חיי אדם: גרשי (גרשון) מושקוביץ • תיעוד מיוחד

סדר יום:

7:00 - קימה, מתארגן בבית לקראת יציאה לשיעור.

7:20 - הולך ללמוד שיעור יומי במסכת מכות, עם הרב לנדאו.

8:30 - שחרית בשטיבלאעך לנדאוס.

9:30 - לאחר התפילה, מגיע למשרד. מתחיל לעבור על עשרות המיילים שמגיעים בעיקר עם עשרות לחנים ומנגינות ושירים חדשים.

10:30 - יוצא עם יוסי גרין למסעדה, לפגוש אמנים חדשים ולראות מה ניתן לקדם ואת מי.

12:00 - יוצא מהמסעדה יחד עם גרין לעבר ביתו, שם הולכים לשבת כמה שעות, לחפש לחן לשיר חדש.

13:30 - נוסע לאולפנים ביחד עם יוסי טיברג, השותף.

14:00 - נכנסים להקלטות, בודק שהכל עובד כשורה, עוקב מקרוב אחר העבודה ודואג שתהיה אווירה מעולה.

17:00 - יוצא מהאולפן לעבר הבית, למשרד הביתי - יש עוד עבודה שממתינה.

17:30 - מתקשר לשוע פריד, בודק את מצב ההקלטות בארץ, איך הכל מתקדם ומסדר תקלות באמצעות הטלפון.

18:00 - יוצא מהמשרד בבית, מתיישב עם הילדות ללמוד, ולהכין איתן שיעורי בית.

19:30 - יוצא לעבר אולם שמחות באזור, כדי לבדוק שאירוע שהוא מופקד עליו הערב מוכן ומסודר. נישאר במקום עד ליציאת החתן והכלה מחדר ייחוד.

22:30 - עוזב את האולם, ויוצא לפגישות עם לקוחות שמזמינים אותו לאירועים נוספים.

00:15 - מתחיל בסבב שיחות לחו"ל (לארץ ישראל), משוחח עם מונה הרבה, מתעדכן מיוסי גיל על הנעשה והמתחדש במוזיקה החסידית, ומתאם את המשך העבודה בארץ עם גדול המעבדים שוע פריד.

02:00 - חוזר לכל אלו ששלחו מייל, מעודד בקשר ללחנים, ומכוון את הזמרים הצעירים ששלחו חומרים.

02:30 - פורש מעולם המוזיקה לעולם השינה. צריך לצבור כוחות ליום חדש שיהיה עמוס לא פחות מאמש.

כמה מילים על:

עולם המוזיקה


את עולם המוזיקה הכרתי בצורה מאוד שונה מאחרים. כילד וכנער תמיד אהבתי מוזיקה. כדי להנות ממנה הייתי מסתובב שעות באולמות, לשמוע את הנגנים מנגנים, ולראות ולשמוע בעיקר את התזמורות מנגנות.

בערך לפני כ-13 שנה, מתקשרת אלי אימו של חבר מאוד טוב, דוד ברקו, ומספרת לי את סיפורה ומבקשת עזרה בדחיפות: מתברר שבנה דוד אמור להתחתן בעוד חודשיים. היא פנתה לתזמורת, אך מאחר ולא שילמה את המקדמה כנדרש, אותו ערב נתפס על-ידי זוג אחר שמתחתן באותו ערב, וכעת היא לא מצליחה למצוא תזמורת. בנה הציע שיפנו אלי, אולי אני, שמסתובב מידי ערב באולמות ומכיר את התזמורות, אצליח להשיג לה תזמורת.

מה שחשבתי שיהיה קל, התברר כקשה ביותר. זו הייתה עונת החתונות ולא הייתה אף תזמורת פנויה. לאחר התלבטות התחלתי להרכיב תזמורת מאוסף נגנים שלא עבדו באותו ערב. ההרכב הזה, שיכל להיות כשלון, הצליח באותו ערב מעל המשוער, ובאותו ערב כבר ניגשו אלי כמה שגם בחתונתם ארכיב את הרכב התזמורת - ומאז אני במוזיקה. אגב את הטיפ הראשון על העבודה קבלתי מאותו חבר על הצלחת האירוע, ואף חתם לי על השטר שאותו אני שומר בכיסי מאז.

תכשיטים


לפני שהתחלתי לעבוד בעולם המוזיקה עבדתי בחנות תכשיטים. כשהכרתי את עולם המוזיקה יותר מקרוב, עבדתי בשתי העבודות במקביל. העבודה עם התכשיטים פחות עניינה אותי, וממילא פחות ופחות הרווחתי בה.

אז הכרתי את שרוליק ורדיגר (שאגב מוציא בשבועות הקרובים את הדיסק השני שלו בשם 'אשירה ואזמרה'). באותה תקופה יוסי טיברג שהכיר אותי, אמר לי שאעזוב כבר את התכשיטים כי ממילא אני לא מרוויח שם כלום, ושאשקיע את עצמי במוזיקה, כי אני יוכל להצליח שם יותר. ואכן, מכרתי את חלקי בתכשיטים, ויצאתי לפרוייקט הראשון שלי - הפקת הדיסק הראשון של שרוליק ורדיגר, שאז היה הצלחה מאוד גדולה.

יוסי גרין - "זה הקטן"


יוסי גרין הוא אישיות מופלאה בפני עצמה. אדם משכמו ומעלה שתענוג לעבוד איתו. הלחנים אצלו באים מהנשמה.

לפני כמה חודשים עמדתי לפני הרחבת המשפחה ולהתברך בעוד ילד. מאחר והיו לי שלוש בנות קיוותי שזה יהיה בן. באחד הלילות פניתי ליוסי גרין ואמרתי לו שאני רוצה לחן למילים: "זה הקטן גדול יהיה..."

יוסי הסתכל עלי במבט המיוחד שלו, מעבר למשקפיים, והחל לצחוק על המילים כשהוא אומר לי: משיגנער, מי מלחין שיר למילים כאלה? ולא הסכים לשמוע על כך.

לאחר כמה שעות, כשאני לא מפסיק לשגע אותו, יוסי קם והתיישב על-יד הפסנתר ולחן מהמם החל להדהד בחלל הבית, כשהוא מותאם בדיוק למילים אותן רציתי. את השיר הזה העברתי לזמר חדש בעולם הזמר החסידי, בשם שרגא גשטטנר, שהולך לבצע את זה בדיסק הבא שלו. אני צופה לשיר הזה הצלחה מאוד גדולה. אגב, למי שמתעניין, בסוף נולדה לי בת.

יוסי מלמד


כשהייתי ילד בן 7 הגעתי ל-770. זה היה במוצאי יום-טוב, והרבי מליובאוויטש עמד וחילק 'לחיים' מכוס של ברכה. אני כילד נדחפתי עם כולם, וקבלתי ממנו יין - והמשכתי לדרכי.

לפני כשלוש שנים, אני הולך ברחוב בפלטבוש, נעמד לידי אדם מבוגר מאוד. אומר לי: קוראים לי יוסי מלמד, ואני צלמתי אותך כשהיית קטן. הסתכלתי עליו, הנהנתי בראשי והמשכתי הלאה, כשאני חושב לעצמי: נו ברצינות, הוא צילם אותי ועוד כשהייתי ילד. לאחר כמה שבועות שוב פגשתי אותו ברחוב, ושוב הוא מסתכל עלי ואומר לי: אני בטוח שצלמתי אותך, מעולם לא טעיתי בזיהוי של האנשים שצלמתי.

הוא אמר לי: בא אלי הביתה, תראה את התמונה שצלמתי אותך. שוב הסתכלתי עליו במבט מוזר, והמשכתי לדרכי. אחרי הפעם השלישית בה נפגשנו ביח,ד שבה חזר ואמר לי שהוא בטוח שצילם אותי, אמרתי לו שאבוא אליו לביתו, רק כדי שיעזוב אותי. הגעתי אליו הביתה. הזקן בנתיים מספר לי שהוא היה צלם, מוציא קופסאות עם עשרות תמונות, מחטט באחת מהם, ומשם במלוא הדרה מוציא תמונה שלי, מקבל את ה'לחיים' של כוס של ברכה מהרב'ה. אני נורא התרגשתי מזה. את התמונה הזאת אני שומר צמוד איתי.

פגע רע


את המשפט הזה היה פותח איתי כל שיחת טלפון הזמר מרדכי בן דוד: "פייגע". כשהייתי צעיר ועד לפטירת אימי ע"ה, הייתי בן החלוצים בכל ארה"ב שהייתי פונה לזמרים ומבקש מהם לבוא לשיר בפני חולים בבית החולים, כדי לשמח אותם.

בין הזמרים הרבים אותם הייתי מטריד, היה מרדכי בן דוד. מאחר שהייתי משגע אותו כמעט מידי יום, כל אימת שהיה עונה לי בטלפון, היה אומר לי, נו מה רוצה ממני "הפייגע"? זה הפך לבדיחה קבועה בינינו. ואכן עד לפטירתה של אימי, הייתי מביא זמרים לשיר. כשבאחד המקרים פגשתי זמרת ידועה בעולם, באחד האולפנים, וספרתי לה על פועלי בבית החולים, היא הביעה את הסכמתה לבוא לשיר בפני חולים. באחד מן הימים הגעתי עימה וכל החולים הגויים היו פשוט בהלם לראות אותה שרה. כל התקשורת אז דברה על זה.

src='https://storage.bhol.co.il/images/jgvzm-ryx5i/media/13282/_imagebank_orig_orig_c8e0bb13e4c04c669f8ea930be6eff29.jpg' alt='' width="714" />

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!