הרב אלישיב הכריע: גרוע יותר מסרט תועבה

1.
תתארו לכם עולם עצוב בו מתמנים גאוני עולם, בכירי תלמידי החכמים שבדור, לדיינים בבית הדין הרבני הגדול היושב בעיר הקודש והמקדש, באמצעות מערכה מכוערת הכוללת 'דילים' שעיקרם שיוך מגזרי ורצון למצוא חן בעיני גופים ואישים, שכל קשר בינם לבין היהדות האותנטית מקרי בהחלט.

ש"ס פוסלת את מועמדותו של הרב יוסף-שלום אלישיב בגלל השתייכותו ל'אגודת ישראל'. שמו של הרב עובדיה יוסף נפלט מרשימת המומלצים של 'אגודה' בגלל השתייכותו לש"ס. שלא לדבר על הרב מרדכי אליהו, ששמו יורד משולחן הדיונים בגלל קרבתו לראשי המפד"ל.

העולם היהודי היה מאבד את גדולי דייניו, השופטים משפט אמת בבקיאות מופלאה על-פי ההלכה המסורה מדור דור, ללא משוא פנים. ארון הספרים היהודי ומערכת המשפט העברי היו מאבדים כמה מספרי השו"ת החשובים, כמו גם הספרים המאגדים את פסקי הדין של דיינים מובהקים אלו, שהפכו זה מכבר לנכסי צאן ברזל עבור כל דיין בעולם היהודי.

השבוע, עשרות שנים אחרי מינויי הגדולים, התכנסה הוועדה הממלכתית למינוי דיינים ובחרה מתוך רשימת הדיינים המכהנים, מי לחסד – יקודם לבית הדין הגדול, ומי לשבט – ימשיך לשפוט את העם מבתי הדין האזוריים. התחושה היתה ש'סוחרים בסוסים' ולא דנים לגופו של דיין. רוב חברי הוועדה לא עסקו בשאלות מהותיות של התאמה. צבע העור וסוג הכיפה היוו משקל גבוה מדי בקבלת ההחלטה.

גם לאחר שתמו הדיונים הקדחתניים ופורסמו תוצאות הבחירות, כל אחת מהמפלגות יצאה בכותרות 'ניצחון' וביקשה לנכס לעצמה כמה שיותר מתוך הדיינים הנבחרים. היטיב לתאר זאת עמיתי אריה ארליך: "בין הדיינים התגלה אשכנזי שהוא רבע תוניסאי, מרוקאי עם גֶן פולני, סרוג עם כיפה שחורה וחרדי עם סריגוּת בכיפה".

עוד קודם לכן, תהיתי שמא אין מן הראוי לקיים את הדיונים בלשכתו של שר האנרגיה גלוי-הראש יובל שטייניץ, המכהן גם כיו"ר הוועדה למינוי דיינים. וכי לא היה מכובד יותר לבחור את הדיינים בבית הרבנות הראשית או במשרד הדתות? במחשבה שניה, אין מתאים מזה: ה'דילים' וה'שטיקים' בהחלט הצריכו עודף אנרגיות.

אי-אפשר שלא להיות מודאג מדיינים שהיו עסוקים בחודשים האחרונים בניסיונות בלתי פוסקים לקבל את התפקיד המחייב – ועל הדרך גם זרקו לכל עבר הבטחות (לעתים הבטחות סותרות) בניסיון למצוא חן בעיני חברי הוועדה וציבור שולחיהם המגוון. דיינים אלה חסרים את הידע הבסיסי הנדרש לתפקיד: לא שררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם. הדיין המתאים ביותר הוא זה שאינו מעוניין בתפקיד, שכל יום מחדש מתעוררת בו יראת הוראה וחרדת דין. כי זהו תפקיד שאין בו שררה, אלא עבדות. עבדוּת רוחנית וגשמית, אחריות עצומה, אמת אבסולוטית, אפס שיקולים זרים (מלבד שיקוליו של בעל ה'שולחן ערוך').

כן, נדרשת גם רגישות יתרה, אך אין משמעותה פתרונות מפוקפקים במסווה של היתרים הלכתיים. נגעה לליבי גישתו של דיין ותיק שלא זכה להיבחר בסבב הנוכחי לבית הדין הגדול, כאשר הציל כפשוטו חיי נישואין של אחד ממכריי, יהודי נכבד, ובכך מנע דמעותיו של מזבח. היה זה בדקה ה-90, כאשר בני-הזוג ניצבו בכתיבת הגט. הסופר כבר החל במלאכתו, אך רגישותו של הדיין הוותיק והמנוסה, לא נמוגה. הוא זיהה רגע של שבירה אצל אחד מבני-הזוג והחליט לעצור את הדיון. הוא זימן אותם לחדר צדדי, שם גרם להם להודות כי הם מעוניינים בניסיון אחרון של 'שלום בית'. עשור חלף: בני-הזוג חיים עם ילדיהם באושר. זוהי רגישות טהורה של דיין.

כשוך הקרבות, נוכל רק לייחל כי תשעת הנבחרים הם אכן המתאימים ביותר, אוצרות של תורה ויראה, וכי ייכנסו לאולם בית הדין בחיל וברעדה, כראוי לאדם החורץ גורלות ודיני נפשות של ציבורים ויחידים, לטוב ולמוטב.

חזקה על מי שמחזיק בתעודת 'ידין ידין' שבוודאי מכיר את הנכתב בהלכות דיינים (ח, ב) בחושן משפט: "צריכים הדיינים לישב באימה וביראה בעטיפה ובכובד ראש ואסור להקל ראש... ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צווארו וכאילו גיהינום פתוח לו מתחתיו, ויידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד להיפרע ממנו אם נוטה מקו הדין. וכל דיין שאינו דן דין אמת, גורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת, כאילו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל".

לפני כעשור, ערב בחירות למינוי דיינים, נשמע משפט מבהיל מפיו של גדול דייני בית הדין הגדול, מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. היה זה כאשר ביקש לחדד בפני חברי ועדת המינויים את הקריטריון הקריטי ביותר לדמותו של דיין. "בבית הדין", אמר מרן זצ"ל, "שומעים ורואים הכל. סיפורי זוועה עולים על השולחן. אוי לו לדיין שאין בו יראת שמים ויראת חטא, שכן עבורו – להיות בבית הדין ולשמוע את הסיפורים – גרוע יותר מאשר ללכת לראות סרט תועבה בבית הקולנוע".

בהצלחה.

2.
נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס, התראיין בסוף השבוע לעיתונות הכללית. ממרומי העשור התשיעי לחייו, הוא כבר לא נושא את עיניו למשרה הבאה בזה העולם (אולי בעולם הבא), והוא מרשה לעצמו לומר באמת את מה שהוא חושב. שווה להקשיב לו.

"אני מודאג מזה שפוליטיקאים נמנעים מלקחת סיכון", אמר. "היום שמים יותר לב למה שיהיה כתוב בכותרות. אבל ההחלטה צריכה להיות נטו, עם עיקרון אחד שמהותו טובת העניין והשיקול המוסרי".

אתה חושב שזה קשור לשינוי ההנהגה? נשאל פרס. בתגובה נשמעו מפיו 'פנינים' של מוסר, שזורים בדאגה כנה ל'ירידת הדורות' מנקודת מבטו: "פעם, בכל המקומות שמעו יותר 'אנחנו'. היום כמעט בכל המקומות, שומעים: 'אני'. גדלתי על בן-גוריון והבחנתי מתי הוא היה אומר 'אני' ומתי 'אנחנו'. כשהיה ניצחון, הוא אמר 'אנחנו'. כשהיה צריך לסגת, הוא אמר 'אני'. היום ברוב המקרים זה ההיפך. הפוליטיקה קלקלה את שמה, מפני שפוליטיקאים מנסים לתאר את עצמם באור נגוהות, כאשר הם צריכים לתאר את עצמם כפנסים בדרך".

וכשנשאל היהודי שזכה לברכת אריכות ימים מפיו הקדוש של ה'חפץ חיים', מהי צוואתו הרוחנית, היסס לרגע, ואז השיב: "המחשבה שבלי מדע אי-אפשר להתקדם, אבל מדע שאין בו מוסר – זו סכנת נפשות! לדעתי, זה יהיה הדבר הבא שהאנושות תצטרך להתמודד איתו".

אם חכמה אין כאן, זקנה יש כאן, אך פרס כנראה לא מעודכן שלא מדובר כאן רק בבעיה עתידית. האנושות החופשית כבר מתמודדת עם ירידת ערכי המוסר בחוסר הצלחה, מלבד ציבור יחידי סגולה אשר חי לאורם של מנהיגים רוחניים בעלי שיעור קומה, הצועדים במסילות ישרים, נושמים את אוויר המוסר של התורה הקדושה ומנהלים חשבון נפש אישי על בסיס יומיומי.

3.
אפשר לנשום לרווחה. רוב אזרחי העולם המערבי חזרו לשגרה בחצות הלילה של יום ראשון לאחר עיסוק אינטנסיבי בן שבועות ארוכים בכדור. לא כדור הארץ, גם לא בשלושת הדברים עליהם עומד הכדור הגדול, אלא בכדור זעיר, עשוי טלאי עור, שעשרות שחקנים רצים אחריו בהתלהבות, בועטים בו, מנסים לכבוש את שער היריב, וחוזר חלילה. דאע"ש הפסיק לטבוח באזרחים חפים, אובמה ממשיך לקדנציה שלישית בבית הלבן, בריטניה חוזרת בה מה'ברקזיט' ובישראל נחתם הסכם שלום. כך, באחת, נזנחו הבעיות המדיניות והפוליטיות. אפילו ראשי המדינות עסקו בכיבוש השערים.

מאז ומתמיד, נשמעו דעות שונות ומגוונות בין ראשי הישיבות ובעלי המוסר אודות העיסוק בספורט בכלל, ובמשחקי כדורגל בפרט.

כידוע, זכה ראש ישיבת 'חברון גאולה', הגאון רבי חיים סרנא זצ"ל, לחשיבה מקורית בכל נושא. ומעשה שהיה, כך היה: אחד התלמידים המצטיינים בישיבה, היה נוהג לצאת מדי ערב לאחר סדר שלישי – וכדורגל בידו – למגרש משחקים סמוך. החברים שהבחינו בכך, סברו כי אין הדבר מתאים לישיבה, 'ס'איז פאסט נישט'.

הם פנו לראש הישיבה וסיפרו לו את שראו עיניהם, וזה פטר אותם בכֹֹה: "הניחו לו, לבחור... יש כאלה שצורכים כדורים קטנים, ויש כאלה שצריכים כדורים גדולים"...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!