תפיסת השליחות פירושה: 'הנני'

כל ילד נתקל מפעם לפעם במישהו ששואל אותו: 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול'. כשהאדם מתבגר, הוא מתחיל להפנות את השאלה הזאת אל עצמו. התשובה לשאלה קובעת במידה רבה את בחירת תחום הלימודים או העיסוק, כדי שהאדם יוכל להגשים את שאיפתו.

במרכז השאלה הזאת עומד ה'אני'. 'מה אתה רוצה להיות' שואלים את הילד, ו'מה אני רוצה להיות' – שואל האדם את עצמו. זה נראה לנו דבר מובן מאליו שהאדם צריך לשאוף אל מה שהוא רוצה ולחפש את מה שטוב לו. האדם שואף לעסוק בתחומים שמסבים לו הנאה או בדברים שמעניקים לו כסף ומעמד. הצד השווה בכולם – הוא מחפש מה טוב לו.

שליחות בלתי-קצובה

מול הגישה הזאת עומדת תפיסת השליחות. על-פי התפיסה הזאת, מה שקובע אינו מה שאני אוהב ורוצה ומה שייתן לי יותר סיפוק, תהילה, כסף ומעמד. השאלה שהאדם צריך לשאול את עצמו אחת היא: מה שליחותי? מה תפקידי? כיצד אוכל למלא את שליחותי בצורה הטובה ביותר?

תפיסת השליחות משמעותה, שהאדם מעמיד את עצמו בשירותו של הקב"ה ואומר: 'הנֵני'. אין הוא מחפש נוחות, סיפוק אישי, כסף ומעמד, אלא עומד הכן לכל משימה שתוטל עליו. אם צריך לנסוע לקצה העולם – הוא ייסע לקצה העולם. אם צריך ללמד ילד יהודי אלף-בית של יהדות – הוא יעשה זאת. אם צריך לדאוג שיהודי המבקר במקום יוכל למצוא אוכל כשר או מיטה חמה – הוא יטפל בכך. שום דבר אינו נחות ואינו בזוי בעיניו. הוא שליח.

השבת מתקיים בחצר הרבי מליובאוויטש הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד. זו הזדמנות מיוחדת במינה לפגוש את גיבורי-הרוח האלה, שהעמידו את עצמם בשירות העם היהודי, ויתרו על חיי קהילה נעימים ועל הנוחות האישית ויצאו לכל קצווי תבל כדי להקים בית יהודי, שיהיה מגדלור להמוני אחים נידחים.

ככל שאנחנו מכירים את הסיפורים ושומעים על פעילותם – עדיין מרגש בכל פעם מחדש לפגוש את השלוחים האלה ולשמוע על חייהם. ואולי מה שמפעים יותר מכול הוא העובדה ששליחותם אינה קצובה בזמן. זו אינה קדנצייה, שאחריה חוזרים אל החיים הטובים והשלווים. אתה פוגש בכינוס שלוחים שיצאו אל מקום שליחותם לפני חמישים ושישים שנה, והם עדיין שם.

מי שיצא לפני עשרים ואחת שנים לאלסקה – ממשיך בשליחותו באלסקה. מי שהרחיק לפני שש שנים לטומסק שבסיביר – מוסיף להתמודד עם הכפור הסיבירי. מי שחי כבר יותר מעשור בבדידות מזהרת בקינשאסה שבקונגו – ממשיך בשליחותו ביבשת השחורה. ומי שיצא לפני ארבעים שנה ליוסטון שבטקסס מדריך כיום את בניו כיצד להיות שלוחים בערי הסביבה, בעוד הוא עצמו אינו זז ממקום שליחותו.

מקור ההשראה

התמסרות גדולה כל-כך נראית לרבים מאיתנו בלתי-אפשרית. בני-אדם רגילים מוכנים להתנדב ולתת מעצמם בעבור הזולת עד גבול מסויים. לתת את כל-כולך למשך כל ימי חייך – זה נשמע בלתי-אפשרי. והשלוחים האלה הם בני-אדם רגילים, לא מלאכים. אלא שהם שואבים כוח והשראה ממי שכל מהותו אומרת התמסרות מוחלטת, ללא שיור, לזולת – הרבי מליובאוויטש.

הרבי הצליח להטמיע את תודעת השליחות בקרב אלפי צעירים גם מפני שהוא-עצמו המחיש מה הם חיים של שליחות. עשרים וארבע שעות ביממה, שלוש-מאות שישים וחמישה ימים בשנה, עמד על משמרתו. בלי ליטול אפילו יום אחד של חופשה ומנוחה. למד ולימד, הדריך וייעץ, השיב וכיוון, המריץ ודרבן. הפעיל מערכות ענקיות, ובה-בשעה העניק את מלוא תשומת-הלב ליהודי פשוט או לילד קטן. כי בשליחות אין הבדל בין יהודי ליהודי ובין דבר קטן לגדול.

תפיסת השליחות הזאת צריכה להיות מופת לעיני כולנו. להתמסר לשליחות המוטלת עלינו ולהביא את העולם אל הגאולה הקרובה.

המאמר מתפרסם בגיליון השבת של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!