זה היה הערשי ויזל ז"ל ואיננו • טור פרידה

הצב"י ישרא"ל על במותייך חלל, איך נפלו גיבורים.

דמעות זלגו עינינו. בכאב מלאו ליבנו. בבת אחת כולנו השתתקנו. עולמנו חרב בעדינו. הכל נעצר מלכת. כמות גדול וצדיק בישראל.

הערשי, הגיבור, הבולדוזור. כבר איננו איתנו. ברוך דיין האמת.

ירושלים האט געכאפט א זעץ! היטיב להגדיר זאת אחד מאנשי ירושלים, בהישמע ההכרזה על לוויית הרה"ח יהושע העשיל צבי ב"ר יצחק אייזיק אריה לייב זצ"ל בעל חנות רהיטי ויזל ממאה שערים. ואכן זאת לא גוזמא כלל, המנוח ז"ל היה אהוב על הכל, אהוב לבריות ואהוב למקום, כל חייו היה נטו נתינה ועשיית חסד למען הזולת. הוא לא נשא תואר עסקן, ואף התרחק מגינוני כבוד אלו, איש חסד וטוב לב היה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אבדה גדולה עד למאוד לחבריו ומכיריו בפרט, ולתושבי ירושלים בכלל.

איש חסיד היה, איש צדיק היה.

חסיד היה במידותיו צדיק היה בהליכותיו, היה דבוק בלב ונפש לרבו ומאורו האדמו"ר מדושינסקיא באמונת חכמים פשוטה ותמימה, והתייעץ איתו על כל פרט ופרט. הרבה בקביעת עיתים לתורה בבוקר ובערב, והיה מהמשכימים לתפילת ותיקין בימות החול, ומעשרה ראשונים בבית המדרש בשבתות ומועדים.

זה היה הערשי, ואיננו!

להחיות בהם נפש כל חי.

תרם את הקאווע שטיבל בהיכלי השטיבלאך בדושינסקיא, והיה גם פטרונו עד יום מותו, הוא דאג לאחזקתו וטיפוחו מכדור סוכרזית קטנה עד לתיקון והחלפת ברזים שעלותו מסתכמת באלפי שקלים, כמו כם הוא יזם את הכשרת הקאווע שטיבל וכל אביזריו מיוחד לחג הפסח, וגם בחג האחרון שכבר סבל כאבים עזים, הוא השכים קום והקדים את כלל המתפללים לפתוח את שערי השטיבל כדי להשקות צמאי חסדיך.

כמעשהו בפרט כך בכלל, כל תושבי ירושלים ומסביב לה העולים לרגל בחג השבועות נהנו מהשתייה קרה ברחוב שמואל הנביא מעשי ידי הערשי, הוא השקיע בזה את כל מאודו גופו ונפשו. פרוייקט זה גדל משנה לשנה, וכשהגיע החג עצמו הוא עמד בחום תרתי משמע ושירת את כלל העולים. כך גם היה בלוויית גדולי וצדיקי הדור הוא חילק ברכבו שתייה קרה וליווה את הלוויות עד שהאחרון המלווים עזב את המקום. (יש לציין, שגם כשקנה רכב חדש לעצמו הוא חשב וחישבן שזה יתאים לחביות השתייה קרה והברזים).

זה היה הערשי, ואיננו!

הכותל של מאה שערים.

כשם שביתו היה פתוח לכל, כך גם בית עיסוקו "רהיטי ויזל" כמקום צקון לחשם לכל נשברי לב, ישב וניהל שם מעין ישיבה לכל אותם בחורים שמסיבה כל שהוא נפלטו ממסגרותיהם אצל הערשי מצאו אוזן קשבת. סיפר לי בחור ישיבה שפעם קרה ומסיבה כלשהו המשגיח זרק אותו מהישיבה, וכשנודע זאת להערשי הוא ניגש אליו ושאל אותו מה אני יכול לעשות עבורך שיחזירו אותך? אולי אני אדבר אם המשגיח?! הראש ישיבה?

כמו רהיטים כך גם משפחות נשברות הרכיב, ותמך ודאג לכל צורכיהם, גם אם זה היה על חשבון העסק.

זה היה הערשי, ואיננו!

וצדקה במאור פניך נתת.

הערשי ניהל גמ"ח, כשמו כן הוא. "גמילות חסדים", בניגוד לשאר הגמחים, לא היה תקנות לא קריטריונים, לא שעות ולא פקידים. רבים מאנשי ירושלים נעזרו בו בעת שמחת צאצאיהם ע''י הלוואה כספית, גם בשבועות האחרונים שהמחלה השתוללה בגופו, בעודו מתפתל מייסורים הוא המשיך לנהל את הגמ"ח כשהוא מתבטא באוזני מכריו 'מדארף אריין כאפן'.

זה היה הערשי, ואיננו!

צדיק ורחום הוא.

אי אפשר להספיד את הערשי ז"ל בלי להזכיר את אשר עשה לילות כימים למען חולי עמך ישראל ומשפחותיהם, בשעות לא שעות, ערבי שבת וחג וכו', תמיד הציע את עזרתו בהסעה לבתי חולים חינם אין כסף, ולאחרונה גם הגדיל לעשות וקנה רכב מיוחד שיוכל להסיע בו חולים ונזקקים בימות השלג.

זכור ולא יישכח מעשיו הטובים למרות כי רבות המה, והנה לפניכם סיפור אחד מני אלף: באחד מימי חול המועד פסח לפני כמה שנים נקלע אחד מחברי לבית חולים אחרי שאחד מילדיו עבר תאונת דרכים קשה. שח לי אותו חבר, באותו לילה לקראת חצות כשיצאתי מחדר התאוששות אחרי שניתחו את בני, אני רואה מולי את הערשי, בידו ארוחת ערב דשינה ועשירה שכללו מצות ושאר מיני מטעמים. ואומר, לך תאכל אתה ואשתך.. האיש הנכון, בזמן הנכון.

זה היה הערשי, ואיננו!

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם השם [ירמי' כג כד]

אמרו הצדיקים הק' אם יסתר איש במסתרים זה הצדיק העניו הרוצה להסתיר גדלותו, אמנם, אומר הקב"ה בלשון בתמיה - ואני לא אראנו – לעולם כולו, אני אפרסם כבר מי הוא הצדיק, מי הוא העניו.

זכה לו האי צדיק הערשי זצ"ל שנשמתו עלתה השמימה בערב שבת אחר חצות כמבואר בספרים הקדושים גודל מעלתו. זכה, וכבוד גדול עשה לו במותו בלוויה רב גוונית הלכו זו לצד זו רבנים, אברכים, חסידים ואנשי מעשה, בראשות האדמו"ר מדושינסקיא. כולם בכו בלכתו של חבר וידיד בית השם איש חסד האהוב לכל, בין המלווים הרבים שנעזרו בו בכל עת מצוא, נכחו גם רכבי ובקבוקי שתייה הקרה שנגררו אחר הקהל כצאן בלי רועה מלוים את אבא שלהם עד מקום מנוחתו בהר המנוחות.

חביות והכוסות חד פעמי נשארו זרוקים מאחור. הברכות ואמנים ושאר מעשי החסד ליוו את הערשי ז"ל עד כסא הכבוד.


הערשי איננו! אוי מי יתן לנו תמורתו!

איש חסיד היה. איש צדיק היה. ופרח לו איש האמת.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!