הם שונאים את השטריימל כמו את הבורקה • טור

ה'ברקסיט' מאחורינו וכאן הבן שואל: האם לנגד עינינו שוב מניצים אותם צמחי קוץ ולענה של שנאת זרים, השוב פורח שדה הדרדרים של הנהגה פופוליסטית הנשענת על המון פרוע. האם שוב תגבר יד היודע לשלהב את ההמון על ידו של המנהיג השקול, הענייני והמשעמם. האם שוב כריזמה תהווה תחליף לאנליטיות מחושבת ותמשול בכיפה?

עוד לא עברה מאה, עוד השרידים מתהלכים בקרב מחנינו, העשן עוד מיתמר מהארובות ולא כל החרבות שוקמו. וכבר, נצחו הברקסיטיסטים המטיפים לבדלנות, ללאומנות ולשנאת מהגרים. עוד ניתן לצפות ולהקשיב לנאומי ההסתה המבחילים של לאומני אירופה בשנות השלושים והארבעים במאה שעברה, וכבר אנו נאלצים להקשיב ללהגי ה'דונלד' הרדודים והטפשיים. שומו שמים ואזניים תצלנה. היתכן שבארצות הברית של אמריקה בשנות אלפיים יצביעו מליוני אנשים - ובתוכם מהעם הנבחר - לפופוליסט זול ולאמן רמאויות? היתכן ששכניי לספסלי השטיבל תכו עיניהם מראות ויצביעו למען סגירת שערי בריטניה בפני מהגרים. האם עוד לא למדנו כי הקרבן הראשון של שנאת זר הוא היהודי. החושבים אנו כי הרעלה או הבורקא מרגיזה את הערל יותר מלהבדיל – שטריימל והויזע זאקן?

ידועה ומפורסמת נבואת הזעם של ה'משך חכמה', שבכל כמה מאות שנים כשחושבים ישראל שברלין היא ירושלים, מביא הקב"ה רוחות איומות המזכירות להם כי אין להם מקום תחת השמש וכי עשיו שונא אותם בכל מאודו. באנגליה אם הדמוקרטיות, מלכות-של-חסד, בארצות הברית של אמריקה אבירת זכויות האדם והשוויון, שם דייקא, החלו הניצנים לפרוח ולהדיף ריח מזרה מבחיל ואף מפחיד. שם במחוזות ההומניות והקדמה, שם אנו רחוקים כמטחווי קשת מהאפשרות המרטיטה שהדיוט יעלה וימשול בכיפה על כל המשתמע מכך. שם נתנו חלק מאחינו בית ישראל –ולעיתים בברכת ההנהגה – יד לעליית הימין הגזעני שכה הרבה סבלנו ממנו. נייג'ל פארג' הברקסטיסט הגזעני קיבל אלפי קולות יהודיים, קולות שתשוכפלנה ותוצאנה למארי לה פאן האנטישמית הצרפתיה.

סיפר לי ידיד, שלמחרת הצבעת הברקסיט הגיעה לביתו העוזרת הפולניה ובדמעות סיפרה לו שצעקו לה ברחוב 'מתי את כבר עוזבת וחוזרת הביתה'. ידידי העלה חיוך על שפתיו וענה לה: 'מעניין, כי רק לפני כמה עשרות שנים צעקו אבותייך צעקות דומות לאבותי ברחובות ורשא וקרקוב'. אך אני למשמע דבריו, לא חיוך של שמחה לאיד על פני, אלא קמטים חרושים של דאגה. מי שצועק זאת לפולניה היום, כבר מחר בבוקר השכם יצעק זאת לילדיי ונכדיי בדרכם לחיידר. מי שחושב ששנאת זרים ומהגרים תפסח על היהודים, ורק בגלל שהם כבר נאחזו בארץ גושן כמה עשורים, יתכבד נא ויטול קורה מבין עיניו. ג'ון ומרק ידועים משכבר בהתמחותם לתעל את שנאתם עדינו, ולא תעזרנה לנו, לא המסירות ולא הפטריוטיות ובודאי לא הנכסים והכסף שבבנק. הפספורט הבריטי שבכיסי אינו ערובה ומגן, בדיוק כשם שלא הגנו אותות ההצטיינות של בוגרי מלחמת העולם הראשונה על עונדיהם היהודיים.

נכון, גם האלטרנטיבה אינה משכנעת. גם הגברת הקלינטונית אינה ידועה באהבת ישראל מופלגת, וגם מחנה ה'רימיין' [להשאר] הבריטי אינו מורכב רק במאוהבי ישראל, אך לפחות המדיניות המוצהרת שלהם אינה כזו שיש לי ממה לירא ולדאוג.

זאת ועוד. אפילו אם תאמר שברקסיט טוב ליהודים, ושהדונאלד מוקף באוהבי ישראל – ראה ערך בת יהודיה – וביועצים יהודיים. עדיין, אין רעה לישראל בפרט, ולעולם כולו בכלל, מהנהגה פופוליסטית לאומנית מתלהמת. אין צרה צרורה יותר למין האנושי מבדלנות, מפטריוטיות ומלאומנות. הלאומנות היא אם כל הסכסוכים והמלחמות. הפופוליזם הוא שופך הדמים הגדול ביותר והבדלנות היא שורש האנטישמיות מאז ומעולם. התימה כי מעי חמרמרו?

עמלק ראה את קריעת ים סוף ושמע על מכות מצרים. העולם כולו רעד נמוגו כל יושבי תבל ואפילו אלופי עשיו אחזם רעד. אך עמלק המשיך במרוצו המטורף והבלתי הגיוני להלחם בעם ה'. ומבאר השפת אמת, כי לעמלק היתה מסירות נפש לרע. הוא היה מוכן להקריב ולאבד עצמו לדעת על מנת לבצע את הרע. גם לאותו האיש היתה מסירות נפש לרע. את מליון יהודי הונגריה הוא שלח למשרפות אחרי שכבר הפסיד במערכה מכל וכל, ואבד כל סכוי סביר. בעוד התובע כותב את כתב התביעה הנירנבורגי, כתב שישלח אותו לעמוד הגרדום, הוא עוד היה עסוק בארגן רכבות מוות. הוא ידע שגרמניה הרוסה ושדויטשלאנד אונטר אלאס, אך המשיך במלאכת ההרס החרבן והאבדן. כי הלאומניות המטורפת הפכתהו לחיה מוטרפת, כי השנאה היא המנוע החזק ביותר שבנפש האדם.

הלא כולם, כל המבינים הגדולים, הבנקאים והתעשיינים, סוחרי הבורסה והיצרנים. החנוונים ופועלי קו היצור, הפוליטיקאים ואנשי הספר והמחשבה. כולם הודו ומודים כי ברקסיט רע לכלכלה וכי תכלה פרוטה מן הכיס. אבל לפטריוט ההמוני המוסת זה לא איכפת. הוא גילה מסירות נפש לרע. תמות נפשי עם פלשתים. לא נורא אם בריטניה תכנס למיתון, לא נורא אם תלוש המשכורת יקטן וילדי לא יהנו מהשווקים האירופיים הפתוחים, העיקר שהמהגרים הזרים לא יבואו ויטמעו בי.

זה שהזכרון הקולקטיבי האנושי הוא כה קצר, זה שההבנה ההמונית היא כה נבערה, את זה עוד מסוגל אני להכיל. אך את קוצר הראות של כמה משכני וידידי, את קטנות המוחין של חלק נכבד מההנהגה היהודית, את זה קטונתי מהבין ולוואי שאתבדה.

הבעיה הגדולה ביותר של 'ויאחזו בארץ גושן' היא, שכשאתה נאחז במקום ומשתרש בו, אינך מסוגל להקשיב לאמת ממי שאמרה. בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים. בשנת 1942 הגיע פליטה מגטו קובנה לישיבת היודאן ראט וועד היהודים בגטו וורשא, וסיפרה שיהדות קובנה-וילנה חוסלה. הגטו הושמד עד היסוד ויושביו היו למאכולת חרב. למשמע דבריה היו שהציעו התנגדות פעילה, אך הרוב הכריע ואמר, כאן בורשא זה לא יקרא. את גטו ורשא לא יחסלו. כשמשוקעים ונטועים לא רואים ולא שומעים. 'ואלה שמות בני יעקב הבאים מצרימה' 'הבאים' בלשון הוה. יעקב לא בא להשתקע אלא להיות בבחינת זה מקרוב בא. הוא לא פירק המזוודות והמשיך להחזיק בידו את מקל המסע. אך בניו בדורות שלאחריו, עליהם כבר ירא משה 'והם לא יאמינו לי'. הגלות על כל מוראותיה ונוראותיה תנעם להם ויעדיפו להשאר בה.

וכאן הבן שואל, ההחלו נצנים לפרוח, השוב מציץ מבין החרכים השד הנורא הנושב עלינו מדי כמה מאות שנה, ההגיע זמן אריזת מזוודות? ולוואי שאתבדה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!