש' ביום מן הימים על-ידי סטודנטים חרדים?

ובמלים אחרות, האם מופרך לחשוב על העובדה כי לא ירחק היום ובקרית אונו, למשל, יקום 'סם שפיגל' חרדי - בהפרדה מוחלטת כמובן? על פי נתוני הצריכה, הביקוש, והידע ברחוב החרדי (שכן גם בבית של הר"מ בישיבה מכירים את ה'חצר'), נדמה שהתשובה היא בהחלט כן.

הלכה

ערב נישואי, הורי פרודים, ושאלת 'ליווי החתן' עולה במלא עוזה: מי יתמוך בשתי ידיהם של העלם והעלמה בדרכם לחופה? אביו ואמו הביולוגים מנועים ממנהג זה, שהלא גרושים הם, ואין הדבר סימן ברכה, כך אומרים, ואילו הדוד והדודה מרוחקים רגשית, והבחירה בהם לא הולמת את גודל הרגע.

נכנסתי לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב (אז היה קל יותר) והצגתי בפניו את הבעייה.

הגרי"ש התבונן בי ושאל בתמיהה: מדוע לא ילוו ההורים? חששתי שלא הצגתי את הדילמה היטיב, וציינתי בפניו שוב את העובדה כי הורי פרודים.

"אז מה", סח הרב, 'סימן הברכה' רלוונטי רק כאשר שני ההורים הפרודים מלווים את בנם או את בתם, כפי שנהוג בחו"ל, שם הכלה מלווה על-ידי הוריה והחתן על-ידי הוריו. בארץ, ששני האבות הם המלווים את החתן והאימהות את הכלה, אין כל משמעות לעובדה שההורים לא חיים ביחד.

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!