קרדום לחפירת זהות נבדלת מהמון העם

באמת שאיני מבין את עודד קוטלר, וכי לא יכול היה לדבר על עדר הבהמות יום אחרי גרבוז? זה לבדו שווה עוד עשרה מנדטים. אמנים דגולים, עפר אנחנו לרגליכם, אל תרעיפו עלינו מטובכם בשפע כה רב. חכו קמעה. רחמנות.

ממש לא מזמן נדרשנו לעכל את "שבעים האחוזים שלא קוראים ספרים" מאת מאור דורנו עמוס עוז, ואחר כך נאלצנו לבלוע את נאום "קומץ המושחתים, מנשקי הקמעות ועובדי האלילים" של צייר האיקו‏נות גרבוז; ואז במצוותה של הרוזנת קמחי שתינו "ציאניד", "ניאנדרטלים" שכמונו. בדרך נתקעו בגרוננו קללות ואיחולי מוות ל"עם הזה" שכמה רע שהוא כזה, ושמענו את הגשש שהחוויר מלטף שרה בכינוי "בהמה" - אשרינו שזכינו לכך אחרי אלפיים שנות - וגם פריץ־כי ימלוך שעירטל שרה אחרת על קירות הגרוטאות שמהן עשויה נפשו. והנה הגיע עודד המעודד ורומם את רוחנו, בהמות מלחכות קש וגבב שכמונו, לראות שלא הכל הבלים והבל, יש גם סאטירה בקרב אמנינו שאפשר להלך אחריה כצוואר אחרי החבל.

ר' צדוק הזהיר במשנה שלא לעשות התורה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בו. מתי הושלכו לארץ תרבות עמנו והאמנות הישראלית כפי שהתבזו בחודשים האחרונים, מפי אלה שהתיימרו לשאת את שמן, אבל השתמשו בהן כקרדום לחפור בו זהות נבדלת מהמון העם? לא אהבת האמנות עומדת לנגד עיני המתנשאים הללו, אלא רצון להכריז בשער בת רבים "אנחנו לא הם".

מעולם לא היה המושג "עדר" נוכח יותר בעולמה של תרבות מאשר אמש; מבלי משים המחיש קוטלר את עומק כוונת חכמינו ז"ל "הפוסל - במומו פוסל". "תארי לך את עולמנו־עולמך שוקט ללא ספר, ללא מוסיקה, ללא פואמה", הטיח במירי רגב, "עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים". כגרבוז, גם קוטלר נדרש לאמנות כמכשיר לסימון סוציולוגי. הוא העמיד את האמנות כלא שייכת ל"לאום".

בפתיחה לספרו המפורסם "קורות האמנות" כתב ארנסט גומבריך: "בעצם אין דבר כזה, אמנות; יש רק אמנים". פני האמנות כפני אמניה, פני התרבות הישראלית כפניהם של נושאיה. בדבריהם, קוטלר וחבריו העמידו מראה מול פניהם שלהם, ועל הדרך גם איבדו את ההומור. הם באמת התכוונו לזה!

הרצינות התהומית שבה עומדים אמנים ומכריזים מלחמה על לא־כלום, אפילו לא טחנות רוח עמדו מול אבירי הרוח המתנוונת - לא החלטות ולא צעדים מעשיים; רק כמה משפטים משיחה בת שעתיים ויותר של שרת התרבות, שהוצאו בזדון כדי להרבות שנאה ומחלוקת - סרוונטס היה צריך לקום לתחייה כדי להשתתף בכנס הנפוח, אבל ספק אם היו נותנים לו או לדון קישוט להיכנס; אולי לסוסו, בהמה עלובה שכמותה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!