בואו נפריד דת מהמדינה, לטובתנו!

היחס לרבנות בקרב ישראלים רבים הוא בעייתי מאוד. רבים רואים ברבנות מוסד בעייתי ואפילו משפיל.

הדבר משפיע על היחס לדת בכלל ועל אוירת הניכור של הצעירים לתורה ולקיום המצוות.

לא שמנו לב כל כך, אבל לאחרונה, במסגרת הדיונים לקראת מינויו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לשר הביטחון, הוא הצהיר על הסכמה לפשרה ולוויתור על תכניותיו בנושא הפרדת הדת מהמדינה, הגיורים, וברית הזוגיות.

בכך הוסר זמנית מה שהיווה איום על הרבנות המחזיקה בידיה במונופול את נושא רישום הנישואין. בתמורה לוויתורים האלו קיבל שר הביטחון החדש חופש הצבעה בעניין בוער אחר, גיוס חרדים.

לא בטוח שחלומו של ליברמן בנושא הפרדת הדת מהמדינה לא טובה לנו, ונסביר:

במבט כוללני ולא מעמיק, בעיני המתבונן הבוחן את המצב בישראל, מתקבלת תמונה של אוטופיה יהודית תורנית לכאורה. ישנה מדינה עם חופש דת, המעניקה לפי הסכמים מעוגנים בחוק שירותי דת חיוניים, שמירה על צביון יהודי וזרימת תקציבים לצרכיהם היחודיים של שירותי הדת, לאורך ההיסטוריה מאז הוקמה מדינת ישראל.

מסקרים רבים עולה כי ניכרת רתיעה גדולה ממוסד הרבנות, ומשליטתו המוחלטת בנושאים הנוגעים לכל אזרח. כשלא רק חילוניים, אלא אף רבים מהציבור הדתי והחרדי מרגישים שמונופול הרבנות חוטא למטרתו המקורית, ולעיתים רב הנזק לעולם הדתי מאשר התועלת שבו. במציאות קורה כי אף דתיים וחרדים רבים פונים לשירותי דת אלטרנטיביים כגון העדה החרדית, שארית ישראל ועוד. אם נבחן את הדברים, אין שום צורך בגוף ממלכתי לשירותי דת כאשר הגופים הפרטיים פועלים באופן יעיל הרבה יותר. ונאמנותם להלכה אינה כפופה להליכים פוליטיים.

מדינת ישראל במהותה ובהתהוותה היא מנגנון ניהול מדינה שמספק שירותים ואין בו שום משמעות דתית. מנגנון מדינה המכירה במוסדות דתיים כמוסדות ממלכתיים, תומכת בהם תקציבית, ומטילה סמכותה על הבריות באמצעים אדמיניסטרטיביים. הממשלה אין מתפקידה להפיץ יהדות, היא מספקת שירות דת מסויימים, לפי מבחר שרירותי משתנה שנקבע על פי הסכמים פוליטיים ואילוצים קואליציוניים. אלו שאינם עומדים בקריטריונים המתאימים לפי הגדרות דתיות, מוצאים עצמם בפני חומה אטומה ללא מענה.

אילו היינו משוכנעים כי קיום החוק מונע מקרים הנוגדים את ההלכה, כמו נישואין של פסולי חיתון, מניעת התבוללות או ממזרות, עוד ניתן היה לומר כי יש תועלת בממסד הרבני הממלכתי. אולם פתרונות נוגדי הלכה נמצאים בהישג יד בקפריסין ובדרכים חלופיות נוספות, כך שחוץ מתרעומת אנטי דתית, אין המערכת הכורכת חוק והלכה יחד, משיגה שום תוצאה מעשית.

גויים רבים ממשיכים להיטמע בישראל, פסולי חיתון מוצאים פתרונות עוקפים ונישאים, ואף גרוע מכך...

המצב כיום מביא למצב בעייתי מאוד. בו המילה האחרונה הקובעת בכל עניין דתי, היא מילתו של בג"ץ ואפילו בנושאים קריטיים ונוגעים בלב חוט השני של המשכיות העם היהודי, כששופטי בג"ץ פוסקים על פי ראות עיניהם המשפטית ולא כפי שאמונים היהודים משכבר הדורות - כפי שהיה בתקופת הסנהדרין או כפי שהיה בקהילות ישראל משכבר הימים.

כשהרבנות היא רבנות הכפופה לחוק הגויים, ונושאי המשרות מוגבלים ומצונזרים בדבריהם ובפועלם לפי אינטרס הנוגד את ערכי התורה, ובפרט שהרבנים נבחרים על ידי גוף פוליטי ופרנסתם תלויה בשולחיהם. מה עוד שבממשלת ישראל ישנם חברים לא יהודים שגם להם אמירה קובעת הנוגעת לבבת עיניה של היהדות. הביזיון של מוסד רבני כביכול הכפוף גם בנושאי דת לנוחיות פוליטית. כיצד נעמוד באופן כזה, אנחנו בפני עצמנו וגם בפני אחינו החילוניים, בראש מורם, כשבאופן עקבי אנו (או שלוחינו) מכופפים את הערכים שלנו? כיצד נרכוש לבבות אחינו ואיך לא נשנא ממסד שבאופן אירוני מצליח למחוק כל זכר לגוי קדוש?

נתבונן רגע על מה שקורה בקהילות היהודיות בחו"ל: רישום הנישואין מתבצע בהליך אזרחי ללא קשר להליך הדתי, ובמקביל זוגות יהודיים המעוניינים בנישואין כשרים מקיימים חתונה בפיקוח בית דין רבני.

הבה ונבחן את יתרונות המודל הזה:

1. ההליך הדתי היהודי לא יהיה כפוף לפסיקות בג"צ כפי שקורה היום שבג"צ מתערב התערבות בוטה בהליכים דתיים.

2. תימנע המציאות הקיימת כיום, בה רישום נישואין מתבצע כחובה לכל יהודי בארץ מייצר אנטגוניזם ותחושות קשות ביחס ליהדות ולחרדים, כשיותר ויותר זוגות מעדיפים לא להרשם בכלל לנישואין, או למצוא תחליפים אחרים כמו רישום אזרחי בקפריסין וכדו'.
מצוות ברית מילה תוכיח שאינה מעוגנת בחוק ולמרות זאת למעלה מ90% מהיהודים בישראל בוחרים לקיים מצווה זו מרצונם, ובוחרים בעצם להשתייך לעם היהודי ואינם רואים בזה משהו ממסדי הקשור לחרדים או לחוויה כפויה.

3. הפרטה של המוסדות הרבניים תהפוך את השירות הניתן בבתי הדין לטוב הרבה יותר, תפחית את הסיכוי למנגנון הכפוף להחלטות פוליטיות, ג'ובים, שחיתות וכדו', תייצר תדמית טובה ואיכותית לדת וליהדות ותחזיר את האמון של הציבור הישראלי החילוני במוסדות הדת.
יהדות אינה כלי מיקוח. במידה ונצליח להוציא את היהדות מהמשחק הפוליטי ההרסני, נייצר שירותי דת טובים יותר, ובמילים אחרות, בואו נפריד את הדת ממדינה.

נכון, מדובר בצעד אמיץ, שונה ממה שחשבנו עד עכשיו, אבל אם חשוב לנו עתיד היהדות בארץ הזו, הדבר מתבקש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!