אין כמו אמא בעולם - טור של אמא שרצתה מתנה

מתנה לאמא. לא הייתי יודעת מקיומו של הרעיון - אם לא בתי החמודה שנקעה את ידה לפני מספר שנים ויחד יצאנו לסיור בלתי מתוכנן למרכז העיר, קניות במסווה של יציאה למרפאה, רק ברחוב הסואן התחוור לי שמאורע גדול עומד להתרגש על אמא שאני לא מכירה.

הבטתי בעדת ילדים שהתגודדה סביב מדף מתנות, מתווכחים ביניהם איזו מתנה לקנות לאמא שלהם.
לרגע זחלה בלבי תחושת קנאה. האם גם לי לא מגיעה מתנה במיוחד שאני עובדת קשה כפול חמש, האם אין אף אחד מתוך ילדיי שיקום ויגיד 'בואו, נקנה לאמא מתנה'? אני רוצה שכל בני המשפחה יקרקרו סביבי, יתחנפו אלי?

לאחר שסיימנו את הביקור אצל הרופא ששלל קיומו של שבר וחבש את ידה של שירה, המשכנו במסע הקניות, ושוב ראינו את הילדים שהסתובבו נרגשים בכל חנות מחפשים מתנה לאימם.

בערב כשבעלי חזר, עוד לפני שהתיישבנו לאכול ארוחת ערב, שטחתי בפניו את העניין.
"גם לי מגיעה מתנה", קבעתי נחרצות.

בעלי חייך ושאל: "למה זה חשוב לך? בואי, רוצה סיור קטן? לפני שהספקתי להתנגד ולטעון שאני צריכה להשיג קודם בייביסיטר, הוא לקח אותי לסיור מוכר מאוד, סיור בבית. על המקרר תולה פתק חמוד משימי שבו הוא השאיר לי ברכה קצרה שיהיה לי יום של אור, על הקיר במשרדי הקטן שבפינת הסלון יש תמונות שציירו עבורי הילדים, והכול באהבה.

נכון, ואיך אני יכולה לשכוח את ימי השישי שאני מחכה להם ארבעה שבועות תמימים בכיליון עיניים.

פעם בחודש ביום שישי, בעלי מעניק לי מתנה, הוא אוסף את הטף בשתים עשרה בדיוק, אורז פיתות, שתייה, פירות וירקות, מנופף לשלום ונעלם לארבע שעות תמימות שבהן הוא מעניק להם 'זמן איכות' בפארק שעשועים קרוב, ומעניק לי זמן איכות משלי (לא משנה שאני צריכה להכין את השבת, אבל זה ממש כיף שיש שקט מסביב...).

לא עברו יומיים ועל שולחן העבודה שלי הונחה קופסת תכשיטים מעשי ידיהן של בנותי, ובתוך הקופסא יש שרשרת מתנה מכל המשפחה.

הרמתי את עיני בהתרגשות. הם כולם הציצו דרך הדלת כדי לראות את התגובה שלי.
"עכשיו הולכים להכין מתנה לסבתא, לאמא שלי!" אמרתי להם בהתרגשות, כהורים אנחנו שוכחים
שגם לנו יש אמא, וגם לה צריך להגיד תודה. העבודה שלה כפולה.
גם אמא וגם סבתא.
"ורק תובנה אחת אפשרית", מלמלה יעל בזמן שהם עמלו בשמחה על קולאז' תמונות לאמא שלי.
"אמא יש רק אחת!"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!