בלק ובלעם כמו ציפור וצייד, ואפריקה כמשל

בפרשת השבוע 'בלק' אנו מוצאים את אחד הסיפורים היותר חריגים בתולדות עם ישראל, ולולי חז"ל שפירשו לנו את משמעות הדברים, לא היינו עומדים על סוד העניין. המשנה במסכת 'אבות' מונה עשרה דברים שנבראו בזמן בריאת העולם, בערב שבת בין השמשות. אחד מהם הוא "פי האתון". התורה מספרת שבלעם יצא לדרך, רכוב על אתונו, לאחר שנענה להפצרות שליחי בלק לבוא ולקלל את עם ישראל. בדרך מתרחשים מספר אירועים חריגים, שכל אדם נורמלי היה עוצר לרגע להתבונן, מה שלא עשה בלעם.

נתאר לעצמנו נסיעה בכביש 6, כשלפתע סוטה המכונית ללא הודעה מוקדמת לשולי הכביש. אנחנו מנסים לסובב את ההגה בחזרה לכיוון הכביש, אך המכונית עושה כרצונה. בייאוש מר אנו מגדפים את המכונית, אך היא בשלה. בהמשך, נעצרת המכונית ומדוממת מעצמה את המנוע. שוב צעקות, שוב גידופים, ואז מתוך הגה המכונית נשמע קול האומר: 'מדוע אתה מכה אותי? וכי אי פעם לא לקחתי אותך למחוז חפצך?'

מה הסיכוי שבמקום לקבל התקף לב, אנו פותחים בדו-שיח עם המכונית? סיכוי קלוש. רובנו היינו פותחים את דלת המכונית ונסים על נפשנו בבהלה.

הולך בלעם בדרך עם אתונו, עליה הוא רוכב מאז ולתמיד. האתון שהייתה נאמנת לו בכל מסעותיו, ושהובילה אותו תדיר אל מחוז חפצו. ולפתע, במעבר צר כלשהו, היא לוחצת את רגלו לקיר. בהמשך היא נעצרת ולא ממשיכה לנוע. וכשהוא מכה אותה, היא מסובבת אליו את ראשו ופותחת את פיה. במקום להשמיע נעירות, היא משמיעה דיבורים הגיוניים: "מדוע היכית אותי זה שלוש רגלים?".

ובלעם, במקום לרדת מהאתון ולנוס על נפשו, פוצח בדו שיח מלבב עם האתון. מה קורה כאן? הכיצד זה לא התעורר בלעם להבין שמשהו לא שגרתי מתרחש כאן, שאמור לגרום לו לקבל החלטות אחרות בנוגע למסעו המפוקפק?

חכמינו זכרונם לברכה מדברים רבות על כך ואומרים שהכבוד שהבטיח בלק לבלעם סימא את עיניו. כל מה שראה מול עיניו לא הפריע לו להמשיך במסעו, והעיקר לזכות לעוד כבוד ותהילה.

*

סיפורו של בלעם מזכיר במעט את הסיפור הידוע אודות צייד מקצועי שהצליח ללכוד ציפור גדולה ויפה ברשתו. הוא אחז אותה בידיו והתענג על צבעיה היפים, על מקורה הנהדר ועל נוצותיה המבריקות. הוא כבר חשב על הכסף שיקבל תמורתה. לפתע פתחה הציפור את מקורה ודיברה אליו כאחד האדם: "אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות חכמות ומועילות".

אמר הצייד: "לא אשחרר אותך, תפקידי לצוד ציפורים לא לשחרר אותם".

"כדאי לך", הפצירה בו הציפור, "שלוש עצות שכאלה לא תשמע מפי אף אחד אחר".

הצייד היסס רגע ושאל: "איך אדע אם להאמין לך, אולי תרמי אותי? תני לי סימן כלשהוא!". ענתה הציפור: "וזה שאני מדברת איתך זה לא מספיק בשביל שתבין שיש פה משהו מיוחד?!"
"את צודקת, אסכים לשחרר אותך בתנאי אחד... אשחרר אותך רק אחרי שתיתני לי את שלוש העצות, לא אשחרר אותך לפני כן".

הציפור הסכימה, לא היה לה מה להפסיד ואמרה: "דבר ראשון, אם החלטת לעשות מעשה מסוים, אף פעם אל תתחרט! דבר שני, אם מישהו יספר לך דברים לא הגיוניים אל תתפתה להאמין. דבר שלישי, אף פעם אל תנסה להשיג משהו שהוא בלתי אפשרי".

הצייד היה מרוצה, הציפור עמדה בהסכם שלה, הוא פתח את ידיו ושחרר אותה לחופשי.

הציפור קפצה אל הענף שמעל ראשו של הצייד ואמרה: "איזה מין צייד אתה?! פתי שכמותך! איך שחררת אותי בקלות שכזו?! אתה יודע שיש לי בבטן אוצר של ממש, חבילת יהלומים ואבנים יקרות שבלעתי שלשום, אתה ממש טיפש!"

"איזה טיפש אני!" שאג הצייד ומיהר לקפוץ על העץ בניסיון לתפוס את הציפור.

"חסר שכל" לעגה לו הציפור, "אפילו דקה אחת לא הצלחת לשמור על אף אחת מהעצות הטובות שלי... רק שחררת אותי והספקת לשכוח את כל מה שלמדת. דבר ראשון אמרתי לך, לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות, והנה אתה כבר מתחרט וכועס על ששחררת אותי.

"דבר שני, אמרתי לך שלא תתפתה להאמין למשהו שהוא לא הגיוני, אבל אתה היית חייב להאמין לסיפור שהמצאתי לך על האבנים הטובות בבטני, ממתי ציפורים בולעות יהלומים?!

"והכי גרוע זה שעוד ניסית לתפוס אותי. איך בדיוק חשבת לתפוס בידיים שלך ציפור שיש לה כנפיים ומסוגלת לעוף?! אמרתי לך שלא תנסה להשיג משהו שאתה לא מסוגל...".

הצייד נשאר למטה בידיים ריקות ועם הרבה זמן לחשוב על מה שקרה לו.

מוסר השכל: כשמשהו לא טבעי מתרחש מול עיניך, זה הזמן לקחת רגע מחשבה ולנסות להתבונן בדברים. אם זה לא קרה, אות הוא כי גורם חיצוני מעוור את עיניך, וכדאי להתעורר שעה אחת קודם.

*

למרות שבלעם לא התבונן במסעו, - כאשר הגיע למואב, ממלכתו של בלק, הוא ביקש לעמוד על גבעה רמה, ולהתבונן על עם ישראל.

לנושא ההתבוננות יש מקום רב מאוד ביהדות. מצוות רבות נעשות על ידי התבוננות. ברכות רבות שאנו מברכים, הן על התבוננות.

הגמרא במסכת ברכות אומרת ש"כל המקדש את החודש, הרי הוא כמקבל פני שכינה". המפרשים מנסים להבין מדוע מכל המצוות, דווקא ברכת החודש, ברכה הנאמרת אחת לחודש, יש לה סגולות מיוחדות הדומות לקבלת פני השכינה.

הסבא מקלם, בספר 'חכמה ומוסר' כותב, שכאשר האדם רואה גשם, שמש, עננים, עצים, פרחים, הוא אינו מתפעל, היות והוא רגיל בטבע הזה. שונה מהן הלבנה, שהתבוננות בה, מסייעת לראות את בורא העולם ולקבל את פני השכינה. המסלול המיוחד של הלבנה, התכסותה בראשית החודש, הופעתה במלא הדרה באמצע החודש, ושוב היעלמותה לקראת סוף החודש – מעוררים פליאה והתבוננות. כאשר אדם עומד מול הלבנה ומברך אותה, הוא מגיע להכיר את בורא העולם, על ידי שמתבונן בפלא הבריאה.

במהלך השבוע האחרון פורסמו תמונותיו של ראש הממשלה, ממסעו המרתק במדינות אפריקה. הפגישות, האתרים, האנשים, כל אלו שיוו לביקור אופי מיוחד. בין היתר, פורסמו תמונות של נתניהו בפינת חי, בה הצטלם עם מלך החיות. התמונה הזו גרמה לרבים לגחך, מה לראש ממשלה ולאריות בספארי האפריקני?

בעיניי, התמונות הללו חיוביות ביותר, המקנות תכונה אנושית לראש הממשלה, המצטייר בעיני רבים כמישהו מנותק מעט. גם התמונות שפורסמו כאשר נרדם במהלך הטקס לציון 40 שנה למבצע אנטבה, היו בהן מידה רבה של אנושיות. כן, כן. גם לראש הממשלה מותר להירדם לאחר טיסה ארוכה.

מה שראיתי בתמונות הללו, זה ראש ממשלה שממרומי מעמדו, יוצא לטבע להתבונן בבעלי החיים. ההתבוננות, היא מידה אנושית. אדם מטבעו סקרן ורוצה להתבונן, להכיר, לראות ולגלות.

ולהבדיל, מצוות רבות ביהדות מתחילות בהתבוננות. ברכת "עושה הים הגדול" או "ברכת האילנות" נעשות רק על ידי התבוננות, וכדברי הרמב"ם הנודעים (הלכות יסודי התורה, ב): "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי' וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפילה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו'".

בימים אלו כשהחופש הגדול בעיצומו, אני קורא לכולם לצאת החוצה: צאו לראות, להכיר, לגלות, ובעיקר להתבונן. אני פחות אוהב את הנסיעות לחו"ל, כי בארצנו הקטנה והנחמדה יש הכול. צאו לטבע. צאו להתבונן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!