הפחד של גפני מכותרת ב'הפלס' - והפיצוץ

נחקר וטוב לו
ברגעים הגדולים של הטקס באנטבה, כאשר שבעה מנהיגים בצבע שחור פחם קיבלו את פניו של נתניהו כאילו היה מלך הזולו, ישב שר הבריאות בלשכתו בכנסת ועסק בענייניו. מפעם לפעם הוא התעדכן מהטקס בלייב והתקשה להסתיר את התפעלותו. מאז ניתוק היחסים הקולקטיבי בין מדינות אפריקה לישראל בשנות השבעים לא זכה ראש ממשלה ישראלי לכבוד כזה ביבשת השחורה.

אתה מצטער שלא נלווית אליו? שאלנו.

"ממש לא, הוא הציע לי להצטרף למסע אבל סירבתי. אין לי ארבעה ימים מיותרים ביומן", השיב.

ניתן היה לראות שנתניהו קורן מנחת. אפילו הרגע המביך ששודר עשר פעמים - כאשר נתפס מנמנם קלות ברקעי הפתיחה - לא העיב על מצב רוחו. בדימוי מהעולם שלנו: ביבי נראה כמי שמסב בסעודת שבע הברכות של הבן האחרון שלו. מבסוט.

כמה שעות לפני הטקס, בעודו מרחף בשמי ים סוף, קיבל נתניהו את הידיעה על הפרסום בערוץ 10 ולפיו נפתחה נגדו חקירה בנושא לא ידוע. את הידיעה פרסם העיתונאי רביב דרוקר הידוע בקשריו הטובים עם צמרת המשטרה. תגובתו של נתניהו לפרסום הייתה מזלזלת: כל פעם שאני יוצא למסע היסטורי מתפרסמת בארץ איזו ידיעה על חקירה נגדי. ממש לא מעניין.

אתה מכיר את ביבי לא מהיום, שאלנו את ליצמן, זיהית אצלו סימנים של לחץ ומצוקה בימים האחרונים? הרי אם נפתחה נגדו חקירה הוא יודע את זה עוד לפני הפרסום. ראש ממשלה זה לא שר. יש לו משושים בכל מקום. מה גם שכל צעד בעניינו מחייב מראש אישור של היועץ המשפטי לממשלה. ההסתברות שהוא לא ידע על חקירה נגדו היא ממש אפסית.

"אני מכיר את נתניהו כאת כף ידי", אומר ליצמן. "ראיתי אותו בכל סוגי המצבים. כשהוא בלחץ הוא לא מסוגל להסתיר את זה. השבוע פגשתי אותו מספר פעמים והוא היה רגוע לחלוטין".

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד אבל שני שרים כנראה שכן. עדות על הרגיעות של נתניהו ומצב רוחו המשופר קיבלנו באותן מילים ממש גם משר הפנים אריה דרעי. דרעי הוא אחד שמבין בחקירות - לצערו הרב - ואת נתניהו הוא מכיר לא פחות טוב מליצמן. הוא אמנם לא כיהן בממשלה השנייה שלו שהוקמה בתשס"ט, אבל הוא הקים לו את הממשלה הראשונה בשנת תשנ"ו. דוקטורט הוא יכול לכתוב עליו.

"אני לא רואה על ביבי שום סימני לחץ בימים האחרונים", כך דרעי. "אם היו כאלה הייתי מזהה אותם מיד. אני מכיר אותו הרבה זמן וראיתי אותו בכל המצבים, הוא ממש לא נראה כמי שחקירה קשה מוטלת לפתחו".

יתכן שמדובר בהתרשמויות סובייקטיביות של אישים העובדים עם נתניהו ורוצים בהישרדותו אבל שפת הגוף של נתניהו - שאף פעם לא משקרת - מלמדת שהוא ממש לא מוטרד. יש לציין בהקשר לכך שבזמן הפרסומים האחרונים על הנעשה בבית ובזמן פרסום הדו"ח על מעלליה של בעלת הבית - אחרון הכתבים המסקרים את ישיבות הממשלה ראה לפניו אדם מתוח, קודר ומזיע. הכתבים הוותיקים יודעים לספר שבזמן שנתניהו בלחץ אמיתי הוא נוטה להתקפי צינון ונזלת. היום הוא מלבלב כמו צמח בר.

לרגיעות כזאת יש רק הסבר הגיוני אחד. נתניהו יודע במה המדובר ומשוכנע שאין בזה ממש. מי שיש לו חבילה של שרצים על גבו - ולנתניהו יש מכולה שלמה - אף פעם לא יכול להיות רגוע כאשר כחולי המדים נמצאים בעקבותיו מבלי לדעת סביב מה הם מתמקדים. אחרי הפרסום של דרוקר יצא הקולגה מהערוץ המתחרה עמית סגל בידיעה מפורטת קצת יותר. אליבא דסגל המשטרה חוקרת האם אנשי עסקים העבירו לנתניהו כספים לא מדווחים. אם אכן כך הם פני הדברים הרי שזו ידיעה ממוקדת המאפשרת לנתניהו לפשפש בעצמו בציציותיו ולבדוק אם לא נפל בהן פסול. בדיקה מפורטת של הספרים ושל אנשי העסקים שהיו איתו בקשר יכולה לומר לו מראש האם עליו לדאוג מחקירת המשטרה, אם לאו. נכון לעכשיו האפשרות השנייה נראית כנכונה.

בכל מקרה, גם אם לבסוף יסתבך בצרות, יהיה מי שיתפלל להצלחתו, ומעומקא דליבא. מהשיחות שקיימנו השבוע עם כל הצמרת החרדית לא מצאנו גם אחד שמייחל לנפילתו, כולל מי שנפגע ממנו בעבר וקיבל הבטחות שלא קוימו. "נתניהו של הקדנציה הנוכחית זה לא נתניהו של הממשלות הקודמות", אומר לנו בכיר מאוד ביהדות התורה. "הוא הפיק את הלקחים הדרושים, הוא מקיים הסכמים שהוא חתום עליהם והוא למד להעריך את הברית עם הציבור החרדי. העובדה שהשבוע הצלחנו להשלים את היישום המלא של ההסכם הקואליציוני, מה שלא קרה מעולם בהסכמים מסוג זה, מלמדת שנתניהו למד את ערך היציבות שאנו נותנים לו. הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שהוא ייפול ושנקבל במקומו ראש ממשלה אחר. נתניהו של היום זה האוצר הבלום שלנו".

חופשי ומאושר
דרעי לא מעריך, כאמור, שנתניהו עומד להסתבך בזמן הנראה לעין, אבל בכל הקשור לחקירות, מה שמעניין את דרעי יותר זה החקירה נגדו. השבוע הוא קיבל באושר מופגן את הפרסום בערוץ 10 שציטט בכיר במשטרה הטוען שאין בתיק של דרעי ממש וכי הוא עומד להיסגר.

על כך שאין בתיק ממש, דרעי יודע לא מהיום. המידע שזרם אליו, ואל תשאלו מאיפה, לימד אותו שהחוקרים מתמקדים בכספים אותם העביר אחיו, עו"ד שלמה דרעי, מאירופה. לכספים יש הסבר מוצק וגם אם יש איזה סרך, לכאורה של אי דיווח מראש לרשויות המס, זה משהו מנהלי בלבד. בכל מקרה, לאריה דרעי עצמו זה לא נוגע. זו גם הסיבה, כנראה, שהוא לא זומן לחקירה עד עצם היום הזה.

ובכל זאת, כאשר המשטרה מדליפה משהו, והפעם לטובתו, זה בהחלט אומר משהו. סתם כך לא משחררים הדלפה שנועדה לעשות למישהו טוב על הלב. למשטרה ולערוץ 10 יש מוקד עניין חדש ושמו ראש הממשלה. אז ממקדים בו את האש הציבורית- תקשורתית ומצמצמים צוותי חקירה העוסקים באחרים.

ובכל זאת, הודעה רשמית על סגירת התיק לא תצא כנראה בזמן הקרוב. למשטרה ולפרקליטות יש מסורת הקובעת שתיק לא נסגר לפני שעובר פרק זמן של חצי שנה לפחות מאז שמטופלת פיסת המידע האחרונה. עיין ערך יצחק הרצוג שפרסומים חצי רשמיים כבר הודיעו שאין ממש בחומרים נגדו, והודעה רשמית על סגירת החקירה מבוששת לבוא. בסביבתו של דרעי מעריכים שהודעה על סגירת התיק נגדו יכולה להגיע גם בעוד חצי שנה עד שנה ואפשר שאף יותר. שום דבר לא בוער לכחולי המדים ולפרקליטים המעונבים.

אבל תחושת שחרור כבר יש לו. מאז שנכנס למשרד הפנים, דרעי התהלך שם כמי שפוסע על מגש של ביצים. הוא לא נקט במהלכים פרו חרדיים שיכולים למשוך אליו את האש. תחילה הוא חיכה לבג"ץ שיכשיר את כהונתו לתפקיד. אחר כך נפלה עליו פרשת החקירה. בימים הקשים שלפני ואחרי פסח הלשכה הייתה נראית כמו בית קברות שהגורם הדומיננטי הפעיל שם הוא מגיש התה והקפה ההפוך. עם שני סוכרזית בבקשה.

בסביבות כ"א לעומר הכול השתנה. דרעי הגיע למסקנה שהתיק הוא עורבא פרח והתחיל לעבוד בפול גז. רשימת ההספקים שלו מאז ועד היום יכולה לפרנס קדנציה שלמה. בתוך חודש וחצי הוא השלים סדרת מהלכים שכללה את העלאת שכר המינימום; תקצוב הקייטנות לכל הערים החרדיות; הוא שחרר מארנונה בתי כנסת וישיבות, ואחרון חביב לבינתיים: חיוב הרשויות החרדיות בביצוע חוק נהרי.

כמה מילים על החוק שכולם מדברים עליו אך רק מעטים מודעים לקיומו. נהרי, המכהן כעת כסגנו של דרעי, חוקק בשעתו חוק המחייב את הרשויות המקומיות לממן לכל בית ספר שבתחומן שירותים מהסוג שהיא נותנת לבתי הספר הממלכתיים. זה אומר שכר שרתים ומזכירות,. שירותי ניקיון, תחזוקה ועוד. הרשויות צעקו חמס. זה עלה להן הרבה כסף. אבל החוק הוא חוק. בחיפה לדוגמא סירבו לקיים את החוק עד שקבוצה של בתי ספר עתרה לערכאות וזכתה בכמה מיליוני שקלים. על אפו וחמתו של יהב.

אבל מי לא קיים את החוק הזה, תוך צפצוף ארוך אחד? תחזיקו טוב את הכסא. כל הרשויות המקומיות החרדיות. הן טענו שמאחר וכל המוסדות שברשותן הן מוכש"רים או פרטיים, משרד החינוך לא משתתף איתן בעלויות האחזקה. אי לכך הן סירבו להפעיל את החוק. מאחר וכל המוסדות הם חרדים, וכל הנציגים בכנסת שייכים לאותן מפלגות שבחרו בראשי הערים הסרבנים, נוצר מצב מוזר בהחלט: אם בית ספר חרדי נמצא בעיר חילונית הוא יקבל את כל השירותים הנדרשים. אם הוא שוכן במודיעין או ביתר עילית או בית שמש הוא לא יקבל פרוטה.

דרעי החליט לסיים את הסיפור ולחייב את הרשויות החרדיות במימון מלא של בתי הספר החרדיים. וכסף מנלן? אז הנה. לפני שבועיים הוא העביר אצל נתניהו וכחלון החלטה המשווה בין מענקי האיזון שמקבלות הרשויות החרדיות לרשויות הערביות. לפני שלוש שנים החליטה הממשלה על תקצוב מועדף לרשויות הערביות. במקום לקבל שמונים וחמשה אחוזי תקצוב פר תושב (עזבו את ההסברים המדויקים, זה עושה כאב ראש, ואם קוראים את זה בשבת יש בזה עובדין דחול) כמו הרשויות היהודיות הם מקבלים מאה אחוז. טוב להיות ערבי בארץ הזאת.

הסיכום של דרעי עם האוצר וכחלון (לפי הסדר הזה דווקא) היה שגם הרשויות החרדיות יקבלו מאה אחוז. בעיר כמו ביתר למשל זה תוספת של ארבע מאות אלף שקל לחודש. בערים אחרות זה קצת יותר.

אבל למתנה הבלתי צפויה צורף שובר לתשלום. דרעי הודיע לכל ראשי הערים שהוא דורש שהכסף יועבר למימוש חוק נהרי. לא לגינון ושיפור פני העיר וגם לא לבניית שטיבל'ך לחצרות חסידות קטנות או גדולות. הכול יועבר נטו למימון משכורות שרתים, מזכירות ושירותי אחזקה לבתי הספר החרדים. למותר לציין שמי שנהנית בעיקר בכך היא רשת מעיין החינוך התורנית, שקלטה אל שירותיה עשרות בתי ספר קטנים, חלקם על גבול הפיראטיות בכל הקשור לתנאים ומבנים. בכל מקרה הנהנים הם ילדים חרדים שיזכו מעתה לתנאים הרבה יותר טובים.

אם זה מה שדרעי עושה כאשר ענני החקירה טרם התפוגגו לחלוטין, מעניין יהיה לראות מה הוא מסוגל לעשות כאשר הוא יהיה באמת חופשי ומאושר.

מסעי הצלב
תריסר ירחים ויותר נפרסת כאן בהרחבה מסכת החלטותיה מעוררות העניין של היועצת המשפטית במשרד החינוך, עו"ד דורית מורג, בכל הקשור לחינוך החרדי. עלילת הפרק האחרון, למי שהצטרף אלינו זה עתה, עסקה בהחלטתה המוזרה לאסור על נציגי רשתות החינוך החרדיות להיות חברים בוועדה לתקצוב חרדי מחשש של ניגוד אינטרסים. וזאת לעומת הוועדה לתקצוב למגזר הערבי-נוצרי שכל חבריה הם מנהלי מוסדות.

עד לרגע זה לא התקבלה תגובה רשמית של המורגית ומשרד החינוך. התגובה הלא רשמית הייתה פרץ של צעקות במסדרונות המשרד על פקיד חרדי שנחשד בהדלפת הסיפור העסיסי.

חלקו השני של הסיפור עוסק אף הוא בנוצרים אך הפעם לא מככבת בו היועצת המשפטית. אל הזירה עלו ובאו מנהלי מוסדות חרדים מוכרים שאינם רשמיים (להלן: מוכש"ר) שיצאו למלחמת חורמה נגד התקצוב המיוחד לנוצרים. גם הם רוצים חלק בחמישים מיליון השקלים שהתחייבה הממשלה בשעתו לראשי העדות הנוצריות בארץ ולנציגו האישי של האפיפיור ברומא. על מה ולמה, שואלים המוכש"רים היהודיים, רק ילדים נושאי צלב יקבלו תקצוב נוסף, בעוד שילדי ישראל הכשרים ייאלצו להסתפק בשבעים וחמשת האחוזים העלובים שמקצה להם המדינה?

הכול החל בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. מנהלי מוסדות החינוך הכנסייתיים טענו שהם קורסים תחת הנטל הכלכלי של החזקת המוסדות. הם טענו שלחרדים יש רשתות חינוך גדולות (החינוך העצמאי ורשת המעיין התורני, י.ר.) שמקבלות מאה אחוזי תקצוב ואילו אצלם כל המוסדות הם מוכש"רים שמקבלים רק שבעים וחמשה אחוז ומחשבים להתמוטט תחת הנטל. בעולם הנוצרי לא מוכרת, כנראה, התופעה של שד"רים ומנהלי מוסדות שאוספים כספים על בסיס אחוזים. משכך, אין להם מהיכן לכסות את ההפרש.

אנשי הכנסיות איימו לצאת למסע צלב. הם פנו לעזרת האפיפיור ובמקביל תכננו לצאת לרחובות, כמו שעמיתיהם המוסלמים יודעים לצאת כאשר משהו מפריע להם באמת. אלו גם אלו ערבים שיודעים שהפגנה אמיתית זה לא למשוך בזנבות סוסים נוסח הפלג הירושלמי אלא להשתולל כמו שצריך.

בלשכת ראש הממשלה הבינו שמדובר בחומר נפץ פנימי ובינלאומי גם יחד. יש לנו מספיק צרות עם העולם המוסלמי מכדי שנוסיף גם את הנוצרים. מה שגם שהתברר שזה כסף קטן. הצלבנים החדשים הסכימו להסתפק בחמישים מיליון ש"ח ולקפל את הדגלים. בהתערבותו הישירה של נתניהו ארגנו להם את הסכום מתוך הרזרבה הממשלתית והעבירו אותו דרך המשרד של השרה גילה גמליאל למשרד החינוך. כדי שהכול יבינו שמדובר בתקציב מיוחד ולא ילטשו אליו עיניים.

אבל זה בדיוק מה שקרה. ארגון מנהלי המוכש"ר היהודי בישראל - גוף שהחל לפעול בשנתיים האחרונות ועשה בינתיים כמה דברים טובים - החליט לצאת למלחמת קודש משלו. הם פנו לשרים וחברי כנסת והקימו קול זעקה מרה עד מאוד. הייתכן שילד נוצרי יקבל עוד אלף ושמונה מאות ש"ח לשנה, וילד יהודי טהור לא יקבל? היו לא תהיה. גם הם רוצים חלק בעוגה החדשה.

הראשון שנענה לזעקה היה שר הפנים אריה דרעי, שחתם על מכתב נרגש לשר האוצר וביקש לעצור את ההקצבה. כחלון כמובן לא ענה. כמו נתניהו גם הוא הבין כמה זול עלה לקנות את השתיקה של הנוצרים בישראל והאפיפיור ברומא. כמוהו הבינו ראשי יהדות התורה שמילאו את פיהם מים ועסקו בנושאים אחרים.

אחד מהם פנה בכל זאת בשקט ללשכת ראש הממשלה וביקש לדעת אם אפשר לעכב את ביצוע ההעברה לנוצרים. התשובה שקיבל הכתה אותו בהלם. חטפתי מהם, כך הנציג החרדי בגילוי לב, שפכטל אמיתי. הם אמרו לי שנפסיק להיות סחטנים. לא פחות ולא יותר.

השטיפה הייתה ארוכה. הנה תמצית הדברים בקצרה של איש לשכת ראש הממשלה. למגזר הנוצרי אין רשתות חינוך שמקבלות קרוב לשני מיליארד שקל מהמדינה בתקצוב מלא; לנוצרים אין ישיבות וכוללים שמקבלים מיליארד ומאתיים מיליון שקל; אין סמינרים שמקבלים מאות מיליונים; אין הבטחת הכנסה לאברכים ואין תגבור לימודי יהדות. המגזר החרדי, נזף הבכיר הממשלתי, הוא עשרים אחוז מתושבים המדינה והנוצרים חמשה אחוז אבל ההפרש בתקצוב החינוכי הוא לא פי ארבעה אלא פי עשרה ויותר.

משפט המחץ היה: אנחנו ממלאים לכם את הצלחת עד שהמרק נשפך החוצה, ואתם רוצים גם חלק בעצם שזרקנו לנוצרים כדי לסתום להם את הפה? לא יפה. לא יפה.

הנציג שמע ונאלם דום. מאוחר יותר הוא שיתף אותנו במחשבותיו. "אנחנו באמת מקבלים מהממשלה הזאת כל מה שאנחנו רוצים. למה להיכנס למאבק שיסב לכך את תשומת הלב הציבורית? הרי ברור שהנוצרים לא יישבו בשקט, וכל התקשורת תתגייס לטובתם. עדיף שיקבלו את דמי הכיס שלהם ויתנו לנו להמשיך לעדכן את התקציבים הגדולים שלנו בשקט, בשקט".

את המנהלים המסורים של ארגון המוכש"ר הדתי זה לא עניין כמובן. הם צריכים את הכסף שחסר להם, ומצידם שראש הממשלה, הצרכים הבין לאומיים של ישראל, וכלל האינטרסים של הציבור החרדי - יאבדו בתהום הנשייה. השבוע גונב לאוזנם שההעברה לנוצרים עומדת לעלות לאישור ועדת הכספים של הכנסת. בראש הוועדה עומד נציג חרדי והם החליטו להראות לו מה זה להעביר כספים לנוצרים בלי לשתף אותם בחגיגה. החל מיום ראשון הם החלו להפציץ בהודעות: המבחן של גפני. האם הוא יעז להעביר את כספי האפליה לנוצרים. האם הוא יפלה את החרדים, האם והאם והאם.

אם גפני היה באמת איש ברזל כפי שמתואר כאן לפעמים הוא היה אמור לצפצף עליהם צפצוף אחד ארוך. האינטרס של כלל הציבור החרדי קודם לכמה שקלים של סקטור כזה או אחר. אבל גפני נרתע מהלחצים. ולא רק שלהם. לנגד עיניו עמדה, כנראה, כותרת עתידנית באותיות אדומות זועקות בעיתון 'הפלס': 'זעם ותדהמה. חבר כנסת מדגל התורה מעביר כספים לנוצרים על חשבון הציבור החרדי'. כותרת משנה: 'אישי ציבור חרדים טוענים: הפשרנות מול גזירת הגיוס הנוראה מובילה את הנציג ה'חרדי' לשיתוף פעולה עם האפיפיור'. כך בערך. או אף גרוע יותר.

למה לי צרות, אמר גפני לעצמו, והורה לאחראי על סדר היום בוועדה למחוק את הנושא הרגיש. בשלב זה, כך אמר, לא יועברו הכספים לנוצרים עד שאקבל תשובות לכמה שאלות. ובמילים אחרות: לא אעביר את הכסף כל זמן שמפעילים עלי לחצים.

ארגון המוכש"ר היה אמור לשלוח לגפני פרחים על ההחלטה. אבל במקום זה הם החליטו לנהוג איתו כמו שמתנהגים עם מי כל מי שנכנע לטרור. דורכים עליו עוד קצת כדי שיבין מי בעל הבית. בצהרי יום שני השבוע, שעתיים לאחר שהוריד את ההעברה לנוצרים מעל סדר היום, ישב גפני בלשכתו ועסק בענייני דיומא. לפתע נכנס אליו אחד מעוזריו והראה לו הודעה שהוציא דקה קודם לכן ארגון המוכש"ר. בהודעה מביעים החברים תודה עמוקה לסגן השר יצחק כהן ולשר הבריאות יעקב ליצמן שהשיגו להם באוצר פיצוי חליפי לכספים של הנוצרים. חמשים מיליון שקל שיועברו במיוחד להם.

גפני קרא את ההודעה והתפוצץ. קודם כל מדובר בבלוף, לחמישים מיליון החדשים אין כל קשר לכספים של הנוצרים והם לא באו כפיצוי על שום דבר. מדובר בכסף שהובטח בהסכם הקואליציוני עבור שני סעיפים אלמנטריים. האחד, מדד טיפוח ויזמות. השני, תגבור לימודי יהדות. הסעיף הראשון מתחלק בין כל זרמי החינוך הפרטיים בישראל, כולל הנוצרים, וחלקו של המוכש"ר היהודי בו הוא בערך שבעה עשר מיליון ש"ח. הסעיף השני מיועד בעיקר לסמינרים ותיכונים דתיים וחרדים.

מי השיג את הכסף הקואליציוני הזה? כאן כמובן כולם טוענים לקרדיט. יצחק כהן שבאמת השתדל הפעם רבות. ליצמן שדיבר עם האוצר לפני פרסום ההודעה,. וגפני שכבר לפני שבועיים הודיע בישיבת הסיעה שסיכם עם האוצר על העברת הכסף. מי ביקש מארגון המוכש"ר להיכנס למלחמת האזרחים הזאת ולבחוש בביצה לא להם? קשה לדעת. בכל מקרה דלת חשובה אחת בבניין הכנסת הם עלולים לראות, החל מהשבוע הבא, רק מהצד החיצוני. האיש שיושב בפנים לא שוכח. גם לא סולח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!