נוסח מרוקו • ראיון עם הנסיך האנדלוסי ליאור אלמליח

הפייטן ליאור אלמליח (42) מפתח תקווה, לא מכיר שלשה צבעים ברמזור, הוא לא מאט ובטח לא עוצר. מגיל 11 עד היום, ברחבי הארץ והעולם, ברחובותיו הקסומים של עולם הפיוט האנדלוסי והמרוקאי, בחזנות, ובשירה, ובשיתופי פעולה ברחבי הארץ והעולם עם שלל סגנונות של מוסיקה ושל נגנים, של משוררים וזמרים, הוא לא עוצר.

בתי כנסת והיכלי תרבות, להקת הרבנות הצבאית האנסמבל האנדלוסי, ודיסק ייחודי שיוצא בתקופה בהפקתו של קובי אוז. רק מטרה אחת בראש מעייניו: להביא את הפיוט וחלקיו היפהפיים לכל מקום שרק אפשר, ולהנגיש אותו לכל אוזן ששומעת, הוא רוצה לראות עולם שמפייט, זו השליחות לה הוא כוסף ושאותה הוא ממלא בהצלחה גדולה מאז ועד הלום.

אני פוגש אותו בצהרי יום שני בבית הכנסת אליהו הנביא בפתח תקווה לשיחה מעמיקה אודות עולם המוסיקה המרוקאי&אנדלוסי בכלל, ואודות הקריירה שלו בתוכו ומחוצה לו. מדברים על מה שהוא הספיק עד היום, על תוכניותיו לעתיד, השקפותיו בתחום המוסיקה במימד המסורתי והמודרני, ועל ציפיותיו מהגופים הממלכתיים השונים, ומגופי התרבות הרשמיים.

• איך נראה נוף הילדות המשפחתי והמוסיקלי בו נולדת וגדלת?

"נולדתי בשנת 74 בקרית שמונה למשפחה מסורתית. בבית כל הסגנונות היו מתנגנים - מוסיקה ישראלית וערבית, מוסיקת עולם ומוסיקה מרוקאית, באותם שנים סמי אלמגריבי וג'ו עמר היו הכוכבים הגדולים, גם קלטת של חיים לוק היתה אז. אני זוכר שבוצעו בה תפילות השבת, סלים הללי כמובן, אבל בביתנו כל מי ששר טוב - היה כוכב".

תלמידו של ניסים שושן מגיע ללהקה האשכנזית
"התפנית החלה כאשר אחי הגדול ירון החל ללכת לקראת 'בר המצווה' שלו לשיעורי לימוד של טעמי מקרא ואני התלוויתי אליו, והייתי מונח בחומר כמוהו ממש. ופתאום בתפילת שחרית כמה רגעים קודם שהוא אמור לעלות לתורה היא קיבל 'רגליים קרות' וסירב לקרוא בתורה, לא משנה מי ניסה לשכנע וכיצד זה לא הלך, מיד הלחץ הועבר לכיווני, אחי בירך את הברכות ואני קראתי את עליית המפטיר וההפטרה.

"כשירדתי, התגובות היו חמות, אנשים התפעלו וציינו את השקט המוחלט ששרר בבית הכנסת בשעת הקריאה, זה היה התפנית מצידי, ומצד המורה הדגול שלי ניסים שושן (תלמידו של ר' דוד בוזגלו ז"ל ר.נ) שהחליט לקחת אותי תחת חסותו, ומאז לא זזה ידי מתוך ידו. אחרי מספר שנים בהם למדתי והתקדמתי גם ווקאלית וגם מבחינת הידע, כשהייתי בגיל 14 וחצי בערך התמודדתי בתוכנית כישרונות הראשונה שהיתה בישראל בערוץ 1, ואחרי שביצעתי את אחד משירי זוהר ארגוב זכיתי במקום שלישי. האחים ראובני שניהלו את זוהר ארגוב מיד הגיעו אל בית הורי, ובקשו שאפיק איתם תקליט באותם ימים, ובחרתי כבר אז להישאר בעולם הפיוט, ואפשר לומר שאז בעצם התחלתי לצאת מעט מהסביבה הטבעית של האזור העירוני והתרבותי בו גדלתי.

"כל זה מצטרף לסיבובי החורף ב"שירת הבקשות" כאחד מתוך הצוות של ניסים שושן, צוות שכולם היו תלמידיו, תלמידים שהוא לימד בחינם ממש, והיינו מוזמנים בכל רחבי הארץ לאירועי "שירת הבקשות" ושבתות חזנות. באותה תקופה התמקדתי בלימוד המוסיקה ה'אלא' אנדלוסית שבאה לידי ביטוי נרחב ב"שירת הבקשות", סגנון השירה האלג'ירי, שירה שעבית מרוקאית, המבוססת על מקצב בעל 6 שמיניות כמו למשל "אעופה אשכונה" "ארגב יא לעלי", וכך בעצם הקפתי את ערוצי המוסיקה השונים שקיימים במוסיקה הזו.

"כבר אז, היתה לי נטייה אישית להיות עצמאי הן מבחינת מוסיקלית, והן מבחינה התנהלותית מול הקהל - דבר שבהתחלה גרם למתח ביני לבין ניסים שושן, אבל זה היה מתח לצורך רווח ואהבה כפולה, וזה בא לידי ביטוי בקטעי מוסיקה מהחזנות והזמרה המשויכים לעדות אשכנז, ולמוסיקה ישראלית ים תיכונית, או לבושים מערביים דווקא בתוך "שירת הבקשות" המסורתית והמוקפדת, וזה דווקא התקבל באהבה ובהבנה, במקום התנגדות ראיתי שאימצו את זה. עם הגיעי לשירותי הצבאי נבחנתי באופן אישי אצל מונה רוזנבלום באולפנו ברמת גן, ומשם דרכי ללהקה היתה סלולה.

הרקע האשכנזי לא הפריע, להפך - "בחור מרוקאי נכנס ללהקה אשכנזית למהדרין אפשר לומר, מתחיל לקבל רוב בקטעי הסולו, ומבצע את זה בטעם שלו ובסגנון שלו, עם סלסולים ועיטורי אנדלוסיה וביחד כל הלהקה עוברת תהליך חיובי של התמזרחות. במסגרת שירותי בלהקה הזו שיתפתי פעולה עם אברהם פריד ודודו פישר, ועם החזן הצבאי המיתולוגי אריה בראון ז"ל. וכך מיד לאחר שחרורי מצה"ל בשנת 95 אני מוציא בשיתוף פעולה עם אהוד מנור אלבום ישראלי "נשימה" בעיבודו של המוסיקאי אריק רודיך - אלבום אמנם לא של פיוטים - שגרר המון תגובות מתפלאות מצד סביבת הפיוטים הטבעית ממנה באתי, אבל מהר מאוד הבינו שאני לא עושה זאת מתוך שינוי סגנון, אלא מתוך רצון להפרות לפתח ולמתוח עוד ועוד את גבולותיו של הפיוט, מוסיקלית וציבורית.

אלמליח לא שוכח להודות גם - "בתוך כל הדברים האלו אני חייב לציין לשבח את ההורים שלי ובפרט את אבי ראובן ז"ל שתמכו בי בכל יכולתם, והקדישו מזמנם מכספם ומכוחם עבור הצלחתי, אין ספק שזה עמד לרווחתי אז, ועד היום".

אנדלוסית וקהל: הדהירה המקצועית לעבר הפסגה
• מתי בעצם אתה מתחיל את הדהירה הרצינית בתוך עולם הפיוט השירה והחזנות, וכיצד אתה מתפתח כמי שמצד אחד שומר על הפיוט, ומצד שני לא מפסיק לייצר בו עניין וחידוש?

"באותה שנה בדיוק אני מקבל פניה מהתזמורת והאנדלוסית אשדוד להצטרף אליה ולהפוך להיות סולן רשמי לצידו של אמיל זריהן. אני נעתר בשמחה, אז עוד התזמורת היתה מנגנת את המוסיקה המסורתית, בצורה הכי אותנטית, ללא הרמוניות ועיבודים המיוחסים לסגנונות אחרים.

"היו שיתופי פעולה עם זמרים והרכבים מוסיקליים שונים ומגוונים כמו אבי טולדנו, טיפקס, ועוד - אבל הכל היה סביב הכותרת "אנדלוסית", וזה לא חרג. שנתיים אנחנו מופיעים יחד בכל רחבי הארץ, ואני מבין שיש פה משהו, תהליך התפתחותי רציני של המוסיקה הזו, במעברה מבתי הכנסת לאולמות הקונצרטים. אני רואה את הקהל המגוון, אני רואה את הצימאון, אני שומע תגובות של אנשים שמספרים כמה שמיעת המוסיקה הזו מהנה אותם, ואני קולט שיש פה דבר אמיתי, שחייבים לרוץ איתו הלאה.

"לאחר מס' שנים של עבודה רצופה ואלבום משותף "צור שהחייני" עם האנדלוסית החלטתי לקחת הפסקה מהתזמורת, ולעבוד באופן עצמאי יותר, להפיק הופעות ושיתופי פעולה בארץ ובעולם, שלאחריהם חזרנו לעבוד שוב. כיום אני מופיע הן עם והאנדלוסית אשדוד, והן עם והאנדלוסית ירושלים".

• כשאתה מסתכל כיום על משרד התרבות ועל התזמורות האנדלוסיות ירושלים ואשדוד, מהן הציפיות שלך?

"תראה, משרד התרבות ובראשו השרה מירי רגב עושים עבודה נפלאה, אבל זה מבחינת המודעות, ההכרה בצורך, אבל מה הלאה? קמים וועדות וחדשים לבקרים מוגשות המלצות, אבל מי מעורב בכל זה? אילו אנשי אמנות ותרבות מעורבים בקבלות ההחלטות השונות, הן בתחומי הלימודים, והן בתחומי הענקות הפרסים? לא מספיק להילחם בשביל נושא מסוים, צריכים שאנשי המקצוע המוסמכים מימים ימימה בהקשר לנושא הזה הם יהיו נושאי הדגל.

"ובעניין השליחות הזו, התזמורות האנדלוסיות כיום מהוות נדבך חשוב בהשמעת הקול התרבותי המזרחי, ולעיתים נראה שדווקא הן רצו מהר מדי לכיוון המיינסטרים הישראלי, בשיתופי פעולה מגוונים ובעיבודים מוסיקליים חדשניים, ושכחו מעט את הסיבות שלשמן הן קמו, כי בפועל חלק מרכזי בפעילות שלהם כבר לא קשור למונח "אנדלוסי", וגם המוסיקה המרוקאית המנוגנת שם כמעט ואין בינה לבין המוסיקה ה'אלא' אנדלוסית שום קשר. אין בי התנגדות לפתיחות מוסיקלית ושיתופי פעולה מעשירים, אבל תמיד צריך לזכור שלאן אתה הולך כרוך עם מאין באת".

גדולי הדור של המוזיקה האנדלוסית, ומגבלות ההלכה

ליאור אלמליח מתוך מתוך שחרית של שבת ("לאל ברוך", לחן "אוסולו מיו")

• בצעירותך, מי היו הפייטנים המושמעים? על מי בעצם גדל הדור שלך?

"השמות הבולטים אז היו כמובן המורה שלי ניסים שושן, וואעייש ניסים כהן, חיים לוק, אמיל זריהן, ר' מאיר אלעזר עטייה שעשה עבודה נפלאה בתיעוד ושימור המסורת ובהעמדת תלמידים רבים, יצחק קדושים ועמרם דדון. אני חייב לציין שבאותה תקופה היתה חלוקה ברורה בין אותם אלו שהיו מתמחים במסורות השירה המורכבות יותר ובפרט ב"שירת הבקשות", ואותם אלו ששרו פיוטים מהסגנון המרוקאי הקלאסי, סגנון קליל וקליט יותר.

"הסטייל הגבוה היה הלימוד היסודי של ה'אלא' אנדלוסית ושירת הבקשות, ולצערי היום נדיר למצוא כישרונות צעירים שעושים את כברת הדרך היסודית והבסיסית הזו, כי היום חלק גדול מהקריירה של אמן אינו תלוי במידת השקעתו המוסיקלית, אלא בפרסום. זה חיב לחזור לנורמה המקובלת דאז".

• המורכבות בין התפקיד המחייב של חזן ופייטן עם עולם ההלכה ומגבלותיו, היוו מכשול בעשייה בין הקהל המסורתי לקהל הישראלי?

"תראה, אני מבין את המגבלות ההלכתיות שעומדות לצידו של כל מסלול בעולם החזנות והפיוט. אמנם אני באתי מבית מסורתי, ולעולם לא תייגתי את עצמי כמשויך לקהילה מסוימת, ולכן למרות התנגדויות כאלה ואחרות, הצלחתי להלך בין הטיפות. אני יכול לספר לך שלאחר מספר שיתופי פעולה יצאו מספר פסקי הלכה במקומות מסוימים שאסרו להשמיע אותי או להזמין אותי לאירועים וכדומה וזה מעט פגע בי, כי אלו היו מקומות שהיו רגילים להזמין אותי במשך שנים, ורבנים שהייתי מוזמן לביתם. ופתאום משהו לא הסתדר להם באופי ההופעות שלי והם התהפכו בצורה חריפה נגדי, דבר שהציבור לא הסכים איתו.

"אבל זה נגמר והמצב שב לקדמותו ביתר שאת. אני זוכר שבאתי לקבל את ברכותו של המקובל רבי דוד אבוחצירה מנהרייה, ובדיוק באותו היום נכחו שם אותם דמויות תורניות שבאו גם להתייעץ עם הרב במספר עניינים הלכתיים ולכאורה לא היה שייך להיכנס לרב. אני השלמתי עם זה כבר, אבל הייתי חייב להציץ ולראות מי בקודש פנימה. הרב קלט אותי בזווית עינו ומיד קרא לי ונעמד על רגליו, וקיבל את פני בחביבות יתר.

"ישבנו שם כולם ושרנו מ'יגל יעקב' את הפיוט "יחיד רם" של אביו זצ"ל, והוא חיזק את ידיי, ואף אמר לי עליך לעשות ככל יכולתך בכדי להביא את בשורת הפיוט לכל מקום שרק יהיה ניתן. אפשר לומר שהאירוע הזה סגר את כל הפינות והחזיר את החיבה והאהבה. אבל גם בתקופת הביניים, האהבה לפיוט במגזר ומחוצה לו לא דעכה".

• עולם המוסיקה המזרחי-עברי מתחלק לשלוש קטגוריות - חזנות, שירה ופיוט, בסגנון המרוקאי החלוקה הזו גם קיימת?

"החלוקה הזו נכונה וקיימת יותר בסגנון הירושלמי, בסגנון המרוקאי יהיה נכון יותר לומר שמבחינת הקהל כל פייטן הוא חזן בפוטנציאל, אבל לא הפוך. זאת אומרת, בבתי כנסת תמצא חזנים מעולים, אבל גם מבחינתם וגם מבחינת הקהל הם לא ימלאו תפקיד של 'פייטן' באירועי שמחות, ובטח ובטח שלא בקונצרטים ואירועי תרבות.

"מה שכן, ישנה נקודת יתרון בעולם החזנות הירושלמי, בו החזן מוכתב לפי המקאם איתו הוא פתח את התפילה, והמנגינות ושאר כל קטעי התפילה כפופים למקאם הזה. אפשרי לצאת מעט ולחזור, אבל חוט המקאם שזור בין כל חלקי התפילה. אצל המרוקאים אין את זה, ולפעמים זה יכול להיות צורמני, בשלבים שבין החלקים של החזן ובין החלקים בהם החזן מלביש קטעי מוסיקה המיועדים לכלל ציבור המתפללים, וכאן לפעמים גם פייטנים מפורסמים נופלים ולא מצליחים ליישר קו עם הרעיון המוסיקלי איתו הם פתחו את התפילה, וזה אכן צורם".

הנס של רבי דוד אבוחצירא
• כיצד קרמו עור וגידים שיתופי הפעולה שלך יחד עם מוסיקאים ישראלים שהקשר בינם לבין עולם הפיוט לא נראה טבעי במיוחד?

"'בית אבי חי' בשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים החליטו לצאת בפרויקט חדש שהרעיון שלו היה להכיר את היהדות לקהל הרחב אבל לא בדרך של הרצאות, אלא על ידי היכרות עם עולם הפיוט והשירה היהודית, ובחרו אותי מהצד המרוקאי ואת משה חבושה מהצד הירושלמי. במסגרת הפרוייקט הזה שיתפנו פעולה עם מיכה שטרית, קובי אוז, דוד ד'אור, אהוד בנאי וברי סחרוף, ועוד רבים וטובים.

"זה הוליד מיזם חדש של שבתות תרבות, שנועדו אך ורק למוסיקאים מכל הקצוות, והיינו באים כולם, ובמשך שבת שלימה לומדים זה מזה, שרים, מרחיבים סגנונות, ואלו היו זרעי שיתוף הפעולה הראשוניים עם מגוון רחב מאוד של אמנים. אמנם היו שיתופי פעולה אף קודם לכן, אבל הקונספט הזה היווה תפנית משמעותית בתחום".

• כיצד אתה משלב בין המקום הטבעי שבאת ממנו - "שירת הבקשות", לבין הקדמה והצעידה שאתה עושה לעולם הפיוט בעולם כולו?

"תמיד אני מקפיד להיות ממוקד בתחום הפיוט, וממנו ואליו יוצאים ובאים כל היצירות והרעיונות המוסיקליים. מצד אחד הופעות ברחבי העולם ושיתופי פעולה מגוונים בהם אני מעשיר את סגנון הלחנים המורגלים בפיוטי מרוקו, ומצד שני אחת לשנה במשך כמה וכמה שנים טובות אני אחראי על פסטיבל הפיוט ושירת הבקשות זו השנה השישית, שמתקיים באחד מסופי השבוע במלונות מפוארים, ובו מתארחים כל גדולי הפייטנים וכל השבת כולה מוקדשת בעיקרה ל"שירת הבקשות" ולשירה המסורתית האוטנטית. זה לשם דבר.

"למשל, בעונה הבאה בפעם הראשונה זה יתקיים בחודש ינואר בשבת פרשת 'ויחי' בירושלים במלון רמדה, ומה שייחודי בכך זו העובדה ש"שירי הבקשות" של פרשת 'ויחי' לפי המחקרים הם היצירות העתיקות ביותר - הן מבחינה טקסטואלית, והן מבחינת רוב הלחנים. בקרוב יתפרסמו הפרטים המלאים לרווחת הקהל".

• מהם האלבומים שהוצאת עד כה, ומהן התוכניות לעתיד?

"האלבום הראשון הוא כפי שציינתי "נשימה", לאחריו הוצאתי את האלבום "צור שהחייני" עם התזמורת והאנדלוסית והפסנתרן מוריס אל מדיוני, שגרף הצלחה רבה. "יעלה יעלה" שהצליח, "צור שהחייני", "יקרה מיקר", האלבום עם מיכה שטרית וחיים לרוז שנקרא בס"ד, והאלבום "יגל יעקב" - קובץ שירי משפחת אבוחצירה.

"בימים אלו אני לקראת הוצאת אלבום חדש בהפקתו המוסיקלית של קובי אוז, שייקרא "הריני שר", מתוכו יצא כבר הסינגל "אליך אקרא יה" שזכה למאות אלפי צפיות, ובקרוב יצא סינגל נוסף "אזמר בשבחין", זאת מעבר לשיתופי פעולה בארצות שונות עם מוסיקאים מתחומי תרבות אחרים לגמרי".

בקשר לאלבום "יגל יעקב" מספר אלמליח אנקדוטה מעניינת עם אחד מגדולי רבני העדה. "רבי דוד אבוחצירה קרא לי ואמר "אתה חייב להוציא לאור באיכות טובה את השירים של משפחת אבוחצירה", אני מיד אמרתי לו "כבוד הרב, זהו פרוייקט רציני, הן מבחינת לימוד החומרים על ידי הנגנים, וההוצאות וכל מה שכרוך בכך", הרב ענה לי "יהיה טוב, אל דאגה, ה' ישלח לך שליחים טובים".

"יצאתי מהרב וחיפשתי מסעדה לאכול שם ארוחת צהריים, ראיתי מרחוק מסעדה עם תמונה של רבי דוד ונכנסתי. מיד הגיע אלי בעל המקום ואמר "ברוך הבא ליאור, מה מעשיך פה", סיפרתי לו שהייתי אצל רבי דוד, והוא ממשיך להתעניין מדוע ותוך כדי השיחה אני מספר לו, והוא בלי להתמהמה מפציר בי שאומר לו מהו הסכום הדרוש להפקת דיסק כזה, אני כמובן לא הייתי ערוך לתשובה מכיוון שטרם חישבתי את העלויות, אבל הבן אדם מתעקש. ישבתי וחישבתי, ואמרתי לו כך וכך המחיר.

"מיד ללא שהות הוא ואחיו כתבו לי צ'קים, ובידי, שעה קלה לאחר ברכתו של רבי דוד כל הסכום הדרוש. הייתי בשוק, חזרתי לביתו של רבי דוד וסיפרתי לו, ושמחנו יחד שמחה גדולה. מיד התחלתי לעבוד על הדיסק שיצא זמן קצר לאחר מכן, גם בברכתו ובהדרכתו האישית בלימוד הפיוטים של הרב ברוך אבוחצירה בנו של ה'בבא סאלי', והפך לאחד מסיפורי ההצלחה העולמיים בשוק הדיסקים האנדלוסי".

לסיום, מספר אלמליח על התכניות להמשך הדרך - "תראה, גם בעבר כשחלמתי וגם כיום כשאני חולם על העתיד, יש לי חלום כללי, להיות שליח נאמן לעולם הפיוט והמסורת התרבותית העשירה הזו. אם כן מבחינתי כל שלב בהתקדמותי האישית הוא פרט מתוך הגשמת החלום הזה, וככל שאראה את העולם הזה מתקדם לקהלים אחרים, ומעמיק שורשים בקהל שלנו, בדור צעיר שיגדל על אדניה של המוסיקה הזו, ושלל סגנונות וקהלים עמים ומגזרים שיגלו בו עניין, זהו החלום שהתגשם ובעזרת ה' יתגשם בעתיד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!