הצרחות של ליצמן מול הממלכתיות של גפני

כל מדווי וצרות הדור נערמו על שולחנה של ישיבת הנהלת דגל התורה שהתכנסה בסופ"ש שעבר בבני ברק. הידיעה שנשלחה לעיתונים על הישיבה ונושאיה הייתה ארוכה כאורך הגלות ומדכאת כמו מצב היהודים בימי הצאר ניקולאי השני. אם כל מה שהופיע בהודעה נאמר בישיבה כנראה שהפריט המבוקש שם ביותר היה טישיו. ובאשר לקוראים, מן הראוי היה שלידיעה שהתפרסמה אחר כך בביטאון התנועה תצורף אזהרת קריאה לנשים, לכהנים ולסובלים מבעיות לב ולחץ דם גבוה.

בקצרה ובלי להרבות בפרטים העלולים לפגוע בבריאות של הסקטורים האמורים הנה רשימת הצרות: הרפורמים וניסיונותיהם לפגוע ביסודות היהדות; חילולי השבת ברשויות המקומיות; מתווה הכותל הרפורמי המסוכן; הדרת החרדים בדיור, ואחרון לא חביב, הפרת ההסכמים הקואליציוניים ברחבי הארץ. נקודת האור היחידה: הצלחותיו של יו"ר התנועה ח"כ משה גפני ביישום סעיפי ההסכם הקואליציוני בכל הקשור לעולם התורה והחינוך.

לישיבה הוזמנו חברי ועדת הרבנים של התנועה; חברי הכנסת; חברי ההנהלה הארצית; ונציגי הערים בהן יש בעיות הדורשות התייחסות מיוחדת: מיכאל אלפר שהביא את זעקת תושבי חיפה החרדים מול הקיפוח והאפליה של ראש העיר מפר ההסכמים, והרב צדיקוב מהרצליה שהביא את זעקת השבת המתחללת. ומכלל לאו אתה שומע הן: בכל הערים האחרות המצב פחות או יותר בסדר. זכרו את ההערה הזאת לפני שנמשיך.

חיפשנו בהודעה את שמות המשתתפים. מצאנו רק את שמות הרבנים, חברי הכנסת ושני הנציגים המקומיים. כל היתר התכנסו תחת הטייטל של 'ההנהלה הארצית' ושמותיהם לא פורטו. אכן צניעות חדשנית וראויה לציון. בכל הכינוסים האחרים של ההנהלה הארצית הולעטו הקוראים ברשימה המונה לפחות עשרה שמות. הפעם מי שנפשו חשקה לדעת מי הם החברים שהשתתפו התבקש לאמץ את עיניו ולהביט בתמונה המצורפת.

בעלי הסבלנות וחדי העין שעשו זאת הבחינו בדבר מוזר. התמונה חתוכה באופן לא פרופורציוני מצידה הימני, חלל ריק ומוזר יש בה לעומת הצד השמאלי. ובכלל, למה לחתוך תמונה ולא להביא תמונה פנורמית של כלל המשתתפים. בשעת הדחק והדברים נעשו כבר מספר פעמים, מצלמים מחצית שולחן ועוד מחצית ומחברים בפוטושופ. כל צלם מתחיל יודע לעשות זאת, ובדגל מזמינים את הטובים ביותר.

כמו שלימדונו רבותינו מעתיקי השמועה, כשיש כמה שאלות לא מחפשים כמה תשובות. צריך 'מהלך' נפלא אחד שמיישב את הכול. אז הנה: השמות לא התפרסמו, והתמונה נחתכה למען דלג על נוכחותו של הנציג הכי בכיר של דגל ברשויות המקומיות. איש רם דרג אך עצמאי בהתנהלותו שיחסיו עם צמרת התנועה נעים בין גרוע לגרוע מאוד, תלוי בנסיבות המשתנות. המצב נכון לעכשיו הוא כנראה באמצע, לא מספיק רע כדי לא להזמין אותו בכלל, אך מספיק רע כדי למנוע מהקוראים לדעת על נוכחותו. על הדרך נאלצו לסבול גם חברי הנהלה אחרים שישבו מצדו והלאה. אוי לצדיק ואוי לשכנו.

אחרי שגמרו לתנות על מצב הדור עברו המשתתפים לשלב התשבחות. דבר נצרך כשלעצמו, ובמיוחד הפעם לנוכח הניסיונות של גורמים עוינים נוספים ליטול לעצמם את התהילה. בישיבה הוזכרו בזעם שמותיהם של ה"ה יעקב ליצמן ויצחק כהן. בתום הדיון בקטע זה הסכימו הכול שמדובר בטרמפיסטים שמנסים ליטול תהילה לא להם.

ואז עברו לחיפה. אם יונה יהב היה שומע חצי ממה שנאמר שם הוא היה מקבל ללא ספק פיק ברכיים ומיטיב את דרכיו. גם הנוסח המכובס שהופיע בביטאון התנועה היה חריף מאין כמוהו. "מדובר במקרה חמור ושפל בו ראש עיר מהגדולות בארץ מפר ברגל גסה ומשקר במצח נחושה הסכם שחתום על ידו", צוטט גפני. עוד משמו: "אנחנו דורשים מאגודת ישראל לתמוך במאבקינו זה ולעמוד בחזית אחידה מול ראש העירייה".

החלק שלא פורסם היה כמובן העיקר. לא יונה יהב עמד במרכז הביקורת אלא אגודת ישראל ובעיקר שר הבריאות יעקב ליצמן שלטענת כמה מהדוברים אחראי ישירות למעלליו של יהב. הזכירו שם את הביקור האחרון שלו לפני שבועיים בחיפה, ביקור שלאחריו אירעו שני דברים ממש מקריים: ההסכם שהיה מוכן בראשי תיבות עם יהב הפך לנייר חסר כל ערך ומוסד חסידי חשוב בעיר קיבל מבנה עירוני.

מאן דהו מהנוכחים הזכיר את הקו המחבר, לדעתו, בין ירושלים לחיפה ועוד מקומות. "יש תמיד אדם אחד וחוג אחד שדואג לעצמו ונותן לראש העיר רשת ביטחון שמאפשרת לו לפגוע חופשי בכל יתר חלקי הציבור החרדי", אמר המתלונן.

הנ"ל אף העז להציע לגפני תכנית פעולה אופרטיבית. "למה שלא תיסע פעם לערד ותשב לדון עם ראש העיר על אפשרויות הסיוע לעיר, או כקולטת עלייה או כעיר פריפריה במצוקה. בתום הביקור תצא ותשבח את ראש העיר ניסן בן חמו על הניהול המסור של העיר ותגדיר אותו כראש עיר מצוין. ממש כמו שליצמן מחבק את יונה יהב שפוגע כל הזמן בציבור שלנו וכמו שהוא מחבק את ברקת בירושלים".

כל חדר הישיבות הנהן בהסכמה אך נשוא ההצעה עצמו התעטף בשתיקה. הוא ממלכתי, כך אמרו מאוחר יותר מקורביו. הוא ממלכתי. נאומים חוצבי להבות על שישים- ארבעים והפרת הסכמים - כן. צעדים מעשיים - חס ושלום. מה שנותר לחיפאים הליטאיים זה רק לשבת ולבכות. אם גפני יאפשר להם הרי שבבחירות הבאות הם ילכו בנפרד וינסו להוכיח את כוחם. גורמים בדגל התורה שמבכים על חוסר המעש וריבוי הדיבורים העריכו באוזנינו לאחר הישיבה שזה לא מה שיקרה. ממלכתיות הייתה. ממלכתיות תהיה.

הנושא הבא היה זעקת ירושלים הקדושה. גפני הדאיב את לב המשתתפים כשסיפר להם שחרף כל ניסיונות ההתדברות אין עדיין פתרון לחלוקה הבלתי צודקת של המנדטים בעירייה. שלומי אמונים עדיין מסרבת להורות ליוסי דייטש להתפטר לטובת הנציג התשיעי של דגל התורה. למה? ככה. לא רוצים וזהו.

וכאן התפרץ אחד הנוכחים לעברו של גפני: ואתה עוד שולח להם לאוקראינה אגרת ברכה לקראת הועידה.

גפני: מה אני יכול לעשות? זה הוא (- יעקב אשר, י.ר.) ביקש ממני לשלוח.

לנוכחים לא היה צריך להסביר למה דווקא יעקב אשר הוא המבקש. חוץ מרדיפת השלום הידועה שלו הוא גם יושב על המכסה של שלומי אמונים בכנסת. אז שאגרת ברכה הוא לא ישלח להם? לא תהיה כזאת בישראל.

ממהלך הישיבה התברר שהצרות של ירושלים מתחילות ונגמרות במספר הנציגים של דגל התורה. אם רק ייכנס הנציג הרביעי של התנועה זו תהיה עיר הקודש בתפארתה. בחיפה לעומת זאת יש את האסון הנורא של אי מינויו של אלפר ויש גם את בעיית מוסדות החינוך בנווה שאנן. משכך הוחלט על מלחמת קודש שלא תיפסק עד הרכבת הרשימה המשותפת לקדנציה הבאה.

הטרנספר הירושלמי
בישיבה השתתפו גם כמה נציגים ירושלמים שנעו במקומותיהם בחוסר נוחות. הם הרגישו שהאובססיה החיפאית של צמרת התנועה מסיטה את דעתה מכל נושא אחר. והם לא טעו. ביום ראשון השבוע גונב לאוזנם שגפני פנה בדחיפות ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת ח"כ יעקב מרגי וביקש ממנו כינוס דחוף של הוועדה. עילת הבקשה: אפליית מוסדות החינוך החרדים בשכונת נווה שאנן בחיפה. בשכונה יש ריכוז של כמה מאות משפחות חרדיות ליטאיות, וראש העיר אינו מקצה להן את מבני החינוך הדרושים.

הנציגים הירושלמים ששמעו על הדרישה חשבו שהם יוצאים מדעתם. בירושלים המצב חמור פי כמה וכמה מאשר בעיר המפרץ. בירושלים נמצא הריכוז הגדול ביותר של מצביעי דגל התורה, למעלה משישים אחוז. זה לא רק הציבור הגדול ביותר - זה גם הציבור הנרמס ביותר על ידי ראש עיר חילוני כלשהו בכל רחבי הארץ. מדובר בציבור משולל זכויות אלמנטריות שנציגיו נתקעו בתוך רשימה מאוחדת שלמרבית חבריה יש אינטרסים אחרים. זה קיבל מגרש, זה קיבל הקצאה, ומה קיבלו השלישי, הרביעי והחמישי מוטב לא לספר. מה שנותר לשלושת הנציגים הדגלאים זה רק לבכות על רוע מזלם ולצפות לעזרה מלמעלה של נציגי התנועה בכנסת. אבל אלה כאמור נמצאים בחיפה, העיר שממנה תצא תורה ואולי גם סגנות לנציג התנועה.

ביום שני השבוע ישב פעיל ירושלמי ידוע וכתב לגפני מכתב בדם ליבו. בלי ביטויים קשים ובלי להטיח טרוניות. הוא רק העיר בעדינות שעד שמבקשים דיון בבעיות חינוך של שכונה קטנה אחת בחיפה יש דיון אחד שצריך לקיים הרבה קודם. הכותרת: הטרנספר של החרדים בירושלים. ממש כך.

מדובר במדיניות הידועה של ראש העיר ניר ברקת שלא להקצות מבנים למוסדות חינוך חרדיים בשכונות בהן מתגוררת גם אוכלוסייה חילונית. זו מדיניות מוצהרת שברקת מכריז עליה בריש גלי ובלי למצמץ. כל ראש עיר אחר בארץ שהיה אומר שהוא לא ייתן לערבים או בדואים מבני חינוך בשכונות בהן מתגוררים גם יהודים היה עומד לדין באשמת גזענות. אבל איך אפשר להאשים בגזענות את מי שהקואליציה שלו בנויה על נציגי המגזר שאותו הוא מפלה באופן רשמי? אי אפשר. מה שאפשר זה רק לצפות לסיוע מהנציגים בכנסת. כאשר אלה יתפנו סוף סוף מעיסוקיהם החיפאיים.

הטרנספר עליו כותב הפעיל מתבצע בשכונת קריית יובל בירושלים. כאלף ילדות עושות את דרכן כל בוקר לבית וגן בשעה שמבנים גדולים בשכונה עצמה עומדים חצי ריקים. בית הספר של השכונה החרדית הפך אפוא לגדול ביותר במזרח התיכון. למעלה מאלפיים בנות לומדות בו בשטח של שני דונם וחצי. אפילו בבתי הספר של אונר"א בעזה התנאים הרבה יותר טובים.

לזכותו של ברקת ייאמר שהוא אמנם דוגל במדיניות של הפרדה בשכונות המעורבות אבל הוא לא רע לב כמו יונה יהב. מצוקת הבנות נגעה לליבו והוא החליט לפתוח את הכיס:, בהוראתו הישירה תשכור העירייה מבנה גדול בבית וגן השייך לוועד הישיבות ותכשיר אותו ללימודי הבנות של קריית יובל.

ועכשיו שימו לב לנתונים. עלות השכירות לחמש שנים היא עשרה מיליון ש"ח (שהולכים לקופה של ועד הישיבות, אבל זה כבר נושא לטור בפני עצמו), עלות הכשרת המבנה ליעדו - עוד שבעה מיליון. בסכום העתק של שבעה עשר מיליון שקלים ניתן היה לבנות שני מבנים חדשים בקריית יובל שיעמדו לנצח, ולא בשכירות לחמש שנים שלאחריה יהיה צורך בעוד עשרה מיליון לחמש שנים נוספות וכן הלאה. וכל זה כדי לא לתת דריסת רגל חינוכית לחרדים בשכונה בה הם מתגוררים. אם למבקר העירייה לא יהיה מה לומר בסיפור הזה, מן הראוי ליזום פנייה למבקר המדינה.

מדיניות הטרנספר עוברת כחוט השני בכל רחבי העיר. בשכונת רמות ב' נודדות שלוש מאות בנות לחלקים אחרים בשכונת הענק, וזאת בשעה שמבנה בית ספר ענק הנמצא במקום משמש כמה מאות תלמידות ממ"ד שמגיעות באוטובוסים מכל רחבי העיר. העיקר שהמבנה לא ייפול חלילה לידיים חרדיות.

הלאה, בשכונת גבעת מרדכי נודדות מאתיים בנות מידי בוקר ללימודים בבתי ספר מרוחקים. גם כאן לא חסרים פתרונות בתוך השכונה עצמה אבל מדיניות האף שעל לחרדים שוררת גם כאן.

האם הסיבה שיהדות התורה לא פורשת מהקואליציה על רקע האפליה המקוממת נובעת מכך שהיא פוגעת רק בציבור הליטאי? כנראה שכן. תשמעו סיפור שפרטיו יטושטשו כדי למנוע מהדובר לאבד את תפקידו. המקום: עיר במרכז הארץ, רובה חילונית, מעט חרדים, חלקם חסידים חלקם ליטאים. ראש העיר, כדרכם של הדומים לו, החליט לעשות צרות לשני הזרמים. החסידים פנו לליצמן, הליטאים לגפני.

ליצמן, כך מספר המספר, הרים טלפון לראש העיר והרים עליו צעקות: אתה לא תפגע בציבור שלי, אני אחסום אותך בכל משרד ממשלתי אפשרי, אני מוכן שתקליט אותי ותפרסם את השיחה הזאת. אני לא מפחד ממך, אבל אתה תפחד ממני. וכן הלאה כמיטב הסגנון הליצמני. מה יצא מזה עוד לא ברור, אבל השטיפה הייתה בהחלט במקום.

הליטאים פנו לגפני וקיבלו את התשובה הבאה: יש לנו מנהל מחלקה מוניציפאלית, תפנו אליו והוא יעזור לכם. תשובה אופיינית למי שראשו ורובו נמצא בתפקיד של מיכי אלפר בחיפה.

שמרו אמונים
עייפים אך מרוצים חזרו החבר'ה של שלומי אמונים אחרי חמישה וחצי ימים של ועידה בלתי נגמרת באוקראינה. הוועידה עמדה בסימן של יום טוב: חציו לכם וחציו לאידיאולוגיה. מנת האושר על פניהם של החוזרים לימדה שאם זה היה תלוי רק בם הם היו נשארים שם עד הוועידה הבאה.

המטרה הרשמית הייתה קודם כל גיבוש חברתי. כדי לדון בבעיות הדיור העתידיות והסכנות הדמוגרפיות אפשר היה להתכנס בויז'ניץ ציפורי קלאס בבני ברק. אבל כשיוצאים ביחד אל מעבר לים משיגים אפקט נוסף: תחושה של החברים שהם שייכים לגוף מאוחד שפועל בשיטת כולם בשביל אחד. אחד בשביל כולם.

הראשונים שהבינו את זה היו כמה שפרשו מהסיעה כאשר זו הייתה על הקרשים וחזרו כאשר החלה להפליג במים הפתוחים כשכל מפרשיה מתוחים. הבולטים שבחוזרים: מנכ"ל מוסדות באיאן בנימין הרשלר והספונסר של החצר אבי אייכלר. מאז המשבר הגדול של הבחירות בביתר עילית לפני שבע שנים נעשו מספר ניסיונות התקרבות בין שלומי אמונים לבאיאן ואף היו ביקורים של ראשי הסיעה בקודש פנימה, אבל כששני האישים המרכזיים ביותר בחצר משתתפים בוועידה של הסיעה - זו החותמת הרשמית על החזרה לשורות וחידוש הימים כקדם.

עד כמה שהדבר מוזר, מארגני הוועידה ביקשו להצניע את החלק הפוליטי שלה ולנסות לשוות לה מראה של כינוס מקצועי שנועד להקנות ארגז כלים למשתתפים. בהתאם לכך הביאו לשם אנשי מקצוע בתחומים שונים והדיונים עסקו בעיקר בנושאים כלל ציבוריים. למשך מספר ימים דומה היה שהקולות והרעמים שאפיינו את ועידת דגל התורה והפכו אותה לוועידה פוליטית כיאה וכראוי ייפקד מקומם בוועידה הנוכחית.

מי ששבר את הכלים, כנראה לא בהסכמתו של היו"ר, אלא בעידודם של צעירים קצת יותר מיליטנטיים, היה ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין. הוא היה ראש פאנל שהתכנס לקראת סוף יום הדיונים האחרון של הוועידה. אחרי ארבעה ימים של שמחה וששון וטוב לבב - כולל ריקוד עם בקבוק על הראש כמנהג ירושלים תו"ב - הוא הרגיש שהגיע הזמן לשים על השולחן את מה שכולם חושבים.

הנושא היה יחסי הכוחות הפנימיים בתוך אגודת ישראל. מאז שנערכו הבחירות הפנימיות בשנת תשל"ו לא השתנתה מפת הכוחות בתוככי התנועה: הסיעה המרכזית ראשונה, שלומי אמונים שנייה, אחריה ויז'ניץ. בעלזא הצטרפה מאוחר יותר ומעמדה טרם הוגדר כהלכה. לפי המפה הקיימת, אם הסבב הושלם ויש מקום לנציג נוסף הוא נופל בחלקה של הסיעה המרכזית.

מאיר רובינשטיין לא דרש לערוך מפקד ארצי או בחירות חדשות. מול עיניו ניצבו שלושים ושניים נציגים ברשויות המקומיות מטעם שלומי אמונים. אם הסיעה המרכזית הייתה עורכת ועידה מפלגתית היו משתתפים בה שמונה נציגים מקומיים. לויז'ניץ היו ארבעה וכנ"ל לבעלזא. יחס הכוחות הניכר לעין הזה הביא אותו למסקנה ששלומי אמונים מקבלת ייצוג במפלגה הארצית קצת פחות מכוחה. הוא לא נקב בשם המפורש: דרישה להדיח את הסיעה המרכזית מהמקום הראשון. עד כדי כך לא משנים סדרי עולם ובטח שלא יוצאים לקרב עם הגוף החזק והמאורגן ביותר בציבוריות החרדית. מה שכן, אפשר לדרוש מקום נוסף במעלה הרשימה. עד המקום התשיעי החלוקה ברורה. ראשון, שלישי, חמישי ושישי - אגודת ישראל. שני, רביעי, שביעי ושמיני דגל התורה. במקום התשיעי והדמיוני נמצא שוב נציג הסיעה המרכזית.

אליבא דרובינשטיין את המקום הזה יש להקצות לחוג חסידי שאינו נמצא עדיין ברשימה. הוא לא נקב בשמות אך הנוכחים לא היו זקוקים להסברים. הכוונה הייתה לנציג חב"די או ברסלבי או אפילו צאנזאי. המשותף לכולם הוא שהם מחוץ למעגל החלוקה האגודאית הוותיקה ולכן מרגישים מרוחקים. מכנה משותף נוסף: הזיקה לשלומי אמונים. אם מחברים את שני המכנים, השורה התחתונה היא מקום נוסף לחוגי הסיעה.

מדובר כמובן בדרישה תיאורטית. מקום תשיעי ביהדות התורה יהיה ריאלי בעוד עשרים שנה. הייתה זו הדרך של רובינשטיין לומר באורח עקיף שהסיעה אליה הוא משתייך היא הגדולה ביותר בתנועה. המדד שלו היה מספר הנציגים ברשויות המקומיות. זה כמובן לא הממד המשקף היחיד, ייתכן שחבר מועצה אחד בירושלים או בני ברק או אשדוד מייצג יותר בוחרים מאשר עשרים נציגים ביבניאל, אור יהודה וחדרה. המדד האמיתי יהיה רק מפקד ובחירות פנימיות שלא ייערכו לעולם מסיבות שנמנו במדור זה מספר פעמים. משכך, לא ישתנו סדרי בראשית גם אם סביב שולחנות הועידה הבאה של השלומאים יישבו חמישים נציגים, ולא רק שלושים.

הטור שלא נשלח
ח"כ יגאל גואטה הוא אדם בלתי עציב. תמיד שש ושמח. גם במצבים שהיו גורמים לאחרים להחמיץ פנים. בשבוע שעבר נכתב כאן על הנזיפה שקיבל גואטה מהבוס הגדול אריה דרעי על הטור שכתב נגד ראש הממשלה. גואטה, למי שהספיק לשכוח, כתב דברים חריפים על ההסדר עם טורקיה והעיר כמה הערות פוגעות על כבוד ראש הממשלה. דרעי שתמך בהסדר עם טורקיה וחשש גם מהרעת היחסים עם ראש הממשלה קרא לגואטה לסדר לעיני כל ח"כי הסיעה.

ביום שני השבוע ישב גואטה במרפסת מזנון הכנסת וליבו טוב עליו. כן, הוא קרא את כל מה שנכתב עליו במדור זה ובאחרים. "מה שנכון - נכון", אמר, "אריה באמת נתן לי שטיפה לפני כולם, אבל זה בסדר. גם מאמן תחרויות צועק על המתמודדים כדי שיהיו טובים יותר".

ומה הלאה? שאלנו.

"סיכמנו שמכאן ואילך אני לא מפרסם שום דבר לפני שאני מעביר לו לאישור".

וכשגואטה מבטיח הוא גם מקיים. במיוחד שהמובטח הוא כבוד יו"ר התנועה. לפני הנסיעה של נתניהו לאפריקה שרתה ההשראה על גואטה. הוא התיישב ליד המחשב והתחיל לכתוב. הנושא היה כמובן ראש הממשלה: אין כסף לניצולי שואה; מחירי הדירות עולים; טילים נופלים בשדרות - וראש הממשלה שלנו נוסע לראות פילים בספארי באפריקה.

נאמן להבטחה שלח גואטה את הטור ישירות ליו"ר התנועה. אחרי כמה שעות הוא קיבל את התשובה: אתה השתגעת לגמרי, נזף בו הבוס, לפני שעתיים מתקשרים אלי מלשכת ראש הממשלה על מה שכתבת בטור הקודם, ועכשיו אתה רוצה לסבך אותי שוב. תגנוז, תגנוז. הורה דרעי בתקיפות.

ההוראה קוימה, אבל הנה גואטה הפיקח מצא את הדרך שלו להביא את דברו לאומה בלי לסבך את יו"ר התנועה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!