תפסיקו לשתוק: הגלוי והנאלם מאסון החטיפה

ימים בודדים בלבד חלפו על עם ישראל, מאז ניחת עליו אבל כבד כפי שלא זכור מזה שנים, עם היוודע הבשורה הנוראה על דבר הירצחם של הרוגי המלכות - עלומי החמד הטהורים בשבוע שעבר, היה ניתן כמעט למשש את תחושת היגון באוויר. עם ישראל שקע בדיכאון קולקטיבי וארץ ישראל נבוכה.

עתה, משחלף כמעט שבוע, מתחילות כבר לצוף התהיות, ההרהורים, השאלות והמבוכה.

יש מי שיאמר כי עדיין אין זו השעה לעורר מדנים ולנקוב ביקורות, ואולם, מן הראוי לפחות לנסות ולסכם - מה למדנו ומה לא למדנו מתוך שמונה-עשר ימי התופת שפגעו לא רק במשפחות האמיצות והשכולות, אלא בכולנו כמקשה אחת.

אז מה בעצם למדנו ומה לא למדנו?

ובכן...

למדנו שכוחנו באחדותנו. למדנו שאחים אנחנו וכי בעת צרה נחשפת האמת הטהורה - שלא משנה הדעה, המגזר, העדה, הרקע, הסגנון, האופי, הדת הגזע והמין, ברגעים הנכונים, כולנו בני משפחה אחת - אחים לצרה. למדנו שבארץ שסועת המחלוקות והיריבות הפוליטית, שלפעמים דומה כי אף תהום של שנאה מתועבת פעורה בינינו, בכל זאת יש בקרבנו אצילות נפש, רגישות וחמלה שאין דומה לה באף אומה ולשון.

למדנו שתפילות, תחנונים, צדקה, קבלות טובות, מעשים טובים, נרות ושבת ואפילו תורה, אינם נחלתם הבלעדית של הציבור החרדי. כן, אפילו יאיר לפיד הוציא בימים אלו "סידור" מהבוידעם, על מנת להתפלל בו. למדנו שלמגזר הכיפות הסרוגות נוטרי ההתנחלויות, יש אריסטוקרטיה, שליטה עצמית ועדינות רוחנית טהורה ששמורה למשפחות אצולה ומלכות. למדנו שעוד יש לנו למעשה, כל כך הרבה מה ללמוד מהמשפחות פרנקל, שער ויפרח הנשגבות, שכנראה שעוד לא למדנו מהן כלום.
למדנו שלא אלמן ישראל, וכי יש עדיין במדינת ישראל אזרחים הגונים, שלווים, נוחים למקום, נוחים לבריות, ישרי דרך ובעלי גינונים נאים.

בד בבד גם למדנו, כי אמנם זכה גם הדור הזה שיש בקרבו רבנים, גאונים, ראשי ישיבות, צדיקים ומורמים מעם. אך עם זאת ברור לנו היום כצאת השמש בגבורתו, כי תם ונשלם העידן שבו היו בעלי רוח הקודש יודעים לראות מעבר לראייה הטבעית של העינית החומרית ולשפוך אור על מקרים עלומים, למעט כמובן כמה ידוענים שניסו להחיות את המתים וראייתם נחטפה בשדה הקטל בחלחול.
בנוסף גם למדנו, שנועם שליט (זוכרים אחד כזה?), להזכירכם, אביו של החטוף שעבורו שוחררו מאות רוצחים שפלים. חרף התגייסותו הגלובאלי של עם ישראל כולו במשך שנים למען בנו יקירו, השמיע את קולו ברבים רק כשפוליטיקה ומושב עור הצבי בכנסת קרצו לו לעיניים, אבל משום מה באסון המשולש הנוכחי, נוכחותו הייתה נעדרת לא פחות משל החטופים עצמם.

במקביל, נחשפנו גם לצערנו, לדברים אותם לא למדנו...

מסתבר כי בעוד מועד לא השכלנו ללמוד, שחיינו היו מופקרים לחסדה של משטרה עילגת, חלמאית, אך לא פחות מכך אכזרית וחסרת תוחלת. לא למדנו שפרט לעונש זניח של הדחת כמה קצינים לטובת הישארותם בין כותלי המשטרה ללא תפקיד רשמי, קולות היריות המבעיתים והמבטא הערבי המאיים והברור כל כך שנשמעים מתוך הקלטת של מוקד 100, לא הספיקו על מנת להרעיד את האדמה עליה יושבת מערכת אכיפת החוק בישראל, לפחות כדי שיושיבו את אותם פקידים/קצינים רשלניים מאחורי סורג ובריח.

בה בעת, עדיין לא למדנו לזהות את סימן האזהרה הזועק לשמיים - להפסיק לעלות על טרמפים!

יש חיים גם לפני המוות
בשלהי שנות ה-70 וה-80, בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת, היה זה חה"כ ושר האוצר לשעבר יגאל הורוביץ, שהטמיע בלקסיקון הפוליטי הישראלי את המשפט המפורסם - "מטורפים רדו מהגג". לרוע מזלנו, היום ניתן לשוב ולומר זאת בפה מלא, אך הפעם בגין זלזול מחפיר בקדושת החיים ולא רק בשל נסיבות כלכליות.

נכונים וצודקים ככל אשר יהיו הסיבות כולן כדוגמת היעדר התחבורה ועוד, אם וכאשר היו מכריזים כי יש ספק 50-50 או אפילו 25 אחוז ממאה בלבד, שמי הברז במדינה מורעלים ויש בהם סכנת חיים מוחשית, מי בכלל היה מעז לשתות? מדוע אם כן, יהיה שונה נושא הטרמפים המועד לפורענות.

אם חשבתם שהביקורת הזו מופנית בצורה אקסקלוסיבית אך ורק לבני הנוער מההתנחלויות, טעיתם ובגדול. בעיית הטרמפים הרבה יותר נפוצה וקשה דווקא במגזר החרדי - אצל בני הישיבות שנראים ממתינים בטרמפיאדות בכל צומת ופרשת דרכים אפשרית בכל רחבי הארץ. אינני נסחף בלהאמין, כי אילו היה ניתן לסקור את הטרמפיסטים במספרים, ללא ספק היו אלו חובשי המגבעות השחורות שיזכו בנתון הגבוה ביותר.

מהמקום ממנו אני בא, לימדוני שאין לחלוק ציונים לרבנים ולגדולי ישראל ואף לא לשאול שאלות, שכן במקרה הטוב גם לא תזכה לתשובות. אבל את המחשבות הנוגות והתמוהות אי אפשר לעצור. כל בר דעת, שזכה לקורטוב אישיות משל עצמו וודאי יתהה, כיצד זה שכאשר מדובר במכשירים סלולריים חכמים או סתם טכנולוגיה קוריאנית; קודים של לבוש או עסקים שסתם ככה מפריעים לכמה עסקנים בעיניים, רק אז בשרם נעשה חידודין חידודין ורשימה מכובדת של חתימות מעטירה את כתבי הפלסטר בעלי החרמות והנידוי. קול הזעקה נגד האייפון ודומיו, החרדקי"ם וקרוביו מלווה בהסתה מאוירת ומאיימת, מטיל את חיתתו על כל תושבי בני ברק, ירושלים, בית שמש ודומיהן. אבל כשמדובר בקיפוח חיים, פיקוח נפש של ממש שדוחה אף את השבת, ובעוד ש-90 אחוז מלקוחות הטרמפיאדות הם בחורים "משלנו", או אז לפתע פתאום נדמו ונאלמו קולות המחאה והזעקה הגדולה והמרה.

איכשהו, בכל עת שמדובר בסיכון גופני, קטלני והרסני ככל שיהיה, גם אם זה ילד נכה שהותקף על ידי בן בליעל משלנו, או אז הציווי של "ונשמרתם לנפשותיכם"... אינו מטריד איש וכולם ממלאים פיהם מים. לא אחת נדמה, כי העדיפות בטיפול הסכנה הרוחנית על פני הסכנה הפיזית, ההתעלמות מקדושת החיים לטובת החיים שלאחר המוות, שהיא היד החזקה של התורה החרדית בת ימינו, אינה מותירה עוד דמיון רחוק כל כך מהעקרונות עליהם אמונים חוטפי הנערים נפתלי, גיל-עד ואייל הי"ד.

הכותב הוא עיתונאי במגזר החרדי וכתב בעיתון 'יום ליום'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!