מריבות איציק כהן וגפני, ומה שמשותף לחוק לימודי הליבה ולחוק הגיוס

משפטים בל ידעום
השואו הגדול של המפלגה הרפובליקנית לא נצפה השבוע בקליבלנד אלא בירושלים. כל מי שראה את הסנאטור הרפובליקני מרחביה, בנימין נתניהו, עומד במשך שעה וחצי על דוכן הנואמים בכנסת, משיב לשאלות החברות והחברים ונהנה מכל דקה, הבין את מה שנכתב פה בשם דרעי וליצמן בשבועיים האחרונים. למרות החקירות, האיש נינוח, כפי שמעולם לא היה.

על 'פוקר פייס' - ביבי מעולם לא שמר. ברגעי משבר ולחץ, שפת גופו מספרת הכל. הוא מנוזל, קצר רוח ומשרה על סביבתו תחושת תסכול. והנה, דווקא בימים בהם משורבבת משפחתו לבדיקה המשטרתית והחדשות/חשדות לא מפסיקות להתערבל בחלל האוויר, נתניהו נראה טוב מתמיד. הן בחדרים סגורים והן לעיני האומה.

שרים שעושים במחיצתו שעות ארוכות מספרים על מצב רוח חיובי שמוקרן גם ברגעים דרמטיים. בסופ"ש האחרון, הוא הגיב בתבונה לתזוזות בבורסה הפוליטית הטורקית, בה הוא מושקע אישית בעקבות הסכם הפיוס עם ארדואן. "ההנחיה לשמור על שתיקה כללית ירדה לשטח והתגובה הרשמית הגיעה בעיתוי הנכון", מסכם אחד משרי הקבינט. כשבעיצומה של ישיבת הקבינט בתחילת השבוע, נתקבל הדיווח על חדירת כלי טיס זר לשמי ישראל, נתניהו שמר על קור רוח - ואפילו על חוש הומור, כשנזרקה לחלל החדר ההצעה להטיל "חיוב אישי", על המיירטים הכושלים שבזבזו כשבעה מיליוני דולרים מכספי הסיוע האמריקאי.

"אל תמהרו לתפור חליפות. עיצרו את החייטים", לגלג נתניהו בכנסת וחזהו הנפוח העיד שאומנות התפירה לא זרה לו. המשפט יכול להישמע רלוונטי השבוע גם בטורקית. אבל איפה הקלאסה הנינוחה של ביבי על הדוכן ואיפה הנרגנות של ארדואן בכיכר טקסים. מי שיצא מהמליאה וכיפתר את המקטורן, שאל את עצמו מה ביבי יודע ושומע, שאנחנו לא.

כמה שעות לפני שנתניהו נכנס למליאה בצעדים בוטחים של בעל בית שזכויותיו בנכס נרשמו בטאבו, הגיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לדיון מרתק בוועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת. מנדלבליט התייחס בין השאר למה שנחשף כאן בשבוע שעבר על הפגישות האישיות שהוא מוסיף לקיים עם ראש הממשלה, כולל ביום שבו הוכרז רשמית על קיומה של 'בדיקה'.

"אני יושב עם ראש הממשלה לישיבות עבודה בשאלות קרדינליות ומאידך מתנהלת בדיקה כנגדו", אמר היועמ"ש, "אנו לא מדברים אף מילה על הבדיקה. חייבים לסמוך עלי ועל ראש הממשלה שנדע לעשות את ההבחנה". אם מנדלבליט שאמינותו אומנותו, היה נותן רק את המילה שלו ולא מדבר גם בשם נתניהו, זה היה נשמע הרבה יותר משכנע. בנוגע לתוכן ענייני המדינה שעולים בשיחות הדיסקרטיות של השניים, ניתן לצטט את דברי דוד המלך בתהילים: "משפטים בל ידעום".

מפלגת השבת
לא רק פגישות אישיות שבהן לא מוזכרת החקירה במילה, מתקיימות בין ראש הממשלה ליועמ"ש. בצהרי יום ראשון, הגיע מנדלבליט באופן חריג לישיבה משותפת עם ראשי סיעות הקואליציה כדי לדון בתפוח האדמה הלוהט של פינוי עמונה, בהתאם לפסיקת הבג"ץ. אחרי שעה ארוכה של דיון סוער ורגע לפני שרה"מ והיועמ"ש ממשיכים לדון בענייני המדינה ולא החקירה, זרק דרעי לחלל האוויר, "אביחי, בוא ננצל את זה שאתה כאן ונדבר גם על חילולי השבת והפרת הסטטוס-קוו. לשבת, בניגוד לעמונה - אין מפלגה".

גפני שאיבד קשב וריכוז ברגע שהחל הדיון על עמונה, נדרך בן רגע והביט לכיוונו של ליצמן: "למה אין לשבת מפלגה? דווקא יש. יהדות התורה והשבת".

שלמות השבת אכן נראית לאחרונה כמו האחדות ביהדות התורה. התחבורה הציבורית בשבת אומנם מייצרת רעש תקשורתי ופולטת עשן, אך לא היא לב הבעיה. ההפרה המשמעותית של הסטטוס-קוו, מתרחשת בעיקר במתחמי הקניות שנפתחים בערי ישראל וכבר לא בקצוות הערים אלא בסמיכות לשכונות. אלו מאות האלפים שהפכו את השבת ליום הקניות הרשמי, ורבבות המועסקים, ברובם שומרי מסורת מהשכבות החלשות שחוששים לאבד את מקור פרנסתם.

הרשויות המקומיות שחיות על כספי הארנונה נהנות מפריחת העסקים בשבתות ואוכפות את חוק שעות עבודה ומנוחה, כדי לצאת ידי חובה. במקרים מסוימים זה מגיע לרמה של פקח בודד לעיר, שמחלק קנסות מגוחכים אחת לכמה חודשים.

מנדלבליט הרים את הכפפה וקבע להיפגש עם ראשי הסיעות החרדיות למחרת היום. הנוכחים התבקשו לשמור על ערפול תקשורתי והנימוק לבקשה, הובן גם בלי שנאמר מפורשות. כשהיועמ"ש שנחלץ לסייע, הוא יהודי שומר מצוות החובש לראשו כיפת בד שחורה, כל הדלפה לתקשורת תגרור כותרת משחירה. המשתתפים כיבדו את הבקשה כמו שביבי מכבד מילה. שעה קלה אחרי שסוכם על הפגישה, הופיעה הכותרת באתר בחדרי חרדים. התופעה הזאת, חזרה על עצמה גם בפגישה עצמה – שתוכנה דלף, כמו חשדות פליליים אחרי הוצאת צו איסור פרסום.

יהודי חכם כמו מנדלבליט היה צריך ללמוד את הלקח מפרשת הכותל הדרומי ולהבין את חשיבות הכותרת עבור הפוליטיקאי החרדי הממוצע. לא המעשה עיקר, אלא הקרדיט שיינתן בעיתון. כמה עצוב, כמה חבל. אם הפוליטיקאים החרדים היו נאבקים למען השבת כפי שח"כי הבית היהודי נלחמים עבור עמונה – כבר מזמן היינו רואים תוצאות ולא כותרות.

ליב"ה ברוח
הכותרות בידיעות אחרונות על חיסול סופי של חוקי יש עתיד, נכונות חלקית. החוק שכבר כונה 'חוק הפטור מליב"ה', טרם אושר בכנסת ואפילו לא בממשלה. מה שהוגש לעת עתה, זהו נוסח של 'תזכיר חוק' לעיון הציבור עד ה-24 לחודש, כאשר בשבוע הבא, גלגלי החקיקה יתחילו לנוע.

ובכל זאת, מכנה משותף אחד יש לחוקי הליבה והגיוס המתוקנים. לא מדובר רק בסגן השר פרוש שבשני המקרים מעורב עד צוואר בתהליך כפוי הטובה - שחוץ מכותרות משחירות, אם כי לא זהות, בהפלס ובידיעות אחרונות, לא יכולה לצמוח ממנו שום טובת הנאה אישית.

המכנה המשותף המהותי יותר נוגע למהות ולכותרת. במהות, שני החוקים אכן מטאטאים אל מתחת לשטיח את החקיקה האנטי חרדית של ממשלת יש עתיד. באותה מידה, בשני החוקים הכותרות הבומבסטיות, הן בעיתונות החרדית והן בעיתונות הכללית, לא משקפות נאמנה את המציאות. בחוק המתוקן שאושר השבוע בממשלה יש פטור מליב"ה, כמו שבחוק הגיוס המתוקן אין סנקציות פליליות.

בישימון האופוזיציוני של ממשלת יש עתיד, לפרטים הקטנים לא היתה חשיבות. הכותרות דיברו על שמד, הרס וחורבן. טיטוס ואנטיוכוס בחבילה אחת של הכל כלול. כשמנטרלים את רעשי הרקע ועוברים ל'הקשב' מבינים שחוק הגיוס לא כלל מעולם סנקציות פליליות, גם בתקופת לפיד.

הסנקציות הפליליות לא היו ולפיכך גם לא הוסרו. משפטית, נקבע כי חוק שירות ביטחון יחול במקרה של אי עמידה עתידית ביעדים, ומה עושה צה"ל לעריקים – כולנו יודעים. מהבחינה הזאת, הכל נותר כשהיה גם בחוק המתוקן, ורק המועדים והגבולות של אי עמידה ביעדים הוגמשו ואוחרו.

חוק הפטור מליב"ה הוא אותה גברת בשינוי אדרת. בניגוד לכותרות הביטאונים, גם בחוק המתוקן אין פטור מלא אלא תקצוב מידתי לתלמודי התורה בשיעור של חמישים וחמישה אחוזים, וזאת בהתאם ליישום אחוזי תוכנית הליב"ה. פטור בלא כלום, לא היה וגם לא יהיה. גם מספרית מדובר בסך הכל בשימור מעמד הפטור של כעשירית מילדי החינוך החרדי - כארבעים אלף תלמידים מתוך למעלה מארבע מאות אלף תלמידים בחינוך החרדי. כל אשר יעבור תחת השבט של לפיד-פירון, העשירי יהיה קודש.

מה שעשתה התקשורת זה מעין 'ליב"ה ולבתו הרוח', כלשון התלמוד במסכת בבא קמא. אם היינו קצת יותר מידתיים, בוכים פחות בממשלה הקודמת ועולצים פחות בממשלה הנוכחית, הכותרות בידיעות אחרונות, היו עוסקות גם השבוע בחדשות המגמתיות האחרות. חקירת נתניהו, המהומה בוועידה הרפובליקנית ושאר ירקות שצומחים בערוגה של נוני.

תקנות חינוכיות
מתכונת התקצוב המדורג בהתאם לשיעור הליב"ה, מיושמת במשרד מזה שנות דור. גם שר החינוך לשעבר פירון ששינה הצהרתית את החוק, לא העז לשנות את כללי המשחק. התקנות הדרקוניות שניסח פירון נשארו במגירה והתקציב בפועל נותר כשהיה.

את התיקון הנוכחי ניתן היה להציג גם בצורה שונה ולא פחות אמיתית. אם המודל של פירון שנקבע בחוק ולא יושם בתקנות, היה מאומץ במציאות – תלמודי התורה נטולי התקצוב היו הופכים לבלתי מפוקחים לחלוטין. כעת, משנקבעה רמת הפיקוח בחקיקה, בהתאם לפסיקת הבג"ץ, חמישים וחמישה אחוזי הליב"ה שמיושמים בהצהרה, יהיו תחת מעקב תקדימי יומיומי.

עשרות המפקחים שמונו למחוז החרדי ומתפרנסים מאחוזים (לא האחוזים בתלוש השכר, אלא אחוזי הפיקוח על יישום הליב"ה), יבדקו כל מוסד פטור בשבע עיניים ויבחנו אם הנחלת הליב"ה החלקית אכן מיושמת. על ההתפתחות הזאת, לא תקראו בעיתונות הישראלית – שבכל מה שנוגע לענייני חרדים, היא חופשית וליברלית כמו התקשורת באיסטנבול ביום שאחרי כישלון המהפכה. הכותרות הראשיות בעיתונות החילונית, משקפות את המציאות בעיני המתבונן, ובדיוק כמו בתקשורת החרדית, הכותרות והמציאות, לא דרות תמיד בכפיפה אחת.

על סעיפים קטנים, ופקידים קטנים עוד יותר, קמים ונופלים תקציבים גדולים. מה שיש בחוק הליב"ה החדש ולא היה בעבר זו ירידה לפרטים ותיקון תתי הסעיפים. השטן כבר למדנו, נמצא בפרטים הקטנים ובפרט כשמדובר בחינוך לצעירים. חברי הכנסת יכולים לשבת בוועדות ולהתבסם מהשיח הפורה אבל אז, כשמגיע שלב היישום, בא פקיד אפרורי ומפרש את הסעיפים כראות עיניו והלך לבבו.

תזכיר החוק החדש מחויב בפרסום, אך מה שלא פורסם, וחשוב לא פחות, זהו נוסח התקנות. כשמדובר בחקיקת חוקים, התקנות ליישום החוק עליהן חותם השר, מקבילות ל'סעיפים הקטנים' בחוזים – בהם טמונים כל המוקשים. כדי להימנע מפירוש מוטה כפי שראינו לאחרונה במסקנות הצוות הבינמשרדי לעניין חוק הגיוס, גיבש פרוש צוות שבחן את התקנות לחוק הפטור מליב"ה, עוד לפני שמישהו חשב להגיש את החוק לאישור הממשלה. גם לשלומי אמונים, מסתבר, יש 'תקנות' משלה. (גילוי נאות, הייתי שותף לתהליך בכובע המשפטי לצד עו"ד אורי קידר, לבקשת הרב שלמה ברילנט מזכ"ל איגוד הישיבות והת"תים).

"לא כל מפקח יכול להתערב בנושאים פדגוגיים", צוטט השבוע פרוש בעיתון הבית 'המבשר' במעין הצהרת כוונות. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים ניתן לומר, שהדגש הושם על שמירת הסטטוס-קוו מימי קום המדינה, לצד החלת סעיפי עצמאות שהוכרו עד היום דווקא בנוגע לחינוך הממלכתי-דתי.

בתקופת ה'אנו באנו', משקלו של החינוך החרדי למול החינוך הממלכתי דתי - היה מזערי. כך יצא, שהמפקחים בחינוך הממלכתי-דתי, קורקעו וחויבו באישורים מוקדמים של מועצת החמ"ד (החינוך הממלכתי דתי), ולעומתם למפקחי החינוך החרדי, הדלתות, כמו בטרמינל, ניחשו אותם ונפתחו להם מעצמן.

ועדיין, עיקר המאמץ בניסוח התקנות הוקדש לשמירת פך השמן הטהור מימי בן גוריון. כשבלשכה המשפטית של משרד החינוך הרימו גבה, מאיר בן הרב מנחם פרוש שלף מסמכים ששמורים בארכיון המשפחתי ברחוב פרס מימי הקמת המדינה. "מה שאתם מנסים לשנות כיום, הובטח לנו על ידי בן גוריון", אמר פרוש ורק חסר היה שינופף במגילת העצמאות. במדינת ישראל הציונית מודל 2016, החרדים הם הבן-גוריוניסטים האחרונים.

מסמ"ק מבושה
זה היה אמור להעיד על קירוב לבבות, שבת אחים, דיבוק חברים. סגן שר האוצר מטעם ש"ס מגיע במיוחד לישיבת הממשלה כדי להגיש הצעת מחליטים להעברת חמישים מיליוני שקלים לתקצוב טל"י (טיפוח לימודי יהדות) ולמוסדות המוכש"ר, וזאת על סמך סעיף מפורש בהסכם הקואליציוני שנחתם עם יהדות התורה ("סעיף זהה נחתם גם עם ש"ס", אומר סגן השר בתגובה, ומקלקל קצת את החגיגה).

רק שהתמונה המלבבת הזאת מספרת ומתארת משהו אחר לגמרי. לא שבת אחים אלא מלחמת אחים בלתי פוסקת על קרדיטים מזדמנים. את הצעות המחליטים שנוגעות לתוספת תקציבית נוהג שר האוצר להגיש, אלא אם כן נוח לו שיעשה זאת מישהו אחר מלבדו. חבריו לשעבר בליכוד נהגו לכנות את כחלון 'הכייס המנומס'. אין מנכס קרדיטים גדול ממנו, ואין בורח מאחריות קטן ממנו.

שרים שיושבים לצידו בשולחן הממשלה תיארו השבוע איך הקבלן מגבעת אולגה שקונטיינר שלם של כלי עבודה נמסר לידיו - משרד האוצר, מינהל מקרקעי ישראל, אגף התכנון ומשרד השיכון - מנסה לאחרונה להפיל מהפיגום את שר השיכון גלנט. אותם שרים מתארים איך ברגע בו כחלון הבין שהוא לא מצליח לעצור את דהירת מחירי הדירות, החלו השמועות על הדחת גלנט והחלפתו. כאילו כחלון לא התנהג מהרגע הראשון כמו קבלן בניין, שח"כיו הם פועליו.

'הכייס המנומס' הבין בחושיו המחודדים שביום בו תזכיר חוק הפטור מליב"ה מוגש לעיון הציבור, הזדהות מיותרת עם החרדים רק תזיק. התובנה הזאת נכונה בכל ימות השנה ורלוונטית שבעתיים בשבוע בו מוזכרות באותה נשימה עליית מחירי הדירות וביטול החקיקה האנטי חרדית. האלטרנטיבה שנוחה לשני הצדדים נמצאה וכששמו של סגן שר האוצר איציק כהן הוצע כמי שיגיש את הצעת המחליטים לממשלה, כחלון קפץ על המציאה וכייס אותה במומחיות רבה.

מריבות הקרדיט בין כהן לגפני יסתיימו כנראה ביום שמחירי הדירות יירדו. כבר נכתב כאן בעבר שהיריבות בין השניים היא אחת ההחמצות הגדולות של הנציגות החרדית. מדובר בשני אישים בעלי ניסיון, שמוערכים מקצועית על ידי כל הסובבים אותם, חוץ מאשר זה על ידי זה.

האישיות של השניים הולמת את תפקידיהם. חליפת סגן שר האוצר תפורה למידותיו של כהן שיודע להלך בין הבריות ולמצוא אוזן קשבת אצל כל רפרנט ופקיד. לא לחינם הוא פורח זו הקדנציה השלישית כסגן שר במשרד שקודמיו, נשתלו בו על תקן עציץ נקוב. גפני הוא הנגטיב של כהן.

הפרלמנטר שמעולם לא נטה את שכמו לסבול עול מלכות, במפלגה, בכנסת ובממשלה, התמקם במשבצת הכי משפיעה והכי עצמאית בפוליטיקה הישראלית. אם ועדה מעין זו לא הייתה קיימת, היה צריך להמציא אותה בשבילו.

במקום להשלים זה את זה, נוהגים השניים להשמיץ זה את זה. האחד מספר על בריונותו של השני. השני מלגלג על רפיסותו של הראשון. גפני כיו"ר הוועדה הכי משמעותית בכנסת, לא צריך להציג קבלות. איציק כהן כסגן שר שאין לו בעולמו אלא סמכויות שמואצלות עליו מלמעלה, דווקא כן. בעניין הזה, הנה לכם סיפור שהתרחש השבוע ומלמד שאפשר לפעול גם בדרכי נועם, ממשבצת סגן השר נעדרת הסמכות הסטטוטורית.

אחרי שהח"כים החרדים הצליחו לסמן 'וי' על העברת הבטחת הכנסה לאברכים, הגיע רגע התשלום, וגם לקופאי – היה מה לומר. בצהרי יום שני התברר לאיציק כהן שלאלפי האברכים הזכאים להבטחת הכנסה נשלח מכתב מאגף הישיבות עם דרישה לקבלת מסמך מאגף מיסוי מקרקעין – המאשר שאין בבעלותם נכסי מקרקעין. אברכים שהגיעו למשרדי מסמ"ק (מיסוי מקרקעין) הבינו שאישור הם לא יראו, ומבחינה כלכלית ולא רק תורנית, משתלם להם יותר להישאר בכולל. כך לפחות הם לא יפסידו במהלך ההמתנה המייגעת וחסרת התוחלת במשרדי רשות המיסים, את התוספת הזעומה למלגה, שהם מקבלים בגין 'שמירת סדרים'.

לסגן שר האוצר נודע הדבר תוך כדי ישיבה בלשכת שר האוצר בכנסת, ובו במקום הוא העלה לשיחת ועידה את מנהל אגף הישיבות עמוס ציאדה ואת מנהל מסמ"ק מאיר אברג'ל. "אתם הרי יודעים שמדובר באנשים קשיי יום, שוכרי דירות שלא מסתירים נכסים וחשבונות בפנמה", אמר להם כהן, "הדרישה שנשלחה להם גם גורמת סבל לאברכים וגם יוצרת עומס בלתי נסבל על לשכות רישום מקרקעין. תשמעו לי, זה מיותר. אם רשות אחת מעוניינת לקבל מידע מרשות אחרת, היא לא צריכה לטרטר את האזרח. אם אגף הישיבות צריך נתונים ממסמ"ק, שירכז את כל שמות האברכים שמקבלים הבטחת הכנסה, יגיש שאילתא מקוונת, ויקבל את הנתונים במחשב תוך שעה". איציק כהן סיים את השיחה, ובתנועה האופיינית לו הפטיר במילה המזוהה איתו יותר מכל: "מסודר".

לסעודת השבע ברכות שקיים איציק כהן בביתו באשקלון לפני שלושה שבועות, הגיע גפני על תקן אורח הכבוד והשניים הרעיפו זה על זה מחמאות. הנוכחים בחדר, צבטו את עצמם והרהרו איך היינו נראים אם השניים היו חושבים ומיישמים בשגרה, את מה שהם אמרו באותה סעודה. אם בשאר ימות השנה הם היו נוהגים זה בזה כמו זוג בשבע ברכות ולא משדרים אנרגיות של אבלים בשבעה, ציבור המצביעים החרדי כולו היה מרוויח מהחגיגה ונהנה מהבטחת הכנסה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!