יואב ללום מציג: הדרך למיגור האפליה בסמינרים

קראתי באתר 'בחדרי חרדים' את מאמרו של ד"ר שובל שפט מפורום קהלת. ככל הנראה העלה הלה את הדברים בעקבות שיחה שקיימתי עם עמיתי הפורום. הטענות שעולות במאמר מצביעות על כך שכותב השורות שבוי בתזות שבנה לעצמו, ואינו נותן לעובדות לערער את "עמדותיו" "המלומדות". מקווה שדרך זו לא מהווה את עמוד האש לאורו פוסע פורום קהלת.

בכדי שחס וחלילה לא ילמד הציבור מטענותיו של הלה, אפרט להלן את שלושת הדרכים בהן ניתן לפתור את הבעיות הקיימות בתחום האפליה ברישום למוסדות החינוך במגזר החרדי.

היות ובמה זו הינה חרדית, אין צורך להרחיב על הבעיה אלא אעבור לשלוש ההצעות לפתרון. כל אחת מההצעות יש בה כדי לשפר מאוד את מצב האפליה והמכסות הקיים בסמינרים החרדים. כאשר הערים הבעייתיות הן בעיקר ירושלים, ביתר עלית, מודיעין עילית, בני ברק.

אציין, כי מטבע הבמה העיתונאית והכורח, הדברים כתובים בקיצור. יש לא מעט מאמרים המרחיבים על כל פיתרון, משווים לניסיון העבר ומקומות אחרים, ויורדים לעומקו. אשתדל לתאר בתמצות. בנוסף, לא הסתפקתי בהעלאת האפשרויות, אלא ציינתי אף את הכשלים שבכל פתרון ופתרון.

פיתרון א': בתי ספר אזוריים

לכל סמינר יוגדר אזור גיאוגרפי שממנו יקבל הסמינר את כל תלמידות בית יעקב שבאזורו, והוא לא יכול לקבל מאזורים אחרים. בסופו של יום ילדה צריכה לעשות שיעורי בית, והיא צריכה חברה שגרה לידה, ולא גרה בשכונה בקצה השני של העיר. אנחנו גם מרוויחים את הגיוון במעבר מבית ספר יסודי לסמינר ומאפשרים מבחינת התלמידה פתיחת דף חדש עם חברה חדשה.

הבעיות במודל הזה הן - 1. ניתן לשמור על ההרכב העדתי לפי השכונות. (שמואל הנביא, בוכרים וכדומה). 2. יש בעיה עם הסמינרים החסידיים.

פיתרון ב': בתי ספר ממשיכים

כל בתי הספר היסודיים יהפכו גם לסמינרים, והבנות ימשיכו עד כיתה י"ב באותו בית ספר.

הבעיות במודל הזה הן - 1. אין גיוון, החשוב במעבר מבית ספר יסודי לסמינר. 2. מבחינת התלמידה, לא מתאפשרת פתיחת דף חדש עם חברה חדשה. 3. התנגדות מנהלי הסמינרים תהיה עזה. 4. מורות רבות יאבדו את מקור פרנסתן, מטבע צמצום המסגרות.

פיתרון ג': בתי ספר מזינים: (הפתרון המועדף בעיני)

תלמידה מתחילה ללמוד בכיתה א' וכבר יודעת לאיזה סמינר היא תמשיך ללמוד בכיתה ט'. היא לא צריכה לעבור הליך הרשמה - הכיתה עולה מכיתה ח' לכיתה ט' כמקשה אחת.

שיבוץ הכיתות שעולות לסמינר ייקבע כבר כאשר התלמידות נמצאות בכיתה א'. הגיוון העדתי יתאפשר בכך שדווקא מנהלי הסמינרים הגדולים יצטרכו לקבל לתוכם את כיתות א' הספרדיות שבעיר (עד מיגור השיבוץ העדתי הזה), והתפקיד של העיריה בשיבוץ יוגדר כשיקול דעת שתפקידו מניעת אפליה ושיקולים עדתיים, ויעשה בשקיפות על ידי ועדת מומחים בלתי תלויה.

למותר לציין ששיקול דעת זה נתון לפיקוח משפטי וככל ויהיו בו בעיות קל יהיה יותר לתקוף אותו בבית המשפט.

בסמינרים הנחשבים אנחנו מדברים על 6-9 כיתות בשכבה, כך שמנהלי הסמינרים יוכלו לסדר מחדש מתוך הכיתות שקיבלו את הבנות שהתקבלו לכיתות מקבילות, ולאפשר חברה חדשה, גיוון ופתיחת דף חדש.

מזור נוסף שפתרון זה מציע הוא ביטול הנוהג הפסול שתלמידה שלומדת בבית יעקב "בית מרגלית" (שבבעלות החינוך העצמאי), לא תתקשה ותתבקש לעבור שבעה מדורי גיהנם כדי להתקבל, אם בכלל, לסמינר נחשב ומעורב - שהרי בשלב ראשון כיתות א' של בתי הספר היסודיים הספרדים ישובצו דווקא בסמינרים היותר חזקים כמו ליברמן, שרנסקי, מנדלסון ובנות אלישבע, וזאת מתוך מטרה למנוע בתי ספר שפועלים על טהרת העדתיות, ושלא מבחירה.

זאת ועוד - במודל הזה ניתן להגדיר מראש שבתי ספר של חסידות ספציפית ימשיכו גם לתיכון של החסידות הספציפית, למרות ששם יש 100 אחוז אשכנזיות. זאת משום שכמעט ואין חסידים ספרדים, וכשיש חסיד ספרדי, הבת שלו כן מתקבלת ללא קושי מיוחד (כן, גם בגור וגם בבעלזא).

הספרדי הממוצע לא רוצה שהבת שלו תלמד בחסידי באידיש. אבל כשספרדי ממוצע רוצה שהבת שלו תלמד בסמינר מנדלסון, שרנסקי או ליברמן - לא יאפשרו לו, כי "המכסות הקדושות" לא מאפשרות.

ברגע שמגדירים בתי ספר מזינים, הילדה ומשפחתה יודעים לאיזה סמינר היא תמשיך. את כל השקט הנפשי של המשפחה אנחנו מרוויחים, אין מלחמות.

הרשות שתוסמך להגדיר את ההזנה של בית הספר (אגף החינוך המקומי, כאשר הדיון פתוח לציבור, תוך הבניית סט שיקולים שיוגדרו מראש, שרק אותם יכולה הועדה לשקול) זוכה לשיקול דעת מנהלי ופתוח לבוא בתחילת כל שנת לימודים ולומר - "בבית הספר הזה נהיה לי יותר מדי מעדה מסוימת, אז אני מתאים את ההזנה ומאזן".

הבעיות של מודל זה - 1. נדרש מעקב שוטף שלא מבוצעים מהלכים שרירותיים. 2. בהתחלה תהיה התנגדות קשה, וזאת עקב המעבר לשיטה ללא פרוטקציות ומאכערים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!