הסוד האפל של החרדים - לא מה שחשבתם

עד שכבר נדמה היה שמצאתי עוול אמיתי, קורע לב, מעורר זעם, שערורייתי ומפחיד - התבדיתי. לכאורה.

לפני שבוע התפרסם דיווח בכלי התקשורת החרדיים (וואטסאפים) על אברך צעיר בריכוז חרדי אי שם בעולם שנמצא באופן מפתיע ובלי רקע רפואי מקדים - ללא רוח חיים.

ההנחה הרווחת היתה שהוא איבד את חייו. שמועות ברשת התחילו לפזר רמזים על רדיפה שעבר בעקבות היותו 'מודרני' - אך הן עברו חלפו להן ליד האוזניים, לא היה נשמע הגיוני שמישהו נוקט בצעד חמור כל כך בגלל שהעירו לו בכל מיני דרכים על סגנון לבוש, אפילו אם הורחק מבית הכנסת, והיה צריך למצוא אחד אחר.

אני כותב את זה בתור אחד שמכיר הרבה אנשים שהעירו להם (אולי לא מספיק) על הכל בחיים, וראו בתי כנסת רבים, טובים ויפים - מבחוץ ומבפנים.

במהלך שיטוטיי נתקלתי בסרטון הספד של קרוב משפחת האברך, שמירר בבכי והאשים גורמים לא ספציפיים בטרגדיה. הוא היה נסער והעדיף לא לתת פרטים, רק זעק בכאב שהוא יודע על כמה וכמה אשמים.

זה תפס אותי חזק. התחלתי לחשוד שיש פה עוול מהסוג הלא מיוחצן, דמיינתי את האברך צועד אל מותו בכאב עצום, בשתיקה ובנשיכת שפתיים. קורבן אמיתי לשיטה רקובה שלא זכה להכרה. חושי הצדק והחמלה שבי החלו להשתולל כמו שלא ידעתי שהם מסוגלים בכלל.

התחלתי לברר את הסיפור. התקשרתי לכל החברים שיש לי באזור, בחסידות, בקהילת חולצות הטריקו והפאות מאחורי האוזניים באותה מדינה וגלילותיה. (ישנה קהילה כזאת. קהילה פורחת ומשגשגת, שלא לומר - מבריקה) כל אחד מהם זכה להודעה או לטלפון ממני. מי מכיר את האברך? מי יודע מה הסיפור שם? הייתי בטוח שעליתי פה על תיבת פנדורה, אותה תיבה איומה שכולם מחפשים על החרדים כבר שנים. או לפחות אחת מהן.

לא עבדתי קשה לאתר אנשים שמכירים, מה שלא היה קל בכלל, היה לגרום להם לדבר, לומר את מה שהם יודעים על הסיפור. שעות של שיחות עם כמות לא מבוטלת של חברים והתכתבויות - העלו חרס בידי ואכזבה לסקרנותי הבוערת.

אף אחד - בניגוד לשמועות - לא רצה לומר לי שיש קשר ישיר או עקיף בין המעשה החמור שלו, לעובדה שבחר גרדרובה ופריזורה אחרת מזו שקנו לו לבר מצווה. לא רצו אפילו להנהן עם הראש בכן או לא. רק אמרו שזה 'מורכב' וסיפור לא פשוט. "אי אפשר לדעת, אין דרך באמת לדעת" ענו כולם.

מה כל כך מורכב, שאלתי. יש או אין קשר בין הדברים?!

רק אחד העיז (לא להאשים אוטומטית את החברה החרדית היום, זאת תעוזה!) רק אחד העיז לומר ש...אין. לא קשר. לא שיטה. ולא רקובה. "לפחות לא במקרה הזה". הסתייג המקורב.

"צר לי לאכזב אותך," הוא שם לב למאמצים הכבירים שלי לחשוף פה עוול נוראי, "אבל לא נראה לי שאנחנו הגביע שלך".

אין לי מושג מה היה הסיפור שם - כפי שכבר הצלחתם להבין. יתכן גם שמדובר במשהו נוראי יותר מחרם ורדיפה על שינוי לבוש ותספורת. מה שבטוח - לא מדובר בשמועות שהופצו.

אגב, חובה תמיד לקחת בחשבון את האפשרות למוות טבעי או תאונה טראגית. האפשרות הזאת קיימת וחלק מהאנשים שדיברתי איתם ביקשו להבהיר זאת כמה וכמה פעמים.

החלטתי לא לברר יותר לגבי המקרה, מהרגע שהבנתי שהמשפחה לא מעוניינת וככל הנראה אין כאן עניין ציבורי. לכן הטקסט הזה לא עוסק בהם. ופרטים שידועים לכולם הושמטו - כי זה לא הנושא.

הנושא והנקודה הם כדלהלן: השמועות המרושעות שמופצות אחרי כל טרגדיה. אלה לא נועדו אלא כדי להזין את תיאוריית ה'מפלצת החרדית' הדמיונית שקיימת בראש של כל מיני מרדנים, שלא עברו את כל התהליך הבריא של חיבור בוגר לקרקע המציאות.

לא אומר שאין עוולות איומות אצלנו, רק קובל על כך שאני לא מצליח למצוא אחת כזאת שהיא ייחודית ואופיינית -רק- למגזר. לא כאלה שיש בקרב כל חברה המשתייכת לזן בני האדם. אני מדבר על משהו איום ונורא שייחודי רק לנו. סוחרי העוולות הייחודיים למגזר החרדי לא משתפים אותי בסודות התחום. הם הכריזו עליי חרם (ואפשר להבין אותם) שמא אף קשרו נגדי קשר. (אם כי - קצת מוגזם) אבל אולי זה - העוול שאני כל כך מחפש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!