מה קורה כשאטיאס יוצא מהמליאה ורץ ל... 'מנחה'

לעומת שבוע שעבר, הייתה הפעם הכנסת קרירה למדי. מעין אווירה של מיני חופשה בהיעדר המורה מהכיתה. משום מה, המליאה בלי ראש הממשלה, אינה אותה מליאה. ליו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, כבר אין בשביל מה להכין נאום מושחז. גם יתר הח"כים רדומים למדי.

הסצנה הבאה, למשל, מן הסתם לא הייתה מתרחשת אילו היה נתניהו נוכח באולם. וכך זה היה נראה: רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, ניהל את הישיבה, שדנה בהכרזה החד-צדדית של הפלשתינאים על מדינה. ח"כ זבולון אורלב עמד על הדוכן ונשא דבריו. כקבוע בחוק, על אחד משרי הממשלה להיות נוכח באולם. שר הבינוי והשיכון, ש'עשה תורנות', נאלץ לפתע לצאת. "מנחה", התנצל, מביט בשעונו, ורץ החוצה.

לרגע השתררה דומיה. ריבלין התלבט, הביט בפניו של אורלב, ואז החליטו השנים להמשיך.
"אם היו לי אמצעים להעניש את הממשלה הייתי מעניש", אמר ריבלין, ונראה כעוס למדי. נכון, במוצאי-שבת האחרונה עשה סולחה עם נתניהו, אבל לכל תעלול יש גבול, וריבלין הוא יו"ר שמקפיד על כבוד הכנסת 'שלו'.

"זו לא הפעם הראשונה בה הממשלה נוהגת כך", סינן גם ח"כ מיכאל בן ארי.

"נו, אז כל פעם כשהממשלה תרצה לסכל דיון היא לא תגיע ואנחנו נפסיק אותו?" - לא הסכים אורלב להפסיק את דבריו, והמשיך בנאומו מול מליאה כמעט ריקה ואפס שרים.

"ההסכם בינך לבינו אינו תקף", נשמע מאי-שם קולה המצייץ של דליה איציק מ'קדימה'. איציק, שכיהנה תקופה ארוכה כיו"ר הכנסת, סירבה לוותר, והחליטה להפסיק את הדיון ויהי-מה. מאי-שם שלף חברה לסיעה, יוחנן פלסנר, חוברת דקיקה - והשניים זינקו לעמדת היו"ר, כדי להציג בפניו את הסעיף הקובע שהישיבה הנערכת כעת אינה חוקית. במשך דקות ארוכות התווכחו, ניסו לגייס לעזרתם עוד ח"כים, עד ששעט פנימה אטיאס, מתנשם כולו.

תמה תפילת מנחה, הדיון הפך לחוקי. לאיציק ולפלסנר שלום.

בן ארי: "הבית הזה, הוא הבית שלי"

כשח"כ מיכאל בן-ארי, מהאיחוד הלאומי, נושא דברים במליאה, קשה שלא להקשיב. הוא צועק, הוא זועק, הוא מדבר מכל קירות ליבו. במסגרת דיון על הכרזה חד-צדדית על מדינה, המתוכננת על-ידי הרשות הפלסטינית, לא יכול היה שלא לשחרר את כעסו.

"כל העולם נגדנו????!!!... ואם כל העולם נגדנו ואומר לי שאני צריך להוריד את הראש, אז אני צריך להתנדב ולהוריד את הראש? מה זה האיום הזה 'חד צדדי'. יבוא מישהו ויגיד לי 'הבית שלך זה הבית שלי. זה לא הבית שלי. חד צדדי. אגיד לו אתה יכול לשרוק, לרקוד, לרקוע ברגליים, לנופף בידיי, לשרוק במשרוקית, אבל הבית הזה הוא הבית שלי, כמו שהבן של הוא הבן שלי והאימא שלי היא האימא שלי. אז הוא יצעק שזה חד צדדית יהיה שלו.




"הרי כל הסיפור הזה של 'חד צדדי' לא נולד, אלא כדי להכניס לאטראף את המערכת. יואו, בואו מהר ננהל את המשא ומתן, בואו נוריד את הראש לבד, לפני שהוא יוריד לי את הראש.

"מי שלא מאמין שהבית הוא שלו, יקחו לו את כל הבית. מי שלא מאמין שאימא שלו היא שלו, יקחו לו גם אותה. מי שלא מאמין שהארץ הזו היא שלו, לא יוותר לו ממנה דבר. האשליה הזו, חלום הבלהות הזה, שאם רק נוותר על יהודה ושומרון, הוי, איזה שלום יבוא על ישראל.

"שלום? – זה השלום שהם רוצים. שלום על ישראל... הם שכבשו אותה בשנת 1638 לספירה. הם הכובשים. אנחנו הנכבשים, ואנחנו רק שבנו אל הארץ הזאת. לכן אני אומר לכל היריבים, לכל המפחידים למיניהם: רבותי, תנו להם לקשקש, תנו להם לאיים!"

נסגר בחדרי חרדים...

מחוץ למליאה דיברו הכול על... אתר 'בחדרי חרדים'. לא האמנו עד שלא שמענו. כבר בצהרי היום הטביע ח"כ פלסנר את הסלוגן המנצח: "מה שנכתב 'בחדרי חרדים', נסגר 'בחדרי חדרים'", אמר, לקול צחוקם של המשתתפים בוועדת הכספים.

לפני שבוע פרסמנו כאן באתר, ראיון בלעדי עם שר הפנים, הרב אלי ישי. אם תשאלו אותי, גולת הכותרת של אותו ראיון הייתה יציאתו הנחרצת להגנתן של בנות ישראל היושבות בבתים ומזילות דמעה, בשל האפליה בנושא הסמינרים.

אם תשאלו אותי מהו הנושא השני בחשיבותו, הייתי אומר שהייתה זו התייחסותו להסתה נגד 'חוק האברכים'. כשביקשו מאתנו מ'חדשות 2' את הווידאו, מסרנו אותו. למה לא לפרסם ראיון חשוב? אלא שהם, כדרכה של התקשורת הישראלית, נברו בין המילים, ולבסוף משו בפינצטה משפט, ממנו צמחה סערת ענק שמילאה את מהדורות (ועמודי) החדשות בכל כלי התקשורת - והגיעה עד לוועדת הכספים של הכנסת.

בראיון, תוך שהוא מסביר מדוע לא היה טעם לעשות רעש וצלצולים סביב 'חוק האברכים', הוסיף ישי משפט ממנו נתן להבין כי ממילא החוק היה עובר, שהרי יש הסכם קואליציוני. ב'חדשות 2' מצאו שהוא אמר גם משהו על הסכם חתום לגבי התקציב הנוכחי. האזנו שוב ושוב לראיון ולדעתנו הדברים אינם ברורים כלל. יתכן שהתכוון לומר שחזקה על האוצר שימלא את הבטחותיו הקואליציוניות גם בתקציב הנוכחי, אבל קשה להאמין שאם אכן קיים הסכם חתום וסודי, שר בממשלה ידליף את עצם קיומו בראיון פומבי.

קל יותר להניח שדבריו לא הובנו.

ישי: "ריבלין עוד יהיה ההנהגה הבכירה ביותר"

באחד מהחדרים היותר מרוחקים התכנסה משלחת שהגיעה ארצה מצרפת. בין מקבלי פניהם היו שר הפנים, אלי ישי, ויו"ר הכנסת, ראובן ריבלין. מעניין היה לשמוע את דברי הפתיחה של ישי. הוא בירך את יו"ר הכנסת, "שהוא אחד האנשים הבולטים בהנהגה בישראל".

"את יו"ר הכנסת אני מכיר קרוב ל-25 שנה", ריבלין מהנהן בראשו ונראה מרוצה ביותר למשמע הדברים, המתורגמים מיידית לצרפתית.

"כפי שאמרתי, הוא עוד יהיה ההנהגה הבכירה ביותר במדינת ישראל. כבר היום הוא נחשב למנהיג מוביל", הכריז.

האם התכוון לתפקיד הנשיאות, בו חושק ריבלין יותר מכל? - כך, בכל אופן, זה היה נשמע.

פיתאום כולם רוצים לעזור

בין השורות, מתוך הראיונות וגם מהמילים שלא נאמרו לציטוט, ניתן להפיק את תמונת המצב הפוליטית-חרדית, והיא לא מחמיאה לאיש.

סיעת יהדות התורה כבר מזמן אינה מאוחדת. סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מדיר את רגליו, זו תקופה ארוכה, מישיבות הסיעה, וקשה לומר שהסיבה לכך הם עיסוקיו הרבים. כל השאר, מנסים לשתף פעולה, ועסוקים, כך נראה, בתחרות בלתי פוסקת מול ש"ס.

בעוד שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, יורק דם כדי לקדם את נושא הדיור המציק, עסוקים חבריו ביהדות התורה ב'לעזור לו'. זה יפה, וזה טוב, אבל קשה להתעלם מהתחושה שמדובר בתחרות. גפני תוקף את נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר בנושא, ליצמן מכתת רגליו עד לנצרת הרחוקה רק כדי להביע את הערכתו לפרויקט הר יונה העתיד לפרוח שם, אם וכאשר. ומוזס יורה חיצים בראש הממשלה עד שהוא מוציא ממנו מילים עסיסיות כמו 'געוולד'. בעצם, אולי הנושא באמת כואב להם.

גם ב'הבטחת הכנסה', כולם רוצים לעזור, עד שמרוב עזרה ועצים, לעיתים לא רואים את היער. גפני הגיש את החוק, העיתונות עשתה עליו כותרות, והבלגאן החל. שרי ש"ס התחרו ביניהם: מי יטיל את הביקורת העזה יותר לכיוונם של אנשי יהדות התורה. למה ברעש גדול? - שבו ושאלו, ובצדק. למה צריך לצלצל בפעמונים? למה אי-אפשר להעביר דברים בשקט. מתחת לשולחן? - לא אנחנו אמרנו.

שמעו אנשי יהדות התורה, ושמרו את הדבר בליבם. עד לשעת הכושר. השבוע, בעקבות הסערה שחוללו דבריו של ישי, לפיהם כביכול קיים הסכם סודי בין החרדים לבין האוצר, קרצו שם לאמור: הנה, אתם שדיברתם על שקט תקשורתי, מחוללים בעצמכם את הרעש הגדול. הדברים, אגב, לא נאמרו מפי גורמים רשמיים.

ביום חמישי ערך ישי את פגישת ההבנות המפורסמת עם נציגי הסטודנטים. הוא הציע הסכם פשרה: כסף גם לסטודנטים, גם למי מהם שיש בביתו ילד אחד בלבד. התקשורת אהבה את הידיעה הזו, אבל אנשיו של גפני לא הבינו: מה הסיפור פה? והרי גפני, במהלך השבוע האחרון, שב ונפגש עם נציגי הסטודנטים כמעט בכל יום, כשהצעות פשרה עולות ובאות.

בין לבין היו שני הצדדים עסוקים בהתכתשות סביב חוק הדגל של סגן שר האוצר, איציק כהן, חוק ביטוח האברכים עליו דיווחנו בהרחבה לפני כשבועיים. במשחק הזה: אחת אפס, לטובת גפני. החוק טורפד בשל התנגדות גדולי ישראל. כמה חבל שהשניים לא ביררו את הנקודה החשובה הזו, לפני שהתחילו לקדם את החוק.

אם להערכתנו תשמעו: אילו רק היו כל הצדדים משנסים מותניים ועובדים בשיתוף פעולה, מצבנו התקשורתי והמעשי היה הרבה יותר טוב, גם בלי לאיים חדשות לבקרים על פרישה או-טו-טו. וכמו שמיליון וחצי שקלים אושרו בוועדת הכספים, רק כדי לבצע העברה מסודרת של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לביתו שבחוות השקמים, בשקט-בשקט, כך יכולנו לקבל את המגיע לנו, בלי רעש ובלי צלצולים.

מי שעושים בשבילנו את העבודה השחורה הם דווקא כמה מפעילי 'קדימה', שהחליטו שנמאסה עליהם ההסתה הטרנדית הנושבת בין שורות מפלגתם. מאחורי הקלעים הם עסוקים באיסוף חתימות של מי שכן מוכנים להמשיך ולתקצב את האברכים העניים.

גפני: "להשוות שכר גברים ונשים"

שוטטנו בין הוועדות השונות, שבכל אחת מהן מתבצעת עבודה טובה ומועילה. באחת מהן, ועדת הכספים, מצאנו את היו"ר משה גפני, מתאמץ להעביר מן העולם אפליה של נשים לעומת גברים. הידעתם שגם בזה הוא עוסק? צפו בווידאו, ותוכלו גם אתם להתרשם מהתקיפות בה הוא מנהל את הוועדה, כשאיש אינו יכול לשקר לו או להזיז אותו מנתוני האמת.

"בקיצור, במדינת ישראל אין אפליה בין נשים לגברים" - הוא פונה באירוניה לאחד מהנציגים המשתתפים, שעשו מאמץ ניכר כדי לטייח את העובדות. "מאה אחוז", הוא קורא, ופורץ בצחוק.

אחר-כך, באופן רציני, הוא מסכם את הדיון. "אנחנו מברכים את הממונה על השכר ואנשי משרדו על זה שיש התקדמות בעניין הזה של מקבלי השכר הנמוך גם בקרב המורים וגם בקרב עובדים אחרים". וכאן מגיעה ההנחתה. "ועדת הכספים סבורה שעדיין לא נעשה כל מה שניתן לעשות מכיוון שפער השכר, גם מקבלי השכר הגבוה לעומת השכר הנמוך, מספר הנשים שמקבלות שכר נמוך הן רוב האוכלוסייה של העובדים ואנחנו מבקשים להתקדם בצעדים הרבה יותר משמעותיים.



"עדיין אנחנו נמצאים בפערי שכר בין נשים לגברים במדינת ישראל זו עובדה. או שהיא פרי ההיסטוריה או פרי דעות קדומות. יש פערים. זה לא שיועצים משפטיים כתבו ככה, אם הובנתי ככה, לא היה ולא נברא. יועצים משפטיים לא כותבים דבר כזה. הם כותבים את זה יפה ומסודר, אבל התוצאה היא שנשים מקבלות פחות. אנחנו מבקשים תיקון!"

לא יפה ללעוג לזקנים

לא רבים שמים לב אל הכיתובים ואל התמונות, אבל תצוגה מרהיבת עין מקבלת את פני הבאים בשערי הבניין - ושמה: 'הכנסת בקריקטורה'.

הכול טוב ויפה, אלא שבשוליים שמתי לב לפרטים, שלא הייתי מצפה למצוא: ראשית, תמונתו המעוותת של הנשיא שמעון פרס, אוחז בידו רמקול וקורא אל תוכו: "אני ממתין לקולות הימאים". כל-כך נלעג, כל-כך לא מתאים לעשות זאת לאיש ולדרוך על יבלותיו. האיש כבר עבר את גיל ה-85, אולי תתנו לו להזדקן בשקט?!

הלעג למנחם בגין כבר נסבל יותר. אפילו חמוד. מעין עקיצה קטנה. בתמונת הקריקטורה מוצג בגין כשמצחו מקומט והוא מהורהר. בידיו מזיז כלים על חשבונייה גדולה המונחת לפניו, כאילו מחשב חישובים. הכלים? טוב, הם עשויים מ...תיקים. תיק לפה, תיק לשם, והנה הוא הצליח לחשב את הסכום...

מה שזעזע היה האיור הבא: ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, דורך על שטיח. עיון מעמיק יותר בהרכבו של השטיח הזה מציג את דמותה של שולמית אלוני, עם התלתלים וכל השאר. הוא דורך עליה, כשבידו הוא מסמן, מצד שני, לשלושה גברים שחרחרים, להיכנס פנימה. אל הקואליציה שלו, כמובן. איך נראים הגברים הללו? חרדים, מזוקנים, וכמובן: עם האף הארוך והעקום ועם הבטן המשתפלת קדימה. ותשאלו את הרב מוזס מה זה מזכיר לו.

עם כל הכבוד לאומנות, יש מוצגים שלא מציגים אותם, גם אם יש מי שסבור שהם מרשימים ויפים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!