ביטול חזקת הגיל הרך - המהפכה כבר כאן?

ממשלת ישראל החליטה ביום 26/06/16 לתמוך בהצעת החוק של ח"כ יואב קיש, לפיה יבוטל סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - הידוע בכינוי "חזקת הגיל הרך", ואשר קובע עדיפות לאמהות בקבלת משמורת על הילדים בעת גירושין.

חזקת הגיל הרך (TENDRE YEARS DOCTRINE) הייתה מקובלת במרבית מדינות העולם המערבי עד לשנות ה-70, אולם מאז אילך נמחקה החזקה מספרי החוקים של המדינות השונות, מתוך הכרה בכך שהיא מנוגדת לעקרון איסור האפליה המגדרית, ומתוך הכרה כי אבות רבים מקיימים מערכת יחסים קרובה ואישית עם ילדיהם, ושותפים לטיפול הפיזי וגם הרוחני בהם, הרבה יותר מאשר בעבר, ובד בבד נשים משתתפות בשוק העבודה ומפתחות קריירה עצמאית.

מחקרים שנערכו בעיקר בארה"ב החל מסוף שנות ה-60 הצביעו על חשיבות האב בחיי הילדים ובהתפתחותם, והתברר כי נוכחות האבות בחיי ילדים למשפחות גרושות קשורה במישרין להתנהגות נורמטיבית של ילדים, התרחקות מעבריינות, הישגים טובים יותר בלימודים, שביעות רצון עצמית מחייהם, ובנוסף על כך גם האמהות של אותם ילדים סובלות פחות מהעומס המוטל על אמהות גרושות אחרות. כן התברר כי כאשר אבות שותפים לגידול ילדיהם הם מצייתים לצווי המזונות ומשלמים את המוטל עליהם בשיעור גבוה ביותר, וללא כל השוואה לאבות שהקשר שלהם עם הילדים דל או אינו קיים כלל.

נראה כי גם נשים נוטות לתמוך במעבר לשיטה של אחריות הורית משותפת, אולם ארגוני הנשים בכל העולם גילו התנגדות גורפת, דבר שהוביל לדיון ציבורי ער עם מעורבות רגשית גבוהה בכל הארצות. עיקר המחלוקת נסובה כיום לא בשאלה של ביטול חזקת הגיל הרך אלא בשאלה מה יבוא במקומה. ארגוני אבות שואפים בד"כ לקביעתה בחוק של משמורת משותפת כנקודת מוצא, ממנה רשאי בית המשפט לסטות אם נמצאו נסיבות מיוחדות להורות אחרת, במשפחה הספציפית.

גם בישראל נטש עיקר המאבק הציבורי סביב שאלה זו. בשנת 2005 הוקמה ע"י משרד המשפטים ועדת מומחים בראשות הפסיכולוג פרופסור דן שניט, בה השתתפו גם מומחי התפתחות הילד מאוניברסיטת חיפה, נציגי ארגוני אבות, נציגי ארגוני נשים, שופטת, ודיין מבית הדין הרבני. בוועדה היה רוב ברור בעד מחיקת חזקת הגיל הרך והחלפתה בעקרון טובת הילד, כאשר את טובת הילד אמור בית המשפט לאתר בעזרת שורה של מבחני עזר כגון היכולות הוריות של כל הורה, מידת נכונותו לתת מקום להורה האחר בחי הילדים, גילם מינם ותכונותיהם של הילדים באותה משפחה, ובעזרת הידע המחקרי הפסיכולוגי המתעדכן.

עם זאת התעורר ויכוח משמעותי סביב השאלה האם כמות הזמן שכל הורה הקדיש לטיפול בילדים לפני פרוץ הסכסוך צריך לקבל מעמד מרכזי או שולי בין יתר השיקולים. הרוב בוועדת שניט סבר כי הכנסת מבחן

"המטפל העיקרי" כשיקול מרכזי תגרום לכך ששוב תינתן העדפה לאחד ההורים, תוך דחיקת ההורה השני לשולים, בעוד הידע המחקרי מראה כי ילדים יוצאים נשכרים מהסדרים המבטחים מעורבות גבוהה של שני ההורים, בלי קשר לחלוקת התפקידים שהתקיימה לפני כן.

כמו כן היה ברור שכל שהילדים גדלים כך מקומו של האב גדל והחשש היה שהסדרי משמורת יקפיאו את חלוקת התפקידים שנהגה כאשר הילדים היו קטנים. חשש נוסף היה שעקרון המטפל העיקרי יעודד הורים לשנות באופן מלאכותי את מידת מעורבותם בחי הילדים לפני שהם פותחים בהליכי הגירושין. לבסוף המליצה ועדת "שניט" לתת מעמד משמעותי לעקרון המטפל העיקרי, במיוחד במקרים בהם בית המשפט לאחר ששקל את כל שאר השיקולים, מתקשה לקבל החלטה.

למרות הנוסח המרוכך והפשרני של ההמלצות – עליהם חתמו 10 מתוך 11 חברי הועדה – ממשיכים ארגוני הנשים להתנגד לחוק מסיבות שונות, והן מצליחות לסחוף אחריהן חברי כנסת רבים, הסבורים, בטעות לדעתי, כי מעמדם של אבות בשוק העבודה, והתלות של נשים בקבלת גט מבעליהן, צריכים להתאזן ע"י המשך העדפת אמהות בקבלת המשמורת, ועל המשך חיוב אבות באופן כמעט בלעדי במזונות הילדים.

אין ספק, כי החלטת הממשלה על ביטול חזקת הגיל הרך היא צעד מהפכני ואף היסטורי במובנים רבים, אך אל לנו לשכוח כי מדובר בקרב אחד ולא במלחמה כולה.

עו"ד אמיר שי "משמורת משותפת" - [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!