בדרך לבית הלבן? מסלול המיליארדים של הילארי קלינטון

אז זהו זה, הילארי קלינטון עשתה היסטוריה, ניפצה את תקרת הזכוכית והפכה למועמדת הראשונה של מפלגה גדולה לנשיאות ארה"ב. והיא עשתה את זה בדרך הקשה, מול ברני סנדרס שאיננו מפגין סולידריות מפלגתית ומתעב אותה לפחות כמו את דונלד טראמפ. סנדרס מתכוון להילחם עד הסוף בוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה שתתקיים ב-25 ביולי, על "צירי העל", עסקני המפלגה שהודיעו על תמיכתם בה; או על מצע המפלגה - הקל מבין השניים.

מכאן ואילך קשה מאוד לנבא מה יקרה ב-8 בנובמבר, יום הבחירות. ההתמודדות תוכרע כנראה על ידי מצביעי שתי המפלגות שלא יגיעו לקלפיות במחאה על מועמדי המפלגות שלהם. אינסטינקטיבית קל לנו יותר להבין מה ימנע הצבעה לטראמפ, אבל כדי להבין את התרעומת כלפי הילארי כדאי להתעמק במקורות הכוח הפוליטי שלה, ולהבין עד כמה היא ובעלה ביל מקושרים למוקדי כוח עסקיים ולכסף הגדול בוול סטריט, במגזר הטק, בבידור ואפילו במגזר הרפואי.

וכמעט שכחנו את הקמעונאות. בואו נתחיל באנקדוטה פיקנטית מהמגזר הזה על גיוסי התרומות של משפחת קלינטון. הידעתם שהרשומות הפיננסיות של הקמפיין של הילארי מוכיחות שאליס וולטון, היורשת של וול-מארט, החברה הקמעונאית הגדולה בעולם, תרמה 353,400 דולר ל"קרן הניצחון" של הילארי קלינטון? התרומה הנדיבה הזו, שהיא תרומה עקיפה - קרן הניצחון היא "PAC", כלומר "ועדת פעולה פוליטית" שתומכת במועמד או מפלגה - סותרת לכאורה את המסר של קלינטון שהיא בעלת הברית של העובדים. וול-מארט ידועה בקמצנותה כלפי עובדיה שמעולם לא קיבלו היתר להתאגד, ושכרם הוא שכר המינימום החוקי בכל מדינה בארה"ב. וולטון, בתו של מייסד וול-מארט האגדי סם וולטון המנוח, תרמה לפני כן עוד 25,000 דולר ל-PAC נוספת של הנשיאה לעתיד - "מוכנים לקלינטון".

שלא כמו נבחרי ציבור רבים אחרים, קלינטון סירבה לגנות בפומבי את וול-מארט על מדיניות השכר שלה והתנגדותה להתאגדות עובדיה. הגזבר של הקמפיין שלה, חוסה ויאריאל, השתתף באירוע גיוס כספים שאותו אירח אייבן זאפיין, סגן נשיא וול-מארט במקסיקו. זאפיין, ששירת לפני כן את רשת השיווק הענקית כשתדלן הראשי שלה בוושינגטון, עסק בגיוס תרומות אישיות לקמפיין של קלינטון בשנה שעברה.

ברני סנדרס כינה את בני משפחת וולטון ואת נוהגי העבודה שלהם "דוגמה טובה לאופן שבו התנהגות תאגידית חמדנית פוגעת בעובדים ועולה לאוצר האמריקאי מיליארדי דולרים". הוא הסתמך על תחקיר ב"פורבס" שממנו עלה שלמרות שוול-מארט היא אחת החברות העשירות בהיסטוריה, החברה עולה לאוצר האמריקאי, קרי למשלם המסים, 6.2 מיליארד דולר בשנה. איך? לא בהעלמת מס - אלא בגלל שכר הרעב שגורם למאות אלפי עובדים להיות תלויים בהשלמת הכנסה פדרלית או מדינתית.

איך הגיעה משפחת וולטון לביל והילארי קלינטון? ובכן, זה דווקא קל. שתי המשפחות באות מארקנסו, המדינה הקטנה יחסית בדרום-מזרח ארה"ב שבירתה היא ליטל רוק. ביל קלינטון החל את דרכו כמושל המדינה הזו בשנות ה-80'. סם וולטון, שייסד את וול מארט בבנטונוויל, ארקנסו, ב-1962 (מחזור מכירות עולמי בשנה שעברה: 486 מיליארד דולר), למד להעריך את המושל הכריזמטי. עד כדי כך, שבנובמבר 1991 הוא פנה למנהלי הרשת בבקשה לא שגרתית: לתרום לקמפיין של המושל קלינטון לנשיאות ארה"ב.

וולטון, כפי שניחשתם, היה רפובליקני מושבע ושונא תאגידים, ואילו המושל הצעיר קלינטון תמך בהתלהבות באיגודי עובדים. אבל וולטון העריך מאוד את ביל והילארי: שניהם כיהנו במועצת המנהלים של וול-מארט חמש שנים. סם הודיע למנהליו הלא-מופתעים מדי שהוא עדיין יצביע עבור ג'ורג' בוש, אבל שהוא יעשה כל שביכולתו כדי שקלינטון יבטיח לעצמו את המועמדות הדמוקרטית לנשיאות. כך נולדה ידידות אמיצה בין הון לשלטון. עיתונאי ישראלי שהפך לחבר כנסת היה בוודאי מכין כאן "תחקיר שקשוקה" פיקנטי נוסף, אבל הבעיה היא שאין מה לחקור: ביל קלינטון הנשיא והילארי קלינטון הסנטורית מעולם לא עזרו ישירות לעסקיה של וול-מארט, מעבר להימנעות של הילארי ממתיחת הביקורת עליה.

הילארי אינה יכולה, כמובן, לנופף בתמיכת משפחת וולטון בקמפיין שלה כדי לגייס תמיכה וכספים. קהל היעד של מצביעיה הוא יותר עובדי הרשתות השונות, ולא הבעלים שלהן. נכון, יש גם דמוקרטים עשירים, שהם מגדולי תומכיה, ועוד נגיע לחשודים המידיים כמו חיים סבן וסטיבן ספילברג, אבל בפברואר השנה היא הנהיגה את הקריאה הבאה: "המשיכו לתרום דרך hillaryclinton.com. אנא, אנא, הצטרפו ל-950,000 התומכים שכבר תרמו, רובם פחות מ-100 דולר, מפני שהקמפיין שלנו תלוי בתרומות קטנות, שהן עיקר התמיכה בנו", היא אמרה.

הסתבר שהקביעה הזו - שהתרומות הקטנות הן עיקר כספי הקמפיין שלה - אינה מדויקת. לפי חוקי הבחירות הפדרליים, תרומות של 200 דולר ויותר חייבות להירשם (שם תורם, משלח יד, מעסיק ומיקוד דואר), אבל אם תורם נותן פחות מסכום זה הקמפיין לא חייב לחשוף אותו. מועמדים אוהבים תמיד לנפח את מספר התרומות הקטנות הללו, שמעיד על תמיכה עממית רחבה של האיש הקטן. סנדרס הצטיין בתחום הזה, ועד סוף ינואר 70% מהתרומות שהוא קיבל מיחידים היו תרומות קטנות כאלה, לפי "המרכז לפוליטיקה תגובתית" - גוף עצמאי שמנטר נתונים פיננסיים של קמפיינים פוליטיים.

קלינטון, לעומת זאת, גייסה רק 19% מהגיוס הכולל שלה מתרומות קטנות עד סוף פברואר. סנדרס, אגב, הכריז בינואר על מיליון תורמים יחידים ויותר לקמפיין שלו. במארס המצב השתנה לטובה, לפי הדובר שלה, ג'וש שוורין, שאמר שיותר מ-50% מהתרומות לקמפיין הגיעו מ"תרומות עממיות מקוונות". הבעיה היא שהנתונים הללו נמסרים באדיבות הקמפיינים. המוסד למימון קמפיינים, עוד גוף עצמאי, העריך שקלינטון גייסה עד סוף ינואר בעיקר תרומות שהגיעו ל-2,700 דולר - הסכום המרבי לתרומות ישירות לפי החוק.

לא נהיה קטנוניים. סנדרס אכן כבש את ליבם של הצעירים והתפרנים בחברה האמריקאית, שהם בהחלט עממיים יותר מהתומכים של הילארי מהמעמד הבינוני יותר, והסיכויים הם שהוא מבטיח יותר ממה שהוא יוכל לקיים כנשיא, אבל כדי להבין את תעשיית ההתרמה האדירה של בני הזוג קלינטון צריך ללכת 40 שנה אחורה ולקלוט את הנתון הבא: מ-1976 גייסו בני הזוג (הבת צ'לסי הצטרפה רק בקמפיין הנוכחי), 3 מיליארד דולר למאמציהם הפילנתרופיים ולקמפיינים הפוליטיים שלהם. למען ההגינות נציין שרוב התרומות - 2 מיליארד דולר - גויסו לקרן קלינטון לצדקה (ראו מסגרת), אבל מיליארד דולר גויסו לשישה קמפיינים פוליטיים. המקור הוא תחקיר של ה"וושינגטון פוסט" מנובמבר 2015 (מה שאומר שהנתון עוד יעלה עד נובמבר 2016). הנה הם:

* ביל קלינטון לנשיאות (1992) - 177 מיליון דולר

* ביל קלינטון לנשיאות (1996) - 362 מיליון דולר

* הילארי קלינטון לסנאט כנציגת ניו-יורק (2000) - 30 מיליון דולר

* הילארי קלינטון לסנאט (2006) - 60 מיליון דולר

* הילארי קלינטון לנשיאות (2008) - 255 מיליון דולר

* הילארי קלינטון לנשיאות (2016) - 450 מיליון דולר (אומדן צנוע)

הקסם של ביל, ידידות משתלמת וסיפורי קרן קלינטון
איך מגיעים לסכום פנטסטי כזה שאין לו תקדים במשטרים דמוקרטיים, וכנראה שגם לא בעולם השלישי? ובכן, נזכיר תחילה כמה מהתורמים הכבדים ביותר לקמפיין ול-PACs של הקלינטונים (לתאגידים אין הגבלה של 2,700 דולר שיש לתורמים הפרטיים): חברת סורוס פאנד מנג'מנט - מעל 7 מיליון דולר; קבוצת פריצקר - 6.5 מיליון דולר; קבוצת סבן קפיטל - 5 מיליארד דולר; קרן הרב ומריון סנדלר (בהמשך נפרט יותר) - 3 מיליון דולר; מרכז לשלום במזרח התיכון - 3 מיליון דולר; רנסנס טכנולוג'יס (הון סיכון) - 2.5 מיליון דולר; דרימוורקס SKG (ספילברג, קצנברג וגפן) - 2 מיליון דולר. המקור לנתונים הוא המרכז לפוליטיקה תגובתית המהימן, כזכור. הרשימה שלנו כוללת רק את היהודים מתוך 20 הגופים תורמים הגדולים ביותר, אבל הם שלושה מחמשת התורמים הכבדים ביותר (סורוס, פריצקר וסבן).

מה גרם לחיים סבן, מיודענו הישראלי ביותר שהונו מוערך ב-3.4 מיליארד דולר, שעלה לישראל ממצרים בגיל 12, היה חבר בלהקת "האריות", הקים חברת תקליטים בצרפת בשנות ה-70', וכבש את עולמו בסדרת "פאואר ריינג'רס" בהוליווד בשנות ה-90' - להפוך לא רק לתורם למפלגה הדמוקרטית, אלא גם לחבר אישי של הקלינטונים? סבן נחשב לאחד התורמים הגדולים של הדמוקרטים בארצות-הברית, והוא אחד האנשים הקרובים לביל והילארי קלינטון. בממשל קלינטון שימש סבן כיועץ לנשיא בענייני מסחר, ומסופר כי ישן עם אשתו מספר פעמים בבית הלבן. הנשיא קלינטון תיאר אותו כ"חבר קרוב מאוד ותומך".

ב-2002 תרם סבן 7 מיליון דולר להקמת מטה חדש למפלגה הדמוקרטית, ובעקבות כך כינה אותו יו"ר המפלגה, "המציל של המפלגה". אחר כך תרם 7 מיליון דולר נוספים לדמוקרטים, ו-3 מיליון דולר לקרן הצדקה של קלינטון. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ב-2008, תמך במועמדותה של הילארי וגייס עבורה כספים.

סבן אינו מכחיש ש"הוא איש של נושא אחד - ישראל", כך בראיון שנתן בעבר למגזין "ניו-יורקר". בעבר הוא סירב בשני מקרים לארגן ארוחות לגיוס כספים עבור אובמה, משום "יחסו לישראל". אחר כך הוא התרכך. אבל הנקודה היא שבני הזוג קלינטון עטפו אותו באהבה גלויה. האהבה הזו, בתוספת הלבביות ואמנות השמירה על קשר חם באמצעות מחוות קלות וכבדות מעת לעת, היא שהביאה לבני הזוג הנשיאותי 290,000 תורמים יחידים וארגונים ב-40 השנים האחרונות, לפי התחקיר ב"וושינגטון פוסט". זהו נתון באמת בלתי נתפס. שאר הקסם בא, כמובן, מהברק האינטלקטואלי של ביל והילארי. סבן, אגב, קיבל כבר ביוני לפני שנה מכתב מהילארי ובו "בקשת התייעצות איך להדוף את BDS (ארגון החרם על ישראל) בארה"ב". הרמז היה ברור מאוד: זה הזמן להירתם לקמפיין של 2016, לא שכחתי את ישראל.

"היא זוכרת כל דבר שעליו שוחחנו פעם", אומרת על הילארי סוזי טומקינס ביול, ידידה קרובה ומייסדת רשת חנויות האופנה "Esprit" העולמית (מסן פרנסיסקו). היא ובעלה מארק תרמו בעבר 420,000 דולר לקמפיינים של הקלינטונים, ו-11.25 מיליון דולר לקרן הצדקה שלהם. "הילארי לא אוהבת לבקש כסף", סיפרה ביול לוושינגטון פוסט. "זה לא טבעי לה. אבל יש לה אנשים באמת טובים שעובדים ומדברים בשבילה. היא מאוד מאוד מעריכה שאנשים עושים בשבילה משהו, ואתה יודע שהיא אמיתית בזה".

השנה הילארי חופשיה הרבה יותר לגייס כספים גדולים. בית המשפט העליון בארה"ב הקל בינתיים על תורמים פרטיים אמידים, חברות ואיגודים להוציא סכומים פנטסטיים על פעילות פוליטית. בעבר, הטיפוח של יחסים לבביים עם תורמים גדולים, שלרבים מהם היה אינטרס בממשל, הוביל להאשמות בניגוד עניינים ויחסי הון-שלטון. המקרה הגרוע ביותר היה החנינה שהעניק ביל בשלהי כהונתו השנייה לתורם הידוע מארק ריץ', בעל דרכון ישראלי, אמריקאי, ספרדי ובלגי, שהואשם בהעלמת מס ומסחר עם איראן, וברח לשווייץ. אשתו של ריץ', דניז, תרמה 450,000 דולר למרכז הנשיאותי קלינטון בליטל רוק, ארקנסו (ריץ' נפטר בשווייץ בינוי 2013).

הנה עוד זוג ידוע ברשימת התורמים של הקלינטונים: אליין וג'רלד שוסטר, שעשה את הונו מרשת בתי גיל זהב ובניית דיור ציבורי, תוך חיכוכים מתמידים עם ראשי איגודים, מפקחים ממשלתיים ופעילי דיור בר-השגה. בני הזוג הללו מבוסטון תרמו 53 פעמים לקלינטונים משנת 1992, כולל 276,000 דולר לקמפיינים שלהם, ומעל לחצי מיליון דולר לקרן הצדקה. "כשאבי הלך לעולמו, הראשון שהתקשר אלי היה הנשיא קלינטון", סיפרה אליין שוסטר לוושינגטון פוסט. "יש להם מעריצים שיעשו הכול עבורם". הילארי מפעילה את חוש הטעם והאכפתיות החברתית-אישית שלה באופן שקשה לעמוד בפניו. מי לא יהנה לקבל מהגברת הראשונה הודעות ברכה על הולדת נכד, או ספר שירה לניחום אבלים. אלו סוג הדברים שיוצרים ידידות לכל החיים - וידידות משתלמת.

זוג ידידים יקרים כאלו הם מריון והרב סנדלר, עוד "זוג כוח" בעגה האמריקאית, שתרמו 2.5 מיליון דולר לקלינטון. ה"ניו-יורק טיימס" הגדיר אותם כ"אחד מ-25 האנשים שהיו אחראים למשבר הפיננסי". "וורלד סייבינגס", הבנק של סנדלר, היה הראשון בארה"ב ששיווק משכנתאות בריבית תחילית אפסית, שאחריה באה המכה ללווים. בני הזוג הרוויחו 2.3 מיליארד דולר כשהם מכרו את בנק המשכנתאות שלהם ל"וואכוביה נשיונל בנק" שנתיים לפני המשבר. וואכוביה נקלע כמובן לצרות צרורות בגלל הרכישה הזו.

בקמפיין הנוכחי שלה, התחייבה הילארי לרסן את וול סטריט. היא מציעה מיסוי כבד יותר על סוחרים בתדירות גבוהה, וביטול ההקלות המיוחדות לקרנות גידור. אבל הרטוריקה שלה לא מפחידה את תומכיה במגזר הפיננסי. לפי הוושינגטון פוסט, בנקאים וראשי חברות ביטוח תרמו לקמפיין ול-PACs שלה עד תחילת 2016 רק מעט פחות מהתומכים שלה במגזר הטק והטלקום בעמק הסיליקון. כך למשל, אריק שמידט, יו"ר אלפאבית (גוגל), מעורב בקמפיין של הילארי דרך חברת הזנק שהוא הקים, Groundwork, שמפתחת טכנולוגיה חדשנית לגיוס תומכים לכל קמפיין.

בבחירות של 2012, מיט רומני ביש המזל קיבל בערך פי שלוש תרומות יותר מיריבו ברק אובמה בוול סטריט. השנה היוצרות התהפכו, והמובילה היא הילארי קלינטון, שגייסה במארס 54% מכל התרומות שהבנקאים ואנשי הפיננסים העניקו לכל יתר המתמודדים מכל המפלגות. ג'ורג' סורוס הוא הדוגמה לכך. כזכור, הוא תרם להילארי השנה באמצעות הקרן שלו 7 מיליון דולר - התרומה הגדולה ביותר (עד מאי). הקרן של סורוס, נזכיר, היא קרן גידור, שאמורה להיפגע מחקיקה לכאורה של הנשיאה החדשה, אם וכאשר. אבל סורוס לא מודאג. הוא כנראה התרשם יותר ממה שאמר וורן באפט בוודסטוק האחרון לקפיטליסטים באומהה, עיר מגוריו: "אם טראמפ יהיה נשיא, אני חושב שנהיה בבעיה גדולה יותר מאשר נזקים כספיים אפשריים לחברה שלנו (ברקשייר האתאווי)".

קרן קלינטון (Clinton Foundation) נוסדה ב-2001 כקרן ביל קלינטון (ונקראה ב-2013-2015 קרן ביל, הילארי וצ'לסי קלינטון). היא מלכ"ר שהוקם על ידי הנשיא לשעבר במטרה מוצהרת "לחזק את יכולתם של אנשים ברחבי העולם לעמוד באתגרי התלות הגלובלית". הקרן מתמקדת בבריאות עולמית, שיפור הזדמנויות לנשים וילדות, מאבק בהשמנת ילדים ובמחלות, יצירת הזדמנות כלכלית וצמיחה וסיוע בהתגברות על אפקט החממה". היא משתפת פעולה עם ארגונים, חברות וממשלות. משרדיה ממוקמים בניו-יורק ובליטל רוק, ארקנסו.

במרוצת השנים הועלו שאלות על התנהגותה הפיננסית של הקרן, על גיוסי הון מממשלות וחברות זרות, השקיפות של הדיווחים על התורמים וניגודי עניינים אפשריים בין תרומות ופעולות של הילארי קלינטון כמזכירת המדינה בשנים 2009-2013 והמרוץ הנוכחי שלה לנשיאות ב-2016.

רוב הצלחת הקרן נזקפת לזכות התהילה העולמית של ביל קלינטון ויכולתו להפגיש בין ראשי חברות, ידוענים ואישי ממשל. הקרן גייסה ככל הידוע כ-2 מיליארד דולר בתקופת פעילותה.

ב-2008 דיווח ה"ניו-יורק טיימס" שאיש כספים קנדי, פרנק גוסטרה, הטיס את קלינטון בשנת 2005, במטוס מהודר לקזחסטן במסגרת סיור פילנתרופי. לפי הכתבה, קלינטון שיבח את נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב, ובתמורה לכך זכתה חברת האורניום של גוסטרה באשיור לקניית אחזקות בשלושה פרויקטים של אורניום בשליטה ממשלתית. גוסטרה מצדו תרם 31 מיליון דולר לקרן קלינטון. ב-2009 דיווח "פורבס" שקלינטון וגוסטרה הגיעו לקזחסטן בטיסות נפרדות, שהעסקה הייתה עם חברה פרטית ללא צורך באישור ממשלתי קזחי, ושלפי גוסטרה היא נסגרה שבועיים לפני בואו של קלינטון.

לפני החלטת הנשיא אובמה למנות את הליארי קלינטון למזכירת המדינה ב-2009, ביל קלינטון הסכים לכמה תנאים והגבלות בנושא גיוסי התרומות להקמת המרכז הנשיאותי קלינטון בליטל רוק (שבו שוכנים גם משרדי הקרן). אז פורסמה גם לראשונה רשימת התורמים לקרן, שהייתה ארוכה וכללה תורמים "רגישים" מסעודיה. המטרה הייתה להבטיח ש"לא תהיה אפילו מראית עין של ניגוד עניינים" כאשר הילארי תהיה שרת החוץ.

ב-2011 קיבלה צ'לסי קלינטון תפקד דומיננטי בקרן והצטרפה למועצת המנהלים. היא נשאה נאומים בתשלום כד לגייס כספים לקרן, כמו, למשל, נאום באוניברסיטת מיזורי בקנזס סיטי לפתיחת "היכל התהילה לנשים", שעבורו קיבלה 65,000 דולר. האוניברסיטה ניסתה לגייס את הילארי קלינטון למשימה, אך גילתה שהתעריף שלה היה 275,000 דולר. דובר של הקרן אמר ב-2015 ש"בניגוד להוריה, צ'לסי קלינטון נאמה בשם הקרן, וכל התשלום שקיבלה הועבר לקרן".

ב-2013 הצטרפה הילארי קלינטון למועצת המנהלים אחרי פרישתה ממשרד החוץ, ולכן שונה שם הקרן לשלושת שמות בני המשפחה. במארס 2015, שרת הבריאות לשעבר בממשל קלינטון, דונה שלאלה, מונתה למנהלת הקרן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!