דרשת ערב החג של רבי מיילך בידרמן

1.
ביום שנכפל בו כי טוב, זכינו לארח בבית-מדרשנו – כהכנה לחג מתן תורה – את ר'-מַיילֶך. אמרת ר'-מיילך, אמרת הרב-הצדיק אלימלך בידרמן שליט"א; אמרת 'באר הפרשה'; אמרת 'באר האמונה'; אמרת דברים מתוקים (ומחייבים) לנפש היהודית.

אני מחבב את הגיליונות השבועיים של 'באר הפרשה', אך אינה דומה קריאה לראייה. האישיות שלו, כובשת. הפשטות הירושלמית: הסיגריה שהוא מגניב לפני ואחרי הדרשה; היחס החם לכל משתתף, אפילו למי ש'נכנס' בדבריו ("זייער גוט, מעניין אותי מה יש לך לומר גם בנושא הבא", הוא אומר ל'בעל-בית' צעיר ש'זורק' הערה באמצע הדרשה). ומצד שני, הגאונות. הוא מצטט על-פה גמרא, זוהר, חתם-סופר, חובת- הלבבות. וכמובן, הסיפורים. הרבי מפשיסחה והמשגיח ר'-חצק'ל, כולם נפגשים בדרשותיו, ומוכיחים שכל הדרכים מובילות לנקודת-האור. מסקנות שיטות המוסר והחסידות – זהות, והאמת, גם הדרך לא תמיד שונה.

לא אמנע טוב מבעליו, אשתף את הקוראים הנאמנים בעיקרי דבריו.

ר'-מיילך פותח בדברי ה'חתם סופר': "כל יהודי בחג השבועות הוא בבחינת משה איש האלוקים, בדרגה גבוהה יותר מנבואה! ואם לא תאמין בעצמך אלא תמעיט בערכך – הייתכן שגורנישט כמוני, יכול להיות גדול שבנביאים? – התשובה נמצאת בפסוק: "וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם". גם אז, כשהיית עבד שפל-מדרגה, הוצאתי אותך ממצרים ונתתי לך את התורה; להראות לדורות שכל שנה כשמגיע היום הזה, גם אתה עולה לדרגת הנביאים, לא משנה מהיכן אתה מגיע.

"שאלו פעם את ר' שמחה-בונם מפשיסחה: אנחנו מברכים כל בוקר בברכות השחר 'שלא עשני גוי', 'שלא עשני עבד', 'שלא עשני אישה', למה לא מברכים גם 'שלא עשני בהמה'? ענה ר'-בונם: מחשש ברכה לבטלה...

"אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהילים מט). אדם שנכנס לזמן יקר כל-כך ולא מבין, הוא נמשל של הבהמה. הבהמה היא המשל שלו. יהודי שלא 'חי' את הימים הללו, שלא קולט מה קורה כאן, שחג מתן תורה הוא יום חתונתו של כל יהודי – נמשל לבהמה. אתם יודעים, החתונות שמתקיימות בימינו באולמות-השמחה, הן הנמשל. כל המנהגים המובאים בשולחן ערוך על שמחת חתן וכלה – החופה, הנרות, ההקפות – מקורם במעמד הר סיני. אפילו שבירת הכוס, אומר הרמ"א, זכר לשבירת הלוחות. הכל נמשל למעמד הר סיני.

"עכשיו אנחנו בימי 'נעשה ונשמע'. אשריכם ישראל, שיושבים כאן ועוסקים בתורה ושומעים שיעורים. זקני ירושלים מספרים, כי עד שנת תש"ח כל החנויות בירושלים היו סגורות בשלושת ימי הגבלה. גם הזקנים שחיו בפולין לפני המלחמה מעידים כי בשבועיים שקדמו לחג השבועות לא היה מקום פנוי בבתי-הכנסת. כולם ישבו ולמדו כל היום. אתה דואג, מה יהיה על הפרנסה? הקב"ה נכנס איתך לחופה, יסדר לך הכל. אל תדאג. קַבֵּל עול תורה בימים אלו".

2.
ר'-מַיילֶך חי את השטח, מכיר את נבכי הדור. לשם הוא מכוון. "אחד המקורות למנהג להיות ניעורים בלילה הוא המדרש שמספר על בני ישראל שנרדמו לפני מעמד הר סיני, והקב"ה נאלץ להעיר אותם. קשה להבין את זה. הרי הרמב"ם מביא מדרש, שכבר באותה שנה ספרו ספירת העומר והתכוננו חמישים יום. משה רבינו עולה ויורד בהר. 'היו נכונים'. הקב"ה הולך לרדת. איך היו מסוגלים להירדם?

"על כרחך שהקב"ה בכוונה תחילה רצה שיירדמו, כי נכון שאז כולם היו בבחינת אש להבה, אבל הקב"ה ידע שיבוא יום ויהודים יהיו עסוקים 'על המחיה ועל הכלכלה', יהיו רדומים, יגידו, מי אני, מה אני? אמר הקב"ה: אין בעיה, גם במצב כזה, בתרדמה, אפשר לקבל את התורה! כל אחד, בדרגתו. העיקר לקבל את התורה.

"שכן ניגש אלי בחדר מדרגות ושואל: 'הרב בידרמן, אולי נסייד את חדר המדרגות?' אני אענה לו: 'ר'-איד, כנס לסלון, נשתה כוס קפה, נדון בהצעה שלך'. אבל אם הוא יגיד לי 'בארון חשמל בוערת אש', אני לא אגיד לו 'בוא תיכנס לכוס קפה'. מיד אזמין אמבולנס ומכבי אש. כאן לא כתוב נשמע ונעשה. כאן כתוב 'נעשה ונשמע'. תתחיל. עכשיו. מיד.

"איך אמר ה'לב שמחה' מגור על 'הווי ממעט בעסק, ועסוק בתורה'? תפסיק לעשות עסק, לתכנן את הלימוד, פשוט שב ותתחיל ללמוד".

סיפור אחרון. "האדמו"ר ה'נתיבות שלום' מסלונים ראה פעם את חסידיו דנים ביניהם מתי הוא רגע קבלת-התורה. חלק מהם טענו: באמצע הלילה, שעות כל-כך קדושות של לימוד, בוודאי זו השעה! אחרים אמרו: זה קורה בבוקר, בשעת קריאת התורה... אמר להם ה'נתיבות שלום': אני אגיד לכם מתי הרגע. כשיהודי עומד, חושב ומקבל על עצמו קבלה קטנה – קטנה! – אבל קשור איתה לנצח, זה הרגע של 'מתן תורה'! הוא נקשר עם הקב"ה קשר נישואין. ובאמת, 'והשיאנו' ה' אלוקינו' מלשון נישואין, שעליהם מברכים 'בנין עדי עד'. שהחג לא יברח לנו, שיכנס אל קרבנו עם הקבלות הטובות. שנזכה לקבל את התורה. אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד".
אמן.

3
בשעות הדמדומים של יום ראשון התכנסו מאות מתושבי הישוב היוקרתי סביון בחצר בית-הכנסת. חובשי כיפות של קבע לצד כיפות חד-פעמי, ישישים לצד צעירים, בלבוש חגיגי, בחרו את המנה האהובה עליהם בדוכני המזון ונהנו מצלילים מוזיקליים. כיסאו המהודר של רב היישוב, הוצב בפתח בית הכנסת. ישב בו הרה"ג דוד ברודמן, 'חתן השמחה', שהגיע לגיל גבורות. התושבים עברו לפניו בסך, בירכו והתברכו, תחת הכותרת: 'ערב הצדעה לרגל הגיעו לגבורות וסיכום 42 שנות רבנות'.

חז"ל אומנם קבעו כי תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינים, חכמה מתווספת בהם, אך המחוקק הציוני חושב אחרת. ככה זה בישראל: רבנים צריכים לפרוש בשיא תפקודם. הרב ברודמן ימשיך להתגורר ביישוב, להאציל מהודו, אך כיון שהגיע לגיל פרישה – ביקשו חברי ועד בית הכנסת לערוך עבורו ערב הוקרה.

הרב ברודמן (יליד הולנד, ניצול שואה, בוגר ישיבות פוניבז' וגייטסהד) הוא סמל לרבנות אותנטית, ועם זאת, זוכה להיות אהוב על הציבור. הוא תמיד שם בשביל התושבים: בעת שמחה ובעת צרה. כמלמד תורה, כמקרב-לבבות, כמשכין שלום בין איש לאשתו.

הרב ברודמן הגיע בשנת תשל"ד ליישוב בעל צביון חילוני מובהק. בליל יום הכיפורים הראשון לכהונתו, עלה על בימת בית הכנסת וזעק באומץ-לב: החצרות והגינות של סביון הן לשם דבר, מטופחות בצורה נהדרת, ואילו בית הכנסת - בית ה' - נראה כמו מוסך. הייתכן?

"מאד כעסו על הדברים שאמרתי", נזכר הרב. כעסו או לא, בזמן קצר שופץ בית-הכנסת האשכנזי, ארון קודש מפואר נרכש, ואפילו בית-כנסת נוסף נבנה לטובת התושבים בני עדות המזרח. בית-הכנסת המטופח הביא גם את התושבים, ובימים הנוראים אין מקום לסיכה.

"האור שבתורה מחזירן למוטב", אומר לי הרב ברודמן. הוא מספר, כי ביסס את הרבנות שלו על שיעורי תורה קבועים, חלקם בבית הכנסת וחלקם בבתי התושבים. "מעולם אבא לא סירב לבקשה להעביר שיעור תורה", מעיד בנו. ועוד לא דיברנו על כולל האברכים הפועל כאן מדי יום ביומו במשך ארבעים שנה.

הצעירים תמיד נמצאים בראש מעייניו של הרב הישיש. לפני עשרות שנים יזם לראשונה 'שבת בנות מצוה' המוקדשת לבנות ה-12 של היישוב ובני משפחותיהן. הרב, כמו גם רבנים נוספים, דואג לכלות הבת-מצוה להכנה רוחנית לקראת החיים הבוגרים, באמצעות סעודות שבת, דברי תורה וזמירות. עבור רובן, זו שבת ראשונה כהלכתה. המסורת הזו מתקיימת מדי שנה, ורושמת הצלחה רבה, כאשר הנערות מעידות על עצמן כי גם אם התרחקו להודו ונפאל, את הניצוץ היהודי שלהם הן לא מסוגלות לשכוח בגלל השבת ההיא, בגיל 12.

לא נותר לנו אלא להצטרף למברכים: עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!