מנהיג בעיני עצמו: עמרם מצנע כמשל וכשנינה

היו היה ראש עיריה מוצלח לעיר חיפה. בעברו קצין ואלוף פיקוד, נאה, זקנו מטופח, איש ישר דרך, חרוץ, עמלן, מנהלן, אך לא חכם. כשעמרם הסתכל במראה, מולו ניבט דיוקן של אדם מהורהר, חושב, בעל ניסיון. עמרם הבין שהוא הוא הנשקף מול עיניו. כמו רבים וטובים הוא החל להאמין בעצמו.

עמרם מכיר מקרוב את גודלם האמיתי של 'מנהיגינו'. נפגש איתם כחבר המטכ״ל, אירח אותם כאלוף הפיקוד ובתפקידו כראש העיר. בעיני רוחו עמרם הרגיש 'רם'. בארץ הגמדים, גם 'אני' הנני 'אני'..

הוא ויתר על כהונה נוחה ומוצלחת בחיק העיריה, ופנה למגרש של הגדולים. מפלגת העבודה, שהרגישה לאחר ימיו של פואד כיו״ר המפלגה אבודה, שיוועה לגנרל מהורהר עם רקורד של עשייה מוצלחת. ה'זקן' ההרצלי עזר וטיפח את דמות המנהיג.

עמרם מצנע התחרה מול פואד ונבחר ליו״ר מפלגת העבודה ולכנסת ישראל, תוך כדי ריסוק היסטורי של מפלגת העבודה וירידתה מתחת ל-20 מנדטים. באופוזיציה עמרם לא התבלט כח״כ חרוץ בעל עשייה פרלמנטרית חרוצה, עמלנית, עסקנית.

גם כשכיהן כיו״ר האופוזיציה, תפקיד סמי ממלכתי מחייב, לא גילה עמרם עמדות ממלכתיות. הוא בידל עצמו גם במפלגתו, דבק בעמדות שמאל קיצון, בין היתר קרא לפירוק התנחלויות חד צדדי וביצע התגוללות נוקבת נגד מדיניות הממשלה והעומד אז בראשה אריאל שרון. מה שלא מנע ממנו לאחר ישיבה משמימה באופוזיציה לחבור לממשלת שרון כשר, בטענה שהוא עוזר לשרון לפרק את גוש קטיף. אוהב ישראל.

לימים, כשהתופעה 'עמרם מצנע' הפכה לבדיחה עצובה גם בקרב שארית נאמני מפלגת העבודה שהתנערו ממנו ומעמדותיו השמאליות, פרש עמרם מהכנסת וולונטרית והתמסר לתפקיד ראש מועצה ממונה בירוחם. תפקיד המתאים לנעליו ולמידותיו. שם הוא שוב עשה חיל והצליח.

זקנו שהאפיר, עיניו הנוגות והמבט המהרהר שנשקפו לו כל בוקר במראה, בעת צחצוח השיניים, שוב שידרו לו: ״עמרם תתעורר, המגרש המוניציפאלי קטן למידותיך..."

ועמרם התעורר, וניסה שנית להסתער על תפקיד היו״ר. אך את הבלוף אי אפשר לשווק פעמיים. עמרם קיבל את המקום הרביעי מתוך ארבעה מתמודדים, עם 12 אחוז בלבד. הוא נשאר עם ההרהורים והעיניים הנוגות, לדעתו, ״עם ישראל הפסיד״. לדעת הפרשנים הפוליטיים: הסיטואציה של התרסקות מפלגת העבודה בהנהגת פואד בן אליעזר, איפשרה לטרול להרגיש גדול! ואידך, זיל גמור.

אזי צמחה מתוך הביצה, ציפי ליבני עם מפלגת התנועה. ליבני חיפשה פנים מוכרות. קמצוץ בטחון, מתובל בניסיון, הצלחה מוניציפלית לזכרון, עמדות שמאל, סופר יתרון... עמרם מצנע! הפתרון. עמרם יאייש את המקום השני ואת התפקיד השני שהמפלגה תקבל. למי שהוביל את מפלגת העבודה היה קשה לבלוע... אך מה לא עושים בשביל מדינה? בפרט כשמשועממים?

שר האי-בטחון לשעבר, האושיה והאיש, עמיר פרץ, שפרש-הופרש בלית ברירה משלי יחימוביץ ודחק את מצנע למקום השלישי, היה המתאבן שהקדיח את היחסים בין ליבני למצנע הכועס-זועם. בדלית ברירה או הצעה חליפית ממפלגה אחרת, נשאר עמרם שאיים לפרוש במפלגת ״התנועה״, אך בתנועה סותרת למנהיגה ציפי ליבני.

חבירת ״התנועה״ לקואליציית ביבי והליכוד ביתינו, הייתה לצנינים בעיני עמרם, שאיבד את תפקיד השר השני - אותו קיבל עמיר פרץ. עוד סיבה לאי מסיבה...

החומר המיותר של הפוליטיקה הישראלית
סיכויי התנועה לעתיד קלושים, סיכויי עמרם להמשיך עם 'התנועה' - אפסיים. לפיכך חייב עמרם החפץ תפקיד ועיסוק להמשיך לבדל עצמו כשמאל קיצון. רק כך יש לו סיכוי לשרידה פוליטית. במרכז, הוא לא קיים.

רק ההצהרות הבומבסטיות לאור העבר הצבאי, וההצלחה המוניציפלית, הן שמסוגלות להביא לעמרם רנסאנס פוליטי, בגוש שמאל שיתאחד או יוקם תחת מנהיגותו ולפחות בהשתתפותו. ההנהגה השמאלית הנוכחית רופסת. זהבה גלאון לא סיפקה את הסחורה ולא מסוגלת. האם מצנע הפתרון? לפחות הוא חושב שכן...

מי שחושב שעמרם מעד בלשונו כשהשווה את 'הבית היהודי' לחמאס - טועה. יתכן שעמרם לא התכוון לקונוטציה, אך בהחלט תכנן את האמירה הפרובוקטיבית. אגב, הוא יושב עם הבית היהודי ונציגיו בקואליציה. כשעמרם אומר: ״בעזה סובלים יותר מיושבי המקלטים בת״א״. הוא מתכוון בהחלט לדבריו. מבטו מופנה מיידית לתגובה שיקבל בכותרות 'הארץ' ולתהודה בקרב מפלגת מרץ והשמאל הישראלי.

איני מכיר את האיש עמרם מצנע. אך בהחלט נחשפתי לאושיה. עמרם הוא בבואה של מנהיג פוליטי כושל, שהחליט 'פה אחד' מטעם עצמו - ״אלוקים לשלטון בחרתנו״. הוא יעשה הכל, אבל הכל להצדיק ולהצליח את בחירתו.

כשצריך, הוא יתפקד כאלוף פיקוד המרכז ויורה על שבירת עצמות למפגינים ערבים, תוך מתן סיוע לוגיסטי יומיומי להתנחלויות. יפקד בהצלחה על סיכולים ממוקדים, ביקורי בית בשעות הקטנות של הלילה על מנת למרר את חייהם של משפחות מבוקשים ובמקביל להזניק אמבולנס צבאי ליולדת או חולה בהתנחלות מבודדת.

כשיקבל הצעה להנהיג את מפלגת העבודה ״מפלגת המרכז האמיתית בישראל״ - הוא 'יתאים' את עצמו ואת חליפתו לתפקיד.

כשהכשלון בהנהגת המפלגה והפועל היוצא של ריסוקה הפרלמנטרי מהדהד, והסיכוי להמשיך להנהיגה, שקול לקבל את הרמטכ"לות לאחר הפרישה... המפקד הקרבי לשעבר, מרים עוגן ומחפש לעצמו תפקיד אחר ופוזל לבית חלופי. מפלגת 'התנועה' מחזירה אותו למפה ומאפשרת ל'אושיה' עמרם תחייה וחזרה, אולי להנהגת השמאל, שם המפה עדיין פנויה.

עמרם מצנע אינו הנמשל. עמרם מצנע הוא המשל. הוא רק אחד מיני רבים ולא טובים, שהבל פיהם מוביל אותם בהתאם לשבשבת הרוח המתאימה להם ברגע נתון. הם לא ״מנהיגים״ שיוצרים אווירה ואטמוספירה, הם מתאימים עצמם לסיטואציה העכשווית.

ראו את כל ה'דלגנים' ממפלגה למפלגה, מחבירה פוליטית עכשווית להתארגנות חדשה שמאפשרת שרידות נוספת. למעט שמעון פרס הנץ לשעבר, מול רבין היונה, כולם חוו מוות פוליטי או אידאי. עמיר פרץ שכבר רקד בשלוש חתונות שונות, אריק שרון, גיבור סואץ ומפנה גוש קטיף, 'כעומק החקירה גודל העקירה' זוכרים? מאיר שיטרית ה'מועמד', שדילוגו האחרון בניסיון להיבחר לתפקיד הגדול על מידותיו - סיים עבורו את הקריירה. ציפי ליבני, נסיכת הימין לשעבר שאחריתה מביישת את נעוריה.

כולם לטובת עצמם התכוונו ומתכוונים. הם רואים בראי רק את עצמם ומחליטים עצמאית 'לתרום' את עצמם על חשבוננו עבור עצמם. כמאמר התנא ״לטובת עצמם התכוונו״. עמרם מצנע הוא רק דוגמא! אין לי עליו כלום, מאומה. הוא אפילו לא ראשון בין שווים.

לא צר לי עלייך עמרם 'לא ידידי', קנית את זדון ליבי וחוד קולמוסי בצדק רב לטעמי. שירתתי תחת פיקודך בפיקוד מרכז ואני חייב בכבודך. כשילדי ונכדי יושבים בממ״ד בבני ברק, אני דואג להם ועליהם, מוחי וליבי לא פנויים לדאוג לעזתים וחמאסניקים, כמוך.

הקריירה שלך לא חשובה לציבור ולא מעניינת אותי, 'שבשבות' כמוך לא חסר בפוליטיקה הישראלית. בביצה הישראלית חסר 'מנהיגים'. לא החומר שלך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!