מהפכת 'נערי רפול' והחיילים החרדים • דואר צבאי

30 שנה מלאו לפרויקט המקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), או בשמו הנפוץ "נערי רפול". מדובר בציון דרך חגיגי בהחלט.

אם היו שואלים אותי איזה רמטכ"ל הקים את הפרויקט, רפול היה לוקח את הניחוש האחרון. דווקא הוא, המחוספס, הצונן כקרח וקשוח כפלדה? זה לא התאים לתדמית שלו. מתחת לפני הפוקר, מסתבר, פעם לב רחום ורגיש.

רפול לא היה מסוגל לראות כי צבא-העם מורכב מבני האליטה בלבד. חשוב היה לו, כבן המהגרים משדות העמק שהגיע רחוק, שלא יהיה נער שלא יזכה להזדמנות שנייה, להתקדם.

מה החידוש של פרויקט מקא"ם? רפול עשה מה שעושים היום במגזרים רבים. הוא קרה לנער ואמר לו: 'הבט לברית ואל תפן ליצר' - הסתכל קדימה, ואנו, נמחק את עברך.

אפילו בשבתו על כסא הרמטכ"ל, הוא נשאר רפול הנגר מבית הבד של תל עדשים, זה שיודע כי זית מר יכול לתת שמן זך. צריך רק לכתוש אותו במידה הנכונה.

רפול קלע לנקודה הנכונה. אין ילד רע. יש ילד שזקוק לתשומת לב. כשהוא לא מקבל אותה בדרך הרגילה, הוא מחפש אותה בדרך אחרת.

הנערים לא היו ההתמודדות היחידה של מנהלי הפרויקט.

אפילו היום, דור וחצי אחרי, ישנם מפקדים שמסרבים להטות שכם. לא כולם מוכנים שיסתובב להם בין הרגלים חייל עם עבר מפוקפק.

מה הפיתרון? חיילי מקא"ם נחשבים לעל-תקניים, חיילי 'ספייר', ללא עלות.

האם אין תקלות בדרך? יש ויש. תראו את ההיא שהפיצה תמונת פלסטינית כפותה. הנזק שחיילת טיפשה אחת עושה למדינה שלמה הוא עצום. ובכל-זאת, התועלת מחייל אחד שהטיב את דרכו, עולה עליו. ספרו זאת לראשי מוסדות התורה שלנו, ויהי זה נר לזכרו של רפאל איתן ז"ל.

אם דיברנו על חיילים ספייר, גם חיילי פרויקט שחר נחשבים כאלה.

לא כל המפקדים אוהבים חייל מיוחס, כזה הנהנה מהגנת-יתר, עובד משמונה עד חמש ולא נוטל חלק בתורנויות. בניסוי הזה, המכונה שחר, משקיע הצבא משאבים רבים, לא תמיד בדרך הנכונה, ולא תמיד בהצלחה.

אם בחיל האוויר מנחה הרב החיילי את הפרויקט, והכל מתנהל על מי מנוחות, הרי שבחיל המודיעין מונה השבוע ראש מדור ייעודי. גורמים באמ"ן לחשו לי, כי הצעקות שנשמעו בין לשכות הרב וראש המדור הגיעו עד לראש האגף, שהחליט בינתיים שלא להחליט.

שחר כתום הוא פרויקט מסוג אחר לחלוטין. כאן לא מדובר בשירות בתוך בסיסי צה"ל, אלא בהדרכה בבתי-ספר ו'חדרים' של המגזר החרדי.

אם יש מי שחושש מהווי החיים הצבאי ולבישת המדים, הרי שהפתרון הזה בהחלט מהווה עבורו אופציה מועדפת.

כמעט תאונה

טעות בשיקול הדעת גרמה בשבוע שעבר לטייסי מסוק מסוג ינשוף (בלק הוק בלע"ז) להתנגש בחוט חשמל. כצפוי, אימוני הטיסה בחיל האוויר נעצרו ליממה. ואולם, הטעות קרתה בעיצומו של תרגיל חיילי גדול, והדבר השפיע על מהלך התרגיל כולו.

הרבה כסף ירד לטמיון בגלל הטעות, אולם אין חולק על כך שהרווח המשני של עצירת אימונים עולה על כל סכום שיוגדר לכך.

גם טעויות מבצעיות עולות דמים, ולעיתים גם דם. וכך אומר הפתגם הצבאי הידוע: "הוראות בטיחות נכתבו בדם".

כיום, יותר מבעבר, מתפרסמות תקלות האימונים, הבטיחות והנהיגה המתרחשות בצה"ל. אולם אל תתנו לתחושות לבלבל אותכם. כמות האירועים, כמו גם הנפגעים, הולכת ויורדת משנה לשנה, למרות החריגים (כמו אסון המסוק ברומניה).

יש לכך כמה סיבות. העיקרית והבסיסית שבהן היא העובדה שאירוע לא חולף סתם כך ליד האוזן. הוא מדווח, מתוחקר ולקחיו מיושמים. לא רק אירוע המתרחש, אלא גם מה שמכונה "כמעט ונפגע".

והנה עוד עניין שהציבור האזרחי יכול ללמוד מצה"ל.

נסעת ברכב וכמעט עשית תאונה? עליך לדווח. לא תיענש על 'כמעט ונפגע', אולם תשב ותלמד מה עליך לעשות, כדי שהמקרה לא ישנה. לא אתה בלבד, אלא כולנו.

הלומד מהצבא

במסגרת הצרות שנפלו על הרמטכ"ל בשלהי כהונתו, נוספה גם פרשיית הדלפות מהלשכה.

קשה להילחם בחשבונות הפייסבוק בהם משתמשים חיילים בבתיהם. במה קל להילחם? ובכן, הכניסה לחשבון הפייסבוק דרך המחשבים האזרחיים המצויים במחנות צה"ל, נחסמה השבוע.

פעולה זו מצטרפת לרשימה ארוכה של פעולות מניעה, ובהן: חסימת האפשרות להכניס התקן אחסון נייד (דיסק אונקי) למחשב צבאי, התקנת שבש החוסם את פעילותם של טלפונים סלולאריים במקומות בהם מתנהלים דיונים סודיים (משרד התקשורת טוען שהשימוש במכשיר שאינו חוקי), כמו גם התקנת כוורות (ארון תאים עם אפשרות נעילה) בהן מאוחסנים המכשירים הסלולאריים לפני הכניסה לאזור מסווג.

לא הייתי ממהר לקבוע שיש להתקין שבש בכל בית כנסת, אולם אין ספק שאם ילעגו לגבאי הראשון שיעמיד כוורת מאובטחת בכניסה לבית-הכנסת, הרי שלגבאי העשירי זה כבר יהיה הרבה יותר קל.

ובכן, מי הראשון שמרים את הכפפה?

גדר מלאכותית

ממשלת ישראל החליטה יותר מפעם אחת להקים גדר בדרום הארץ. אפילו הסכום נכבד כבר הוקצה למשימה, ובכל-זאת, הגדר לא קמה. מדוע? מפני שמערכת הביטחון משוכנעת שהגדר מיותרת לחלוטין.

בשונה מהגדר שהוקמה על הקו הירוק המסכנת את נפשם של חוציה, גדר שאין מאחוריה הוראות ברורות של פתיחה באש, חשובה כמו איננה.

לא פעם אמר הרמטכ"ל: "לא יהיה חייל שיהין לירות לעבר אזרחים שחוצים את הגדר בחפשם עבודה". אם כן, למה לנו להקים גדר?

הפתרון כנגד מהגרי עבודה, צריך להיות במקום הרגיש להם. הוא צריך לנוע בין מיסוי גבוה עד בלתי אפשרי למעסיק עובד בלתי חוקי, לבין מאסר בפועל למי שעושה כך. או אז, אם לא יהיה מי שיעסיק אותם, הם פשוט לא יבואו הנה.

אפשרות אחרת היא מתן סמכות לחיילי צה"ל להסגיר מסתנן חזרה לידי הצבא המצרי במרווח של היומיים הראשונים להגעתו ארצה. תארו לכם שמשפחת מסתננים מגיעה אל הגדר וחוצה אותו. בעלות השחר היא לא תיאסף באוטובוס צבאי ותישלח לערד/ באר שבע/ אילת, כפי שנעשה כיום, אלא תיאסף ותילקח לכרם שלום/ ניצנה/ עין נטפים או לכל מוצב מצרי אחר הנמצא בשטח.

זה פשוט לביצוע? מעשית כן, בפועל לא.

זה מצריך הליך חקיקה ארוך, מורכב וחסר סיכוי. אצלנו במדינה מעדיפים להיות יפים מאשר צודקים. תשאלו את חיילי גבעתי שנלחמו נגד מחבלים בעזה וכעת מצאו עצמם נלחמים נגד הפצ"ר בקסטינה.

וכבר אמר בעל ה'מסילת ישרים': "המלחמה שאחרי המלחמה, קשה יותר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!