פרשת קורח: מחלוקת האסורה מה היא

במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק (א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן:(ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם:(ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְקֹוָ֑ק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְקֹוָֽק:

מבואר באבות פ"ה משנה כ"א כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו.

א} וכבר הקשו המפרשים בדברי התנא הקדוש שלכאורה איפכא מסתברא ויותר ראוי שכאשר המחלוקת לשם שמים שלא תתקיים ורק כאשר אינה לשם שמים תתקיים?
ב} ועוד מדוע כתב מחלוקת הלל ושמאי ולא בית הלל ובית שמאי?
ג} ועוד מדוע כתב קרח וכל עדתו ולא קרח עם משה בהיות וקרח נחלק עם משה ולא עם עדתו?

ונראה כי התנא הקדוש בא ללמדנו מה נקרא מחלוקת ומה אינה מחלוקת בהיות ומחלוקת זה דבר חמור שאפילו טף ונשים נענשו במחלוקת קורח, והנה במושגי בני אדם נתפס כי כל שיש מחלוקת בין שני בני אדם זה מחלוקת ושני הצדדים נכשלים במחלוקת וזה טעות, בהיות שאם כך הן הדברים, יש לשאול הרי חז"ל לימדונו במדרש כשם שפרצופיהם של בני אדם שונות זה מזה כך דעותיהן, וא"כ בהכרח מצד המציאות שהקב"ה ברא את בני האדם שיהיו כל העולם בדעות שונות אדם מחברו וממילא כל העולם נמצא תמיד במחלוקת היתכן?

לזה בא התנא ומלמדנו מה נקרא מחלוקת דבר ראשון: לא כל מחלוקת אסורה אלא כל שהיא לשם שמים כמו הלל ושמאי אינה חשובה מחלוקת, הגם שמתנצחים בהלכה וכמבואר בחז"ל במסכת קידושין דף ל ע"ב [ על הפסוק בתהלים פרק קכז (ה) אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר:] מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה, אל תקרי בסוּפָה אלא בסוֹפָהּ. ללמדנו כיון שכל מטרתה של אותה מחלוקת היא להבין את חקר האמת של רצון התורה ואינו קשור כלל למידות בין אדם לחברו אינה נכללת בגדרי מחלוקת אלא חילוקי דעות וזה טבעי ומובן מאליו מכוח הבריאה, ולכן מחלוקת הלל ושמאי היא מחלוקת לשם שמים שמותרת ומתקיימת. דבר שני: מחלוקת הגדרתה כמחלוקת קרח וכל עדתו הן הם הצד שעשו מחלוקת הנובעת ממידות האדם והכל בגלל הכבוד והגאוה כדברי חז"ל מאחרי מינוי אליצפן בן עוזיאל, זאת אומרת כל שהסיבה למחלוקת מפני מידותיו של האדם ולא מפני בירור האמת זו מחלוקת האסורה, כי היא נובעת מחילוקי לבבות בני אדם הפועלים מתוך אנוכיות ואינטרס אישי ויוצרת שנאת אחים, נגד המהות של עם ישראל שהוא כגוף ונשמה אחת, וכל זה נגד רצון השי"ת שלא מצא כלי מחזיק את הברכה אלא השלום. ושוב מצאתי שכוונתי בזה לדברי הזוהר בפרשתנו וז"ל מאי מחלוקת פלוגתא, פלוגתא דלעילא ותתא ומאן דבעי לאפלגא תקונא דעלמא יתאביד מכלהו עלמין, מחלוקת פלוגתא דשלום ומאן דפליג על שלום פליג על שמא [דף קעו עמוד ב] קדישא בגין דשמא קדישא שלום אקרי, ת"ח לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קודשא בריך הוא עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ע"כ. דבר שלישי: מלמדנו התנא שלמרות שאין מחלוקת בעולם שתעשה על ידי אדם אחד חייב שני צדדים בכדי שיהיה מחלוקת, אך למרות זאת אין זה סיבה מחייבת ששני הצדדים שייכים למחלוקת ויכול להיות שרק צד אחד הוא בעל המחלוקת ואילו הצד השני אינו קשור כלל למחלוקת כדוגמת מחלוקת קרח וכל עדתו נגד משה שלמרות שהצד השני הוא משה, התנא מדגיש ומפרט מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו, והדבר לכאורה אינו מובן שהרי כל עדת קרח היו בדעה אחת נגד משה וכל מחלוקתן רק עם משה, לזאת התנא מלמדנו שמשה אינו צד במחלוקת כלל ולא פעל או העצים את המחלוקת מתוך מידותיו ואינטרסים שלו אלא אדרבא השיב להם בואו נברר במי בחר השם, ורק קרח וכל עדתו הן הם הצד שעשו מחלוקת הנובעת ממידות האדם והכל בגלל הכבוד והגאוה כדברי חז"ל, ולכן במקרה זה רק צד אחד הוא בעל מחלוקת קרח ועדתו.

והמבחן לכך האם מלווה למחלוקת גם שנאה הרי שהדבר נובע מתוך אינטרס אישי ולכן כועס כאשר אינו משיג את מבוקשו והופך להיות אוייבו של בעל המחלוקת, אולם כאשר כל המחלוקת היא לברר את האמת ואינו קשור כלל לאינטרס אישי אין שנאה בניהן אדרבא את והב בסופה, ולכן הגמרא מעידה על מחלוקת הלל ושמאי במסכת יבמות דף יג ע"ב אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. לזה התנא הדגיש שני דברים, דבר ראשון כתב הלל ושמאי ולא בית הלל ובית שמאי, וכתב על כך מרן החיד"א, וכן במאור ושמש ללמדנו שדוקא הלל ושמאי נחלקו עצמן לשם שמים, ולא תלמידיהן אשר פעמים רבות באים מתוך התלהטות לחזק דעת רבם מפני כבודו ואינו לשם שמים. וממילא לא כל אחד יוכל לומר כן שכל כוונתו לשם שמים. ודבר שני קרח ועדתו ללמדנו שהמחלוקת אינה מחייבת ששני הצדדים שייכים למחלוקת אלא יתכן רק צד אחד הפועל מתוך אינטרסים ואנוכיות.

למדנו מכאן שבמשך ההסטוריה היו ונמצאים ויהיו מחלוקות בישראל אלא שחייב האדם להבחין ולבחון מתי זה מחלוקת ומתי זה חילוקי דעות והשקפות שונות ומי שייך לבעל המחלוקת, בהיות ובזמננו ראיתי ושמעתי רבים וטובים טועים ומסווגים כל ויכוח למחלוקת ומשייכים כל הצדדים לבעלי מחלוקת, בפרט לצערנו שבדורנו התרבו המחלוקות גם בתוך מחננו מחנה התורה בכל שכבות הציבור ובמיוחד שהפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מאורח חיינו עד שכבר נטשטשו הגבולות ורבים אינם מבדילים בין הלכה או השקפה לפוליטיקה, ובפרט כאשר רואים מחלוקות של גדולי ישראל צריך להיות זהיר ונזהר בלשונו כי במקום גדולים אל תעמוד, וכבר הבהרנו שהנלמד מפרשתנו ומדברי התנא באבות שכור המבחן במחלוקת הוא האם יש לזה השלכות למידות האדם וגורם לשנאת אחים בהכרח שהדבר נגוע בחלוקי הלבבות, ולמרות שיתכן שגדולי ישראל חולקים לשם שמים אך התלמידים הנגררים במעשיהם לפעול מתוך אינטרס המידות כבר הם נכללים בכלל בעלי מחלוקת כאשר כתבנו בשם מרן החיד"א שהתנא דייק בלשונו ודיבר רק על הלל ושמאי אבל תלמידיהם כבר נגררו לעירוב חשבון המידות בתוך המחלוקת והסיטו אותה מחלוקת מחילוקי דעות למחלוקת הלבבות שזה אסור ומסוכן כי אש אוכלתו. ולכן אפשר לראות תגובות ופעולות פסולות שמרשים לעצמן תלמידי הצדדים לעשות ולפעול בדרכים הפסולות לכל הדעות, מה גם שיתכן וצד אחד במחלוקת הוא הבעל מחלוקת ואילו הצד השני אינו קשור כלל למחלוקת למרות שזה איתו כמחלוקת קרח עם משה.

דוגמה לכך מסופר על הרה"ג שלמה זלמן אויירבך זצ"ל שפעם אחת יצא נגד מוסד מסויים שהעמידו לראשם מנהל שלדעתו לא היה לטובת הדת של אותו מוסד הוא לא היסס לצאת בפרהסיא לגלות דעתו דעת תורה כנגד המוסד והעומד בראשו, ערב אחד עלה אותו מנהל אל ביתו של הג"ר שלמה זלמן זצ"ל כשלבו פועם בחוזקה חושש היה שמא יגרשוהו בבושת פנים ובחרי אף, אך קבלו הרב בסבר פנים יפות וכבדו שלא כערכו וכשיצא ליווהו עד סוף חצירו כשהוא מסביר לו שאינו מנהל מערכה אישית נגדו אלא טובת המוסד לנגד עיניו בסוברו שאין הוא האיש המתאים לנהלו. משעלה הרב אל ביתו קרא לבני הבית ואמר להם חפץ אני להראות אתכם וללמדכם לקח האיך מנהלים מחלוקת לשם שמים ללא פניות, הראת לדעת ההבדל בין מחלוקת לחילוקי דעות.

מאידך התורה מלמדת אותנו כיצד על האדם להתנהג בזמן המחלוקת ממעשיו של משה ואהרון שלמרות שהכפישו אותם וחשדו בהן בעריות ועשו ליצנות מכל דברי משה לא מצינו שמשה נגרר לויכוח ולהתנצחות איתם להוכיח את טעותם אלא נפל על פניו ואמר להם בוקר ויודע ד' את אשר לו, דהיינו יתכן שאתם צודקים נראה מה יאמר הי"ת מחר, וכמאמר חז"ל אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה, ואז מתקיים בו הפסוק ד' ילחם לכם ואתם תחרישון, ולכן משה רבנו לא השיב ולא ניסה להוכיח להם טעותם, כיון שטבע המחלוקת ככל שכל צד מנסה להוכיח טעות חברו מגדיל את המחלוקת ואילו השתיקה מקטינה את המחלוקת, ולכן הכלל בזה הרחק מן הכיעור והדומה לו לברוח מכל מחלוקת ברגע שהדבר נגרר ומשתרבב למידות ולשנאת אחים כי כל מי שנקשר בזה נענש כדוגמת קרח וכל עדתו.

וכן כתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור סימן קמב לתלמידו ר' יוסף עקנין הדרכה בדבר המחלוקת שכמה והייתה נגד ספרי הרמב"ם כיצד עליו לנהוג ולהגיב, וז"ל ואני לא אנצח לעצמי כי כבוד נפשי ומעלת מדותי אצלי יותר כבוד משאנצח הכסילים בלשוני ובדבורי, והאי צורבא מרבנן קוב"ה תבע יקריה (ברכות יט, א), אבל הבן השם יחייהו הדין עמו שיתקנא בזה שאני אביו ורבו, ואינו יכול לסבול העלבון, עכ"ל הצריך.

וכבר כתב הגר"ח מואלוזין בצואתו, וכן כתב בספר איש ורעהו בשם [כתבי הצדיק הרי"ז מסלנט]. ועל ידי מידת הסבלנות משיג האדם רצונו יותר ויותר מעל ידי כל תקיפות שבעולם, ודרך כלל להית נוח לבריות ושלא להרבות שיחה עם כל האדם אף להקדים שלום ולהשיב בנחת לכל אדם. עוד כתב שם. בשם החזון איש זצ"ל ביאר את סוד השפעתו על קרובים ורחוקים מתחשבים בדברים משום שאינני מדבר בחריפות ובאם ארימה קולי כשופר אפסיד כל סיכוי להשפיע אצל רחוקים ויצא הפסדי בשכרי פאר הדור ח"ד עמוד ק"ס.

נמצאנו למדים מהי מחלוקת כל שהסיבה למחלוקת מפני מידותיו או אנוכיות או אינטרס של האדם ולא מפני בירור האמת זו מחלוקת האסורה, ויתכן ששני בעלי המחלוקת לוקים בדבר זה, אך יתכן כדוגמת משה שהוא אינו צד במחלוקת, אבל מחלוקת לברר חקר האמת אינה מחלוקת אלא חילוקי דעות. אלא שרבים יכולים לטעות ולהצדיק מחלוקתן במעטה של בירור האמת כקרח ועדתו שבא בטענת שויון זכויות כי כל העדה קדושים או למה תתנשאו שאתן בעלי גאווה או בטענת המינויים לאנשי שלומו וכן טענות שונות בשם הצדק והיושר, ובפרט לפי מדרשי חז"ל כיצד הביא דוגמאות להסיט את עדתו נגד הנהגת משה רבנו כביכול עושה הדברים מדעתו ולטובתו, אולם האמת הכל נובע מתוך אינטרס אישי להשיג עוד טיפת כבוד, לזאת יבחן כל אדם כל מחלוקת בכור המבחן אם הדבר גורם לשנאת אחים והלבבות ידע שזו מחלוקת ויברח כבורח מהאש מאחר ויש במחלוקת זו עירוב המידות ואינה לשם שמים ותן לחכם ויוסף לקח להשכיל ולהבין.

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!