מלכות של חסד: שלמה קוק חגג עצמאות בארה"ב

1.
ביום שני האחרון לבשה ארצות-הברית חג. לפני 240 שנה, הכריזו שלוש-עשרה המושבות הראשונות על התנתקותן מממלכת בריטניה הגדולה. מאז, מסורת היא ב'תפוח הגדול' לחגוג מדי שנה בשנה, ב-4 ביולי, את 'יום העצמאות'.

עצמאות היא דבר טוב. כמה ימים קודם ה'חג', נהניתי מה'סֶיילים' המיוחדים שערכו הרשתות הגדולות. בכל קרן רחוב התנוססו דגלי-ענק ועליהם הסמל האמריקני. היו גם זיקוקים, מצעדים וכיוצא בזה. אבל ברגע שנכנסת לעיר התורה לייקווד, עולם כמנהגו נוהג, ממש כמו מודיעין-עילית ב-ה' באייר ובימים הקודמים לו. פה ושם נראו משפחות נמלטות מהחום שבערים (אגב, בבני-ברק הרבה יותר חם ולח – ואף אחד לא בורח) לטובת חופשת קיץ ארוכה בהרי הקסטיל'ס, אבל היכלי הישיבות ובתי-המדרש היו עמוסים בלומדים ומתפללים. זו דרכם של בני-התורה להודות ולהלל על החסד הגדול. תורה ותפילה.

אכן, אי-אפשר להתעלם מהחסד הגדול, המאפשר למיליוני יהודים ומאות אלפי שומרי מצוות לחיות חיים של תורה בארה"ב. זו העצמאות האמיתית. אי-אפשר להתעלם גם מהחסד הגדול העושה ארצות-הברית עם מדינת ישראל. היטיב להגדיר זאת מרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל ב'אגרות משה' (חושן משפט ד, רמ"ד): "ארצות הברית היא מלכות של חסד שכל מטרתה הוא להיטיב לכל תושבי אמריקה".
חג שמח, אמריקה!

2.
שבת קודם לכן, שבתנו בלייקווד. התפללנו ב'קהל עטרת ישעיה', בית-מדרש ענק, בו מתפללים כ-300 מתפללים, אברכים לצד בעלי-בתים, כאשר הצד השווה שבכולם: היותם בני-תורה הכפופים לתקנות מחמירות בהוראת הרב. שמענו מפי בעל-הקורא בלייקווד את פרשת בהעלותך בפעם השנייה, שבוע לאחר ששמענו את אותה פרשה מבעל-הקורא בפתח תקווה. הפער החל בשבת שלמחרת שביעי של פסח: בעוד הישראלים קראו את פרשת אחרי מות, בני חו"ל שחגגו יום-טוב שני, קראו את הקריאה המיוחדת לחג. מאז, הישראלים מקדימים את בני חו"ל בפרשה אחת.

כך או כך, כשקוראים פעם אחר פעם את 'פרשת המתאוננים'– אין ברירה אלא להפנים משהו. עוד אני מהרהר בדבר, רגע לפני פתיחת ארון-הקודש, ניגש אל הבימה רב הקהילה הגאון רבי שמחה בונם הכהן קאהן, מהרבנים הבולטים בארצות-הברית, לדרשה של שבת.

"לפני יומיים", סיפר בהתרגשות, "באה לבקר אותי קבוצה של ילדים חולים, 'תסמונת דאון'. מהרגע בו נכנסו לביתי, החיוך לא מש מפניהם והם לא הפסיקו לנשק אותי. זה מאד ריגש אותי... זה מוכיח שכל יהודי בטבעו נולד עם אהבת ישראל לצד שמחה ללא גבולות. אז למה אנחנו לא שמחים ומנשקים כל הזמן? השיקולים החיצוניים גורמים לנו לחשוב, לפעמים יותר מדי: לא נעים, לא אוהב וכו'. זכו הנשמות הטהורות הללו, שהתלבשה בהם מחלת 'תסמונת דאון', שהן חפּוֹת ממניעים זרים – ולכן הן שמחות כל הזמן, לכן גם הן אוהבות כל יהודי. הלוואי שנזכה גם אנחנו".

מיד עבר הרב קאהן להסבר מפרשת-השבוע. "משה רבינו מבקש מהקב"ה: Kill me!", זעק הרב ועבר לצטט את הפסוק: הָרְגֵנִי נָא. "כשחטאו בני ישראל ב'חטא העגל', משה רבינו לא ביקש שיהרגו אותו. עם זה הוא יכול היה 'לחיות, כי שמדובר ביצר הרע, גם אם נופלים, אפשר להתמודד, להתרומם. אבל עם 'מתאוננים', הוא כבר לא יכול היה להתמודד. המשמעות היא שאדם שמתלונן, אדם שאינו מכיר בטובה, אין לו עתיד".

הרב הדגיש את החובה להודות על כל המתנות בחיינו – חיים, משפחה, בריאות, נחת, פרנסה. "שום דבר לא מובן מאליו. הכל מתנות", אמר.

הגרש"ב עבר לספר על ענק המוסר והמחשבה, הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל. ר' אביגדור זכה להערצה אדירה בארה"ב. אלפים שיחרו לפתחו, לשמוע את אחד מעשרות שיעוריו השבועיים, ואלה שלא זכו – חיזרו אחר הקלטות משיעוריו. אך גם ממרומי גילו ומעמדו, התייחס לעצמו בביטול מוחלט. "ריבונו של עולם", נהג לומר בענווה, "אתה הרי יודע שאני כלי ריק... אני רוצה להודות לך שיהודים רוצים לשמוע את מה שיש לי לומר"...

3.
כמאה אנשי-עסקים התכנסו בערבו של יום שני באולם בית-הכנסת ע"ש ספרא בשכונת כפר גנים בפתח-תקוה ל'דינר' מיוחד לטובת כולל 'בית המדרש הגדול' בפתח-תקוה. זהו כולל ייחודי המגַדֵל את אברכיו להרבצת תורה בבתי-המדרש בעיר. "בשל ייחודיות הדינר", נכתב בהזמנה, "איננו מפרסמים את מיקום ה'דינר'. פרט זה יימסר לכם אישית". על ההזמנה חתמו ראש הכולל הרב עזרא ישראלי ונשיא הכולל ר' אייל משיח, דמות מוכרת ב'בורסת היהלומים'.

אכן, זה לא היה עוד אירוע. דברי התורה, סעודת המצוה, ומעל הכל – השירה והזמרה בהודיה על עשר השנים הראשונות ובתפילה על עשר השנים הבאות.

הזמר המפורסם ר' אברהם פריד ישב איתנו סביב שולחן ארוך וערך 'קומזיץ' באווירה משפחתית עם שירי רגש ושמחה מכל הזמנים. ניכר היה כי פריד, המלומד במאות 'דינרים', נרגש מהמעמד, הן בשל המטרה – כולל שכולו תורה והרבצת תורה בטהרתה, והן בגלל העיתוי – בימים בהם עם-ישראל קובר את מתיו, הרב מיכאל מרק הי"ד והנערה הַלֵל-יפה אריאל הי"ד, במיתות משונות ואכזריות. "שערי דמעות לא ננעלו", הוא שר את שירו החדש, והדביק את כולם בדמעות שזלגו מעיניו. "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות ותצילנו מכל גזרות אכזריות".

בעוד הרבנים דיברו תורה והזמר שר שמחה ונשמה, האיש וה'גראמע'ן' ר' משה ויינטרוב סייע גם במלאכת ה'הוצאה והכנסה'. לאחר שחרז חרוזים כדרכו, הוא דיבר 'דוגרי', הישר אל כיס התורמים: אם אין קמח – אין תורה. יש אברכים, יש חובות. צריך כסף! הוא ציטט דברים נוקבים שאמר הרב מפוניבז' זצ"ל לתורמים: "יש אנשים שמדברים על תורה, אבל מתכוונים לכסף. אני מדבר על כסף – ומתכוון לתורה"...

כשפריד התערב, הוא כמעט 'קלקל' את החגיגה. "אחד השלוחים כתב מכתב מליובאוויטש זצ"ל – שבשבת הקרובה ימלאו 22 שנים להסתלקותו. 'יש לי חובות', כתב השליח, אני מתמוטט'. בתגובה כתב לו הרבי: אני מאחל לך שבשנה הבאה יהיו לך עוד יותר חובות... אם יש לך חובות, סימן הוא שאתה חי, שאתה עושה. אם אין לך חובות – זה אומר שאתה לא עושה...

פריד מיהר להסביר את עצמו. "אני, כמו הרבי, בוודאי מאחל לראשי הכולל שלא יהיו להם חובות, אבל הכי חשוב שימשיכו לעשות".

ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

טורו השבועי של הסופר והעיתונאי שלמה קוק מתפרסם בשבועון 'כל ישראל' מבית 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!