פניה ליועמ"ש: ליצמן פעל בניגוד עניינים להפלת חוק הפרסום הסמוי

ח"כ מיקי רוזנטל מהמחנה הציוני פנה היום (חמישי) ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בטענה כי השר יעקב ליצמן פעל לסיכול החוק 'פרסום סמוי' שיזם על מנת לשמור על אינטרס עיתון "המודיע".

בפנייתו ליועץ המשפטי לממשלה כתב ח"כ רוזנטל: "השר ליצמן פעל נמרצות, בוועדת השרים לעיניי חקיקה ובישיבת ראשי סיעות הקואליציה על מנת להביא להפלת החוק הנוגע לתוכן שיווקי בכלי התקשורת. לשר זיקה ברורה לעיתון "המודיע" השייך לאגודת ישראל, סיעתו של השר במפלגת יהדות התורה . בעיתון זה נעשה שימוש נרחב בתוכן שיווקי ... בפורום ראשי הסיעות נידונה האפשרות לשנות את החוק כך שיטיב עם העיתון המזוהה עם השר"

רוזנטל מסר בתגובה: "ליצמן פעל לסכל חוק שנתמך על ידי הגורמים המקצועיים והאינטרס הציבורי בו ברור. זאת על מנת להגן על האינטרס הכלכלי הצר של העיתון שלו. על היועמ"ש מנדלבליט להידרש לנושא ההפרה הבוטה של כללי ניגוד העניינים".

מלשכת השר ליצמן נמסר בתגובה: "השר ליצמן נגד הצעת החוק וללא קשר לעיתון מסויים".

כזכור אתמול מליאת הכנסת דחתה בקריאה טרומית את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - פרסום סמוי) של חבר הכנסת מיקי רוזנטל.

בחוק מוצע לקבוע כי שילוב מסרים פרסומיים בתוכן תקשורתי, בלי לציין באופן ברור כי מדובר בפרסומת, יהווה פרסומת מטעה, אשר מפרה את האיסור על הטעיה הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. כמו כן מוצע להסמיך את שר הכלכלה לקבוע כללים בדבר סימון וסיווג של תכנים תקשורתיים שיש בהם שילוב של מסר פרסומי כאמור. בנוסף מוצע לקבוע חובת סימון של מישדר טלוויזיה המשודר בישראל וכולל שילוב של מסר פרסומי בתוכן ולהסמיך את שר התקשורת, בהתייעצות עם שר הכלכלה, לקבוע כללים לסימון כאמור. לבסוף מוצע לאסור פרסום סמוי במשדר טלוויזיה במקרים שנקבעו בהצעת החוק.

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "פרסום סמוי הוא שילוב מוסווה של מסרים פרסומיים בתוך תכנים תקשורתיים. המונח "פרסום סמוי" - להבדיל מ"תוכן שיווקי" או "פרסום טבעי" - משדר אמירה ערכית שעיקרה הוא שלתוכן אין עליונות. המונח גם רומז ליסוד ההסתרה, ההטעיה וטשטוש הגבולות בין תוכן לפרסומת.

פרסום סמוי הוא טקטיקה מצויה בכל הסוגים של אמצעי התקשורת ובכל הסוגות התקשורתיות – החל בתכניות ריאליטי ודרמה בטלוויזיה וכלה בעמודי החדשות בעיתונים ובאתרי האינטרנט הגדולים. מפרסמים מתייחסים לפרסום סמוי כאל רכיב מרכזי במודל העסקי של כלכלת תקשורת, הן מפני שהם צריכים למצוא תחליפים דיגיטליים למנהגם של הצרכנים לדלג על פרסומות והן כדי ליצור נקודות השקה רבות ויעילות ככל האפשר עם הצרכן־ הצופה.

מסיבות היסטוריות הפיקוח על הפרסום הסמוי בישראל משתנה בהתאם לאמצעי התקשורת שבאמצעותו מועבר התוכן. כך למשל, אין איסור חוקי על פרסום סמוי בקולנוע, בעיתונות ובאמצעי תקשורת מקוונים למיניהם, אבל יש איסור כזה בטלוויזיה, אם כי הוא מתקיים גם שם חרף האיסור. מתברר כי הפער בין לשון החוק למציאות תהומי, והפרסום הסמוי, לסוגיו ולגוניו, הוא אחת התופעות הבעייתיות ביותר בתקשורת הישראלית.

הפרסום הסמוי טומן בחובו נזקים בשני מישורים: במישור הכלכלי ־צרכני הוא פוגע בתחרות וביעילות ויוצר הטעיה אצל צרכני התקשורת. במישור השיח הציבורי הוא מסכן את הפלורליזם התוכני בתקשורת, מונע מרחב נקי ממסחור ובעיקר זורע ספקנות בקרב הצופים, שאינם יכולים לדעת בביטחון אם אמצעי התקשורת שלפניהם אמין".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!