יום הולדת והאורח הראשון של מלון 'רמדה'

זה עתה יצאנו מחג השבועות, חג מתן תורה, וכולנו, כל אחד מאיתנו בוודאי נטל עמו משהו מהחג המיוחד הזה. אין מי שלא יצא ממנו עם מטען רוחני רב עוצמה. בעלי המוסר היו אומרים, שמי שיוצא מחג מתן תורה ואין בו גרם אחד יותר של אהבת תורה ויראת שמיים, כנראה שלא חגג אותו נכון.

חג השבועות זוכה לחיבה יתירה בקרב עם ישראל. כל קהילה ומנהגיה הייחודים. 'תיקון ליל שבועות', טישים חסידיים, לימוד כל הלילה, תפילה בותיקין ושאר מנהגי ישראל תורה שנתקדשו מדור דור.

מנהג נאה שכבר מוזכר בקדמונים הוא סיום כתיבת ספר תורה בחודש סיון. בימים שקדמו לחג, ראינו ברחובה של עיר מעמדים של 'הכנסת ספר תורה'. אין מתאים מזה כדי לסמל את ההכנה והערגה לקראת היום בו קיבלנו תורה מסיני.

בשבוע שקדם לחג השבועות זכיתי להשתתף בכמה מעמדים שכאלו ואספר על שניים מהם, ייחודיים בעיניי:

הראשון, הוא הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת 303 חללי מערכות ישראל, בני העיר חדרה, שנפלו בקרבות על הגנת הארץ. האירוע התקיים ברחבת 'יד לבנים' והשתתפו בו קהל רב מתושבי העיר, שבאו לתת כבוד לתורה ולחבק את משפחות הנופלים.

יחד עם הצער, הכאב ותחושת חוסר האונים מול משפחות השכול, שאיבדו את טובי בניהם, אי אפשר שלא למצוא נחמה בעצם הכנסת ספר התורה. מי שהיטיב לבטא את התחושה הזו, היה שר האוצר משה כחלון, שכיבד את המעמד בהשתתפותו. הוא אמר ש"אין הנצחה טובה יותר לחללים, מאשר ייחרט שמם על ספר התורה. כמה שנים אדם חי? 80? 90? הלא ספר התורה חי לנצח", אמר השר.

הכנסת ספר התורה הנוסף בו השתתפתי, היה לבית הכנסת של מלון 'רמדה' בחדרה. מדובר בבית המלון הראשון בעיר, שבוודאי יביא עוד בעקבותיו. המלון נחנך ברוב פאר והדר, ובעל המלון, מר עודד תורג'מן, בחר לחנוך אותו במעמד של 'הכנסת ספר תורה'.

בדברי ההנחיה למעמד, שיתפתי את המשתתפים הרבים בתחושותיי מהאירוע: כמה יפה ומתאים שהמלון פתח את שעריו לאורח הראשון, הוא ספר התורה. עוד בטרם בא האדם הראשון להשתכן באחד מחדריו המפוארים, כבר זוכה ספר התורה להשתכן בו. יתירה מכך, הוספתי, עכשיו בשעת חנוכת הבית הכול חדש, נוצץ, ממורק, אך יעברו מספר שנים ויהא צורך להחליף את השטיחים, הכורסאות, הריהוט. רק דבר אחד יישאר במקום לנצח: ספר התורה שהוכנס זה עתה.

זהו שאמר הרמב"ם בעיקרי האמונה: "אני מאמין שזאת התורה לא תהא מוחלפת".

השתוקקות
בכל שנה, בפרשת בהעלותך, אני נרגש במיוחד. זו פרשת בר המצווה שלי ויש לי פינה מיוחדת בלב אליה. זכיתי לקרוא אותה במלואה בהיותי בגיל 13, ועד היום אני זוכר אותה בעל פה. ככלל, חשוב לדעת, שיום ההולדת נחשב כראש השנה הפרטי של האדם. האדם מציין את יום ההולדת שלו ומודה על ניסי ביאתו לעולם, וכבר אמר דוד המלך נעים זמירות ישראל: "בני אתה, אני היום ילידתיך, שאל ממני ואתנה".

יום הולדת הוא זמן של חשבון נפש: מה עשינו, מה אנו עושים ומה אנו מתכוננים לעשות. כמו בכל דבר ביהדות, כדי להשיג משהו, רוחני כגשמי - צריך לבקש ולהתפלל. כיהודים מאמינים אנו יודעים שמפתחות השפע, ההצלחה והפרנסה, האושר והבריאות נמצאים בידי הקב"ה, ורק ברחמיו הרבים יפתח לנו את אוצרו הטוב, כי "מדרך הטוב להיטיב".

בפרשת השבוע אנו רואים דבר נפלא: בני ישראל מקיימים את הפסח במועדו, אך עם זאת ישנם כמה אנשים שהיו טמאים לנפש ולא יכלו לעשות את הפסח. מרוב השתוקקות פנימית לעבודת השם, הםרוצים לעשות את הפסח ומבקשים ממשה רבינו פתרון. הקדוש ברוך הוא משיב למשה שהם יוכלו להקריב את הפסח בחודש שלאחר מכן, ולא זו בלבד, אלא מעתה ואילך, כל מי שלא יוכל להקריב את הפסח במועדו, יעשה זאת בפסח שני.

המציאות השתנתה לנגד עיני בני ישראל. עד אותו רגע היה רק מועד אחד לפסח, ומאותה התלהבות לעבודת השם שגרם נחת רוח לבורא - זכו בני ישראל לחג נוסף ולמועד חדש, כביכול הקדוש ברוך הוא יצר מציאות חדשה שתתאים למי שלא הספיק.

זהו כוחו של היהודי, שרק רוצה לעשות טוב וללכת בדרך הישר. כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". תפילת הצדיק - וכל יהודי המקיים מצוות ועושה רצון ה' הוא בגדר צדיק - פועלת ישועות ועלינו להאמין שכל מעשה קטן כאן בעולם גורם לרעש גדול בשמים.

לא תמיד אנו זוכים לראות זאת מול העיניים ולזכור את הדברים. בא 'פסח שני' ומלמד אותנו, שכשיהודי רוצה באמת ומבקש מהקב"ה בכל מאודו, אז אין כלי קיבול בעולם שיוכלו להכיל את השפע שיקבל.

אבל, חובת הבקשה, ההשתדלות והרצון עלינו.

כאותו אדם שהתחנן והתפלל יום וליל לפני הקב"ה שרוצה לזכות בלוטו. בערב ההגרלה הוחלט בשמים להעניק לו את הפרס. מה רבה הייתה האכזבה כשהתברר שהאיש לא רכש בכלל כרטיס הגרלה. כדי לזכות בפרס, קודם עליך לרכוש כרטיס...

שבת שלום ומבורך

הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן
לתגובות :[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!