כפוי טובה – כמי שהטובה נכפתה עליו

ונפשנו קצה בלחם הקלוקל (כא, ה)

היו ישראל מתרעמים ואומרים, יש ילוד אישה אוכל ואינו מוציא? ראית מימיך אדם נותן חטים לרחיים ואינו מוציא קמח? אמר הקב"ה, בטובה שאני עושה להם והשוויתי אתכם למלאכים שלא יהיו נפנין- הן מתרעמין (ילקוט שמעוני רמז תשסד).

לכאורה, אינו מובן מה איכפת היה לישראל שזה מאכלם- מאכל מלאכים?

והנה מצינו בחז"ל בכמה מקומות את הביטוי "כפוי טובה" על עם ישראל, ואחד מהם הוא בעניין זה של תלונתם על המן.

ואינו מובן כל כך הלשון "כפוי טובה", ולכאורה יותר מתאים היה לומר "כופר בטובה", שאינו מודה בטובה שעושים לו.

ויש שפירשו שהוא כעין, "כופה עליו את הכלי" היינו שמכסה את הטובה ומתעלם ממנה, אבל עדיין אינו מיושב הלשון "כפוי טובה".

ונראה שכוונת הלשון הוא, שהטובה כפויה עליו, כלומר, ולא ניחא ליה בזה, ונמצא שבטובה כפויה עליו בעל כורחו, וזו מידה רעה.

כך היה גם כאן בעניין המן, עם ישראל הבינו שכיון שהם מקבלים לחם של מלאכים הרי זה מחייב אותם להחזיר באותו מטבע, ולהתנהג בדרגה גבוהה בהתאם למתנה שקיבלו, ועל כך הייתה תלונתם.

גם בחיי היומיום שלנו, נתקלים אנו בתופעה המכוערת, בה רואים אנו לא פעם אדם שהושפעה עליו רוב טובה על ידי חברו, ותחת זאת שישיב לחברו באותו מטבע, מתהפך הוא עליו, בבחינת "אשר לא ידע"... ומשיב הוא לחברו רעה תחת טובה.

ידוע הסיפור על אחד מגדולי ישראל שאחד מהמון העם ניסה לפגוע בו בצורה קשה, ותמה אותו גדול, איני זוכר שעשיתי לו טובה כלשהיא, כך שאיני מבין מהיכן המוטיבציה שלו להזיק לי כל כך.

לימדונו חז"ל, "כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שיכפור בטובתו של מקום", ואם מוחל הקב"ה על עבירות שבין אדם למקום, אינו מוחל הוא בעבירות שבין אדם לחברו.

שומה עלינו להקפיד בכל מאודנו שלא יהא חלקנו חלילה בין אותם כפויי טובה בכל המישורים, ובעיקר בתוך בתינו ואכמ"ל.

בברכת שבת שלום ומבורך
צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!