המלחמה הבאה: להביס את השמאל הקיצוני • טור

אלוף משנה עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי, שלח בימים האחרונים לפיקודיו 'דף מפקד', בו ציטט פסוקי אמונה וחיזוק, ואף 'העז' רחמנא ליצלן, לשאת תפילה.

בתקשורת הנשלטת על ידי יפי נפש ושמאלה משם, זכה וינטר מיד למתקפה חסרת רחמים, בעיצומה של מלחמה, כשהרקטות ניתכות בעוז על כל ערי ישראל, פינתה התקשורת מקום של כבוד לעיסוק מעמיק בדבריו. בדרנים בשקל ומושכים בעט, מומחים לענייני 'אל-תשכחו-אותי-הייתי-פעם-משהו' ונציגי ארגונים עלומים יותר ופחות, כולם הביעו זעם וחלחלה, הלם ותדהמה, מהמח"ט שהתדרדר וציטט מכתבי הקודש.

לו היה וינטר מצטט את תאלס או סוקרטס, מביא מימרה שנונה של בונאפרטה או צ'רצ'יל, לא היה איש מתקומם. אדרבה, יפגין נא המפקד את עודף האינטלקט בו ניחן, ירשים את לוחמיו בציטוטים מחזקי לב ויעודד אותם טרם היציאה לקרב, רק לא 'שמע ישראל', חלילה.

הייתי תמה לו הייתי משוכנע שהשמאל הישראלי באמת ובתמים חפץ בהצלחתו של צה"ל ובהישרדותה של מדינת ישראל. או אז, היה עליהם להבין כי המח"ט חי היטב בקרב חייליו, יודע לדבר בשפתם ואל ליבם ומבין היטב כי מדובר כאן במלחמת דת, ומול אלפי מוסלמים אחוזי חרב ושואגי 'אללה אכבר', לא יזיק להזכיר לצעירי ישראל כי אנו בארץ הזו מכוח הבטחה אלוהית, "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

אלא שעל השמאל בר ימינו אין קושיות בכלל, היטב הוא מודע ל'נזק' שהוא גופו עשוי לספוג אם וכאשר צה"ל יכה באופן ממשי בחמאס. כטבען של מלחמות, הרגש הלאומי מתחזק לאחריהן, הצורך בביטחון מצטרף ושניהם יחד מושכים ימינה. לפיכך, נחלצו כל המי ומי כדי לתקוע מקלות בגלגלי המלחמה, אין להם שום מניעה לפעול כגיס חמישי בתוכנו, להסביר שוב ושוב למה כניסה קרקעית מיותרת ומסוכנת, מדוע עלינו לחשוש מלחץ בינלאומי וכמובן, לרחם על ילדי עזה האומללים.

העיקר, אסור לצה"ל לנצח.

המלחמה הבאה - בשמאל
למרבה המזל, לא בטוח שזה יצליח להם, ככל שחולפים הימים, נראה כי נתניהו - שמימיו לא הוביל מבצע צבאי של ממש כמנהיג פוליטי - מקבל את האומץ הדרוש מחברי הקבינט בעלי הרקורד הביטחוני, ואולי פשוט מחשש שיתפסו את מקומו בראש ההנהגה. לא לחינם רוח הקרב של בנט סוחפת את הסקרים לצידו, ונתניהו מבין זאת היטב.

למרות הכול, נראה כי לא יהיה מנוס מהמלחמה הבאה - המלחמה בשמאל הקיצוני. ואיני מדבר על מלחמה בנשק חי, שמא יקפצו ויאשימו אותי בהסתה לרצח חלילה, אך אני בהחלט תומך נלהב של כל מאבק אפשרי במסגרת החוק.

על נתניהו לדאוג לחילופי גברי מלאים בכל מערך התקשורת הממלכתית של ישראל, כל כלי תקשורת הניזון ממדינת ישראל, רצוי שיהיה נאמן לה. אין צורך לחפש בנרות אנשי ימין מוכשרים - די בכך שכל מועמד לתפקיד שבעברו הזדהות פומבית כלשהי עם ארגון זכויות אדם ושאר מרעין בישין - ייפסל לאלתר.

על נתניהו לבלום בהוראה חד משמעית כל קמפיין פרסום ממשלתי בכלי תקשורת המאפשר במה לאויבי ישראל. עיתון לאנשים חושבים ומכים [תשאלו את נפתלי בנט] המספק במה להגיגיהם של עיתונאים שמזמן לא ברור איזה צד הם מייצגים - צריך לצאת מחוץ לחוק. חופש העיתונות זה דבר יפה ונחמד, אין בינו ובין בגידה מאומה.

נכון, הטיפוסים הללו לא יוותרו בקלות, הם ייאחזו בכל ענף ויילחמו עד שארית נשימתם הפוליטית-תקשורתית, זו תהיה מלחמה קשה, וגם מעורבות של בג"ץ עשויה לצוץ. גם כאן, רצוי שראש הממשלה יזכור היטב, תפקידו לחוקק, תפקיד הבג"ץ לשמור על החוק בלבד, לא לשכתב אותו. המחוקק הוא זה המבטא את רצון העם, והעם, למרבה הצער, בימין.

לסיום, וולטר, שהיה פילוסוף צרפתי נערץ [וגם אנטישמי לא קטן], התפרסם בשל ציטוט שהפך לאהוב עטם של אותם ליברלים למראית עין 'אינני מסכים עם דבריך, אך אגן עד מוות על זכותך להשמיעם'. נדמה כי אותם מצטטים משוכנעים, כי באומרו 'מוות' - כיוון וולטר דווקא למותו של יריבו...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!