ממגננה להתקפה • טורו של אבי בלום

געגועים לפוקר

המסך הורם. הנגבי לא יצא צחי כשלג. מי שראה את האיש מסתובב ביום שני, ערב ההכרעה, במסדרונות הכנסת, הבחין באדם הרחוק מתדמיתו: את הפוקר-פייס המפורסם של האיש, סטייל שרון, החליפה הבעת דאגה. כמעט פחד. יום למחרת, נחל הנגבי מפח נפש. הקלון שהוטבע במצחו בא לו בגין מסכת שקרים שטווה בעיצומה של שבת, עת הריץ את עוזרתו הפרלמנטרית, תכנן כיצד להתחמק, כתב, מחק, שלח. מי שטרח בשבת, חטף קלון במוצאי שבת.

אז הנגבי לא יסחף את קדימה לזרועות נתניהו. בניגוד למה שניסו לצייר סנגוריו, המשפטיים והפוליטיים, כלל לא בטוח שזהו התסריט שהיינו רואים אם הקלון לא היה מוטבע בצחי. בסופו של דבר, הסלידה המרה של ביבי מציפי, לא יכולה להיות ממותקת בנוכחותו של הנגבי.

כמו תמיד נשאלת השאלה האם ההתפתחות שמרחיקה את קדימה מהליכוד, טובה או רעה לחרדים? בשבוע שעבר, הביע בכיר בש"ס חשש כבד, כי ביבי קרוב ליום שבו יבין כי ההתנתקות מהחרדים טובה לו: "אני רואה אצלו תהליך שדומה לתהליך שעבר בזמנו על שרון. המזל שלנו, שביבי לא קרוץ מאותם חומרים ולכן יתקשה לקבל החלטה כזאת. אבל פוליטית, הולכת ומתגבשת אצלו ההבנה שהשותפות עם החרדים מזיקה לו".

זהו תסריט רחוק, אבל העובדה שכבש אחיזה בלב נציגינו, מעידה עד כמה כואבת בעיטתו של ביבי, עד כמה עמוקה כפיות טובתו. נותר רק לקוות שאנחנו נתפכח מביבי, לפני שהוא יתפכח מאיתנו.

מדברים ויורים

הו הו, איך שגלגל מסתובב לו. מסתובב במהירות בלתי נשלטת, כמו גלגל מכונית מרוץ שנהגה איבד שליטה. שבועיים חלפו מהיום שבו יו"ר ש"ס אלי ישי מתח ביקורת באכסניה זו, על יו"ר ועדת הכספים מוישה גפני. לא שיש סכסוך בין השניים. אדרבה, ביום חמישי האחרון הם נפגשו בצוותא עם ראש הממשלה נתניהו, שהתנהלותו כפוית הטובה, הופכת את המפגשים בין ישי לגפני לתדירים יותר מאשר המפגשים עם חברי סיעותיהם.

משפט ביקורתי אחד שאמר ישי, הופנה השבוע כלפיו כמו חרב פיפיות: ישי גילה אי הבנה לפשר הגשת הצעת החוק כחקיקה פרטית והזכיר שהמחויבות היא בכלל של ביבי, שהרי ש"ס והאוצר, ערב הגשת התקציב לממשלה, הגיעו להסכם המחייב את הממשלה להעביר את הבטחת ההכנסה לאברכים בחקיקה.

חלפו שבועיים, הדגים שנעטפו בגיליונות העיתונים כבר אינם טריים, אך למדיה חוקים משלה. משום-מקום נשלפה אמרתו של ישי, ביום ראשון השבוע, בפתחה של מהדורת חדשות ערוץ 2, הנצפית במדינה. המתקיף הפך למותקף. נטען כלפי ישי, כי אם ישנו הסכם כתוב הנוגע לתקציב, חלה חובה, על פי חוק יסוד הממשלה, להגישו למזכירות הכנסת. ישי השיב את שהשיב: לא מדובר בהסכם כתוב, אלא בהסכמה שבעל-פה. התקשורת חגגה במשך יממה, אבל לא זהו לב העניין.

יהא זה הסכם, תהא זו הסכמה, דומה שעל המוסכמה הבאה כבר אין מחלוקת בקרב הנציגות החרדית: זהו אינו משפט כוחני להכעיס, או פליטת פה מקוממת במיוחד, שמוציאה את התקשורת לריקוד אנטי-חרדי סוער. כל מילה שנאמרת, כל אות שנכתבת, נבחנת בזכוכית מגדלת. כל מה שיאמרו ח"כינו ישמש לרעתם. ואם לא עכשיו, בעוד שבועיים. השבוע הנוכחי מוכיח, למי שהטיל ספק, כי התגובות האנטי-חרדיות כבר מזמן אינן ספונטניות אלא מוזמנות ומתוזמנות – פרי עבודת שטח מעמיקה, תוצאה של בדיקה יומיומית של כל מילה ומילה.

בסיפור הזה, אנו לפותים באחיזת מלקחיים, שני ראשי הצבת הם: קדימה ועמותת חדו"ש. לכל ראש צבת אינטרס משלו. המטרה של חדו"ש היא החרדים. רק החרדים. המטרה של הקדימאים היא ביבי. רק ביבי.

הציבור החרדי מוצא עצמו ככדור הנבעט מרגל לרגל על ידי שחקנים שהאינטרס האחרון שמעניין אותם, הוא זה של הכדור. קדימה בועטת בנו לכיוון השער של ביבי, בעוד נתניהו מנסה להדוף את הכדור לעברה של קדימה. ישי וגפני יצאו מלשכתו של נתניהו ביום חמישי האחרון בפנים נפולות אחרי שבפגישה עצמה נשמעו קולות צורמניים במיוחד.

בשיחות סגורות עם הנציגים החרדיים, נשמעות התבטאויות קשות, כלפי ביבי, ולא פחות מכך כלפי יועץ האחיתופל סרוג הכיפה, מנכ"ל משרד ראש-הממשלה אייל גבאי. הנציגים החרדיים רואים בו גורם מתסיס, מי שאחראי לגמגום, להיסוס, לבריחה מאחריות של נתניהו, שהיה אמור לתת לנו גב. אבל איך אפשר לצפות לגיבוי ממי שאין לו חוט שדרה?

המגרש הזה, שבו הפכנו על כורחנו לכדור, שמוציאים ממנו את האוויר בכל בעיטה ובעיטה, הוא לא רק פוליטי. עלו עליו שחקנים לא פחות מרכזיים, לא פחות אימתניים, כמו ידיעות אחרונות ומעריב, ובעצם המדיה התקשורתית כולה, שנלחמת בנתניהו וב'ביביתון' - ישראל היום, מלחמת חורמה. הם חיפשו את הבטן הרכה של ביבי ומצאו אותה בדמותנו. הכה בחרדים והחלש את נתניהו. בדיוק כפי שהם מטווחים את ברק ומתכוונים לנתניהו, באותה מידה שהם יורים ברעיית שר הביטחון ומטרתם היא רעיית ראש הממשלה.

מכאן נובע התסכול הגדול של הנציגים החרדיים. השותפות עם הביבי גובה מאיתנו מחיר כבד, וללא כל תמורה: ממשלת נתניהו היא הגרועה בממשלות (שנייה רק לממשלת שינוי). בתקופתה, לא הועבר אפילו חוק מטיב אחד לרפואה. מילא אם היינו מקבלים משהו ומותקפים. אבל לחטוף מאה אחוזי הסתה על אפס אחוזי הישגים? זה כבר יותר מדי.

אז מה נשאר לנציגים החרדיים? להיפגש גם השבוע, בפעם המי-יודע-כמה עם ראשי הסטודנטים. אחרי הפגישה המתוקשרת של ישי בשבוע שעבר, הגיעה הפגישה השלישית במספר של גפני ומקלב, בחדר ועדת הכספים, עם ראשי הוועדים של אגודות הסטודנטים. המטרה הינה להרגיע את האווירה. הנחת העבודה נשענת על התזה ולפיה כשמדברים לא יורים. לצורך כך מסתובב גפני לאחרונה בקמפוסי האוניברסיטאות, כאילו מדובר בסבב הופעות בקמפים הישיבתיים. המופע האחרון להשבוע, אמור להתקיים לאחר כתיבת השורות באוניברסיטה העברית: מוישה גפני, מול שחר אילן. ההצגה הכי טובה בקמפוס. אין כניסה לבחורי ישיבות. הנחות במחירי הכרטיסים, לסטודנטים בלבד.

הבעיה עם הסטודנטים, שהם ממשיכים לירות תוך כדי דיבורים. לפחות חלק מהם, אם לא חלק הארי, מקבל הוראות הפעלה פוליטיות מגורמים בכירים בקדימה. במציאות כזאת, לא בטוח שהמפגשים התכופים מועילים. יותר משהם נותנים לגיטימציה לנציגינו, הם נותנים לגיטימיות לראשי הסטודנטים, המדברים ויורים.

והיה מי שנזכר השבוע, בתוכנית מקיפה שנהגתה בש"ס לפני שש שנים בדיוק, לכיבוש מעוזי הסטודנטים וקניית אחיזה בוועדי הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות. התוכנית נבנתה בהיגיון צרוף. הוסבר שהקמפוסים, בכל העולם המערבי, מהווים קטליזטור למאבקים פוליטיים וחברתיים. הפעילות לפיכך צריכה להתחיל שם, וש"ס היא המפלגה החרדית היחידה שיש לה קהל מצביעים פוטנציאלי, גם באוניברסיטאות ובמכללות החילוניות. התוכנית הייתה לא רעה. היישום, כמו תמיד לקה בחסר, אם בגלל המשאבים הכספיים החסרים ואם בגלל המשאבים המנטליים המדוללים גם כן. לו היה נעשה מעשה אז, טוען גורם בש"ס, לו הייתה ננקטת חשיבה יצירתית ולא רק חשיבה מגננתית לאחר מעשה, ייתכן שלא היינו מוצאים עצמנו היום, חסרי שליטה, מול גופים סטודנטיאליים שאין לנו בהם כל אחיזה.

סיפור מסקרן, טענה מעניינת. לא בטוח שמוצדקת. והרי בכנסת ובממשלה יש לנו נציגים לרוב. והתוצאות? לא משהו, בלשון המעטה.

בני מיעוטים

השבוע צוינו חמש עשרה שנים למהפכה החוקתית של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק. בין ברק לביניש מבדילה ההכרה במגבלות הכוח. לשניהם אג'נדה זהה. אלא שברק ידע ללכת על חבל דק, למתוח את החבל ולשחרר רגע לפני שייקרע. ביניש לעומתו, נעדרת בינה יתירה. פעם אחר פעם מוכיחה 'כבודה' כי מידת האיזון הנדרשת, ממנה והלאה. והמשפט הזה נכתב אחרי שמנפים את מה שעלול להתפרש חלילה כביזיון בית המשפט.

ד"ר יעקב בן שמש, שימש בתקופת נשיאות ברק כעוזרו המשפטי. הוא מחשיב עצמו לחסיד נלהב של ברק, מנושאי כליו. והנה, דווקא הוא, הולך לעמוד בקרוב בראש הקליניקה להגנת האזרח החרדי, שמוקמת בימים אלו בחסות הקריה האקדמית אונו. אם כך הם פני הדברים, כנראה שהגבולות שנחצים כיום במסע האנטי-חרדי, בלתי עבירים, אפילו לדידם של כמה מתלמידי ברק.

הפעולה הראשונה של הקליניקה, נעשתה השבוע בשליחת מכתב ליחידת המכרזים באגף משאבי אנוש במשרד החינוך. בדק מי שבדק (ומי אם לא אשף הסעיפים הנסתרים, שלוימה ברילנט) וגילה, כי ב-29 באוקטובר 2010, ביום שבו פורסם המכרז לבחירת מפקחים לחינוך החרדי, פורסמו מכרזים נוספים תחת הכותרת: מפקח במגזר הערבי ומפקח מרכז, ממ"ד.

למי שלא עקב אחרי כותרות השבועות האחרונים: מכרזי הפיקוח שהוציא סער עוררו עליו את חמת זעמם ההלומה והנדהמת של חכ"ינו וביטאוניהם. בא המכתב שנשלח השבוע למשרד החינוך כצעד לפני הגשת עתירה, ומוכיח שאפשר להתנהל אחרת. לשנות אסטרטגיה וטקטיקה גם יחד. במקום להיתקף בהלם, להלום: "מעיון בתנאי המכרז למפקח בחינוך החרדי עולה כי לא נדרש כתנאי, היות המפקח בשר מבשרו של החינוך החרדי וניסיון מוכח במגזר זה, דבר הנגזר מעצם טיבו וטבעו של התפקיד". למול זה מציבים הסטודנטים החרדים שולחי המכתב, את המכרז שפורסם למפקח בחינוך הממלכתי-דתי, שם נדרש תואר בתחום תורני. זה מול זה. אפליה מוכחת.

המסקנה: "מבין השיטין נמצאנו למדים כי דרישות סף אלו ולהיפך אי דרישות מסוימות, נועדו אך ורק להצר צעדיהם של אנשי חינוך חרדי בעלי ניסיון מוכח ובעלי תואר רלוונטי למקצוע, ולמנוע מהם להתמודד כשווים בין שווים במכרזים אלו".

אל מול ההשוואה שמוכיחה אפליה בין מגזר למגזר, יתקשה סער לעמוד במבחן בג"ץ. אותו בג"ץ שבאמצעותו הולם בנו סער, פעם אחר פעם: "סעיף 18 לחוק חינוך ממלכתי התשי"ג-1953 מעניק עצמאות מוחלטת לחינוך הממלכתי דתי ומצריך את אישורם לכל מפקח בחינוך זה.

וכך נאמר תחת הכותרת 'פסול עובדים מטעמים דתיים': 'המועצה לחינוך ממלכתי דתי רשאית לפסול, מטעמים דתיים בלבד, מינויו או המשכת שירותו של מנהל או מפקח או מורה במוסד חינוך ממלכתי דתי. בא על החלטת הפסול ערר של חבר מחברי המועצה, לא יהא להחלטה תוקף כל עוד לא הכריעו בערר, בדרך שנקבעה בתקנות'. ואכן, זהו אחד מתנאי הסף במכרז למפקחי הממלכתי-דתי, 'מועמד שייבחר יהיה טעון אישור נוסף של המועצה לחינוך ממלכתי-דתי, כתנאי לכניסתו לעבודה". את האוטונומיה הזאת שנתן המחוקק לחינוך הממלכתי-דתי שמתוקצב בשיעור של מאה אחוזים, מבקש סער לשלול מהחינוך החרדי המתוקצב לשיעורין, למחצה, לשליש ולרביע.

אבל הקלף הסודי, הג'וקר, הוא ההשוואה לאוכלוסיית מיעוטים אחרת: האוכלוסייה הערבית. אנשי הקליניקה שמבקשים למצוא מזור למכאובי המגזר באמצעות רפואה אלטרנטיבית, לא פוליטית אלא משפטית, מצביעים על תנאי הסף שהציג משרד החינוך במכרזי הפיקוח למגזר הערבי. תחת הסעיף 'ניסיון' נכתב: "תינתן עדיפות למי שלימד במוסדות המיועדים לאוכלוסיה הערבית ו/או בעל/ת הכרות עם האוכלוסייה הערבית". מתברר שסער החזק, הבריון, הכל-יכול, הופך לסופר-מתחשב, לרגיש וגמיש, כשמדובר באוכלוסיית מיעוטים אחרת, כזו שחבריה אינם שותפיו לקואליציה, מעולם לא היו להם הבנות עמו, נציגיהם לא הפילו והרכיבו ממשלות יחד איתו. בהם הוא מתחשב. בנו לא.

לנתונים הללו יצטרך סער לתת תשובה. לא פוליטית. משפטית. במידה ותשובה ברורה לא תינתן, תוגש עתירה. ואולי זוהי הדרך, לעבור ממגננה למתקפה. להשתמש בדיוק באותו כלי נשק, באותה שיטה: לעתור לבג"ץ, ולהתבסס על עבודת מחקר, בדיקה וביקורת יסודית ומעמיקה.
הערת אזהרה: הדרך הזאת עלולה להתפרש כלגיטימציה להתערבות בג"ץ בעניינינו. הבג"צניקים עוד עלולים באמצעות החלטה טובה אחת, ליצור רושם של איזון שיאפשר להם להסתער הלאה.

סטודנטים חרדים, הזהרו בעתירתכם.

זכה מההפקר

לעיתים זוכים ח"כינו, צדיקים ורע להם – לפחות לאחרונה, שתיעשה מלאכתם על ידי אחרים: סכסוך מתמשך בין יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ חיים כץ מהליכוד לבין ראש הממשלה נתניהו, שיחק השבוע לידיו של יו"ר ועדת הכספים מוישה גפני.

לפני שלושה שבועות נחשפה בכותרת הראשית של 'קו עיתונות', כוונת האוצר, במסגרת חוק ההסדרים, להקפיא את קצבאות הילדים, בניגוד להסכם הקואליציוני. הנציגים החרדיים הופתעו, אך לאחר שהתעשתו מיהרו להגיב. לא בפומבי, אף לא איום אחד נשמע, אבל מאחורי הקלעים התחוללה דרמה. לו רק היו מתנהלים כך בפרשת הבטחת ההכנסה.

מסלול חקיקת חוק ההסדרים עובר דרך הוועדות השונות. מצבור החוקים הכלולים בחוק מחייב את פיזורם על פני ועדות רבות. הפקדת הליכי החקיקה בוועדות השונות, כמוה כמתן מקל קוצני בידי העומד בראש הוועדה שנבחרה להוביל את החקיקה. ירצה – יקדם. לא ירצה - יטרפד. על קבלת 'תיק הביטוח הלאומי', שכולל הן את קצבאות הזקנה והן את קצבאות הילדים, נאבקו שניים: יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ חיים כץ, מול יו"ר ועדת הכספים ח"כ מוישה גפני.

תקשורתית, גפני לא השמיע מילה. לקחי חוק הבטחת ההכנסה לאברכים, הוטמעו בהתנהלותו.

כששאלתיו השבוע על כך, מילא פיו מים, ופיזר סביב הברזים חסכמים. אבל בהנהלת הקואליציה יודעים לספר על קרב. לא פחות. מי שהופקד על חלוקת החוקים בין הוועדות, יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין, שח לי השבוע כי: "הנושא הזה של קבלת האחריות על קצבאות הילדים, היה בנפשו של גפני".

מזלו של גפני, שהמתחרה, חיים כץ, הוא טרבל-מייקר, שרק אזכור שמו בלשכת ראש הממשלה, גורם להזעת יתר. נתניהו מוצא עצמו מתקוטט עם הליכודניקים בכל שבוע על ועדה אחרת. בשבוע שעבר, היה זה הקרב בין הח"כים אקוניס לשאמה-הכהן, על ראשות ועדת הכלכלה שהביא להוצאת דיבת נתניהו ואנשי שלומו. השבוע, הגיע תורה של ועדת העבודה והרווחה.

חיים כץ, נחשב לאחד מהאנשים היותר חזקים בליכוד. אלפי מתפקדיו מהתעשייה האווירית, מקנים לו ערך מוסף. בניגוד למתפקדים מזדמנים, אורחים לרגע, שבאים והולכים, פעם פה, פעם שם, הרי שאנשיו של כץ, אנשי הוועדים, קבועים ועומדים. הם לא מפסיקים לשלם את דמי החבר מיד לאחר הבחירות ונותנים לנציגם גב רחב למאבקים, גם מול ראש הממשלה.

המאבק הגדול של כץ, התנהל נגד תוכנית ויסקונסין, הבייבי של ביבי, תוכנית שהארכתה טורפדה בוועדה שבראשותו של כץ. כעת מנסה נתניהו, במסלול עוקף, לשוב ולהעביר את התוכנית במסגרת חקיקה. כץ מתנגד ועל מנת להפיס את דעתו נפגש עמו נתניהו בשבוע שעבר לפגישה ארוכה יותר מכל פגישותיו עם הנציגים החרדיים גם יחד. ולמרות זאת, לדברי גורמים בכירים בליכוד, לא הצליח ביבי לשכנע את כץ להסיר את התנגדותו. עוד הוכחה להרעה במצבו של ביבי שמתלוצץ עם ח"כיו. הבעיה שלא איתו הם מתלוצצים אלא עליו.

בלשכת ראש הממשלה ביקשו לנקום והוציאו הנחיה חד משמעית: להעביר את כל סעיפי חוק ההסדרים דרך הוועדות השונות, ובלבד שלא דרך ועדת העבודה והרווחה של חיים כץ. ההנחיה ניתנה במלוא התקיפות, אבל היישום, אצל ביבי כמו ביבי, היה צולע.

יריב לוין שולט בוועדת הכנסת הרבה יותר מכפי שביבי שולט בלשכתו. הוא מנהל את הדיונים בענייניות ומנווט את הוועדה ביד רמה (מבחינת הציבור החרדי זוהי יד מלטפת, שכן האיש פעם אחר פעם מגלה אחריות והתחשבות). לוין הבהיר לאנשי לשכת ראש-הממשלה כי לא יאפשר להתנהל בנקמנות מול ח"כים שאינם שרים אך ורק משום שהם עומדים על עקרונותיהם. היום זה כץ, אתמול זו מירי רגב, ומחר מי יודע.

מה אירע מכאן ואילך? על כך חלוקות הדעות: בלשכת ראש הממשלה טוענים כי הצליחו להעביר לכץ את החקיקה הפחות משמעותית, זו הנוגעת להקמת המסלקה הפנסיונית (המעוניינים בהסבר מופרט, מופנים בזאת למדור הכלכלי). מנגד, בסביבתו של חיים כץ טוענים שבברירה שבין הקצבאות לפנסיה, הם עצמם העדיפו את האחריות על נושא הפנסיה, תחום קריטי בהרבה עבור הוועדים הגדולים.

גפני, כמו מנחם בגין במלחמת איראן-עיראק, איחל לשני הצדדים בהצלחה, גם לביבי נתניהו וגם לחיים כץ. בסופו של יום הוא מוצא עצמו כמי שזוכה מן ההפקר. מרוויח מעוד סכסוך מיותר בין ראש הממשלה לאחד מיושבי-ראש הוועדות מטעם מפלגתו. האחריות על 'תיק הביטוח הלאומי' שהועבר לוועדת הכספים, תאפשר ליו"ר הוועדה לנהל מלחמה שקטה, קרב חפירות, והפעם, בלי כותרות.
שיהיה בהצלחה.

נציגינו זקוקים לזה בימים אלו, לכל גרם של סייעתא דשמיא.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!