נכשלו במאבק ברפורמים - אז המציאו רפורמי חדש

"והאלקים יבקש את נרדף" (קהלת פ"ג, פסוק טו'). רב הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם "והאלקים יבקש את נרדף", אתה מוצא צדיק רודף צדיק – "והאלקים יבקש את נרדף". רשע רודף צדיק – "והאלקים יבקש את נרדף". ואפילו צדיק רודף רשע – "והאלקים יבקש את נרדף". מכל מקום "והאלקים יבקש את נרדף". (מדרש רבה. פרשה כז', ה').

לפני שנים רבות הגיע רב שרצה לפתוח ישיבה תיכונית לאחד מגדולי הדור זצ"ל לשאול בעצתו. אמר לו גדול הדור: "אתה תפתח, ואני אתקוף אותך", לאמר "אני יודע שיש הזקוקים למוסד כזה ובאמת צריך להקימו למענם, אבל אני לא יכול לתת לכך יד בפומבי". ואכן אותו רב פתח את הישיבה והיא קיימת ומשגשגת עד היום. אלפי תלמידים, בני תורה לתפארת יצאו מאותה ישיבה וחלקם מפאר את כותל המזרח של עולם התורה.

ובאשר ל"אני אתקוף אותך", חייבים לציין ש"ההתקפות" של אותו גדול דור זצ"ל נגד הישיבה התיכונית הסתכמו באמירות על כך שישיבה תיכונית לא ראוי לה שתיקרא בשם "ישיבה" ושלא תיתכן תערובת של לימודי קודש וחול בישיבה "קדושה".

זאת ותו לא!!!

הוא לא כינה את מקים הישיבה התיכונית "רוצח", לא "חוטף נערים", לא "מוציא נערים לשמד", לא "נגע צרעת", לא "חתרן", לא "מניח מטעני חבלה", לא "רודף", לא "מקעקע את יסודות החינוך החרדי עד היסוד" ולא בעוד שלל כינויים, גינויים, הכפשות, ושקרים בהם משתמשים כמה "עיתונאים" וכמה פוליטיקאים חרדים-ליטאים במלחמתם חסרת הגבולות נגד הרב בצלאל כהן וישיבת "חכמי לב" אותה הקים לפני שלוש שנים. (כל הציטוטים לקוחים מ"יתד נאמן" ומראיונות של פוליטיקאים).

לפני 80 שנה בדיוק (בשנת תרצ"ו - 1936) הוקמה בארץ הישיבה התיכונית-חרדית הראשונה, ישיבת "הישוב החדש" (ששמה הרשמי הוא "ישיבת הרב עמיאל"), שבמהלך השנים לימדו בה גם ר"מים גדולי תורה, כמו הרב שך זצ"ל, הרב דוד חדש זצ"ל והרב ראובן טרופ זצ"ל.

לפני 30 שנה הוקמה ישיבת "מערבא" ולפני 22 שנה הוקמה ישיבת "נהורא", שתיהן במתכונת דומה ל"ישוב". ובחמש שנים האחרונות הוקמו עוד 12 ישיבות תיכוניות-חרדיות, אף אחת מהן ואף אחד ממקימיהן לא עוברים מסע רדיפה והכפשות כפי שעוברים הנ"ל.

איני נכנס כאן כלל לדיון האם יש מקום להקמת ישיבות תיכוניות-חרדיות בארץ? ואם כן, למען מי צריך להקים כאלה? וכמובן שאיני מעז לערער ולהרהר אחר דבריהם ודעתם של גדולי ישראל שברור שיש להם סיבות משלהם להתנגד לישיבות תיכוניות כהוראה לציבור. כל מה שבאתי לכתוב כאן הוא אודות הרדיפה שרודפים את הרב בצלאל כהן ואת ישיבתו, ישיבת "חכמי לב", וצורת הרדיפה אחריהם.

ובענין זה ברורים לי מספר דברים:
א. שיש היום 15 ישיבות תיכוניות חרדיות בהן לומדים מאות תלמידים חרדיים.
ב. שאם יש כ"כ הרבה ישיבות תיכוניות חרדיות, כנראה שיש ביקוש גדול מאד לסוג כזה של מוסדות חינוך (ולא משנה כרגע מי הציבור ששולח לשם את ילדיו ואיזה סוג חרדים הם).
ג. שלמרות שיש כ"כ הרבה ישיבות תיכוניות, אף אחד מגדולי ישראל בעבר ובהווה לא התבטא ולא מתבטא בסיגנון-תחתית ירוד, אלים ומכפיש שכזה נגד ראשי הישיבות הללו, וכנגד אנשים שומרי תורה ומצוות בכלל.
ד. שאותם "עיתונאים" ופוליטיקאים נטלו דרור לשפתם וללשונם האלימה והמשתלחת, על דעת עצמם, וקפצו כמוצאי שלל רב על "ההזדמנות" ו"הרשות" שלכאורה "ניתנה" להם, להשתלח במישהו.
ה. שאותם "עיתונאים" ופוליטיקאים המשתלחים והמשתוללים, הם כאלה שמעולם לא עשו דבר-מה משמעותי למען הציבור וכל ההשתוללות הפראית הזו היא נסיון עלוב להתבלט, לזכות בפרסום וביחסי ציבור, ולהיות מוכרים בציבור "על גבו" של איש עשיה, בניגוד לפוליטיקאים אחרים שהם בעלי זכויות בעשיה למען הציבור ומוכרים בזכות ולא בחסד.

המתקפה על 'חכמי לב'
אנשים רבים מנסים להבין במה חטאה דווקא ישיבת "חכמי לב" או במה חטא העומד בראשה, הרב בצלאל כהן, שרק הם "זכו" למתקפה אלימה וגסה שכזו?

יש שאמרו שחטאם הגדול הוא עצם הקמת מוסד חינוכי המשלב בין לימודי קודש ללימודי חול.
אם כך הדבר, מדוע שאר הישיבות התיכוניות יוצאות "נקיות" מהעסק?

יש האומרים שהבעיה היא בשם "ישיבה" המוצמד לה. אם כך הדבר, מדוע ישיבות תיכוניות אחרות, שגם הן מכנות עצמן "ישיבה", לא מותקפות על הרקע הזה?

יש הטוענים שהבעיה היא בכך שהרב בצלאל כהן מנסה לקבל הקצאת קרקע דווקא בלב אחד הריכוזים החרדיים. אז מסתבר שאין לו שום רצון כזה. ממה שפורסם מתברר שהרב כהן ניסה לקבל הקצאת קרקע במקום שאינו חרדי (הוא ניסה אפי' ב"מעלה אדומים"), אבל שם החילונים התנגדו שתיבנה לידם ישיבה. לא נותרה ברירה בידו אלא לנסות באיזורים אחרים. הרב כהן אף התראיין לרדיו "קול חי" ואמר שישמח לקבל כל מקום שיציעו לו בירושלים.

היה מי שטען שהבעיה היא ברב בצלאל כהן עצמו שיש לו שאיפות פוליטיות שאינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה של "דגל התורה" המציגה עצמה והמתיימרת להיות הנציגה הבלעדית של כל חרדי שאינו חסיד ואינו ספרדי-ש"סניק, ולכן "דגל התורה" תוקפת אותו. ומכיוון שהפוליטיקאים הבינו שהציבור לא יקבל יפה את העובדה שתוקפים אדם על רקע סכנת תחרות פוליטית, "עטפו" את המלחמה נגדו בטיעון של "טהרת החינוך". (היה גם מי שניסה להוכיח זאת ע"י טענה, מגוחכת להפליא יש לומר, שהעובדה שהרב בצלאל כהן קרא לישיבתו על שמו [בצלאל-"חכם לב"], מוכיחה על שאיפות פוליטיות, כמו שמפלגת "יש עתיד" נקראה כך בגלל שזה מתחרז עם "יאיר לפיד". נו, שוין).

גם על טענה זו ענה הרב כהן והודיע פומבית שאין לו שום שאיפות פוליטיות אישיות. הוא הוסיף ואמר שנכון הדבר שהוא חושב שצריך לקום גוף פוליטי שייצג באמת את כל החרדים שאינם מיוצגים ע"י "דגל התורה" (כגון: עובדים חרדים. חיילים וקצינים חרדים. סטודנטים חרדיים. ועוד. דוגמאות? גפני: "אני נשלחתי לכנסת לייצג רק לומדי תורה". "אני נגד הליכת חרדים לאקדמיה". אבי רובינשטיין: "מי שלמד ויש לו תואר אקדמאי, הוא לא חרדי". ויש עוד דוגמאות רבות), אבל הוא עצמו לא מעוניין להקים גוף כזה ולא מתכנן להקים גוף כזה.

אבל בואו נניח לרגע שכל הטיעונים הנ"ל נכונים. נניח. עדיין עולה וניצבת שאלה מאד קשה. הרי הרב בצלאל כהן הקים את ישיבתו לפני שלוש שנים, מדוע איפוא, ההתקפות הפראיות (בקצב של כתיבת ארבעה-חמשה טורים ומאמרי מערכת בשבוע, דבר שאין לו כמעט אח ורע ב"מלחמות היהודים"), מגיעות רק עכשיו ומדוע בעוצמה פראית ואלימה כזו? מה קרה דווקא עכשיו שגרר התנפלות כוללת כזו?

דומני שהתשובה טמונה בעובדה המאד פשוטה, שבתקופה האחרונה נכשלו הפוליטיקאים כשלון חרוץ בכמה מאבקים ובראשם בנושא המאבק נגד הרפורמים ולכן חיפשו להם "רפורמי חלופי" אותו יוכלו לנצח בקלות. ובגלל שבניגוד אליהם, הצליח הרב בצלאל כהן, למרות התנגדויות תקיפות ותוקפניות, חוזרות ונשנות, של כל מיני עסקנונים מקומיים, ולמרות הכפשות והשמצות שהוכפש והושמץ במכתבים ובפשקווילים, רק בגלל תאוות נדל"ן של כותביהם, לקבל הקצאת קרקע לבניית בניין ישיבתו, החליטו שהוא זה שישמש להם כ"מטרת דמות" ראויה לטווח אליה את חיציהם. כי לא רק שהצליח לקבל הקצאת קרקע למרות "מלחמת הנדל"ן" שנפתחה נגדו ונכפתה עליו, אלא שעוד "העז ברוב חוצפתו" לענות לחורפיו ולרודפיו דבר, במאמרים פומביים, זה כבר דבר שהם לא יכלו להרשות לעצמם לעבור עליו לסדר היום ובשתיקה.

הצירוף של שני הדברים הללו, כשלונות שלהם מחד, והצלחות שלו מאידך, ולא רק זאת אלא ש"הקיבלת וגם ענית?", הוציא אותם מדעתם, וכל הסיפור נסוב כנראה סביב חרון אין-אונים וצרות עין. לא אידאולוגיה, לא "טהרת החינוך" ולא מבנה האישיות. אפי' לא שאיפות פוליטיות, שאינן קיימות. הכל מסתובב סביב חרון וצרות עין. חרון על כך שהרב כהן הצליח להשיג הקצאה ללא עזרת המפלגות החרדיות וללא התרפסות בפני הפוליטיקאים החרדים. חרון עז, על כך שהוא מעז לענות לרודפיו בפומבי ולהציג אותם בקלונם. וצרות עין על כך שהוא זה שהצליח, לבדו, לאורך שנים ארוכות, לעשות למען הציבור החרדי הרבה יותר מאשר פוליטיקאים חרדים רבים מאד.

הוא זה, למשל, שהצליח להקים גופים שסייעו ושמסייעים לאלפי חרדים להתפרנס בכבוד ולא הם (הרב בצלאל כהן היה הראשון שהביא את הג'וינט לסייע בהקמת ארגון "מפתח" המסייע לחרדים במציאת עבודה. ארגון שבעקבותיו קמו עוד כמה דוגמתו). הוא זה שדאג לאפשרות שיש לחרדים לקבל הכשרה מקצועית ולא הם (הרב בצלאל כהן היה בין מקימי קרן "קמח"), והוא זה שעשה עוד דברים טובים למען הציבור, בניגוד מוחלט לאותם פוליטיקאים קטנים וקטנוניים ובניגוד מוחלט לאותם "עיתונאים" תוקפניים, שלא אלה ולא אלה, לא עשו למען הציבור, כל חייהם, אפי' עשירית ממה שהוא עשה בעשר שנים (אם בכלל עשו משהו).

אז לא רק שהוא עושה למען הציבור ללא עזרתם של הפוליטיקאים והעיתונאים, אלא שהוא עוד "מעז" להצליח לקבל הקצאת קרקע, דבר שהיה נתון בלעדית בידי הפוליטיקאים ושימש אותם כ"מקל והגזר" יחדיו, ע"מ לגרום למנהלי המוסדות לציית וליישר קו בהתאם לרצונם. ולא רק שהוא מצליח בלעדיהם, אלא הוא עוד "מעז" לענות להם ולא מסתתר בפינתו??? "נורא ואיום"!! "חוצפה" של ממש!

זה הכל!!! כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר!! עצוב מאד ועלוב מאד!!!

"והאלקים יבקש את נרדף" (קהלת פ"ג, פסוק טו'). רב הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם "והאלקים יבקש את נרדף", אתה מוצא צדיק רודף צדיק – "והאלקים יבקש את נרדף". רשע רודף צדיק – "והאלקים יבקש את נרדף". ואפילו צדיק רודף רשע – "והאלקים יבקש את נרדף". מכל מקום "והאלקים יבקש את נרדף". (מדרש רבה. פרשה כז', ה').

גילוי נאות: אין לכותב השורות שום קשר לישיבת "חכמי לב", שום מעורבות בה ושום אינטרס אישי בה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!