אין הקב"ה מקפח שכרו של אדם על כל טובה

במדבר פרק כא (לג) וַיִּפְנוּ֙ וַֽיַּעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי: (לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:

הנה מבואר במסכת נדה דף סא ע"א ויאמר ה' אל משה אל תירא. מכדי, סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו. מאי שנא מעוג דקמסתפי, ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול. וכ"כ בפרש"י.

והקשו דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר פרק כא פסוק לד ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו. פרש"י לכך הוצרך לו' אל תירא אותו מה שלא הוצרך לו' מסיחון לפי שהיה ירא פן יעמוד לו זכות מה שהגיד לאברהם אבינו שנשבה לוט וא"ת והלא כוונתו לרעה היתה כדי שיהרג אברהם ויקח שרה?

וכן מבואר במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מב סימן ח [יד, יג] ויבא הפליט, ריש לקיש בשם בר קפרא הוא עוג הוא פליט ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות, הוא לא נתכוון לשם שמים אלא אמר אברהם זה קוניון הוא ועכשיו אני אומר לו נשבה בן אחיך והוא יוצא למלחמה ונהרג ואני נוטל את שרי אשתו, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאת מאריך ימים בעולם ועל שחשבת להרוג את הצדיק חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידן שנאמר (דברים ג) ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך וגו'.

הנה מקובל לחשוב שבכדי שאדם יזכה לקבל שכר על מצוה צריך שיעשה מצוה מושלמת בתכלית הדקדוק ובמסירות וכולי האי ואולי יצא ידי חובת קיום המצוה ובלעדי זה אין ערך למעשיו, אולם אין ספק שאשריו ואשרי חלקו של כל הזוכה לעשות מצווה כמאמרה שזוכה בה לעוה"ב, כמבואר במסכת שבת דף סג ע"א אמר רב חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. אמר רב אסי ואיתימא רבי חנינא אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה: שומר מצוה לא ידע דבר רע. וכן הרמב"ם, אך התורה מלמדת אותנו שגם כל פעולה טובה היוצאת ממעשיו ואפילו הקטנה ביותר הן מדיבורו והן ממעשיו גם כאשר היו לו כוונות אחרות אין הקב"ה מקפח את שכרו ועל כל חלק טוב שעשה בתוך הרע גם מקבל עליו שכר, ולזאת אל יתרפא האדם מלקיים מצוות עד כמה שידו מגעת ולא יחלש ליבו על שאינו מצליח לעשות המעשה בשלימות שאין זה אלא מעצת יצר הרע, כי על כל חלק מהטוב שנעשה ואפילו נגרם בגלל מעשיו ודיבורו שכרו גדול, לכן חובתו של האדם והחלש יאמר גיבור אני שלא לזלזל בשום פעולה טובה שעושה לחברו ובני ביתו ולו הקטנה ביותר כי אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, ועל כל מילה טובה שאמר לחברו או לאשתו ובני ביתו יקבל שכר וק"ו על כל עזרה וחסד שעושה שכרו עד בלי די כאשר נבאר בפרשתנו להלן, והגם שאינו יכול לעשות הכל בשלימות יעשה את אשר לאל ידו לעשות. ואולי אפשר עפי"ז לבאר את דברי רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, הכוונה בזה על ידי שהקב"ה הרבה מצוות אשר מקיפים את כל אורח חיי האדם הרי כמעט בכל מעשה שיעשה האדם יהיה חלק ממעשיו קשור לאיזה מצווה ובכך ירבה את שכרו של האדם.

ותירצו דעת זקנים מבעלי התוספות וז"ל י"ל כיון דהצלה באה על ידו היה לו לירא, כמו שמצינו בפרק חלק בזכות מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאת ממנו רות ואף על פי שלא נתכוין אלא לרעה לקלל את ישראל עכ"ל.

יסוד גדול מלמדים אותנו בעלי התוספות בהנהגת הקב"ה עם האדם גם כאשר עושה מעשה רע אך יש בתוכו חלק טוב הקב"ה מפריד בין הטוב לרע ומקבל שכר על החלק הטוב גם אם כל כוונתו היית לרעה, כמו עוג שכלל לא התכוון לעשות טוב לאברהם ולבשרו על לוט שנשבא אלא בכדי שיצא למלחמה ויהרג ויקח את אשתו לאשה מפני שחמד את שרה, אך כיון שבפועל ניצל לוט בגלל בשורתו זוכה לאריכות ימים של מאות שנים, ומשה רבנו עם כלל ישראל חשש ופיחד מאותה זכות שמא תעמוד לו ויפלו בידיו נורא ואיום עד שהקב"ה הבטיחו שאין לו מה לפחד, כל זה בכדי ללמדנו עד כמה כל טובה שנעשית מתוך מעשיו שכרו עד בלי די.

בדומה לכך הביאו את הנאמר בגמרא על בלק שהקריב ארבעים ושמיים קורבנות בשלשת המזבחות שבנה לבעלם בכדי שיקלל את ישראל, שלמרות שהקריב את הקורבנות בכדי לקלל את ישראל קיבל שכר שיצאה ממנו רות.

בדומה לכך מצינו בתורה שמבקשת לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, דבר שכל הקורא דבר זה בתורה יעמוד ויתמה היתכן שהמצרים אשר החזיקו את ישראל להעבידם בפרך ולנצלם עד תום והתעללו ועינו אותם והכל לטובת עצמם ובכל זאת חייב כל איש ישראל לדעת שלא לתעב את המצרי מאחר וסוף סוף גר היית בארצו, אולם התורה מלמדת אותנו לחשוב אחרת כאשר למדנו מפרשתנו שהנהגת הקב"ה להפריד את חלקי המעשה ועל החלק הטוב אינו מקפח את שכרו, וכלן הגם שכל מה שהוחזקו בני שישראל במצרים הוא לטובת וצורכי המצרים, בכל זאת סוף סוף התגוררו שם.

בדומה לכך מצינו אצל העורב כתוב במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה פרשת נח ה [ח, ו] ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח, הדא מסייעא לההוא דא"ר אבא בר כהנא חלון, וישלח את העורב, הה"ד (תהלים קה) שלח חשך ויחשיך, ויצא יצא ושוב, ר' יודן בשם ר' יודה ב"ר סימון התחיל משיבו תשובות א"ל מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי, א"ל מה צורך לעולם בך לא לאכילה לא לקרבן, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבלו שעתיד העולם להצטרך לו, אמר לו אימתי אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ, עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם ואני מצריכו לו הה"ד (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב. הראת לדעת שכדאי לקיים את העורב לדורותיו בזכות מעשה אחד טוב שיהיה בעתיד.

ועוד יותר חידש בעל שבט מוסר וכתב בספרו אגדת אליהו פאה פ"א ה"א גם אם אדם עשה עבירה שמתוכה נולדה עשית מצוה אע"פ שהוא לא כיוון למצוה וברור שבית דין של מעלה לא יחשבו זה למצוה, אבל הקב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד מחשיב לו המצוה שנולדה מהעבירה כאילו הוא עשה אותה בקום עשה אע"פ שלא כיוון לה משום שהוא רב חסד ומטה כלפי חסד, ולכן גם משה היה ירא מעוג למרות שכונתו לעבירה מאחר שיצא מזה הצלה ללוט, וכן בלק שהקריב בשביל לקלל מכל מקום עשה לקב"ה.

ובזה פירש כוונת הירושלמי בפירוש הפסוק תהלים סט ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, חסד ה' שמשלם לאדם עבור מצווה שנולדה מעבירתו, כמעשהו כאילו עשאה בקום עשה וכיוון בה.

באחד מלילות שבת שבהם דרש הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל על הנושא והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ניגש אליו יהודי וסיפר לו את סיפורו שנגע לנושא הנדון. אחרי מלחמת העולם הראשונה התעשרו יהודים רבים אני הייתי עוסק במלאכתי עסקתי בעסק יהלומים בכל בקר התייצבתי בשעה שמונה והייתי עסוק כל היום, בקר אחד יצאתי מביתי מוקדם מן הרגיל כשבידי מזוודת היהלומים והתכשיטים לפתע שמעתי קול קורא עשירי למניין עשירי למניין כשהפניתי ראשי לעבר הקול ראיתי אדם עומד בפתח בית כנסת ומחפש עשירי להשלמת מנין מאחר והיה לי עוד מעט זמן החלטתי לא לסרב לבקשתו ונכנסתי לבית הכנסת שם התברר לי שאיני אלא החמישי למניין כעסתי על האיש ופניתי לצאת, אולם הוא הפציר בי להישאר תוך שהוא מתחנן היום הוא יום הזיכרון של אבי עלי לזמר קדיש אנסה לארגן מנין במהירות בלית ברירה ישבתי ואמרתי פרקי תהלים כעבור עשר דקות הגיע עוד אדם ואז קמתי ופניתי לצאת, אז הצביע האיש לעברי ואמר אילו היה היום יום הזיכרון של אביך היית רוצה שאשאר נכון והייתי נשאר כעת אתה תשאר בשבילי השתכנעתי השלמתי עם העובדה שחלק מתוכניותי לאותו בקר יתבטלו בשעה שמונה ושלושים התקבץ סוף סוף כל המניין והתחלנו בתפילה הבטתי בשעוני בצער ידעתי שאגיע אל המשרד אחרי השעה תשע פעמים רבות במשך התפילה הסתכלתי סביבי לראות אולי יגיע מתפלל נוסף ואז אוכל לצאת אך הדבר לא קרה משהסתיימה התפילה הודה לי האיש מאד ואני פניתי במהירות למשרדי כשבידי מזוודת התכשיטים כשהגעתי מרחק שני בנינים מן המשרד רץ לעברי אחד ממכרי כשהוא מנופף בידיו וקורא בקול מבוהל הסתלק מכאן מהר הבולשביקים השתלטו היום על הממשל הם הרגו מספר יהודים בבורסת היהלומים ועכשיו הם עסוקים באיסוף השלל המלט על חייך אני אכן נמלטתי על נפשי והצלחתי לצאת מרוסיה אתם ודאי מתארים לעצמכם מה היה קורה לי אילו עזבתי את המניין מוקדם.

עוד מסופר בילקוט מעם לועז הובא בשם ספר שתי ידות דף מ"ח מעשה בשני חסידים שהיו יושבים ועוסקים בתורה יחד באשקלון מת אחד מהם ולא באו הרבה אנשים להשתתף בהלויתו, אח"כ מת בנו של המוכסן ובאו הרבה אנשים ללויה וכל בני העיר סגרו את חנויותיהם והלכו ללויה, והחסיד הזה נצטער ואמר חברי היה חסיד גדול כ"כ לא חלקו לו כבוד הראוי לו, אמרו לו בחלום אל תחקור בדבר כי בודאי פורע הקב"ה לכל אחד ואחד כפי זכותו, דע שהחסיד הזה עשה עוון בחייו שפעם אחת לבש תפילין של ראש לפני תפילין של יד לכן פרעו לו מן השמים שלא חלקו לו כבוד ובכך נתכפר לו כי לא היה בידו עוון אחר, ובנו של המוכסן היה רשע גדול ובכל חייו לא עשה אלא מצוה אחת פעם אחת עשה סעודה לחברו של המוכסן ולא באו וכדי שהאוכל שהכין לא יתקלקל עמד וחלק אותו לעניים, ויש אומרים שבהיותו הולך בדרך נפל לו ככר אחד מן השק ובא עני אחד ולקחו ולא אמר לו כלום כדי שלא לביישו, ולכן זכה שיעשו לו לויה גדולה וכו'.

נמצינו למדים מהיא מעלתה של כל פעולה טובה אפילו קטנה, וזהו כוונת התנא באבות הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע שכר מצוות ופעמים שבזכות מצוה או חסד קטן זוכה לישועה גדולה, זאת ועוד אפילו ח"ו היית כוונתו לרעה אך יצא ממנה טוב גם על זה שכרו גדול, ואם עוג ובלק והמצרים קיבלו שכר על הטוב שיצא ממעשיהם הרעים ק"ו לכל אדם שמתכוון לעשות טוב לסביבתו הן בדיבור והן במעשה שכרו גדול עד בלי די.

כל המעוניין לקבל דבר הפרשה באימיל. נא לשלוח בקשה לכתובת [email protected]

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!