אוסף של כיפות ברזל • טורו של אבי בלום

גיבורים בלי מדים
שני פוליטיקאים חרדים, לא מאותה מפלגה אך עם אותה נטייה קלה שמאלה, הזדמנו לדקת דומיה של אזעקת אמת בסביבה חרדית, בטרם שקטה הארץ ארבעים שניות. השניים לא יכלו להתעלם מהקולות, מהלפידים ומקול השופר - אותם כולנו רואים ושומעים.

כל מי שמסתובב בריכוזים חרדיים, ממתין לאוטובוס בתחנה, לקופאית בסופרמרקט או לעשירי למניין בשטיבלא'ך, מבין במה מדובר. הציבור החרדי הפך לגדול מותחי הביקורת על מדיניותו הרופסת של ראש הממשלה. אין תמרון צבאי שישווה לתכסיסי המלחמה של בוגרי המכינות הצבאיות החרדיות - מפקדי המקוואות ומומחי הלוחמה בטרור מול מחבלים (ושוינאים). אם היה נערך סקר רחוב בבני ברק, רצועת עזה הייתה נכבשת כבר מזמן ברגלי החיילים - ילדיהם של אחרים.

בניגוד לקול ההמון המתלהם, הרי שכמה מהפוליטיקאים החרדים שעוקבים בעניין אחרי ההתפתחויות חולקים לנתניהו מחמאות, לא כולם אך רובם. קחו לדוגמה יוצאת מהכלל את חבר השביעייה לשעבר אלי ישי ששוגר לאולפנים כתף אל כתף עם הלשעברניקים הביטחוניים שמלהגים יומם ולילה. את עזה - אמר ישי - יש להחזיר ארבעים שנה לאחור, להפציץ (מהאוויר, אלא מה?) עד שהחמאס יאמר די.

לצדו של ישי באותו אולפן ישב עוד לשעברניק, דובר צה"ל בדימוס אבי בניהו - שהמבצע בעזה מאפשר לו לככב שלא במסגרת פרשת הרפז. בניהו חד הלשון שחרר הברקה לא רעה: "אלי ישי תמיד ידע לדבר חזק באולפנים וחלש בקבינט" הוא אמר בחיוך. כולם צחקו לבד מאלי ישי. לזכותו של הנץ החרדי ייאמר שהוא השמיע את אותו טיעון בכל הסבבים הקודמים: במבצעי עבר בעזה כמו במלחמת לבנון השנייה.

אלי ישי לא הניח את הנשק התקשורתי ועוד בטרם הפכה הפסקת האש לאש ללא הפסקה, הוא היה הראשון שאץ-רץ למתוח ביקורת נוקבת על המהלך. בהודעה לעיתונות ששוגרה מטעמו תוך כדי ישיבת הקבינט הוא כינה את ההחלטה "סתירת לחי לאזרחי ישראל" (כך במקור. בלשני החמאס לא היו מנסחים זאת טוב יותר). האח התאום של ישי במחנה הדתי-לאומי הוא השר נפתלי בנט. שר הכלכלה הדתי-לאומי כיום, כמו שר התמ"ת החרדי בשעתו, מדברים בטון לוחמני של גדודי אל-קאסם - אך מעולם לא גילו נכונות לשלם בכיסאם.

יו"ר ש"ס לשעבר, הוא היוצא מן הכלל בקרב החברים החרדים שמרביתם סבורים כי נתניהו מתנהל בתבונה ובשיקול דעת. מחמאות כמו אלו שכמה מהחברים חולקים לביבי, ראש-ממשלתנו לא שמע מהחרדים מאז שילח אותם, כמו גולים עזתיים שביתם הופצץ, לישימון האופוזיציוני.

בניגוד לישי שתוכו כברו, הרי שהמשבחים אינם רצים לאולפנים ומעדיפים לשמור על עצימות נמוכה. גם הם מודעים לכך שקהל המצביעים הטבעי שלהם, אינו נמנה על המתונים. ובכלל, תובנת 'המשכיל בעת ההיא יידום' היא עצה ראויה לכל נציג ציבור המשיא עצות בנושאי מלחמה בה בעת שמרבית בוחריו אינם משרתים בצבא.

שש אחרי המלחמה
כמה מהחבר'ה החרדים זכו לקבל מידע בשבוע האחרון ישירות מפי הגבורה. ראש-הממשלה התקשר כדי לעדכן והחברים מצאו עצמם ניזונים מאותה אינפורמציה שמקבלים שרי הממשלה - שזה, פחות או יותר, המידע שכולנו שומעים בערוצים הפתוחים.

אחרי שיחות הטלפון הסתמיות, נפוצו השמועות על הקמת ממשלת חירום עם החרדים. כמה מהגולים החרדים שיתפו פעולה והשתעשעו ברעיון של מימוש זכות השיבה לממשלה תוך כדי מלחמה. הם סיפרו שמאחורי ההצעה עומדים גורמים לא רשמיים בסביבת נתניהו שמתמחים בצילום מצב. כניסה לממשלה תוך כדי לחימה - הסבירו צלמי לשכת ראש-הממשלה לח"כינו הקשובים - תאלץ את המצביא לפיד לבלוע את הצפרדע הכשרה שתיתקע בגרונו גם אחרי המלחמה.

כל מי שעיניו בראשו הבין שמדובר בהצעת נפל שתתרסק בכוחות עצמה, ללא צורך בכיפת ברזל. ביבי הוא איש רצוני. הוא רצה תמיד את החרדים בממשלתו, כפי שלא רצה את בנט כשר וריבלין כנשיא. בתקופה האחרונה הרצון לראות את החרדים לצידו הופך לכמעט אובססיה. ביבי מבין שבקונסטלציה הנוכחית חלום הכהונה הרביעית כראש-ממשלה הולך ומתרחק ותולה את יהבו בחרדים המוכים. הרי הם, כמו בתסמונת האישה המוכה, תמיד חוזרים.

אלא מה? שזה ממש לא תלוי בו, ומהבחינה הזאת מאום לא השתנה מיום הקמת הממשלה. כדי להרכיב פאזל שבו החרדים משתלבים בממשלה, ביבי צריך את הסכמת כל השותפים למחנה הלאומי. גם אם בנט ייתן את ידו (עד עכשיו הוא שם רגל במקום לתת יד), אין כל סיכוי שהפרוד הטרי איווט, יעניק את הסכמתו לאיחוד המשפחות.

אחרי שהערפל התפזר, נשארנו עם פוליטיקאים חרדים מתוסכלים שנהנו מרגעים ספורים של תשומת לב תקשורתית ורלוונטיות וירטואלית. עבור ש"ס במיוחד, מציאות של מתיחות ביטחונית היא תקופה קשה של חוסר רלוונטיות פוליטית, אבל גם לפני שהחל המבצע המצב לא נראה מי-יודע-מה. עם שישה-שבעה מנדטים בסקרים, ומדובר בסקר שלישי ברציפות, אי אפשר להתחיל מערכת בחירות. זו לא סתם תופעה של 'שש אחרי המלחמה', אלא מגמה ברורה שחייבת להדליק בש"ס נורה אדומה.

ספין צירוף החרדים לממשלה העניק להם שעה קלה של רלוונטיות מדומה, אך החזיק מעמד באוויר פחות מהמזל"ט ששיגר החמאס. אבל גם אחרי שהספין התפוצץ, המשיכו החברים לפרגן לראש-הממשלה על ניהול המבצע בתבונה. רק כשהפסקת האש התגלתה כהפסקה ישראלית מול אש עזתית, הם הרשו לעצמם להשמיע ביקורת מרומזת בשפה רפה. לו היו לפחות מקבלים דבר מה על הדברור בהתנדבות. אז נכון שלספסר בתקציבים בעת מלחמה זה נשמע רע, אך למה לא לנצל את ההזדמנות כדי לדאוג למיגון עוד גן ילדים חרדי שממוקם בקרוואן?

נתניהו לא מפקיר את הזירה. כגיבור על חלשים הוא פיטר את דנון אבל לא מתקפת סגן השר לשעבר אלא מתקפת שרי הקבינט, היא שמערערת את הלגיטימיות שלו כמנהיג הימין. זו הסיבה לכך שהוא מרבה בשכנועים אישיים, בניסיון להגדיל את כמות התומכים. הנה תמצית דברי ההסבר שהוא המתיק באוזניהם של כמה מהחברים - שלבסוף גם נמצאו מפרגנים: "אין טעם להיכנס קרקעית רק כדי לומר היינו שם", הסביר נתניהו, "פעולה קרקעית אפקטיבית בעזה שתביא למיטוט החמאס היא עניין של עשרה חודשים עד שנה. גם אם נצליח בתום שנה של קרבות עקובים מדם למגר את החמאס, מי לידינו יתקע שלא נקבל הנהגה קיצונית פי כמה? מעבר לזאת, צריך להבין מה המשמעות של כניסה קרקעית ממוטטת שלטון. הרי פעילות כזאת תחייב העברת ארבע אוגדות לעזה. יש לזה משמעות קריטית כאשר המזרח-התיכון בוער ומכל עבר עלולה להיפתח חזית נוספת.

"אז נכון שאין כאן ניצחון חד-משמעי אבל בשורה התחתונה צה"ל הפציץ ברצועה יותר מאשר בעמוד ענן ועופרת יצוקה. החמאס מתוסכל מהצלחת כיפת ברזל. גם הפעילות התת-קרקעית והימית שלו נחלה כישלון חרוץ. במבצע הזה ישראל נמצאת במצב הרבה יותר טוב מאשר הרע במיעוטו".
תגובת החמאס להפסקת האש החד-צדדית לימדה שהצד השני רואה את הרע - אך ממש לא במיעוטו. ביבי בשלו, ממשיך להסביר שהפסקת האש משרתת טקטית את ישראל ומעניקה לגיטימציה לאומית ובינלאומית להעצים את התקיפות בעזה. "אזרחי ישראל סומכים עליי שאתעלם מרעשי הרקע", הוא אומר ומכוון לבנט, לאיווט, אך גם לסער ולחברים מהליכוד שמריחים דם פוליטי. תוך כדי לחימה בעזה, נאלץ נתניהו להתמודד עם הפגזה פוליטית מבית, ובתחום הזה - הוא סופג פגיעות ישירות, בלי הגנה של כיפת ברזל, ואפילו לא של כיפה סרוגה.

נתניהו היה יכול להישמע הרבה יותר משכנע אם לא היה מתכופף בימים שבשגרה בפני רוח מצויה. ראש-ממשלה שבתוך ממשלתו ומפלגתו נופל לכל בור, מתקשה לשכנע את עמישראל שדווקא מול החמאס הוא הופך לשמשון הגיבור.

מעשה אב
לא בכל יום מגיע רב ראשי לבוש גלימה ועטור במצנפת למשכן כנסת המינים. לא לכל דיון בענייני חקיקה, מגיע גדול בישראל, כדי לזעוק נגד חקיקתם של חוקים אזרחיים. הדברים הנוקבים שהשמיע הראשון-לציון בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת - ראויים לאזכור גם בימים של מתיחות ביטחונית. כי בממשלת נתניהו השלישית, גם כשהתותחים רועמים, המוזות האנטי-דתיות לא שותקות.

על הפרק: הצעת החוק המבקשת להעביר את סמכות הגיור לרבני הערים. הראשון לציון שהשתתף בדיון פנה אל הלב היהודי של חברי הכנסת וביקש, כמעט התחנן, שלא לתת פתח לגיור חופשי - אשר יביא להיווצרותם של שני עמים במדינה אחת: "אם תתנו לכל רב ורב בכל מקום ומקום להחליט - זהו פתח רע מאוד. אינני רוצה לדבר חלילה על הרבנים, אבל על-ידי כך פותחים פתח ללחץ עליהם. כדי לשמור על כבוד הרבנים - אל תתנו אפוא יד לדבר כזה, זה עלול לגרום להרס הרבנות.

"הדבר היה מופקד יותר מחמישים שנה בידיהם הנאמנות של בתי-הדין בארץ, וכך צריך להיות. אלה הם בתי דין חוקיים, שהמדינה הכירה בהם והם קיבלו את הכשירות לכך. גם בית-המשפט העליון סמך ידיו על כך ואמר שזה חוקי, שהתקנות שנעשו ביחד עם הרבנות הראשית וביחד עם בית-הדין הגדול הן חוקיות... חלילה לכם לחשוב על מתן רשות לכל רב ורב לעשות גיור ככל העולה על רוחו, לכן אני מתייחס בסלידה, בצער ובחלחלה להצעות כאלה, ודי לחכימא ברמיזא".

לפני שאתם מתחלחלים, קבלו הבהרה קלה שתעלה לכם חיוך על השפתיים בעיצומם של ימים מתוחים. הציטוט המדויק, מילה במילה, אינו של הבן המכהן הגאון רבי יצחק יוסף, אלא של האב הגדול מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל. הדברים נאמרו בדיון שנערך בוועדת הפנים בשנת 76'. הימים, ימי שבתו של מרן הגר"ע יוסף על כס הראשון-לציון לישראל. בתחום הדתי כמו הצבאי והמדיני, האיומים נותרו כשהיו וההתרעות שהושמעו לפני ארבעים שנה, רלוונטיות מתמיד.




ארבעים שנה אקוט בדור. הפרוטוקול משנת 76'

לא במקרה שלף הראשון לציון הגר"י יוסף - ברא קלא דאבוה - את הפרוטוקול מהארכיון, דווקא בעיצומם של ימי מלחמה. האופוזיציה האחראית אומנם הסירה מסדר היום את הצעות האי-אמון, אבל בממשלת נתניהו השלישית, הקואליציה היא-היא האופוזיציה האמיתית של ראש-הממשלה.

בין טיסה לקהילות היהודיות באמריקה לגיחה למוסקבה שם נפגש עם פוטין, התברר לראשון-לציון הגר"י יוסף כי בניגוד לכל ההבטחות חוק הגיור ממשיך להתגלגל. בחסות רעמי הכיפות המיירטות, עסוקים שניים משרי הקבינט ביירוט כיפות שחורות.

המדובר בשני שרים שהשפעתם על הליכי החקיקה בכנסת הנוכחית - גדולה מהשפעת ראש-הממשלה על התפתחות המבצע בעזה. שרת המשפטים ציפי לבני עומדת בראש ועדת השרים לחקיקה. שר החוץ איווט ליברמן מחזיק, באמצעות הידא אריכתא (והפה הגדול) דודו רותם, במפתחות ועדת חוקה.

והנה, בעיצומה של מלחמה, החליטו השניים לשתף פעולה ולהריץ לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הגיור שהניח ח"כ אלעזר שטרן. עבור מי שחפץ בשמירת שברי הסטטוס-קוו בישראל, זו לא קריאה אלא קריעה של החבל הרופף שעוד מחבר בין דת למדינה.

פגיעה ישירה בראשל"צ
הראשון שזיהה את הפרצה היה הראשון-לציון הגר"י יוסף, שהתריע בשעתו בפני ראשי הבית היהודי כי העברת החוק בקריאה ראשונה, תוציא את החוק משליטתם ותעביר אותו לאחריותו הבלעדית של יו"ר ועדת חוקה. דודו רותם עצמו (הזכור לטוב כמי שסירב להרים יד בעד חוק הגיוס) אינו לב העניין, אלא בעל-הבית, איווט ליברמן, מטעמו הוצב רותם בראשות הוועדה.

בבית היהודי נתלו בהבטחתו של ראש-הממשלה כי בין הקריאה הראשונה לקריאה שנייה ושלישית יושגו הסכמות. נתניהו אף מינה את הרב דרוקמן כמתווך מטעמו. הרב דרוקמן עשה את המלאכה, הוא יצא ובא בין הניצים, הלך, שב וישב עם כל אחד מהצדדים. התחושה הייתה שנוסחה של הסכמה היא ברת-השגה, אבל לליברמן ולבני - שמחפשים את דרכם הפוליטית, אצה הדרך להשלים כאן ועכשיו את החקיקה.

הראשל"צ (לא העיר, הרב) שספג פגיעה ישירה, שלח לראש הממשלה מכתב אישי בו הזהיר מפני הגברת המחלוקת והקיטוב בימים בהם עלינו להרבות באחדות פנימית: "העברת ההצעה תגרום לכך שייווצר במדינת ישראל מצב של יהודים סוג ב' והגיור יהפוך להליך שלא יהיה מקובל על ציבורים רבים", כתב הגר"י יוסף.

בכבוד ששריו אינם נוהגים בו, העיר הראשל"צ לראש-הממשלה על אובדן השליטה בממשלתו: "מתקיימת כבר הידברות עם גורמים רבים על מנת להגיע לנוסח מוסכם, ובין היתר גם עם כבוד הרב חיים דרוקמן, אשר מונה על ידי כבודו לפשר בנושא...".

האמת היא שאיש מהמעורבים לא הופתע. נתניהו, כמו בבדיחה החבוטה על הבעל האסרטיבי, ממונה על יחסי החוץ של המשפחה: על התקיפה באיראן (שלא תתרחש) ועל מיגור שלטון החמאס בעזה (כנ"ל). בכל מה שנוגע ליחסי הפנים, הוא נוכח-נפקד במדינה. לפיד, ועכשיו גם איווט ולבני, עושים בממשלתו כבתוך שלהם.

בסופו של יום, אחרי ששרי הבית היהודי השמיעו אזעקת אמת ובתום שיחות ארוכות עם איווט, הושגה פשרה זמנית. במקום הצבעה על חוק שטרן במליאה נקבל את הנוסחה כ'הצעת מחליטים' בממשלה. הרגיעה הזמנית תפוג במהרה, וכפי שנוכחנו עד היום - הכיפה הסרוגה בממשלה היא ממש לא כיפת ברזל. חקיקה אנטי-דתית עוברת דרכה בקלות יתירה.

ביבי נשבע השבוע לחברים החרדים עמם הוא מרבה לדבר ולברבר גם בעיצומו של מבצע, שידו לא במעל. אפשר להאמין לו, אך אי אפשר להבין אותו. רק תארו לעצמכם איך היינו נראים אם בעיצומו של מו"מ מדיני להפסקת אש - היה נודע לנתניהו שמאחורי גבו, איווט ובנט מנחים את הצבא להיערך למבצע קרקעי. בממשלת ביבי השלישית, זהו פרצופה של המדינה. אלו הם פניו של ראש-הממשלה החלש בתולדות מנהיגי ישראל. ומי שחושב כי דווקא מול החמאס הופך נתניהו לחזק - שיקום.

מכרז בלי ליב"ה
מי שלא רצה לממן לילדים החרדים קייטנות - מוצא עצמו עם חצי מילדי המדינה יושבים מפוחדים בבתים. משרד החינוך מורה להורים לשלוח אותם לקייטנות, אבל ראשי הרשויות מתרעמים וקוראים להם להישאר בבתים. נקמת ילד חרדי קטן, לא ברא השטן.

משרד החינוך עוד יאכיל אותנו מרורים, אבל ערב היציאה למבצע, הייתה זו דווקא יו"ר מר"צ החצי-פציפיסטית זהבה גלאון שירתה כדור מדויק ללב המטרה. גלאון פנתה לנציב שירות המדינה, משה דיין, ודרשה לחקור את הקריטריונים שפרסם מכרז החינוך במכרז לבחירת מנהל המחוז החרדי (בגלגולו הקודם: האגף המוכר שאינו רשמי).

בעוד במכרזים לתפקידי פיקוח זוטרים, מציב המשרד תנאי סף סטנדרטיים של ניסיון בפיקוח, הכשרה כמפקח ועוד סל דרישות מתבקשות, הרי שלמנהל המחוז החרדי - ניתן פטור כמעט גורף. בערכים הבלתי מקודשים של משרד החינוך ניתן לומר כי למנהל החרדי המיועד, ניתן פטור מתוכנית הליב"ה.

לפחות לפי תנאי המכרז, העובדים שיהיו כפופים למנהל המחוז, הם אקדמאים ובעלי רקע בחינוך פי כמה ממנו. לא רק שמהמנהל המיועד לא נדרש ניסיון בפיקוח אלא שאפילו תעודת הוראה - שנדרשת מכל מורה בן יומו, לא נכללת בתנאי הסף. למשרת מנהל המחוז החרדי, די בתואר ראשון בכלכלה, מה שבהחלט מתאים לפרופיל של רבים ממנהלי המוסדות שרואים בעצמם אנשי עסקים ולא אנשי חינוך.

אם הנציב לא יציב לשר גבולות, נדע עם בחירת המנהל הממונה מיהו בר המזל אשר בת-הקול שיצאה מלשכת השר הכריזה עליו שלושים יום לפני: מכרז פלוני לפלוני (או לפלונית). בינתיים, קיבלו לאחרונה גורמים חרדים המכהנים בתפקידים חינוכיים ברשויות חרדיות, בתוך ומחוץ לקו הירוק, פניות מסביבת השר, בבקשה להרים את הכפפה ולהגיש מועמדות למשרה.

רובם ככולם של המחוזרים השיבו בשלילה וסירבו לקחת לעצמם את ה'תיק': "הלכתי לשאול חברי-כנסת חרדים", סיפר אחד ממקבלי הטלפון עם ההצעה, "כמה מהם המליצו לי לקחת את המשרה ואמרו שעם פירון עצמו אפשר להגיע להבנות. כשביררתי קצת יותר הבנתי שכל זה טוב ויפה עד לרגע שההבנות עם החרדים מגיעות לאוזניו של האח הגדול יאיר לפיד. הבנתי שברגע האמת איאלץ להפוך לעושה דברו של לפיד ולא של פירון ואמרתי: לא, תודה".

בעקבות מה שהוגדר כ"תקלה" באתר נציבות שירות המדינה, ניתנה הארכה להגשת מועמדות למכרז עד לסופ"ש הנוכחי. כל מי שמקשר בין הארכת המועד הפתאומית לבין האכזבה השוררת בלשכת השר מזהות המועמדים שניגשו למכרז עד כה, עושה זאת על סמך כישוריו הדלים נטולי הליב"ה. אומרים שאפילו מראה שמו של יואב ללום (עד תמול-שלשום חביבו של השר) ברשימת המועמדים, לא המתיק עבור פירון את הגלולה המרה.

אז אם חשקה נפשכם במשרה הרמה רוצו והציגו מועמדות כל עוד אפשר, כי תנאי סף קלילים שכאלה אי אפשר למצוא אפילו באגף התברואה. המכרז אומנם תפור במידה מדויקת, כמו חליפה חדשה וצרת גזרה לשר המצטמק (ויפה לו), אך לפחות עד לפרסום התוצאות, תוכלו ליהנות משכרון חושים של התאמה מדומה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!