קבלת התורה בכלא מעשיהו - משה ויסברג ביקר באגף החרדי וחזר עם מסקנה

יום רביעי השעה 13:00 בצהריים, על צג הטלפון, ידידי איש החסד חונה דייטש. "בשעה 3 וחצי נכנסים לכלא" הוא אומר לי, וממשיך: "תשמע טוב, יש 'סיום'. צריך לבוא לשמח". אצל דייטש זה דבר שבשגרה - אצלי זו פעם ראשונה.

אני, שמכיר את פועליו של דייטש במעשי החסד הרבים, ממהר להגיע לרמלה לשערי כלא מעשיהו. במקום, כבר נמצאים עשרה בחורים - שהגיעו לרקוד ולשמח. גם הם, אומרים לי, באנו בהתראה קצרה לכבוד ה'סיום' של האסירים.

רציתי מזה תקופה לחזות מקרוב במתרחש בין כותלי הכלא, אבל לא ידעתי, שדווקא מהביקור הזה, אצא עם מוסר-השכל חודר כליות ולב, על אהבת התורה, לימוד והתמדה.

וכך, לאחר שעברנו את הבידוק המקיף נכנסנו מעבר לחומות הכלא ודלתות הברזל נסגרו מאחורינו בבום. נכנסנו לאגף התורני בכלא. שם התגלה לעינינו מחזה בלתי יאומן. האסירים, כל אחד והחבילה שלו, יושבים ליד גמרות פתוחות ולצידם ספרי טור ושולחן ערוך, ומחכים למעמד הסיום.

מתברר, כי האסירים מנהלים סדר יום מקביל לבחורי ישיבות ואברכים לכל דבר, הלומדים במסגרת ארגון 'דרשו'. במקום בישיבה או בכולל - בבית הכלא, וסיימו כעת את הלכות תפילה ומסכת קידושין.

רב שירות בתי הסוהר הרב יקותיאל יהודה ויזנר, נכנס לבית הכנסת המלא עד אפס מקום, ומתקבל בשירת 'שאו שערים' על ידי האסירים המעריצים אותו כרבם. הוא פותח בדברי תורה ומספר על גודל מעלת חג השבועות - יום הדין לתורה כדבריו, והימים האלו של שלושת ימי הגבלה.

עין לא נותרה יבשה, כשבעל המנגן יואלי קליין ועמו הזמר והקלידן מוטי הרמן, פותחים בשירת "תפילה לעני", "ויהיו רחמיך מתגוללים", וכמובן הלהיט 'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה' שמקבל כאן משמעות כפולה ומיוחדת. וכך במשך שעה ארוכה יואלי קליין שר ומסביר ואומר גם שנמצאים במקום הכי נמוך אפשר רק לעלות והדמעות זולגות וזולגות.

מתברר שהאסירים החרדים, שומעים שעות רבות את תחנות הרדיו החרדיות ומכירים את השירים היטב. הם כל כך מעודכנים, שבעלי המנגנים התבקשו על ידי האסירים, לשורר את הלהיט של פנחס ברייאר שמבצע פריד, 'ריבון העולמים ידעתי ידעתי'.

רב כלא 'מעשיהו' הרב גבריאל עזרא, הנערץ על ידי האסירים, נוטל חלק פעיל בריקודים יחד עם מגידי השיעורים מ'דרשו' והרב מגנזי.

לאחר מעמד הסיום, שוב פורצים הריקודים, ובחורי הישיבות המתנדבים, הלבישו את מלבושי הקוזקים - כנהוג בשיבות החסידיות. בריקודי ה'הורה' הסוערים, האסירים קיפצו לשמים.

כל מי שהשתתף בתוכנית 'דרשו' קיבל ספר חפץ חיים שמירת הלשון עם הקדשה מיוחדת ממגיד השיעור, האסירים לא הפסיקו להודות על השירה, והפצירו בנו להישאר לסעודת המצווה "הכל פה בד"צ, אל תדאגו" אומר לנו אחד האסירים שנראה כמי שהתקרב ליהדות דווקא בשערי הכלא.

בחוץ, אני פוגש את יואלי. אני אומר לו "איך יש לך כוחות" והוא עונה לי מניה וביה, "מי יכול על חונה. כל בקשה ממנו לשמח אדם חולה, אני מגיע מיד".

חג השבועות תשע"ו יקבל אצלי משמעות אחרת לראות ולחזות בעשרות אסירים השוקדים על התורה וגומעים הלכות וגמרות. הלוואי עלינו. אולי הזדמנות טובה להתעורר ולהתחזק בלימוד התורה בזמננו החופשי, ולא רק מתוך חוסר ברירה של ישיבה בכלא.

הסתיים לו הביקור, בשיר "לבקש רחמים... כעני בפתח". כל מילה נוספת מיותרת.

חג שמח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!