הידידות המופלאה של פרוש וגפני, וכאב הראש של חוק הגיוס

קדימה, צעד
שני חברים מיהדות התורה עלו לרגל למירון והבינו רק אחרי שסיימו להשתטח, שהם זקוקים לתפילה ולרחמי שמיים. לא מדובר בח"כ מנחם לייזר מוזס - איש מירון במשך כל ימות השנה, ואפילו לא בח"כ ישראל אייכלר - שאוזניו כרויות לשוועת התקועים בפקקים, מל"ג בעומר ועד עתה.

שני החברים מיהדות התורה שחזרו לאחרונה לשתף פעולה הם יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני וסגן שר החינוך חכ"ל מאיר פרוש. גם המירון בפניו שטחו את תחינותיהם אינו מה שאתם חושבים. מדובר בעו"ד יצחק מירון, שמייעץ לחברי הכנסת החרדים בסוגיית הגיוס.

מהישיבה שהתקיימה לפני שבועיים בירושלים, יצאו החברים בתחושה שאת עגלת התחמושת הזאת אי אפשר לסחוב עם שני כוח סוס בלבד. ליצמן, שהוזמן למפגש, הודיע ברגע האחרון שנבצר ממנו לבוא מסיבות בריאותיות, ולפיכך נקבע מפגש התייעצות נוסף שהתקיים אתמול (שלישי) בלשכת שר הבריאות בכנסת. בסוגיה הרגישה הזאת, לא זעקות "גזירת הגיוס" של הפלג הירושלמי הן לב העניין, אלא התייצבות כתף אל כתף של הפל"ג (פרוש, ליצמן, גפני) בכנסת, והתמודדות משותפת מול עמדת הפרקליטות.

החברים מיהדות התורה (לש"סניקים נגיע בהמשך) לא מוטרדים רק בגלל דו"ח הצוות הבין-משרדי לעמידה ביעדי הגיוס, שפרטי פרטיו נחשפו כאן לפני כחודש.

צוות המנכ"לים בראשו עמד מנכ"ל משרד הביטחון היוצא דן הראל, המליץ כזכור, על נקיטת צעדים ממשיים לעידוד גיוס החרדים לצה"ל, החל משינוי מבחני התמיכות לכוללים ולישיבות, קטנות כגדולות, עבור להקמת ישיבות הסדר לחרדים והקצאת משאבים לעידוד הגיוס במגזר, וכלה בבילוש וחיפוש אחר בחורי ישיבות מתחזים, באמצעות שכירת חוקרים פרטיים, הצלבת נתונים ומעקב אינטרנטי.

בישיבה הראשונה עם עו"ד מירון התברר למשתתפים, כי דו"ח המנכ"לים שהוגש כהודעת עדכון לבג"ץ הוא רק הקדימון. המסמך המשפטי הסבוך יותר הוא כתב התשובה שהגישה המדינה לבג"ץ, בעתירת התנועה לאיכות השלטון, מפלגת יש עתיד והפורום לשוויון בנטל. אם סעיפי דו"ח המנכ"לים הם המתאבנים, אזי תשובת המדינה היא המנה העיקרית שכוללת טריפות ופיגולים. את המנה הזאת החלו הפרקליטים הרעבים לאכול בטרם דרכה כף רגלם של משגיחי הכשרות החרדים במסעדה. רק בשבוע שעבר למדנו ממקור רכילותי מהימן, שבענייני נימוסים והליכות כגון אלו, הגברת הראשונה בלשכת ראש הממשלה מקפידה על קלה כבחמורה.

"אם נתפסים לניסוח הלשוני ניתן לומר שהפרקליטות התעלמה בכתבי הטענות שהגישה לבג"ץ מכל ההישגים המשמעותיים שלנו בחוק הגיוס המתוקן", מסכם אחד מחברי הכנסת שנכחו בפגישה, "כל הדקדוקים והשינויים, פורשו בתגובת המדינה לחומרא ולעיתים בפרשנות מחמירה יותר מאשר בחוק הגיוס המקורי של לפיד".

בלי לגייס מכם את מלוא המשאבים הקוגניטיביים ולהכביר בפרטים, קבלו שתי דוגמאות משקפות – בכותרות כלליות. האחת, נוגעת לתיקון 21 לחוק שמקבל טוויסט בעלילה בתשובת המדינה. על פי פרשנות הפרקליטות, שהפוכה בתכלית ממה שחברי הכנסת הבינו במהלך הדיונים הרבים בהם גובש החוק, הוגדר התיקון כהוראת שעה שלאחריה יתבטל כליל ההסדר וישוב לחול חוק שירות בטחון. אם נוסח כזה היה מוגש בתקופת לפיד הייתם חוזרים לשמוע את מחול החרבות "סנקציות פליליות" בכל התחנות.

החברים החרדים טוענים שעמדת היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין הייתה, כי שאלת 'היום שאחרי' תקופת ההסתגלות תישאר עמומה. באה הפרקליטות בתשובתה והפכה על פניה את עמדת היועמ"ש בדימוס, שהיה נוח לשולחיו כמו איצ'ה מאיר הלפגוט העובר לפני התיבה בימים הנוראים. לא רק בלשכת ראש-הממשלה מתרפקים על תקופתו של היועץ המשפטי והמשפחתי לשעבר (בשתי תקופות שונות, כמובן). גם החברים החרדים מתחילים לגלות סימני געגוע.

דוגמה נוספת, מטרידה לא פחות, היא סוגיית היעדים, לה הוקדשו עשרות שעות של דיונים קדחתניים. בהינף קולמוס ובתקתוק מקלדת קבעה הפרקליטות בתשובתה לבג"ץ, כי היעדים יהפכו למכסות החל משנת 2020. בסעיף 8 לתשובתה מבהירה המדינה לבג"ץ כי "בתקופת ההסתגלות השנייה (מ-1.7.2020 ועד ליום 30.6.2023) יעדי הגיוס הופכים למעשה ובקירוב, למכסה, הרלוונטית לא רק לרשויות – אלא גם לציבור החרדי".

בתוך שדה המוקשים הזה, נתקעו חברי הכנסת החרדים ששואלים את עצמם האם וכיצד ניתן להיחלץ בלי להתפוצץ. אם ינסו לקעקע כעת את עמדת המדינה אחרי שכבר הוגשה לבג"ץ, החוק כולו עלול לקרוס על מנסחיו. אם ישמרו על שתיקה וימשיכו להתנהל כאילו כלום לא קרה, פתיל ההשהיה עלול להישרף עד תום בסוף תקופת ההסתגלות הראשונה. כשזה יקרה, גם ניתוח להארכת פתיל, סטייל ליברמן, לא יעזור.

הדילמה הזאת מועצמת שבעתיים כשבמשרד הביטחון יושב שר חדש שבלע אך בקושי את ההתחייבות לשמור על הסטטוס-קוו שהושג בתקופה בה ישב בחוץ כאופוזיציונר לוחם. לפי תזת ה'שב ואל תעשה', תפקיד הנציגות החרדית עוד מימי הגולה, היה לקנות זמן. אם יחליטו החברים להתעלם מפרשנות הפרקליטות ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה, השקט בגזרה יישמר ועד שיגיעו זמנים קשים, ירחם המרחם.

לעומת זאת, אם החברים ידרשו משר הביטחון לתקן, לשנות ולרכך, הם ייענו בסירוב שיגרור משבר מתוקשר. ליברמן השוהה בארה"ב יודע, שאם יתגמש היכן שקודמו יעלון הקשיח, הוא לא יחמוק מטילי הנ"ט של הפורום לשוויון בנטל, גם אם יחזור לארץ בקוקפיט של מטוס החמקן.

מאויב לאוהב
שיתוף הפעולה בין פרוש לגפני בשבועות האחרונים, מלמד על נפתולי הפוליטיקה הישראלית ועל נפלאות הפוליטיקה החרדית. העורף שמופנה בלילה, הופך לכתף תומכת בבוקר. אין אהבות ואין שנאות, לא לכל החיים ולא לרגעים ספורים. יש רק אינטרסים ושיתופי פעולה אד הוק.

עד לפני חודש ימים גפני ופרוש הצהיבו פנים זה לזה – כמו יונה יהב ומיכי אלפר בחיפה. גפני דיבר על חברים אגודאים שלא עושים כלום חוץ מלהתראיין לעיתונים. פרוש הפגוע לא נשאר חייב ונטר לגפני טינה גם אחרי שהסתדר עם יתר החברים הליטאים. בניגוד לש"סניקים שמצהירים על היעלבותם בכנות ישירה, לאחים האשכנזים יש דרכים משלהם להיפגע.

כאשר פרוש סגר דיל שבמסגרתו יתפטר לטובת יעקב אשר, לשכתו הוציאה הודעה שבה צוין שמו של דוד שפירא כמוביל היוזמה מטעם דגל התורה. זו הייתה פגיעה מכוונת ביו"ר דגל התורה מוישה גפני שהוצג כמי שהמהלך נוהל מאחורי גבו. אחרי חודש של רגיעה, מגיב לכך גפני בדיעבד בשיחת מזנון: "הבנתי את פרוש באותו רגע", אומר גפני, "הוא נפגע ממה שאמרתי, ואכן אמרתי דברים נוקבים אבל לא הייתה ברירה. הבנתי שאם לא אקצין את השיח ואבהיר שכך אי אפשר להמשיך, כלום לא יקרה".

מה שהיה צריך להיעשות בראשית הקדנציה, קרה אחרי למעלה משנה. הנורווגי קוים, ובאותו שבוע גם משבר החינוך העצמאי נפתר, בלי כל קשר כמובן. בתורת הקבלה למדנו שאין מקריות בעולם ולכל תוצאה יש סיבה, אבל בעולם הפוליטי המקריות חוגגת את קיומה. בוגי יעלון תוקף את נתניהו מסיבות ענייניות, בלי כל קשר לכך שנזרק מהקריה. פרשת סדן צצה ועלתה ללא כל קשר לכך שנתניהו ממנה את מקורביו לתפקידי מפתח בעולם התקשורת ומתעלם מהתחייבויות למינוי חרדים ברשת מורשת. דוגמאות נוספות לא חסרות, יום יום, שעה שעה.

והנה, באותה מקריות מדהימה, החלו פרוש וגפני לפרכס זה את זה, ולפרגן איש לרעהו קרדיטים אישיים, לא שגרתיים. כשגפני נקלע השבוע לאש צולבת של סגן שר האוצר, ביטאון המבשר למחרת היום נראה כמו נייר קופי של יתד נאמן, והעניק את הקרדיט על הסדרת תקציב הישיבות למוישה גפני לבדו. כפי שנאמר: זוהי תחילתה של מקריות מופלאה.

הגמל לחייבים
סגן שר האוצר איציק כהן לא משתכנע מהכותרות בהמבשר וביתד. הוא ממשיך להאשים את גפני בניהול מו"מ קואליציוני כושל ובניסוח לקוי של סעיפי תקציב הישיבות ערב הקמת הממשלה. "אין לי דבר אישי נגדו ורק לאחרונה כשחבריו ביהדות התורה מתחו עליו ביקורת קשה אמרתי בראיון ל'קו עיתונות' שהוא תורם בתפקידו כיו"ר ועדת כספים", אומר איציק כהן. "זה לא אישי", אומרים גם במאפיה, רגע לפני הצמדת האקדח לרקה.

"אני רואה את ההתנהלות ולא יכול לשתוק בגלל הנזק שנגרם", ממשיך כהן, "מבין כל החברים החרדים גפני מכהן ברצף הכי הרבה שנים, אבל הוא צריך להבין ששנות השמונים והתשעים חלפו. כל שיח שמזוהה עם סחטנות חרדית גורם לנו נזק אדיר. ביום רביעי שעבר פורסמו בשם גפני כותרות על כך שכחלון הניף דגל לבן ובלשכת שר האוצר סירבו להגיש את המעטפה עם הצעת המחליטים בממשלה על עדכון תקצוב הישיבות. עבדנו קשה כדי להחזיר את ההצעה לשולחן".

גפני שומע את הדברים ולא מסוגל להחריש. מבחינתו, התוצאה הושגה למרות איציק כהן ולא בגללו: "הרי ביקשתי מהחברים עזרה ולא קיבלתי. יש פה הישג בנושא שאיציק כהן עצמו אמר מראש שהוא אבוד ואין סיכוי שהוא ייושם. אין לי מושג מה הוא רוצה. הרי רק לאחרונה אני זה שדאגתי לו, לבקשתו, שהאחריות על קופות הגמל תועבר לידיו".

כהן לא נותר חייב: "גפני העביר לי את האחריות על קופות הגמל? זו פשוט בדיחה. הרי הוא ניסה בכל כוחו לטרפד את העברת הסמכות לידי ואינני רוצה להזכיר את ההשמצות האישיות שהוא השמיע בוועדת הכספים. רפורמת קופות הגמל היא למעשה הפלטפורמה ליישום קצבאות החיסכון לכל ילד. עשיתי את זה למען הכלל, בלי לרוץ לתקשורת ולהסביר מה יהיו הרווחים עבור החרדים". זה מה שנקרא, הגמל לחייבים טובות.

נותר רק לקוות ששני הג'נטלמנים שמתקוטטים עוד מהקדנציה הקודמת שלהם באותם תפקידים, יפסיקו לירות בתוך הנגמ"ש ויפנו את הקנים לכיוונים הנכונים. את הפוליסה הבטוחה לשמירה על תקציבי עולם התורה - או, אם תרצו, את 'ביטוח האברכים' האמיתי - קונים רק באמצעות שקט תעשייתי. לגפני ולכהן יש יכולות מוכחות, ואין אפילו בן תורה אחד שמרוויח מכך שהם מפנים אותן אחד כנגד השני. איך שר מרדכי בן דוד? כשאח נגד אח, המנצח תמיד מפסיד (מילים: חיים ולדר. גם בתחום המוזיקה החסידית, לא אחד בלבד, נוטל את הקרדיט).

לגופן של עובדות, סגן שר האוצר, פיתח, שכלל ושיפץ את הטיעונים שהובאו כאן מפיו של סגן שר הפנים משולם נהרי כבר בשלבי המו"מ הקואליציוני. "היו שלושה תעריפי תקצוב ב-2012", הסביר נהרי, "במקום לכתוב את התעריף הגבוה, נוסח ההסכם הקואליציוני בכלליות ובלי פירוט. זה גרם לכך שבאוצר טענו שהתקצוב צריך להיות לפי הממוצע השנתי".

על השאלה מדוע לא דרש לשנות את הסעיף, כשנחתם בשלב מאוחר יותר ההסכם בין ש"ס לליכוד, השיב נהרי שאלקין ולוין לא הסכימו לפתוח ולשנות את מה שכבר סוכם עם יהדות התורה. אבן שזרק ליטאי אחד, מאה תימנים לא יוכלו להוציא – נכתב כאן בשמו בשבוע שעבר. זו הייתה גרסה דיפלומטית שרק תימני-יקה כמו משולם יכול לספק. בא השבוע איציק כהן, ואמר את אותם דברים בסגנון שגם מסעודה משדרות תבין.

בלי לאחל, כנהוג, הצלחה לשני הצדדים, צריך לומר, בכנות, ששניהם צודקים. מצד אחד, גפני טעה בניסוח ההסכם פעמיים. בפעם הראשונה כשלא התייחס לערך התקצוב הגבוה יותר בשנת 2012 כפי שדרש נהרי, ובפעם השנייה כשלא הכליל סעיף הקובע כי ערך הנקודה 'פר תלמיד' לבן ישיבה לא יפחת מהסכום הגבוה שהיה נהוג באותה תקופה.

מצד שני ולמרות שתי הטעויות (טעויות כידוע, קורות; מי שלא עושה לא טועה – וכל שאר המשפטים הידועים), אי אפשר לבוא דווקא אל גפני בטענות. בין ש"ס ליהדות התורה הייתה חלוקת עבודה ברורה. יהדות התורה, ובעיקר דגל בראשות גפני כיו"ר ועדת כספים מיועד, לקחה על עצמה את האחריות על החלק התורני, ש"ס התמקדה בפן החברתי. גפני אולי טעה בניסוח, אבל לש"סניקים באותה שעה, זה היה מאוד נוח. לזכותו של גפני ייאמר שכאשר הגיע הרגע לשלם את מחיר הטעות, הוא נלחם כמו אריה וגם תיקן את המעוות.

חלוקת העבודה הזאת בין חברתי לתורני נמשכה השבוע, וגם זה במקריות ובשני מסלולים נפרדים שאינם קשורים. גפני גזר קופון תורני כשהסדיר את תקציב הישיבות, יום לפני שדרעי רשם לזכותו הישג חברתי בהודעתו על תיקון שכר המינימום ותקצוב הקייטנות העירוניות.

על השאלה מדוע לא ייהנו מההישג גם הורים לילדים בערים החרדיות, לא דרעי, אלא ראשי הערים החרדיות שהשתתפו השבוע ב'צעדת השוויון' החברתית, צריכים לענות. ביתר עילית, מודיעין עילית ועוד רשויות חרדיות, מופיעות ברשימת הערים שילדיהן זכאים לקייטנות. אלא שמשום מה, כשמדובר באזרח הקטן ולא במוסדות, הסוכריות שמחלקת המדינה לתושביה, לא נופלות בחיקם של תושבי הערים החרדיות. לשם שינוי, האפליה הזאת אינה קשורה לקשיות עורפם של פקידי המדינה, אלא דווקא לחוסר עניין של הנציגים החרדים.

"אין אצלנו קייטנות עירוניות אבל זו מציאות שאפשר לשנות", אומר הצועד החברתי, ראש עיריית ביתר עילית ויו"ר פורום ראשי הערים החרדיות מאיר רובינשטיין. "בכוונתי לשבת עם שר הפנים דרעי ולבחון דרכים ליישום מודל הקייטנות התקציביות גם בערים החרדיות".

עד שהישיבה תיקבע, צעדת השוויון תישכח כלא הייתה וגם החופש הגדול כבר יהיה בעיצומו, אבל באמת שהגיע הזמן להתחיל לשלב בין התחומים. ה'תורני' וה'חברתי' לא חייבים להיחשב תמיד כשני ענפים אולימפיים שונים. עם קצת יצירתיות, אפשר לרוץ בו זמנית בשני המקצים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
תשובה עם סימן שאלה. תשובת המדינה לבג"צ הגיוס

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!